שפתי דעת קנט

כהנים ולוים מן כל העובר ומה ענין הים לכאן, אלא לפי ששקלים אלו היו כפרה על מעשה העגל שנעשה מן זהב שנ' ויעשו להם אלהי זהב ודרז"ל אמר משה להקב"ה אתה גרמת להם ברוב זהב שהשפע' להם, וידוע שרוב זהב היה להם מן ביזת הים שכן דרשו תורי זהב נעשה לך זו ביזת הים עם נקודות הכסף זה ביזת מצרים א"כ ביזת הים גרם להם עשיית העגל ע"כ כל העובר בים יתן בקע לגלגולת בקע על שהלכו בים שנ' בו ויבקעו המים בקע מול בקע, ועל כן יש אומרי' טעם למחצית השקל כי זכר ונקיבה הם גוף אחד שלם ומי שהוא בלא אשה אינו נקרא אדם שלם שנאמר זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם, ובעגל לא חטאו הנשים ולא רצו ליתן נזמיהם אם כן לא מיאו כי אם האנשים פלג גופא על כן יתנו מחצית השקל וכדי לפרסם צדקת הנשים סמך לכאן פרשת הכיור שנעשה ממראות הנשים הצובאות המורה ג"כ על כשרותם, ונראה לי שלכך פרט כאן עשרים גרה השקל, לפי שחטאו בעגל גם בעריות כמו שלמדו מן פסוק ויקומו לצחק, ושם י"ה מתווך בין איש לאשה י' באיש ה' באש' וע"י הזימה מסתלק שם י"ה וכאן תלה החטא באנשי' על כן נסתלקה היו"ד שבאיש ונשאר אש על כן בכפירה זו הראה לו הקב"ה מטבע של אש ואמר לו כזה יתנו ר"ל אש יכפר על אש רותחין של זימה וע"כ פרט עשרים גרה השקל, כי במלואו עול' למספר כ' והיו ראוין לנתינ' כ' גרה אך לפי שבמלת איש אין היו"ר כתוב' במלואה כי אין במלת איש כי אם י' והיינו עשרה גרה שהוא מחצית השקל השלם, ואולי מטעם זה בקש המן לשקול עשרת אלפים להיות לישראל למזכרת עון שחללו קדושת י' ואמרו לו כבר קדמוך שקלי ישראל שהם י' גרה וק"ל: מאמר (קמב) טעם על השקלים למה מכפרין על העגל וטעם לכפרה זו ע"י השקלים ונדבה יתבאר בעזרת האל יתברך לקמן פרשת כי תבא על פסוק השקיפה שכל השקפה לרעה חוץ מזו כי גדולה מתנות עניים שמהפכין רוגז לרחמים והוא ע"ד שנאמר כאן וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם לפי שהכל מקים הקב"ה חס על רבים יותר מן על היחיד, ועל כן כל השק פה כמשקיף בעד החלון על איזו יחיד אינה לטובה כי יתבקר פנקסו של היחיד ולא יצדק כל חי יחידי לפניו יתברך ושם הוכחתי בראיות שלשון השקפה שייך דוקא על היחיד חוץ ממתנות עניים כי המקיים נפש אחת מישראל ע"י הצדקה כאלו קיים עולם מלא על כן היחיד העושה צדקה נחשב כמו רבים לפי שקיומו גורם קיום לרבים שהוא מחיה על כן גם ההשקפה לטובה עליו, כך מעשה העגל לא נמחל כי אם בעבור הרבים לפיכך ביום פקדי שיהיו נספרים אחד אחד אז יפקד מושבו של כל יחיד ויתבקר פנקסו ולא יספיק לו זכותו להצילו מעונש חטא העגל שיהיה חוזר וניעור לפיכך ופקדתי עליהם את חטאתם ומאי תקנתיה זה יתנו כל העובר על הפקודים כי ע"י נדבת התרומה יהיה היחיד נחשב כמו רבים וזה יהיה כופר נפשו מן החטא של העגל ולקמן פרשת כי תבא יתבאר ענין זה יותר באריכות ע"ש, וזה טעם כפל כל העובר על הפקודים האמור כאן בענין וכפל לכפר האמור בענין לפי שהמספר היה מביא שני חששות א' חשש של עון העגל שלא יחזור וניעור על כל יחיד כי יעלה זכרון של כל יחיד בפני עצמו ב' חשש עין הרע השולט ביותר בשעת המספר כי שלטא עינא בישא בדבר שנראה גבוה ונשא למעלה הן מצד רבוי המספר הן מצד שענין המספר הוא לישראל לשם ולתהלה ולנשיאות ראש נגד כל האומות ירום ונשא וגבה מאוד ועל ידי זה יש לחוש לעין הרע הבא מצד קנאת איש מרעהו על כן אמר כי תשא את ראש בני ישראל ונשיאת ראש מביא חששת עין הרע, לפקדיהם זהו מביא חששת ופקדתי עליהם את חטאתם, ונתנו איש כופר לה' לכפרה על עון העגל, ולא יהיה בהם נגף כנגד ההצלה מהעין הרע כי בימי דוד שלט הנגף עבור עין הרע, ונקט ב' פעמים בפקוד אותם כי לשון פקידה משמש לשון מספר ולשון זכירה לפיכך בפקוד אותם הנאמר ראשונה הוא לשון זכירה רוצה לומר כשיעלה זכרון כל יחיד לפניו יתברך יש לחוש