שפתי דעת קמ

בת יוצאה לחירות בסימנים כך חירות התורה תלוי בסימנים וכמו שנאמר בסתם בת לא תצא כצאת העבדים כך על בת התורה אמרו אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס כו' והיינו העושה אותה קרדום לאכל ממנה, ומצינו במסורת ג' פעמים כצאת, א' לא תצא כצאת העבדים, ב' כצאת משה האהלה, ג' ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, רמז שלא ילמוד התורה על מנת לקבל פרס ולא תצא כצאת העבדים אלא כצאת משה האהלה כי משה למדה מאהבה כי יראה לגבי משה מלתא זוטרתא היא, ואוהביו העושין מאהבה כצאת השמש בגבורתו שנ' בה ישיש כגבור וגו' כי לא נבראת לקבל פרס כדאיתא במדרש ומה אלו שלא נבראו לשכר כו' כי כל העושה בשמחה עושה מאהבה, והעולה מכל דברינו אלה שלשון שימה מורה על דבר שיש בו ממש ועל כן הזכיר לשון זה אצל המשפטים כי על ידי המשפטים כופין על העשיה וזהו הזי"ן אשר לפניה ולאחריה, ועל כן התחיל במדרש זה דבריו מה כתיב למעלה ושפטו את העם בכל עת ואמר כאן ואלה המשפטים וקשה לו למה הפסיק בדברות כי מאחר שנזכרו שם כל דרכי המשפטים אם כן גם לשון שימה הנאמר כאן היה לו לכתוב שם כי שם כתובים כל דרכי המשפט אם כן גם שימה זו היה לו לכתוב שם כי שם מקומו, ובא כמתרץ ואמר משל למטרונא כו' והזי"ן לאחריה על כן נכתב לשון שימה אחר הדברות כדי שיהיה הזי"ן לאחריה כי שימה היינו הזי"ן, ואם כן קשה היכן מצינו הזי"ן לפניה על כן מביא פסוק שם שם לו חוק ומשפט הזכיר שם לשון שימה קודם הדברות אבל בפסוק ושפטו את העם בכל עת אין בו לשון שימה על כן הוצרך להביא פסוק שם שם לו חק ומשפט ועל כן הקושיא מן ושפטו את העם בכל עת והתירוץ מן פסוק שם שם לו חק ומשפט, ומה שמסיק וכן הוא אומר באורח צדקה אהלך בתוך נתיבות משפט רצה לומר כי הזי"ן יש בו רמז על חיתוך הדין כחותך בחרב חדה כי על כן נקרא שוחד שהוא חד כדאיתא בכלי יקר, וידוע שבמקום משפט אין צדקה ובמקום צדקה אין משפט והקב"ה במקום משפט יעשה צדקה ומכל מקום יש גם אצל בשר ודם דרך אחד שהוא משפט וצדקה כאחד וזה הפשרה לכך נאמר ועוז מלך משפט אהב ומכל מקום אתה כוננת משרים רצה לומר הביצוע והפשרה מותר לבשר ודם ונקראת משרים כמו שפירש רש"י על פסוק צדק ומשפט ומשרים, ואמר משפט וצדקה ביעקב אתה עשית רצה לומר להקב"ה יאות לעשות משפט וצדקה כאחד אבל לבשר ודם לא הותרה לעשות כן כי אין מרחמין בדין לפי שכל מה שהוא רך לזה הרי הוא קשה לזה אבל הקב"ה כשהוא דן את האדם בדברים שבינו לבין האדם בידו לוותר על שלו לפיכך כוננת משרים דרך הפשרה שיכול כל דיין לעשות וזה דומה למשפט וצדקה כאחד, וכל פשרן הוא הממוצע בין שני הצדדים הנוטין אל הקצוות על כן התורה באמצע כדרך כל פשרן אף על פי שהזי"ן לפניה ולאחריה והזי"ן היינו חיתוך הדין מכל מקום התורה באמצע ונותנת עצה לכל דיין לנסות תחילה בפשרה דרך הממוצע שאינו נוטה אל הקצוות וזהו שאמר באורח צדקה אהלך אפילו כשאני בתוך נתיבות משפט מכל מקום עצתי היא שיבחר הדיין בפשרה דהיינו אורח צדקה שהוא בתוך נתיבות משפט ואינו נוטה אל הזי"ן שמכאן ומכאן כי הזי"ן היינו חיתוך הדין החרוץ וזהו שאמר באיזו דרך כו' רצה לומר ממה נפשך לא זו אם אני מהלכת בדרך סתם צדקה אלא אפילו כשאני מהלכת בתוך נתיבות משפט גם שם אני מהלכת באורח צדקה, ויש עוד רמז במלת ז"ן שכל דיין צריך שיהיו בו כל שבעה מדות שמנה יתרו וכן מה שמנה הרמב"ם, ועוד זי"ן עולה ס"ז ועם ג' אותיותיו הרי ע' רמז לשבעים סנהדרין שכל אחד צריך להיות בעל ז' מדות אלו: