שפתי דעת קס

לזכרון מעשה העגל על כן יתן כל אחד כופר נפשו, ובפקוד אותם הנאמר אחר כך הוא לשון מספר ורוצה לומר שעל ידי המספר לא יהיה בהם הנגף, וזהו כפל כל העובר על הפקודים הנא' כאן וכפל לכפר על נפשותיכם, ותדע כי מצד הכפרה על עון העגל הוצרכו ליתן מחצית השקל דוקא או לפי שחטאו בחצי היום או חילול יו"ד מן הזכרים, אבל מצד ההצלה מן עין הרע לא היה קפידא אם היו נותנים שקלים שלמים או העשיר שקל שלם והעני חצי שקל כי סוף סוף היו מונין כמה חתיכות כסף הם, על כן כנגד ונתנו איש כופר נפשו לד' בפקוד איתם הנאמר על כפרת העגל אמר זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל וגו' אבל כנגד ההצלה מן הנגף דעין הרע אמר כל העובר על הפקודים מבן עשרים שנה ומעלה יתן את תרומת ד' כי מצד זה אין קפידא בחצאי שקלים כי אם מצד העגל שהקפידא בחצאי שקלים, ולאידך גיסא מצד עין הרע יש קפידא מבן עשרים ומעלה הראוי לצבא כי העין הרע שולט ביותר ואחר כך חזר ופירש על ראשון ראשון, העשיר לא ירבה וגו' היינו קפידא מצד עון העגל שכולן צריכין לחצאי שקלים לכפר על נפשותיהם, וא"כ אמר כנגד ההצלה מן עין הרע ולקחת את כסף הכפורים וגו' והיה לבני ישראל לזכרון לכפר על נפשותיכם מן עין הרע כי זכות זה יגין

מאמר (קמג) מדרש הילקוט על פסוק ונתנו איש כופר נפשו

ומה שנאמר תחלה ונתנו איש וגו' ואחר כך אמר זה יתנו והל"ל ונתנו איש כופר נפשו מחצית השקל כו' ולמה כפל הנתינה, מבואר ע"ד המדרש שמסיק בילקוט כשאמר הקב"ה למשה ונתנו איש כופר נפשו כו' ר' יהודה בר אלעאי אומר שמשה היה סבור שיתן כל אחד ככר כסף כו' ר' יוסי אומר מן מוציא שם רע אתה למד כו' ריש לקיש אומר מן האונס אתה למד כו', ר' יהודא בר סימון אומר משור נגח אתה למד כו' א"ל הקב"ה חייך לא ככר כסף ולא מאה כסף ולא חמש שקלים ולא שלשים שקלים אלא זה יתנו מחצית השקל כו' לפיכך מתחלה אמר לו הקב"ה ונתנו איש כופר נפשו לא פירש הקב"ה למשה כמה יתנו כי אמר מסתמא משה יבין מעצמו שכופר זה יהיה מחצית השקל, לפי שחטאו בחצי היום וא"כ כשראה הקב"ה שמשה טעה בנתינה זו וחשב כופר זה הוא ככר כסף או מאה כסף למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ולמר כדאית ליה על כן חזר הקב"ה ופירש לו זה יתנו דוקא זה ולא מה שחשבת אתה ככר או ק' או נ' או ל' שקלים, אך כדי לפרש מחלקותם אומר אני לפי שישראל עברו על ע"ז ג"ע ש"ד ולשון הרע, כי מן ויקומו לצחק למידין ג"ע שפיכות דמים, ומן קול ענות חרופין וגדופין אנו למידין לשון הרע והכל מודים שכופר זה. הוא ודאי על החמורה שבכולן ואגבו יתכפרו כולם זולת ששיעור הכופר הוא כנגד החמור שבהם על כן פליגי איזו מהם חמור, כי רב יהודא סובר מסתמא כופר זה על ע"ז שעשו על כן שיעורו ככר כסף כי לפי שאמר מלך ארם אלהי הרים אלהיהם ולא אלהי עמקים על כן נאמר למלך ישראל והיה נפשך תחת נפשו או ככר כסף תשקול על ששלח נפש החוטא שכפר באלהים ואמר כי לא אלהי עמקים הוא רוצה לומר אינו משגיח בשפלים, וזה היה חטא עושי העגל שאמרו אין עיני ה' משוטטות בכל הארץ להשגיח על עניניהם לילך לפניהם ע"כ אמרו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי אלהים אלהי הרים לבד משגיח רק בעליונים ע"כ הזכיר משה בתפלתו ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים כי מצרים יטענו גם כן טענה זו לומר אלהי הרים הוא ושם ממשלתו על כן הוציאם ממצרים להוציאם מן העמק אל ההרים מקום ממשלתו ולהרגם שם, וסבר ר' יהודא ע"ז חמורה מכולם על כן חשב משה שמסתמא כופר זה ע"ז, ורבי יוסי אומר מן מוציא שם רע אתה למד ששיעורו ק' כסף כי לשון הרע מגדיל עונות כנגד ג' עבירות ע''ז ג"ע ש"ד אם כן חטא קול ענות חמור מכולם ומסתמא בעבורו היה הכופר, אמנם