שפתי דעת יג

הצדיקים שגרמו האורה ומעשה הרשעים הגורמין שיחזרו לתוהו ובוהו כי מתחלה לא נבראו כי אם בשביל ישראל כפרש"י בראשית בשביל ישראל כו' ועל כן בא להזהיר את ישראל שיסתכלו בבריאת עולם שנברא בשבילם והיינו כדי שיקבלו התורה וישמרוה ואם לא אז יחזיר העולם לכמות שהיה לתוהו ובוהו וזה דעת רבי אבהו לדרוש רסוק והארץ היתה תוהו על מה שאמר בראשית בשביל ישראל, ובית של בראשית משמשת לשון בשביל, והנה להנחה זו יש כאן רמז על השכר העונש כי התוהו היינו העונש והאור היינו השכר ושלמה המלך עליו השלום אמר יש רשעים שמגיע אליהם כמעש' הצדיקים ויש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעי' ופרש"י שהשכר נקרא מעשה הצדיקים והעונש נקרא מעשה הרשעים, פירוש לפרושו כי הרשעים מסבבים היות הארץ תוהו אם כן התוהו נקרא מעשה הרשעים, אבל האור נקרא מעשה הצדיקים כאלו הם עשאוהו, וידוע שבין כך ובין כך שמו יתברך מתגדל ומתקדש בעולם בין בזמן שעושה דין ברשעים בין בזמן שניתן שכר טוב לצדיקים על שניהם נותנין לו שבת יקר וגדולה ויש מקים לספק איזו הלול גדול עד ששייך לומר באיזו הלול ושבח חפץ הקב"ה יותר אם בשבח שמגיע לו מן עונש הרשעים כי בזמן שהקב"ה עושה דין ברשעים שמו יתברך מתגדל ומתקדש או אם בשבח המניע אליו בזמן שנותן שכר טוב לצדיקים כשהוא אומר וירא אלהים את האור כי טיב הורה שאע"פ שכל פועל ה' למענהו ואף רשע ליום רעה מ"מ יותר חפץ הקב"ה בהלול הבא לו מן מעשה הצדיקים כי טוב ה' לכל ואינו חפץ ברעתם כי אם בטובתם ויש עוד מקום אתי לפרש זה על מעשה צדיקים גמורים כפשוטו או על מעשה רשעים שעשו כבר חשובם ראויה מאהבה שהזדונות נחשבות כזכיות ואם כן מעשה הרשעים נקרא זכיות וסמך זה לפסוק והארץ היתה תוהו ובוהו לדעת המפרשים שהארץ בתחלת ענינה היתה תוהו ר"ל דבר שאין בו ממשות, ובוהו מנה מורכבת לשון בו הוא ר"ל שנעשית דבר שיש בו ממשות דהיינו בו הוא, ולפירוש זה יש כאן משל צודק על מעשה הרשעים שהיה מתחלה תוהו ופועל ריק ואח"כ על ידי התשובה נעשו בו הוא דבר שיש בו ממשות על ידי התשובה וא"כ יש מקום לספק בו איזו גדול אם מעלת הצדיק שהיה כולו אורה ולא הלך חשוכים מימיו או מעלת הבעל תשובה שהלך חשוכים ואח"כ נעשה בו הוא והיינו איזו מעשה גדול אם סתם מעשה המצות של צדיקים או אם מעשה הרשעים שנתהפכו לזכיות כשהוא אומר וירא אלהים את האור כי טוב הוי אומר שיותר טוב בעיני הקב"ה מעשה הצדיקים שלא טעמו טעם חטא משיחטא וישוב כי יש פלוגתא בגמרא על ענין זה ודעת ר' אבהו נוטה לדעת האומר מעלת הצדיק גדילה, אמנם רבי חייא בר אבא דורש ב' של בראשית ב' הפועלת ר"ל עם התורה ברא את העולם דהיינו ע"י צירוף השמות הקדושים על כן דרש והארץ היתה תוהו על בית המקדש, בנוי וחרב כי גם המקדש נברא על ידי צירוף אותיות שבהם נברא שמים וארץ כארז"ל יודע היה בצלאל לצרף אותיות שבהם נברא שמים וארץ כו' שמע מינה שבנין שמים וארץ ובנין המשכן והמקדש היה הכל על ידי צירוף אותיות שבתורה ואם כן התורה היתה הפועלת וכלי אומנות הן בבריאת שמים וארץ הן במלאכת המשכן והמקדש הכל נעשה על ידי צירוף אותיות התורה כמו שכתוב בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם, פירוש אין דבור בלא חיתוך אותיות והדיבור אשר יצא מפי ה' נתגשם ונעשה ממנו שמים וארץ כי לא מצינו שנאמר יהי שמים וארץ כי מה שנאמר זר יהי רקיע היינו יתחזק אבל בתחלת ענינו כשהוציא הקב"ה יש מאין אין שייך לומר בלשון צווי יהי שמים וארץ כי אין שייך צווי לדבר אין ואפס אלא שהקב"ה צירף האותי ות וכשיצאו הדברות מפיו