שפתי דעת קמא

מאמר (קכד) במדרש ג' פרשיות כתב משה כל אחת מן ס' ס' כו'

דרך שני בענין הזי"ן מכאן ומכאן, על דרך שמסיק בילקוט וז"ל אמר רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי ג' פרשיות כתב לנו משה בתורה כל אחת יש מן ס' ס' מצות ואלו הן פרשת פסחים, פרשת נזיקין, פרשת קדושים, רבי לוי בשם רבי שילה דכפר תמרתא אמר משבעים שבעים ואמר רבי לוי ולא פליגי מאן דעבד פרשת פסחים שבעים כלל עמה פרשת תפילין, ומאן דעבד פרשת נזיקין שבעים כלל עמה פרשת שמיטין, ומאן דעבד פ' קדושים שבעים כלל עמה פרשת ערלה עד כאן, ויש ליתן טעם לכל מספר שבעים אלו ולמה הבדיל העשרה מן הששים, ולמאי נפקא מינה הגיד לנו שרבי לוי היה מן כפר תמרתה ברמז קרוב לפשוטו יתכן לפרש לפי שפסוק ואלה המשפטים וגו' מדבר בסנהדרין שישבו סמוך למזבח כפירוש רש"י והיו שבעים סנהדרין וכנגדם נאמרו בפרשת נזיקין שבעים מצות והבדיל עשרה מן ששים כדמסיק ברבתי פרשת נשא על פסוק ששים גבורים סביב לה שמדבר בששים מן הסנהדרין, וכן ברבתי בשיר השירים, ואח"כ הביא ראיה עוד על י"א שהיה בין הכל ע"א, ולי נראה ליתן טעם לדבר לפי שכל גבורתם ותקפם של הסנהדרין נכלל במספר ששים כי לעולם הולכין אחר הרוב והוא ל"ו אבל בדיני נפשות צריך שיהיו שנים יותר והיינו ל"ז ועוד כשיוצאין צריך שלא ישארו פחות מן כ"ג ואל יחסר המזג כ"ג ל"ז הרי ששים גבורים, וכמו שסמך כאן מספר שבעים דינין בניזקין כנגד סנהדרין של שבעים, כך נרמזו בזי"ן שלפניה בפסוק שם שם לו חק ומשפט וגו' מה כתיב בתריה ויבואו אלימה ושם שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים פירש רש"י כנגד שנים עשר שבטים וכנגד שבעים זקנים הראה להם הקדוש ברוך הוא ברמז שחוק ומשפט שהזכיר למעלה צריך לשבעים תמרים דהיינו ע' סנהדרין ודרש מדרש זה רבי לוי בשם ר' שילא דכפר תמרתא מאחר דאתא מכפר תמרתא דרש ענין שבעים תמרים ועל כן אמר ג' פרשיות אלו הם כל שבעים שבעים וזהו הזי"ן שלפניה ושלאחריה כי שבעים סנהדרין הרמוזים בשבעים תמרים שנזכרו אחר שם שם לו חק ומשפט, ושבעים סנהדרין שנזכרו בפסוק ואלה המשפטים ואע"פ שלא נזכר כאן מספר שבעים בסנהדרין מ"מ אחר שבפרשת נזיקין בא המספר מכוון ע' מצות והבדיל י' של פרשת שמיטה מן הששים הנה בזה עשה רמז גם על סנהדרין שיהיו במספר שבעים ויובדלו מהם ששים גבורים כאמור ורמז בתשים לפניהם מתחיל בלמ"ד ומסיים במ"ם והיינו שבעים וזהו הזי"ן שלפניהם ולאחריהם כי זי"ן עולה ס"ז ועם ג' אותיות עילה ע', כי הסנהדרין כלי זיינה של התורה לכוף ולהכריח על שמירתה כאמור, ומה שבא מספר ע' ע' מכוון דווקא בפסחים ונזיקין וקדושים לפי שמצינו שבאו בתורה מצות לא תעשה רמ"ח כנגד רמ"ח אברים ומצות עשה שס"ה כנגד ימות החמה וכנגד שס"ה גידין שבאדם אבל עדיין לא מצינו מספר שהוא כנגד שנותיו של אדם ע' שנה, על כן בא המספר מכוון לשנותיו בג' מקומות אלו ובכולם חלק עשרה מן ששים ללמד דעת את האדם שבבואו לכלל ששים לזקנה זה קנה חכמה מאז יהיה יותר פרוש מן הבלי העול' מבימים הקודמים ובהם יקרא שמטה לד' ולהיות בן חורין מן הבלי הזמן אשר הכבידו עולם עליו, וזה טעם ובשביעית יצא לחפשי חנם וטעם עשרה מצות שבפרשת שמיטה וזה לפי שכל שלימות אדם תלוי בסור מרע ועשה טוב בדברים שבין אדם למקום ב"ה ובדברים שבין אדם לחבירו, והנה מצות הפסח בסור מרע כמו שכתוב משכו וקחו לכם משכו ידיכם מע"ז וקחו לכם צאן לעבודת השי"ת ובפרשת נזיקין בסור מרע בדברים שבין אדם לחבירו שלא יזיקו, ופרשת קדושים כו' מדברת מן ועשה טוב כי ע"י המעשה יבא אדם לידי קדושה על כן נחלקו ג' חלקי מצות אלו אל מספר ס' ס' כי מצות של פסח בא במספר ס' לעקור ממנו ע"א ולקרב עבודתו לשם יתברך כל ס' שנותיו אבל בבואו