שפתי דעת קנב

יקבלו מן המתנדבים וכל כך למה, על כן יש לפרש שבגדים אלו היו צריכין לשני מיני חכמה, א' סתם חכמה הטבעית אשר אין בה שום קדושה ורוחניות והוא מצוי גם באומות מעשה חרש וחושב וכל מיני אומנות ואפילו בשאר בעלי חיים כמעשה הדבורה בתמונת הששיות ודוגמתה, אך בגדים אלו לא היה די להם בחכמת הטבע והיו צריכין לחכמה אלהית דהיינו רוח חכמה רוחני כדי לכוון בכל פעולה אל איזו סוד אלהי הכמוס בתוכם כי מטעם זה ארז"ל במסכת ערכין כשם שקרבנות מכפרין כך בגדי כהונה מכפרין אפוד על ע"ז מכפר וכן כולם ע"ש וכן כל מלאכת המשכן שנעשו ע"י בצלאל יש להם סודות פנימיות כמארז"ל יודע היה בצלאל לצרף אותיות שבהם נבראו שמים וארץ כו' ובצלאל לא הואצל מן משה אלא בצל אל היה והוא צל מן השי"ת בלא אמצעי וכן מסיק ברבתי פרשת ויקהל וז"ל וכל הבינה של בצלאל היתה משל שדי שנ' ואמלא אותו רוח אלהים וגו' וקשה מאי קמל"ן שהיתה משל שדי וכי עדיין לא ידענו כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה אלא לפי ששאר כל חכמי לב אשר נתמלא רוח חכמה אלהית קבלו החכמה ע"י אמצעי והיינו ממשה על כן הוצרך לומר שבצלאל קבלו בלא אמצעי ומטעם זה היה בצלאל חולק על משה שאומר לו לעשות תחילה ארון ואח"כ משכן ובצלאל עשה משכן תחילה והוד' משה לדבריו ואמר לו בצל אל היית וודאי כך צוה הקב"ה, ובזה מתורץ למה נאמר דווקא אצל הבגדים ואתה תדבר אל כל חכמי לב לפי שכל שאר חכמי לב חוץ מבצלאל כולם הואצלו מן משה לכך תלה בו ואמר ואתה תדבר אל כל חכמי לב שיש כבר בידם חכמה הטבעי אשר מקורה מן הלב, אשר מלאתיו רוח חכמה היינו החכמה האלהית וע"ד שנאמר יהב חכמה לחכימין משמע אבל לא לטפשים ר"ל מי שיש לו כבר החכמה הטבעי' יוסיף ה' ליתן מרוחו עליו ולא לטפשים לכך הקדים גם כאן חכמי לב לומר לך שדווקא לחכמי לב יתן ה' מרוחו קדשו וכאן הלה רוח חכמה בהקב"ה שנאמר אשר מלאתיו רוח חכמה ותלה גם במשה מדקאמר אתה תדבר להורות שניתן להם רוח חכמה ע"י אמצעי כדרך שנ' ואצלתי מן הרוח אשר ועליך וגו' ותוספ' רוח חכמה זה כדי להמשיך הקדושה על הבגדים כדי שידעו לכוין בכל בגד ובגד אל סוד ה' ליריאיו אשר על ידו הם מכפרים, ואמר על ראשון ראשון, כנגד חכמי לב לעשות בסתם חרש ואומן אמר ועשו את בגדי אהרן כי עדיין אין בהם שום קדושה ואינן נקראין עדיין בגדי קדש אלא סתם בגדי אהרן, כדי לקדשו לבסוף כשיתוסף בהם רוח קדושה ע"י רוח חכמה להיות חרש וחוש' מחשבות של קדושה ואח"כ אמר כנגד רוח חכמה ועשו בגדי קדש לאהרן כי ע"י רוח חכמה יהיו בגדי קדש, לפיכך והם יקחו את הזהב כי מצד הקדושה שבהם הכל צריך להיות לשמה אפילו הקיחה מן המתנדבים כי כל דבר שבקדושה צריך שימור מן התחלת עשייתו לשם קדושה ע"כ הם יקחו בעצמם לא על ידי שליח, וכשם שתלה החכמה במשה באמרו ואתה תדבר כך תלה הנרות במשה כי משה היה דומה לנר זה שמדליקין ממנו כמה נרות ואין אורו חסר כלום וכן פירש"י בפסוק ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם כך היה במנורה נר מערבי שבו מתחיל ובו מסיים כו' ואור המנורה מכוון כנגד אור תורה

מאמר (קלד) מדרש לא לאורה אני צריך כו'

וראיה לזה ממה שמסיק בילקוט פרשה זו וז"ל באהל מועד מחוץ לפרוכת לא היתה המנורה צריכה להנתן אלא לפנים מן הפרוכת אצל הארון והוא נתונה מחוץ לפרוכת להודיעך שאינו צריך לאורה ולמה אמר לך אלא כדי לזכותך עכ"ל, וקשה דקאמרי לה מאי קארי לה מהיכא תיתי שהיה ראוי שתנתן לפנים מן הפרוכת אצל הארון, אלא לפי שבעל מדרש זה סבר גם כן שהמנורה והארון שניהם לדבר אחד