שפתי דעת קסט

שהמשכן כנגד חצי השם והשבת שבתון לד' רצה לומר במלת לה' משלים שם של ד' ומכאן סמך לבעל מדרש זה לומר כדי שיהא שמי הגדול מתקלס בין בני דאם לא כן למה אין משכן דוחה שבת, ומכאן אמרו משה תקן לישראל שיהיו דורשין בענינו של יום כו' כי כמו שרמז להם שידרשו בשבתות מעניני דבור של תורה של אסור בו ושל מותר בו כי זה מענינו של יום השבת שהדבור של חול אסור בו כך בכל זמן שידרוש לרבים ידרוש מענינו של יום, ולפי שפרשה זו סמוכה לסוף פרשת כי תשא ששם נזכרו כל שלש רגלים אם כן רצה בסמיכות זה לומר שכשם שרמז לו לדורות לדרוש בשבתות כך רמז לו לדורות לדרוש בחג בעצרת ובפסח מענינו של יום, אם אתם עושין כסדר הזה מעלה אני עליכם כאלו והמלכתם אותי בעולמי שנאמר ואתם עדי ואני אל רצה לומר כשידרשו מענינו של שבת בזה הם מעידים על אלהותו יתברך כדמסיק בילקוט פרשת כי תשא סימן ש"ץ וזה לשונו ולא עוד אלא שכל מי שמשמר את השבת מעיד על מי שאמר והיה העולם שברא עולמו בששה ונח בשביעי שנ' ואתם עדי נאם ד' ואני אל, ומטעם זה יש אומרים בקדוש ויכלו השמים בעמידה לפי שכל הגדת עדות הוא בעמידה ודקדק זה ממה שנאמר כאן שבת שבתון לד' רצה לומר עדות לשם ד' שברא עולמו בוי"ו ונח בשביעי, וכן דוד אומר בשרתי צדק בקהל רב כי גם הוא היה דורש בשבת יום הקהל וכן יום שבת דמתן תורה נקרא יום הקהל בפרשת ואתחנן ובו נאמר זכור את יום השבת לקדשו ורבותינו ז"ל למדו בגזירה שוה דזכור זכור שמדבר בעצומו של יום ומן פסוק זה למדנו שהתורה נתנה ביום השבת ואם כן יום זה נקרא יום הקהל ומן פסוק זה למד במדרש הרבתי כנסת ישראל יהיה בן זוגך, אם כן כשאמר דוד בשרתי צדק בקהל רב אמר זה גם כן על יום השבת ודרש שני דברים מענינו של יום, א' שגם הוא דרש מענין הדבור שנאמר הנה שפתי לא אכלא לפי בשפתי לא אכלא מלדרוש בדברי תורה בשבת ע"כ אני מסיר בזה תלונת השבת לומר אין לי בן זוג הפועל אותי שהרי שפתי כל היום מבשרין צדקת ד' בקהל רב ודבור מלאכה הוא ואני פועלה ביום השבת לדרוש מענינו של יום דהיינו עניני בריאת העולם כי השבת מופת על חידוש העולם וכתיב עולם חסד יבנה על כן אמר בשרתי צדק בקהל רב היינו צדקה וחסד אשר עשה ד' שברא העולם בששה ונח בשביעי, ועוד דרש דוד גם ענין שני שהשבת מורה עליו והוא על שבת שלעתיד יום שכלו שבת שעין לא ראתה אלהים ם זולתך זה"ש ה' אתה ידעת רוצה לומר יום שכולו שבת רק אתה ידעת מהותו ואין אתנו יודע עד מה זה"ש שהיה פותח ודורש לפניהם דברי תורה שלא שמעתן אזן מעולם ומנא לו לומר כן אלא שלמד זה מן סוף הפסוק ה' אתה ידעת. פרשת פקודי מאמר (קנב) טעם על פקודי מלא בוי"ו

אלה פקודי המשכן משכן העדות פירש בעל הטורים פקודי מלא בוי"ו שפקד לכל ו' מאות אלף שלא יחשדוהו שלקח מן הכסף, וקשה על דבריו הלא לא חשדוהו על ת"ר אלא חשדוהו על האלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שהיו מן ג' אלפים תק"ן ואותן שכח משה עד שנזכר שעשה מהן ווין לעמודים כדאיתא במדרש ויותר היה נכון לפרש לפי דבריו שלכך נאמר מלא לרמוז שלא נתן מתחילה חשבון כי אם מן ו' מאות אלף ושכח אלף תשע"ה עד לבסוף שנזכר ואמר ואת האלף וגומר, ולי נראה שלכך נאמר פקודי מלא בוי"ו לרמוז שחשבונו היה צודק על ידי הווי"ן שעשה לעמודים, וטעם ווי"ן דווקא לפי שכל עצמות ישראל אינו כי אם ת"ר אלף כי זה מספר אוכלסא שלימה הכוללת כל הדעות שמברכין עליהם ברוך חכם הרזים וכל הנוסף על מספר זה אינו שייך אל גוף המספר על כן עשה מן שקלי ת"ר אלף האדנים והעמודים כי