שפתי דעת קעא

שהיה מספרם ידוע לכל אבל לא מן שאר דברים שבאו בנדבה כי הכל ידעו שכפי הטבע לא היה מספיק מה שלא הובא רק לשני בקרים וטעם לשני בקרים להורות שהיו זריזים במצוה ומשכימים לה כאברהם שנאמר וישכם אברהם בבוקר ועוד שנתנו בפנים מאירות כמו המן שניתן בבוקר בפנים מאירות, ועל כן אמר בהפכו ואץ להעשיר לא ינקה ר"ל אינו נקי מאלהים ואדם כי הנאמן דווקא נקי יהיה לביתו אבל הבלתי נאמן אינו יכול לנקות כי תמיד נשאר חשוד ומביא ענינו של קרח שחשדו למשה כי ריגלא בחבריה ידע כו' מאחר שידע בעצמו שהוא אינו נאמן כך חשד גם את משה ואהרן וע"כ בקש כהונה גדולה כדי שיהיה הכל נתון למקדש על ידו כמו שהיה הכל ניתן ע"י משה ואהרן והביאו לידי זה גודל חשקו והיותו כל כך להוט אחר הממון ועיניו לא תשבענה כשאול אשר לא ישבע על כן נידון בבליעות שאול מדה כנגד מדה, ואחר כך מסיק ברבתי שנו רבותינו מי שהיה נכנס לתרום את הלשכה לא היה נכנס לא בפרגוד חפות ולא באנפליא שאם יעשיר יאמרו מתרומת הלשכה העשיר שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום שנאמר והייתם נקיים מיי' ומישראל ומשה היה גזבר בעצמו על מלאכת המשכן, לכמה ימים הביאו אמר רבי יוחנן לשני בקרים כו' נראה שרבי יוחנן בא לתרץ קושיא זו למה היה משה גזבר לעצמו ולא היה מתירא מן החשד אלא לפי שראה שמה שהביאו לשני בקרים היה די והותר על כן מסתמא לא יחשדוהו כי עין בעין יראו שעל ידו שלח ה' את הברכה וזה המעט יפרוץ לרוב

מאמר (קנד) בירושלמי שאם העשיר יאמרו מתרומת הלשכה העשיר כו' ותדע שנוסח זה אין התורם נכנס נמצא גם כן בירושלמי דשקלים אך יש הבדל בין הנסחאות כי בירושלמי גרס שאם העשיר יאמרו מתרומת הלשכה העשיר ואם יענו יאמרו מעון הלשכה העני שצריך אדם לצאת ידי הבריות כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום שנאמר והייתם נקיים מיי' ומישראל ואומר ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם וברבתי לא הזכיר שאם יעני כו' גם לא הביא פסוק ומצא חן ושכל טוב, ונראה שהא בהא תליא כי פסוק והייתם נקיים מה' מישראל נקט ה' שם של רחמים וזה מדבר בזמן שרואין בו שהוא עשיר והוא שרחמי ה' עליו צריך הוא לנקות עצמו שלא יאמרו העשיר מתרומת הלשכה כשם שהוא נקי מיי' הרחמן המרחם עליו ומשפיע לו עושר כך יהיה נקי גם מישראל, אבל פסוק ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם הזכיר לשון אלהים מדת הדין לפי שמדבר בזמן שהוא עני ומדת הדין מתוחה כנגדו כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים נוטל מזה ונותן לזה ואז צריך לנקות עצמו שלא יאמרו מעון הלשכה העני וצריך להיות נקי כשם שהוא נקי מאלהים יושב על כסא דין היודע שלא בעון זה העני אלא לפי שיאה עניותא ליהודאי או לפי שגלגל הוא שחוזר בעולם, כך צריך לנקות עצמו מאדם, לפיכך הירושלמי שנקט שניהם שמא יעני כו' ושמא יעשיר כו' על כן הביא שני פסוקים והייתם נקיים מה' ומישראל כנגד שמא יעשיר ופסוק ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם כנגד שמא יעני, אבל ברבתי שלא גרס כי אם שמא יעשיר כו' על כן אינו מביא כי אם פסוק והייתם נקיים מה' ומישראל ואף על פי ששני פסוקים אלו אינן מדברים מן תרומת הלשכה מ"מ מדנקט כאן יי' שם של רחמים וכאן אלהים מדת הדין אם כן מסתמא פסוק אחד מדבר בעשיר ואחד בעני שכל אחד משניהם אם הוא מרגיש בבריות שיש להם מקום לחשוד אותו או בעושרו שהיה עושה עושר ולא במשפט, או העני בעניו יש לבריות איזי מקום לחשדו שאיזו עון פרטי גרם לו העוני שניהם צריכין להוציא את עצמן מן החשד בין העשיר בין העני ועל כן הביא שני פסוקים אלו על שמא יעשיר ושמא יעני של