שפתי דעת קסו

רמזם בג"ש דבליעל האמור בשניהם כי בלי יעל במעלה אלא ירדו מטה מטה, וידוע שכל משפיע יש לו יותר חשק ורצון להשפיע ממה שהמושפע רצונו לקבל השפע שכן אמרו דרך משל יותר ממה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק וכן הגשמים אמרו במדרש ארבע תשוקות הן כו' ומסיק ואין תשוקת גשמים אלא לארץ שנאמר פקדת הארץ ותשוקקיה, וכן נאמר בגשמים כי כאשר ירד הגשם וגו' והולידה והצמיחה ש"מ שיש להם חשק ורצון אל כנולד מהם כפרה הרוצה להניק, תדע שכן הוא שהרי נאמר ועצר את השמים משמע עצירה בכח נגד כי אם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו בחשק גדול עד שבזמן שישראל חוטאין הקב"ה עוצר בחזקה, ומדרש זה הדורש והנשיאים לשון עננים סובר שהאפוד מכפר על ע"ז כדאיתא במסכת ערכין, אבל חשן המשפט הנתון על הלב מכפר על אימוץ הלב העובר על פן יהיה עם לבבך דבר בליעל כו' וכשישראל עוברין על א' משתים אלו או על ע"ז או על אימוץ הלב בצדקה אז הגשמים נעצרים בע"כ ויש לעננים צער גדול בזה, ע"כ הביאו את אבני השהם לאפוד ולחשן כדי שעל ידיהם יתכפרו על ע"ז ואימוץ הלב ואז יוכלו ליתן המטר, אמנם לדעת הגמרא דערכין שהחשן מכפר על קלקול הדינין אז שניהם מכפרין על ע"ז כי קלקול הדינין חשוב כע"ז כמו שלמדו מן פסוק לא תעשון אתי אלהי כסף זה דיין שאינו הגון דמתמנה בכספא וכן דרשו על פסוק לא תטע לך אשירה כל עץ על דיין הבלתי הנון ולפי זה האפוד מכפר על ע"ז ממש והחשן מכפר על דבר השקול כע"ז ע"כ הוצרכו העננים להביא אבני השהם ואבני מלואים לאפוד ולחשן, ותדע כי המן נאמר בו ועינו כעין הבדולח שמע מניה שהיה המן גדל במקום שהבדולח מצויה ובמקום שהבדולח מצויה שם גם אבני השוהם על כן כשהלכו העננים לשאוב שם את המן שאבו עם המן גם אבני שהם אשר היו שם כי מקורם מן מקום אחד והוא ענין טבעי שהענן שואב אגב המים כל הנמצא אתם, מטעם זה הביאו העננים גם שמן למאור כי במעשה העגל אמרו בפרק רבי עקיבא שהשטן הביא דמות ענן וערפל לעולם אם כן העננים היו צריכין לתקן מה שקלקלו, וגם הבושם כי במעשה עגל כתיב נרדי נתן ריחו גרם סרחון לישראל על כן הביאו הבושם להעביר ריח רע וכל זה כדי שיוכלו העננים ליתן מטר לארץ, ולא יעצור ע"י ע"ז ואז תמלא תשוקתם ורצונם

מאמר (קמט) רבותינו אומרים אין פרשה שנאמר ויקהל בראשה כו' ובילקוט ריש פרשה זו מסיק וז"ל רבותינו בעלי אגדה אומרים מתחלת התורה עד סופה אין בה פרשה שנאמר בראשה ויקהל אלא זאת בלבד אמר הקב"ה עשה לך קהלות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהלות בכל שבת ושבת וליכנס בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ללמד ולהורות את בני ישראל דברי תורה איסור והיתר כדי שיהא שמי הגדול מתקלס בין בני, ומכאן אמרו משה תקן לישראל שהיו דורשין בענינו של יום הלכות הפסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות החג בחג, אמר משה לישראל אם אתם עושין כסדר הזה הקב"ה מעלה עליכם כאלו המלכתם אותי בעולמו שנאמר ואתם עדי ואני אל, וכן דוד הוא אומר בשרתי צדק בקהל רב וכי מה היו ישראל צריכין בימי דוד והלא כל ימיו היו מעין דוגמא של משיח אלא שהיה פותח ודורש לפניהם דברי תורה שלא שמען אזן מעולם עד כאן לשונו, וקשה למה נקט בעלי אגדה במדרש זה יותר מבשאר מדרשים ועוד קשה למה נקט דווקא קהילות גדולות והיכן רמוזים בפרשה כל הדברים שנזכרו במדרש ועו"ק דברי תורה איסור והיתר היינו דברי תורה היינו איסור והיתר ולמה נקט איסור והיתר יותר מן שאר מצית שבתורה שאין לשון איסור והיתר נופל עליהם כמו אכילת מצה ועשיית סוכה ולולב ודומיהן וע"ק מנלן משה תיקן לדרוש דווקא בענינו של יום, ויתר כל הפרטים הנזכרים במדרש צריכין