שפתי דעת קסז

ביאור, ונראה שבעל מדרש זה בא לתרץ כמה קושיות בפסוקים אלו א' מה שנאמר ויקהל בראשה, ב' אלה הדברים אשר צוה ד' לעשות אותם ששת ימים וגו' איך נופל לשון עשי' על השביתה שאין בה עשייה וכן בפסוק לעשות את השבת לדורותם, ג' למה רמזה התורה ל"ט מלאכות באלה הדברים דבר דברים הדברים בצירוף אלה, ועוד מהו שבתון לד': הישוב על כל זה ע"ד המדרש מאמר (קג) אמרה שבת לכל נתת בן וג

אמרה שבת לפני הקב"ה לכל נתת בן זוג ולי לא נתת בן זוג אמר הקב"ה כנסת ישראל יהיו בן זוגך ומביא פסיק זכור את יום השבת לקדשו עיין ברבתי פרשת בראשית, ביאור הדבר שכל ששת ימי המעשה יש להם בן זוג הפועל בכל יום ויום פעולה המיוחדת לו ויש לו שלימות בקום ועשה אבל השבת שאינו כי אם בטול ושביתה נראה מציאותו חסר כי אינו אלא ביטול עשייה ובאה התשובה שבכל שבת ושבת יתכנסו ישראל לבתי כנסיות ומדרשות לשמוע דברי תורה וכינוס זה יש בו עשיה וטורח הן טורח ועמל של הדורש כי טורח הדבור נקרא מלאכה שכן נאסר בשבת אפילו הדבור במשא ומתן שנאמר ודבר דבר שכן הקב"ה לא שבת כ"א מן הדבור כי בדבר ד' שמים נעשו ש"מ שהדבור נקרא מלאכה וכן אמרו ובתורה תהא עמל, הן טורח הצבור אשר רגליהם רצין לשמוע הדרשה ובמקום שיש קיבוץ גדול והקהל גדול שם הכל מתפעלים מן הדוחק כמ"ש אגרא דפרקא ריהטא אגרא דכלה דוחקא ש"מ שריהטא ודוחקא חשיב מלאכה ומעשה, ע"ד המדרש שאין מקבלין שכר אלא על המעשה ומדקאמר שמקבלין אגרא על ריהטא ודוחקא ש"מ ששניהם נחשבים מעשה וע"כ נאמר אם תשיב משבת רגליך ש"מ שפסיעה גסה מלאכה תחשב ומאחר שהתירו לרוץ לדרשה כדאיתא במסכת ברכות פרק א' אמר רב זביד מריש כי הוה חזינא להו לרבנן דקא רהיטי לפרקא בשבתא אמינא קא מחללי רבנן שבתא כיון דשמעית להא דאמר רבי טרפון א"ר יהושע בן לוי לעולם ירוץ אדם לדבר מצוה ואפילו נשב' אנא נמי הוה רהיטנא אמר רבי זירא אגרא דפרקא ריהטא אמר אביי אגרא דכלה דוחקא, מכאן ראיה ברורה שההליכה ודוחקא חשיב כמו מלאכה ועשייה ממש וכן הדיבור כי על כן סמכם הפסוק אם תשיב משבת רגליך וגו' ממצא חפצך ודבר דבר, זהו שהשיב הקב"ה לשבת כנסת ישראל יהיו בן זוגך כנסת היינו כנוסם והקהל שלהם לשמוע דברי אלהים חיים בבתי כנסיות ומדרשות זהו בן זוגך שיפעול אותך כי כל בן זוג משל על הפועל דוגמת זכר לנקבה ועל עשיה זו נאמר לעשות השבת לדורותם ומן לדורותם הזכיר במדרש הנזכר כדי שילמדו ממך דורות הבאים כו' ועל ענין כנסת ישראל שהזכיר נאמר כאן ויקהל משה וכתיב אלה הדברים אשר צוה ד' לעשות אותם ר"ל הדברים נקראו עשייה כאמור: מאמר (קנא) מן אלה הדברים למדו ל"ט מלאכות ולדברי רז"ל שאלה הדברים נרמזו בו ל"ט מלאכות יש בזה אזהרה לימות החול וליום השבת, לימות החול שאסור לאדם בכל ימות החול לדבר שיחה בטילה וק"ו שיחה מזקת כלשון הרע כי כל עניני דבור נחלקים לשלשה חלקים מצווה בו ואסור ומותר מצווה א היינו לדבר בדברי תורה ותפלה וכיוצא בהם שיחה של מצוה ואסור בלשון הרע ודוגמתו, ומותר היינו לדבר בכל ימות החול מענין משא ומתן שלו הכלולים כולם תוך ל"ט מלאכות אלו כי מסתמא הם כוללין כל צרכי בני האדם אבל בשבת אסור לדבר אפילו מן עסק ל"ט מלאכות אלו לכך רמזה התורה כל ל"ט מלאכו' בשתי תיבות אלו אלה הדברים לומר לך שדווקא באלה הדברים מותר לדבר בששה ימים, אבל יום השביעי שבת לד' אפילו באלה הדברים ר"ל אפילו מן משא ומתן שלך אסור לדבר כי הדבור חשוב כמו מלאכה, וסמך זה לתחלת הפרשה ויקהל משה שהכוונה בו שכנסת ישראל וקהלת יעקש לדרשות בבתי מדרשות זהו בן מגו של שבת לפי שריצת רגלים לבתי מדרשות ודוחקא דצבורא ומוצא שפתיו של