שפתי דעת קעח

לפרש שלא כנגד הנשיאים דבר כן אלא הוצרך להביא כל המשל הזה כדי להוכיח ממנו שפסוק יש זהב ורב פנינים שמדבר בזהב ופנינים שניתנו דרך נדבה וצדקה ואף על פי כן גדולה שפתי דעת של תורה מן הנותן בממונו צדקה, דאילו היה מדבר פסוק זה בסתם זהב ופנינים ובא לאשמועינן שהתורה יקרה היא מפנינים אם כן מלבד מה שקשה פשיטא מאי קמ"ל קשה עוד מהו שאמר יש זהב כי לשון יש אינו שייך כי אם בדבר שיש בו ממשות כמו חמדת העולם הבא שנאמר להנחיל אוהבי יש אבל כל חמדת העולם הזה וסגולת בני האדם כבר אמר שלמה בו מוסר הבלים המה ועל זה הביא המשל דיעה חסרת מה קנית כו', רצה לומר תדע שכן הוא לפי שארז"ל ל' זקן זה קנה חכמה וק' חכמה מאן דכר שמה כי זקן אינו נוטריקון כי אם זה קנה אבל לא פורש בו מה קנה אם חכמה או דבר אחר, אלא ודאי שיסוד מוסד שלשון קנין אינו שייך כי אם בחכמה כמו שאמר ובכל קנינך קנה בינה הורה באצבע שכל עניני העולם הזה ההעדר כרוך בעקביהם ואין נופל עליהם בעצם וראשונה לשון קנין או לשון יש כלל כי מה שהזכיר לשון קנין בעניני משא ומתן היינו על צד ההשאלה אבל בעצם וראשונה אין שייך לשון קנין במקום שיש בו העדר לפיכך כשאמרה תורה והדרת פני זקן נוטריקו"ן זה קנה ולא פירש מה קנה ודאי מדבר בחכמה שנקראת קנין היא לבדה ולא דבר אחר כי דיעה קנית מה חסרת והפוך בה דיעה חסרת מה קנית וא"כ למה אמר לשון יש זהב הוה ליה למימר בקצרה ששפתי דעת יקר מזהב ומפנינים, אלא ודאי שפסוק זה מדבר אף במי שהוציא מעותיו לצדקה ואז שפיר שייך לומר בו לשון יש לפי שגונז במקום שאין היד שולטת כי הון מהבל ימעט אבל קובץ על יד היינו למעלה ממקום שהיד שולטת דהיינו על יד הוא ירבה ויש קיום נצחי לאותו זהב ופנינים ואעפ"כ שפתי דעת של תורה טובים ממנו ע"כ הוציא מן פסוק זה ניחומים שלימים למשה שהיתה נפשו עגומה על שלא היה לו חלק בנדבה עד שרמז לו הקב"ה תנחומין וכתב בתורה ויקר אל משה לומר לו שחלקו יקר מחלקם מאמר (קסא) פירוש אחר על מארז"ל דיעה חסרת כו'

ואם נפשך לפרש המשל דיעה חסרת כלפי הנשיאים יש מקום אתי לפרש גם אל"ף קטנה דויקרא ע"ז הדרך לפי שכל המתנשא ומגביה עצמו אמר הב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם יחד כו' ואמרו עוד שכל המתייהר אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו כו' וע"י סילוק השכינה וסילוק החכמה הרי הוא מוכן ליפול אל החטא כמ"ש אשר נשיא יחטא נקט בו לשון אשר המורה על הוודאי לומר לך שהנשיא הנוהג נשיאותו ברמה קרוב לוודאי הוא שיחטא, ובילקוט פ' זו מסיק זש"ה הביאני המלך חדריו זה משה שנ' ויקרא אל משה מכאן אמרו כל ת"ח שאין בו דיעה נבילה טובה ממנו תדע לך שכן הוא ממשה אבי החכמה אבי הנביאים שהוציא את ישראל ממצרים ונעשו ניסים על ידו נפלאות בארץ חם ונוראות על ים סוף ועלה לשמי מרום והוריד התורה ונתעסק במלאכת המשכן אעפ"כ לא נכנס לפנים עד שקרא לו שנ' ויקרא אל משה ולהלן הוא או' ויקרא אליו האלהים מתוך הסנה בסנה הפסיק בין קריאה לדבור אבל באוהל מועד אין בו הפסקה כבסנה לה"ד למלך ב"ו שכעס על עבדו וצוה לחבשו בבית האסורים וכשהוא מצוה את השליח אינו מצוהו אלא מבחוץ אבל באהל מועד כשהוא שמח עם בניו ובניו שמחים עמו כשהוא מצוה את השליח אינו מצווהו אלא מבפנים לכך נא' ויקרא אל משה עכ"ל, וק' איך למד שכל מי שאין בו דעת נבילה טובה ממנו ומ"ש תדע שכן מכולם לא קרא אלא למשה, ומהו אריכות הדברים מן הגדולות והנוראות שעשה משה כו' ומה ענין קושית דבור לקריא' של סנה שהפסיק ביניהם