שפתי דעת קע

האדנים הם יסוד הבנין והעמודים גם כן שם ליסוד הבנין אשר עליו כל בית ישראל נכון אך מה שנוסף על ת"ר עשה מהן ווי"ן כי כל וי"ו הוא לשון תוספת ואלה מוסיף על הראשונים להורות שאלו חצאי שקלים באו מן התוספות על ת"ר אלף ומן ת"ר אלף שהם יסוד המספר נעשו האדנים אשר עליהם כל בית ישראל נכון וכן העמודים, ומה שכפל לשון משכן לפי שמשכן של מטה מכוון כנגד משכן של מעלה שהרי נאמר וראה ועשה בתבניתם ש"מ שכל ציור המשכן הראה לו הקב"ה והיינו שהראה לו משכן שלמעלה וזה דעת האומרים שכל צורת המשכן היה על צורת ג' עולמות כי במעשה בראשית התנה הקב''ה עם כולם על מנת שיקבלו ישראל התורה ואף על פי שקבלוה מ"מ ע"י העגל חזרו ונתקלקלו והיתה הכפרה על מעשה העגל בנין המשכן כדעת המדרש האומר חטאו באלה היינו באלה אלהיך ונתרצו באלה פקודי המשכן נמצא שהמשכן החזיר כל מעשה ג' עולמות על מקומם ע"כ היה עשוי בתבניתם כי גם משכן של מעלה עשוי כתבניתם ומטעם זה נעשה המשכן ע"י בצלאל בחכמה ובתבונה ובדעת כי בשלשתן נברא העולם שנאמר יי' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו ומטעם זה ארז"ל יודע היה בצלאל לצרף אותיות שבהן נבראו שמים וארץ כו' וכמו שהעולם נברא יש מאין כך המשכן נאמר בו והם הביאו עוד נדבה בבוקר ר"ל אע"פ שלא היתה מספקת הנדבה מאחר שלא הביאו רק לשני בקרים כדאיתא במדרש מ"מ על צד הנס המלאכה היתה דים כדרך שאמר הקב"ה לעולמו די, ובילקוט פרשת שמיני מסיק ויהי ביום השמיני מלמד שהיתה שמחה לפניו במרום כיום שנברא בו העולם שנאמר בו ויהי ערב ויהי בוקר וכמארז"ל ראשון למעשה בראשית כמו שיתבאר בע"ה לקמן פרשת שמיני לכך נאמר ויהי בחודש הראשון באחד לחודש הוקם המשכן הוקם מאליו משמע, וראיה לדברנו שאף על פי שהנדבה אשר הובאה רק לשני בקרים לא היתה מספקת בדרך הטבע כי אם בדרך נס שלח ה' את הברכה בכל הנדבה, ממה שמסיק ברבתי וז"ל מאמר (קנג) מדרש הרבתי על פסוק איש אמונות רב ברכות

כך פתח ר' תנחומא בר אבא איש אמונות רב ברכות אתה מוצא שכל מי שהוא נאמן הקב"ה מביא ברכות על ידו ומי שאינו נאמן ואץ להעשיר לא ינקה, איש אמונות זה משה שהוא נאמנו של הקב"ה שנאמר לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא הוי איש אמונות רב ברכות שכל הדברים שהיה גזבר עליהם היו מתברכים לפי שהוא נאמן ואץ להעשיר לא ינקה זה קרח שהיה לוי ובקש ליטול כהונה גדולה ומה היה סופו ותפתח הארץ את פיה וגו', נראה לפרש שטעמו של דבר הוא שלעולם אין הברכה מצויה לא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי כי אם בדבר הסמוי מן העין שנאמר ישלח ה' את הברכה באסמיך וטעמו של דבר שהקב"ה עושה דווקא ניסים נסתרים ולא גלוים ליתן ד' במקום ב' כי זה היה נראה שינוי גדול בטבעיים לפיכך אם מפקידין דבר ביד איזו אדם שאינו נאמן מסתמא אין נותנין לו הפקדון כי אם במנין ובמשקל ואז יהיה הכל דבר מדור ומנוי שאין הב"ה עושה בו נס נגלה ליתן בכיס ארבע במקום שנתן בו ב' אבל אם נותנין פקדון ביד איזו נאמן מסתמא אין נותנין לו במנין ובמדה כי אינו חשוד שיקח לעצמו כלום על כן הברכה מצויה בדבר הסמוי מן העין כך כל נדבת המשכן שנתן כל איש מה שנדבו לבו חוץ מן מחצית השקלים היו כולם דבר הסמוי מן העין כי לא נודע מספרם ומשקלם אחר שמשה היה מוחזק אצלם לנאמן על כן שלח ה' את הברכה באותה נדבה שלא הובאה כי אם לשני בקרים כדמסיק ברבתי פרשה זו שהמלאכה היתה דים לא די כפי האמת אלא דים די שלהם דהיינו מצד שנתוסף בדרך נס, לפיכך לא עשה משה חשבון כי אם מן חצאי שקלים