שפתי דעת קנה

פן יקרה לו כמו שקרה לעשו זקינו שנתברך בקול קול יעקב והידים ידי עשו כל זמן שיעקב מצפצף בקולו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אין ידי עשו שולטו' בו ודאג המן לאמר מה הועיל בתקלתו אשר נתן לפניהם כל זמן שהם עסוקים בתורה, מה עשה הלך בדרך זקנו עשו שנאמר לו והיה כאשר תריד וגומר על כן אמר עשו יקרבו ימי אבל אבי ואבל אסור בתלמוד הורה וע"י שיפסוק פומיה מגירסא אז אוכל לו ואהרגה את אחי וגו' כך המן ע"י הרעה הגדול אשר הרעיש על היהודים חשב שיגיע אבל גדול ליהודים ואז מסתמא יהיו אסורים בתלמוד תורה כדין אבל ואז יוכל להם וכך הפיל גורל וחבלים נפלו לו שיהיה אבל גדול וחשב שאז יקים מזימות לבבו וכן נאמר מגיע אבל גדול ליהודים וע"י זה בטלו מתלמוד תורה, לפיכך כשהיתה הרוחה כתיב ליהודים היתה אורה זו תורה ומצד הלשון יש לדקדק מדלא כתיב אור וכתב אורה דבק ר"ל אור שלה של התורה והיינו ה' חומשי תורה ושמחה זה יום טוב לפי ששמע מתוך השמועה שגם בלק ובלעם הלכו בדרכיו ובקשו לעקור את הכל, והקים ה' שטן לבלעם ופתח פי האתון לאמור לו כי הכיתני זה שלש רגלים אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלש רגלים ולקמן פ' בלק יתבאר בע"ה מה לו לבלעם אם יחוגו או לא יחוגו אלא לפי כמסיק במדרש שבפסח יתברכו תבואות השדה ובעצרת פירות האילן ובחג גשמי השנה וכל הארצות מתמצית ארץ ישראל שותות ואם לא יחוגו ג' רגלים יגיע הנזק לכל האומות, על כן חשב גם המן שמא יעמוד דבר זה כנגדו כדרך שעמד כנגד בלעם, מה עשה המן אמר למלך ואת דתי המלך אין עושים דלא יהבי כרגא למלכא ומוציאין כל ימיהם בשיהי פיהי שבת היום פסח היום, וחשב המן שמסתמא ידעו ישראל כל הנעשה וכי הגזירה תלויה בזה ששומרים המועדים ואז ודאי יבטלו הרגלים כי אין לך דבר עומד בפני פיקוח נפש ומאחר שיבטלו שמחת הרגלים שוב לא יהיה לו התנגדות מן שלש רגלים כאשר היתה לבלעם וכן נהיה שערבה כל שמחה על כן אמר כשהיתה הרווחה ושמחה אילו ימים טובים שנאמר ושמחת בחגיך שחגנום בפרהסיא כמו שלמדו תורה בפרהסיא, וששון זו מילה כו' כי חשב המן מה תועיל לו תחבולותיו שראה באצגנינות שלו שביום י"ג לאדר יהיו ראוין לכליון הלא גם פרעה ראה באצטגנינו' שלו שכוכב אחד ושמו רעה עולה לקראתם במדבר והוא סימן דם והרינה ואף על פי כן נתהפך משפט המערכה לדם מילה ושמא גם בפעם הזה יתקנו משפט הגורל שלו על ידי דם מילה, על כן חשב המן לבטל מהם המילה, ואם תאמר מאין סמך לזה שביטל המילה בשלמא ביטול תורה ומועדות שנאמר מגיע אבל גדול ליהודים ואבל אסור בפקודי ה' משמחי לב ועוד במקום אבל אין שמחת מועדים, אבל מינה היכן רמזה, תשובה לזה ממה שנאמר ושללם לבוז והיינו המילה שנאמר שש אנכי על אמרתיך כמוצא שלל רב, אף על פי שבהריגת האויבים כתיב גם כן ושללם לבוז מ"מ, יש לדקדק מדכתיב שם ביום אחד אחר ושללם לבוז ש"מ שביום אחד קאי על ושללם לבוז ואם כן ודאי מדבר בסתם שלל שיוכלו לבוז ביום אחד, אבל כאן נאמר ביום אחד וגו' קודם שאמר ושללם לבוז כדי לפרש ושללם לבוז מילתא באפי נפשיה ואינו קאי טל ביום אחד אם כן ודאי מדבר בשלל המילה שאינו מתבטל ביום אחד אלא בהמשך כל השנה מן י"ג בניסן עד י"ג אדר לשנה הבאה כי חשב מאחר שנכתבו לכליון מסתמא לא ימונו לריק ולבהלה ועל דרך שמסיק בילקוט בפסוק ויבא עמלק שהמצרים אמרו לישראל מפני מה אתם מלים את בניכם היום או מחר ישליכו זכוריכם ליאור כו' כך חשב המן גם כאן, ויתכן לפרש ושללם לבוז הוא לשון בזיון כדרך שעשה עמלק שביזה המילה וזרק מילות כלפי מעלה, וזה"ש אחר שהיתה הרווחה וששון זו מילה שנאמר שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב כי אז חזר השלל למקומו עם הששון כאמור, ויקר אלו תפילין כי חשב המן אעפ"י שהותר לכל האומות לעמוד כנגד היהודים מה