שפתי דעת טו

חומשי תורה הוציא מכלל תוהו לאור כל הנבראים בה', ודוקא הארץ היתה תוהו קודם שבא אברהם לפי שאדם אין לעבוד את ה' ונראה מציאות הארץ והדרים עליה לבטלה, אבל מכל מקום בשמים ממעל לעולם היו שם מלאכיו משרתיו עושי רצונו יתברך כי אינם מכלל נבראים של העה"ז שנבראו בה"א אלא מכלל העה"ב שנברא בי' על כן מספרם י' עלולים כנודע, וזהו שאמר אברהם ה' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי כי אז לא היה כי אם אלהי השמים כפרש"י שם, ועל ידי אברהם היה גם אלהי הארץ שפרסם מלכותו בתחתונים, על כן הקדים כאן ארץ לשמים כדי להסמיך מלת ארץ למלת בהבראם המרמז לאברהם להורות שלא בא אברהם לתקן מלכות שדי כי אם בארץ אבל בבראשית ברא הקדים שמים כי אז לא היה עדיין כי אם אלהי השמים עד שבא אברהם,. והכלל העולה מאחר שהעולם נברא בראשית בשביל ישראל והתורה שנקראו ראשית אם כן האדם עיקר המציאות ואם הוא זוכה הרי הוא קודם גם למלאכי השרת הפועלים בטבע והאדם ברצון ואם לא זכה אומרים לו יתוש קדמך כמו שדרשו על פסוק אחור וקדם צרתני קודם למעשה יום ראשון ואחור למעשה יום אחרון עיין דרש זה לקמן פרשת תזריע בתורת האדם, ושם יתבאר בע"ה גם מדרש הרבתי אמת ושלום אמרו אל יברא צדק וחסד אמרו יברא כו' הרחבתי בו הביאור פירוש נאה יפה ומקובל אפס קצהו תראה לקמן פרשת תזריע וכו' תראה בחבורנו עמודי שש בעמוד המדבר בצדקה ע"כ אמרתי לקצר בו בפרשה זו: מאמר (ז) פרשת יצירת האדם וענין הנחש

ועתה פקח עניך בענין יצירת האדם דוק ותשכח כי אלהים ברא את האדם ישר ובקש להנחילו שני עולמות דהיינו העוה"ז והעוה"ב. כי בתחלת יצירתו נאמר ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר ואחר כך חזר ואמר שנית ויקח ה' אלהים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה ויצו ה' אלהים על האדם וקשה תרתי למה לי וע"ק למה נאמר בפעם ראשון וישם שם משמע שימה בעלמא לפי שעה ואחר כך אמר ויניחהו משמע הנחה של קבע לאמר זאת המנוחה ועוד קשה כאן נאמר ויקח פירוש לקחו בדברים ופתה אותו לכנס לגן עדן ולמעלה אצל השימה לא הזכיר שום לקיחה ופתוי ועוד קשה מה היה צריך פתוי לכנס לגן עדן כי מי פתי לא יסור הנה, אלא ודאי לפי ששימה ראשונה היתה להאכילו מפרי עץ הגן ולהשתעשע בחמודותיו ולזה לא היה צריך פתוי כי תאוה הוא לעינים ומ"מ נאמר בו שימה שאינו קבע כלשון הנחה לפי שחמדות העולם הזה אינן כי אם לפי שעה כרגע נראו בבית וכרגע ספו תמו, אבל למטה בא להנחילו השלימות הנצחי על ידי התורה והמצוה כמו שנאמר ויניחהו בנן עדן לעבדה ולשמרה וארז"ל לעבדה זו מצות עשה ולשמרה זו מצות לא תעשה כמו שנאמר מיד ויצו ה' אלהים על האדם וגו' כדי להנחילו רב טוב הצפון ולכך צוה לו דוקא בגן עדן כי היה מראה לו שם רב טוב הצפון לשומרי מצותיו כמו שהראה לו שכר העה"ז דהיינו אכילת פירות כך הראה לו שם גם הקרן רב טוב הצפון לצדיקים לעה"ב אז מיד נכנסה באדם רוח חזזית של יצר הרע למאן בדבר שאין הנאתן מוחש לעינים בכל שעה כי אע"פ שכבר הראה לו הקב"ה גם השכר מ"מ ראיה זו אינה כי אם לפי שעה כדרך שמראין לאדם בהיותו במעי אמו כי אז נר דולק על ראשו ומראין לו מסוף העולם ועד סופו כו' דהיינו כל ההצלחות בזה ובבא ומ"מ כבואו לאויר העולם נשכח מנגד עיניו את כל יקר אשר ראתה עינו כי חמדות העה"ז אשר אליהם הוא נעתק בלידתו מעורין עיניו