שפתי דעת קנז

אסתיר רמז לאסתר המלכה שהסתירה עמה ומולדתה כי בעבור זה ההסתר היו ישראל במורא ופחד, זה שאמר הסתיר אסתיר רצה לומר אגרום הסתר לאסתר כדי להפחידם אבל לא לכלותם ולמה כי פנה אל אלהים אחרים רצה לומר הם לא עשו אלא לפנים אף הקב"ה לא עשה אלא לפנים אבל לא לכלותם, והסובר מרדכי מן התורה מנין סובר שלא יתכן שרמזה התורה העונש ולא רמזה הגאולה ועיקר הנס שיצאו לחירות, על כן אמר שיש סמך למרדכי מן פסוק מר דרור כי דרור לשון חירות ובשמים ראש לפי שריחו נודף בכל העולם שנאמר ושמעו הולך בכל המדינות והבשמים אלו היו מושחין בהם כל המלכים כך מרדכי יצא בלבוש מלכות, ותדע שיש עוד רמז לתוקפו של אחשורוש בתורה כדמסיק בילקוט פרשת חיי שרה מה ראתה אסתר שתמלוך על קכ"ז מדינה אלא שזכתה בזכות שרה שחיתה קכ"ז שנה, כי בעל מדרש זה בא לתרץ למה הזכירה התורה שני חיי שרה מה שלא הזכירה כן בשאר אמהות אלא כדי לרמוז על תוקפו של אחשורוש, וזהו מחלוקותם מהיכן קורין את המגילה כי הכל מודים אלו לא היה רמז מן התורה על מגילת אסתר לא היו רשאין לכותבה ולפיכך סובר שיש רמז לתוקפו של אחשורוש שימלוך על קכ"ז מדינה כשני חיי שרה על כן סבר רבי מאיר שקורין את כולה מן ויהי בימי אחשורוש וגו' כי שם נזכרו קכ"ז מדינה ודבר זה רמוז בתורה, ורבי יהודא אינו דורש מכל הדרשות הללו כי אם סמך למרדכי מן התורה מן פסוק מר דרור על כן סובר שקורין מן איש יהודי וגו' כי דווקא דבר זה רמוז בתורה ולא מה שנעשה קודם לזה, ורבי יוסי מן אחר הדברים האלה וגו' כי מכל הדרשות אינו דורש כי אם סמך להמן מן התורה על כן מכאן והלאה ניתן לכתוב ומשם קורין ממקום שניתן לכתוב דוקא, רבי שמעון אומר מן בלילה ההוא נדדה וזהו תוקפו של נס הרמוז בפסוק ואנכי הסתר אסתיר וגו' כי ענין הסהר זה היינו ענין שינה האמור במלכו של עולם כמו שדרשו נדדה שנת המלך היינו מלכו של עולם רצה לומר בשעת הסתרת פנים הקב"ה עושה את עצמו כאלו ישן כביכול ואחר כך כשהזכיר תוקפו של נס כתיב ויקץ כישן ה' ואז נדדה שנת מלכו של עולם וחזר מן הסתרת פנים שלו על ידי שבלילה ההוא חשב אחשורוש מה ראתה אסתר שזימנה את המן כו' ואז הנידה אסתר עמה ומולדתה על ידי הסיבות והגלגולים שנעשו מן בלילה ההוא נדדה והלאה ומ"ד זה סבר שיש רמז לאסתר מן התורה בפסוק ואנכי הסתיר אסתיר כי על ידי הסתר זה נדמה כישן ה' ובנדידת שנתו קרבה תקפו של נס ומה שאמר בלילה ההוא נדדה כי כל זמן הצרות היו כל ישראל באישון חשך לילה ואפילה ימשכו כעורים בצפרים וזמן הרוחה נאמר בו ליהודים היתה אורה, לפי שמסיק שם משה מן התורה מניין שנאמר בשגם הוא בשר, על כן יתכן לפרש שדעת בעל מדרש זה על דרך המדרש האומר כל מי שנאמר בו לשון היה פירושו שכבר היה, ולשון זה נאמר במשה שנאמר ומשה היה רועה שכבר בא עליו הרמז בתורה והיכן רמוז ותירץ בשגם בגי' משה, וכן מרדכי מן התורה מנין שנאמר בו איש יהודי היה שכבר היה , וכן אסתר אמר ויהי אמן את הדסה היא אסתר משמע היא הידועה ונזכרת כבר בתורה והיכן רמוזה ותירץ הסתר אסתיר, והמן נקרא ממוכן רצה לומר שכבר הוכן לכך וכבר רמוז בתורה והיכן ותירץ המן העץ כאמור, ולדרך הראשין שפרשתי שהסובר שנענשו על עבודה זרה דורש סמך לאסתר והסובר שנענשו על שנהנו מסעודת אחשורוש דורש סמך להמן, יתכן לפרש שהדורש סמך למרדכי סובר שהיה בעונש זה חלק למרק חטא מכירת יוסף כדמסיק בילקוט בפסוק והמלך והמן ישבו לשתות אמר הקב"ה לשבטים אתם מכרתם אחיכם יוסף מתוך מאכל ומשתה שנאמר וישבו לאכול לחם וגו' הרי המן בא ולוקח אתכם מתוך מאכל ומשתה כו' ונראה שמטעם זה בא דווקא הגאולה מן מרדכי שהיה איש ימיני משבט בנימין שלא היה לו