שפתי דעת יד

יתברך נתגשם הדבור ובו נבראו שמים וארץ, אבל כל צבאם דהיינו תולדות שמים וארץ נבראו בלא צירוף אותיות אלא ברוח פיו לבד כי אז בא הצווי אל השמים ואל הארץ שיוציאו תולדותיהן לכך נאמר וברוח פיו כל צבאם ומה שנאמר ברוחו שמים שפרה אינו קאי על תחלת היצירה אלא על מה שנאמר יהי רקיע בתוך המים כי אחר שנברא אמר לו שיתחזק להיות כאהל כמ"ש וימתחם כאהל לשבת לכך נאמר שמים שפרה לשון אהל מלשון אהל שפרירו, אבל תחלת היצירה יש מאין היתה בדבר ה' על ידי צירוף אותיות

רמז לדבר בראשית ברא וגו' ראש תיבות של כל ז' תיבות שבפסוק עולה למספר כ"ב בבא"א הו"ה כמספר כל אותיות התורה לרמוז שכולם נבראו בדבר ה', וכבר ידעת שכל מעשה שמים וארץ היו תלוין עד יום ששי בסיון אם יקבלו ישראל התורה ואע"פ שכבר קבלוה מ"מ על ידי מעשה העגל חזרו וחללוה והיה כלא היה ע"כ צוה ה' לישראל מעשה המשכן להחזיר בנין כל ג' עולמות ליושנן על כן נעשה המשכן בדמיון ציור ג' עולמות ונעשה ע"י צירוף אותיות שבהן נבראו שמים וארץ בחכמה ובתבונה ובדעת כמו שכתוב בראשית ר"ל עם החכמה שנקראת ראשית וכתרגומו בחוכמתא כו', ובילקוט בפסוק ויהי ביום השמיני מלמד שהית ה שמחה לפני הקב"ה במרום ביום הקמת המשכן כיום שנבראו בו שמים וארץ, והוא מבואר לפי דרכינו, על כן דרש רבי חייא שהראה לו הבית המקדש בנוי וחרב ובנוי ונראה שזהו דעת רבי ברכיה שדרש ברבתי מהיכן נברא האורה ממקום בית המקדש נברא שנאמר והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים וכתיב והארץ האירה מכבודו ואין כבודו אלא בית המקדש שנאמר כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו, כי גם דעתו נוטה לומר שפסוק זה אינו מגיד העבר לבד כי מאי דהוה הוה אלא בא לומר שכך יהיה לעתיד אור ותוהו ואור והיינו בית המקדש שממנו יוצא האור ויתקן התוהו על כן גם אור זה הבא לתקן התוהו נברא ממקום בית המקדש כי העבר דומה לעתיד וק"ל, ותדע כי אור ראשון הבא לתקן התוהו היה אברהם שהוציא את העולם מכלל תוהו ע"ד שנאמר: מאמר (ו) בהבראם ה' קטנה באברהם כו'

אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ה' קטנה דרשו בו שני דרשות, אחת בה' בראם שכל מעשה שמים וארץ נבראו בה"א, שניה בהבראם אותיות באברהם לומר לך שבעבורו נברא העולם, ושני דרשות אלו לדבר אחד נתכוונו לפי ששני אלפים תוהו נשלמו על ידי אברהם מן והנפש אשר עשו בחרן עמא דשעבידו לאורייתא כי אז יצא העולם מכלל תוהו כדאיתא במסכת ע"ז פרק א' ואלו לא הוציא אברהם את העולם מכלל תוהו היה העולם נחשב לתוהו ובוהו כאלו אין לכל העולם מציאות כלל על כן שפיר אמרו שזכותו של אברהם גרמה לו לעולם שנברא אע"פ שבתחלת ענינו היה נחשב לאפס ותוהו מ"מ צפה הקב"ה באברהם שסופו להוציאו מכלל תוהו כי על כן בראו, לכך אמרו בהבראם אותיות באברהם, וכדי לתרץ ה' קטנה שבהבראם אמרו בה"א בראם כי בזה באו לתרץ למה נתוספ' ה' לאברהם אלא לומר לך שכל העולם שנברא בה' היה תלוי ועומד עד זמן שבא אברהם כי קודם שבא אברהם היתה ה' קטנה ר"ל הנבראים בה' דומה כאלו עדיין לא נגמרה יציאתם לאור. ההויה אחר שהיו עדיין תוהו על כן נראה מציאותם קטנה כדבר שלא נגמר מלאכתו עד שבא אברהם והוציאו מכלל תוהו ומאז נעשית ה' גדולה כי הנבראים בה"א יצאו מכלל תוהו לאור ואז נעשית ה' גדולה, וזהו סוד חמשה פעמים אור שנזכרו בפרשה זו אחר פסוק והארץ היתה תוהו לרמוז על ה' דאברהם שנאמר בו מי העיר ממזרח וגו' כי בחמשה חומשי