שפתי דעת קנד

יהיה עמלי בעושר אזכה לחיים ע"י שאחזיק ידי לומדי תורה כי מאי חזית לומר שאני אעסוק בתורה והוא יהיה לו עושר ויחזיק בידי, יעסוק הוא בתורה ואני אחזיק בידו כי סוף סוף שכר שניהם שוה בשוה, על זה אמר שהאומר כן אינו אלא טועה כי אין דמיון שוה לזה עם זה כי העוסק בתורה זוכה לשני מיני חיים בעה"ז חיי הגוף ולעה"ב חיי הנשמה אבל המחזיק ידי לומדי תורה בממונו אינו זוכה כי אם לחיי העה"ז לבד זה"ש ויתרון דעת החכמה תחי' נפש בעליה בעלה לא נאמר אלא בעליה שתים במשמע והיינו הגוף והנשמה שניהם בעלי החכמה כי שניהם יש להם עמל וטורח כי עיקר פעולת התורה ע"י הנשמה דהיינו השכל וגם על ידי כלי המעשה כי התורה תושיה מתשת כח החומר ועוד שרגלוהי דבר נש אינון ערבין להוליכו לבתי כנסיות ומדרשות ועוד שחיים הם למוציאיהם בפה וכשם שיש לשני בעלים אילו טורח ועמל בתלמיד תורה כך יש לשניהם שכר וחלקים בחיים בין בעה"ז בין בעה"ב, אבל המחזיק ידי לומדי תורה אין בזה טורח השכל כי אם גופו אשר טרח ועשה חיל ליתן לתוך פיו של לומדי תורה על כן מעמל נפשו ישבע ימים ארוכים בעה"ז לכך נאמר עץ חיים הוא למחזיקים בה וק' למה נקט עץ אלא כמ"ש כי כימי העץ ימי עמי והיינו כעץ הזה המאריך ימים אבל מ"מ לא לנצח יחיה כמ"ש כי יש לעץ תקוה וגו', וזהו שאמרו בפרקי אבות גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעה"ז ובעה"ב כו' מהו גדולה דקאמר אלא לפי שגם למחזיקים בה הוא עץ חיים, וסד"א ששכר שניהם שוה על כן אמר שגדולה תורה מן המחזיק בה שאינו זוכה כי אם להיות כימי העץ ימיו והלומדה זוכה בין בעה"ז בין בעה"ב ומביא ראיות על שניהם להורות ההבדל שביניהם והוא מבואר מעצמו לכל מעיין בהם לכך אמר ויתרון דעת החכמה שיש לחכמה יתרון על הכסף של המחזיק בידי החכמה מה שתחיה נפש שני בעליה הגוף והנשמה בזה ובבא, לכך מסיים במדרש ולמה אמרתי לך כדי להאיר לך לעה"ב כי המנורה המרמזת לחכמה עצמה דהיינו שכר העוסק בחכמה ותורה אור ושכרה להעלות נר תמיד ר"ל נר אלהים נשמת אדם יאיר תמיד לא יכבה נרו לא בעה"ז ולא בעה"ב על כן היתה המנורה תימנה על שם אורך ימים בימינה וזהו כוונת המדרש בילקוט ריש פרשה זו שדרש פסוק הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים מה יונה זו הביאה אורה לעולם שנאמר והנה עלה זית טרף בפיה כך ישראל שמן זית זך כו' כשם שעיניך יונים נדרש על אור המנורה כך הנך יפה רעיתי מפרנסתי מלשון הרועה אותי מעודי נדרש על השלחן אשר משם מוצא הפרנסה וסמכן הכתוב להורות ששניהם תלוין זה בזה, ויכול להיות שפסוק והנה עלה זית טרף בפיה מרמז על שניהם, עלה זית רמז לאור זית של מנורה כי מטעם זה נאמר שם ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית וגו' מאי נפקא מינה אם היא באה בערב או בבוקר אלא לפי שהערב זמן הדלקת נר על כן הביאה עלה זית ונקט לשון עלה לרמוז על להעלות נר תמיד האמור כאן, וטרף פירש"י לשון מזון והיינו ענין רעיתי פרנסת השלחן שסמך זה לזה להורות ששניהם צריכין זה לזה והוא רמז נכון וברור, וכן נסמכו בפסוק זית רענן יפה פרי תאר קרא ה' שמך שנדרש ברבתי פר' זו כי זית רענן היינו האור יפה פרי תאר היינו פרי הפרנסה והם האמורים בפסוק הנך יפה רעיתי כאמור מאמר (קלז) מדרש בגמ' על פסוק ליהודים חיתה אורה זו תורה כו'

ץ ולפי שברוב השנים קורין פרשה זו סמוך לפורים אמרתי להסמיך דרוש זה האומר שאור זה של מנורה היא כנגד אור תורה, וארז"ל ליהודים היתה אורה זו תורה שנא' כי נר מצוה ותורה אור, ושמחה אילו ימים טובים כו' עיין במסכת מגילה, ביאור מאמר זה הוא כי המן בקש להקים מזימת לבבו להשמיד להרוג ולאבד והיה מתירא