שפתי דעת טז

מן חמדות העה"ב על כן גם לאדם הראשון קרה כן כשרצה ה' להניחו בג"ע ולצות לו התורה והמצות הוצרך לפתותו ולקח אותו בדברים רכים טובים ונחומים לאמור זאת המנוחה לכך נאמר כאן ויקח ויניחהו וע"כ צוה לו שלא לאכול מן עץ הדעת שלא יכנס בו היצר הרע ויטרידו מן העוה"ז והעוה"ב כמו שנאמר מות תמות כפל בזה ובבא, ומן כפל של מות תמות מצא לו הנחש מקום להזדווג נו, כי בספור של הנחש יש כמה דקדוקים א' בחחלת דבריו אף כי אמר אלהים כו' לשון זה צריך יישוב הן מצד הלשון הן מצד הענין וכי כדי שידבר באותו עץ התחיל בדברי שקר מרדף אמרים לא המה, ב' למה הוסיפה חוה צווי לא תגעו, כפי הפשט נראה שחוה מעצמה ראתה לעשות סייג וגדר אל גוף המצוה כי מטעם זה נאמר ופורץ גדר ישכנו נחש לפי שהנחש פרץ גדרו של עולם דהיינו הגדר והסייג שעשתה חוה אל גוף המצוה ודחפה בה ואמר כשם שאין מיתה בנגיעה כו' ואם כן הנחש יודע כמה גדול עונש הפורץ גדר כשם שנענש הוא על ככה כך יפרע מפורץ גדר וסייג אשר גבלו ראשונים, ג' למה נאמר מות תמות כפל וחוה אמרה פן תמותון רק פעם אחד ועוד פן לשון מסופק והקב"ה אמר תמות משמע ודאי, והנחש חזר ואמר כפל לא מות תמותון, ד' ותרא האשה כי טוב העץ למאכל במה ראתה כן ורש"י פירש ראתה דבריו של נחש ופשוטו אינו משמע כן, ביאור הענין שהנחש עשה עצמו כאלו לא שמע כי אם פסוק ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל כי ביום אכלך ממנו מות תמות אבל לא שמע מה שאמר ה' מכל עץ הגן אכל תאכל, ודקדק הנחש מן לשון מות תמות שעל שניהם נצטוה שלא לאכול בין מעץ הדעת בין משאר פרי הגן, ואע"פ שלא הזכיר הקב"ה כי אם עץ הדעת לחוד מ"מ אמר שבכלל צווי עץ הדעת יש אזהרה על כל פרי עץ הגן, כי עץ הדעת היה באמצע הגן שנאמר ועץ החיים בתוך כגן בתוך, היינו באמצע והוא המרכז כדרך שמסיק ברבתי שמימי בראשית מתפלגין מתחת עץ החיים ומשמע שעץ הדעת היה סמוך לו שכן נאמר ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע, אם כן כל עצי הגן יש להם יניקה מן המים שתחת עץ הדעת אם כן מסתמא כמו שעץ הדעת מסוכן וממית כך כל האילנות היונקים ממנו אע"פ שאינם מסוכנים כעץ הדעת מאחר שהם רחוקים מן השורש מ"מ יש בהם חשש מיתה וסכנה ודקדק זה מן כפל מות תמות כי תמות היינו תמות ודאי קאי. על אכילת עץ הדעת עצמו, אבל מות אינו ודאי אלא ר"ל יש חשש מיתה גם שבאר פרי העץ שהאוכל מהם לפחות יחלה בחולי שיש בו חשש מיתה ודקדק גם כן מדלא קאמר ומפרי עץ הדעת לא תאכל ואמר ומעץ הדעת לא תאכל,, וכי סלקא דעתך שיאכל העץ ולא הפרי אלא הכי פירושו שגם שאר האלנות היונקים מן עץ הדעת הם בכלל סכנה, על כן אמר הנחש אל חוה כשראה אותם אוכלים מן כל פרי עץ הגן עשה עצמו כצדיק מיסר ומוכיח לחוה מדוע אתם עוברים את מצות ה' אשר צוה שלא לאכול משום עץ הגן לכך פתח באף לומר אע"פ שאמר ה' לא תאכלו מכל עץ הגן מ"מ אתם אוכלין ממנו, ושאל שאלה זו כדי שתהיה מוכרחת לתרץ כפל של מות תמות אחד על אכילה ואחד על הנגיעה ואז ימצא מקום להדיחה מכל וכל וכך קרה לו שחוה השיבה לו על הכפל כאשר זמם ואמרה ומפרי עץ הגן נאכל כי אין סכנה בהם, ומפרי העץ אשר בתוך הגן באמצע אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמותון לא הזכיר כפל המיתה לפי שלא הוצרכה לתרץ כי אם לשון מות שמשמע ספק מיתה שדרש הנחש על שאר פרי העץ וחוה אמרה שלשון מסופק זה קאי על הנגיעה