שפתי דעת קלג

עלמא ליכא כי היום לעשותם ולמחר לקבל שכרן בגן עדן אבל יש עונש לצדיקים בעה"ז כדי שיהיו נקיים לעה"ב וידוע שהגן עדן נברא קודם שנברא העולם או עלה במחשבה להבראות וא"כ השכר נברא קודם לעה"ז בזמן אבל העונש של העה"ז מאוחר ביצירה אבל הוא חל קודם שיחול השכר של עה"ב, לפיכך מ"ד שפירש תחילה השכר ואחר כך העונש סובר שפירש אותו כסדר בריאתם ומ"ד שזכר תחלה העונש סובר שהוא כסדר הוויית מציאותן ולשון וישב ויגד נדרש בשני פנים, אם וישב כנגד השכר היינו כדרך שנא' תורת ה' תמימה משיבת נפש והיינו דברים המשיבין דעתו של אדם כי הדעת היינו הנשמה השכלית ואם וישב כנגד העונש שהלך שובב בדרך לבו מ"מ אין לשון וישב יוצא מידי פשוטו שהיסורין באין על האדם להשיבו מדרכו הרעה, אם ויגד לשון גידין קשים כבר נרמז זה במה שאמר כה תאמר לבית יעקב אמירה רכה היינו השכר ותגיד לבני ישראל דברים קשים כגידין והיינו העונש, אם ויגד לשון משיכת דברים שמושכין לבו כאגדה מצינו לשון משיכה בשכר העה"ב מלשון רז"ל שהראו לרבי אבהו תליסר נהרי דמשכי אפרסמון ולדיעה זו יתכן לפרש גם ותגיד הנאמר למעלה לשון משיכה כאגדה ואמירה על העונש כי אין בלשון אמירה כל כך חיבה כמו בלשון דיבור כפירש"י פרשת דברים כי יש אמירה ע"י שליח כמו ויאמר ה' לה ע"י שליח וכל בשורה רעה מדרכה לבשרה על ידי שליח כנודע, ולפי זה מה שנאמר תורת ה' תמימה משיבת נפש יש בלשון משיבת רמז אל השכר ואל העונש למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, וכן בפסוק שמעו כי נגידים אדבר ומפתח שפתי משרים גם לשון נגידים נדרש לתרי אפי כמו לשון ויגד מאמר (קטז) מדרש רז"ל על פסוק שמעו בי נגידים אדבר

וראיה לדברינו ממה שמסיק פרק רבי עקיבא מ"ד שמעו כי נגידים אדבר למה נמשלו דברי תורה לנגיד מה נגיד זה יש בידו להמית ולהחיות כך דברי תורה יש בידם להמית ולהחיות והיינו דאמר רבא דמיימין בה סמא דחיי למשמאילים בה סמא דמותא, וזה הדבר שדברנו שלשון נגידים נדרש לתרי אפי מלשון ויגד לשכר ולעונש להמית או להחיות לעוסקים לשמה או שלא לשמה או נגידים דברים קשים כגידין או נגידים דברים המושכים לבו של אדם כאגדה ומ"מ מפתח שפתי משרים לעשות פשרה שלא להמית מיד העוסק בתורה שלא לשמה אלא לעולם יעסוק גם שלא לשמה כי מתוך שלא לשמה בא לשמה וגם זה תלוי בשיתוף רחמים לדין שהזכרנו למעלה בפסוק זה, ולהנחה זו מתורץ לדברי שניהם איך נרמז כאן השכר והעונש והלא בין בלשון וישב בין בלשון ויגד כתיב את דברי העם אל ה' איפכא הל"ל כי הקב"ה ייעד להם השכר או העונש ודברי העם אלה' מה ענינו לכאן, אלא שקאי על מה שנאמר כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל כי שם ייעד להם השכר והעונש ומשה קרא לזקני העם וישם לפניהם כל הדברים האלה ויענו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ומאז קבלו השכר והעונש עליהם על כן פרט משה בוישב ובויגד שמעתה הם ראויים לשכר ועונש אחר שקבלו עליהם שמירת המצות מאמר (קיז) ביאור פסוק פן יהרסו לעלות אל ה'

ובהצעה זו נראה לי לתרץ מה שנאמר אחר פרשה זו מצות הגבלה לא תגע בו יד כי סקל יסקל וגו' ואחר כך נאמר פן יהרסו לעלות אל ה' ונפל ממנו רב מה לשון רב ואחר כך והכהנים והעם אל יהרסו לעלות אל ה' פן יפרץ בם ושינוי לשון זה צריך ביאור, ונראה לפרש על דרך מה שבארנו ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא על כן כל המקיים התורה שלא לשמה כי אם לשם קיבול שכר בעה"ז הרי הוא משתמש