שפתי דעת יב

בשבת ויהי ערב ויהי בקר יום שביעי לפי שגם חלק מן יום הששי שייך לערב זה למ"ד תוספת שבת דאורייתא וזה מורה על שיום זה מקושר עם ימות השבוע כי הוא מעיד על כי ששת ימים עשה ה' את השמים וגו' וא"כ השבת והחודש יתנו עדיהן ויצדקו לאמר כי ה' ברא ומהוה את הכל כי שם של ד' נגזר מלשון הויה, וזה"ש רצה לברא את העולם במדת הדין וראה שאינו מתקיים עד ששתף שם של רחמים כי הוא נגזר מלשון הויה וקיום כאמור וכמ"ש. כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד, ובזה נתבארו דברי רבי יצחק ואכתי קשה אם תמצא לומר שיש צורך בסיפור בראשית כדי שלא יאמרו אומות העולם לסטים אתם מ"מ לפחות היה לו לקבוע ספור זה בסוף התורה, על כן מסיק רש"י בראשית אין המקרא אומר אלא דורשני כו' וקשה למה הקדים רש"י הדרש אל הפשט כי אין זה דרכו של רש"י לומר תחלה הדרש ואחר כך ואם תרצה לפרשו כפשוטו כו', אלא לפי שלדברי רבי יצחק עדיין אנו צריכין לדרש זה כדי לתרץ בו למה לא הוקבע סיפור זה בסוף הספר, לפי שהתורה אין לה קץ וסוף כמו שכתוב לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאוד הורה שסופה נעוץ בתחלתה כשלהבת קשורה בגחלת כי בסוף התורה כתיב ולכל היד החזקה פירוש רש"י זו קבלת התורה, אשר עשה משה לעיני כל ישראל הזכיר בסופה התורה וישראל על כן אמר מיד בראשית ברא אלהים בזכות התורה וישראל שהזכיר לפנים כי על כן נוהגים בסיום כתורה לקרא גם פרשת בראשית כדי לקשר תחלתה בסופה, ולפי שבסוף התורה נזכר נם משה על כן מסיק במדרש בראשית בזכות משה שנאמר וירא ראשית לו, ובמדרש הרבתי

מאמר (ה) מדרש רז"ל בפסוק והארץ היתה תוהו

והארץ היתה תוהו ובוהו רבי אבהו ור' חייא בר אבא כו' רבי אבהו אמר מתחלת ברייתן צפה הקב"ה במעשיהן של צדיקים ושל רשעים הארץ היתה תוהו אלו מעשיהן של רשעים שנאמר ראיתי את הארץ והנה תוהו ויאמר אלהים יהי אור אלו מעשיהם של צדיקים ועדיין אין אני יודע באיזו מהם חפץ כו' כשהוא אומר וירא אלהים את האור כי טוב הוי אומר במעשיהן של צדיקים חפץ ר' חייא בר אבא אמר הראה לו בית המקדש בנוי וחרב ובנוי כו', ודברי שניהם מחוסרין ביאור כי מעשה צדיקים או רשעים או בנין בית המקדש וחורבנו מה ענינם לכאן כי בלי ספק אין דעתם להוציא המקראות מפשוטם ומה שמסיק ועדיין אין אני יודע וכו' וכי סלקא דעתך שיחפוץ ה' במעשה הרשעים כי אין חפץ לה' בכסילים

והנראה לי בזה כי מחלוקתם בבית של בראשית מה היא משמשת אם לשון בשביל כפרש"י בשביל ישראל כו' או ב' הפועלת וקאי על התורה ר"ל עם התורה שנקראת ראשית ברא כו' כי התורה היתה כלי אומנתו של הקב"ה כו' ובפסוק והארץ היתה תהו הרגישו בקושית מאי דהוה הוה ומה הגיד לנו הפסוק שכבר היתה תוהו אלא שראה ה' שבאחרית הימים הרשעים על ידי מעשיהם יקלקלו ויגרמו חזרת העולם לתוהו ונראה הדבר שנוי בבריאה וכאילו מפי עליון תצא הרעה

על כן אמר שאין כאן שנוי כי מתחלת הבריאה היתה הארץ תוהו כי כך טבעה והקב"ה הוציאה מאפילה לאורה הפך טבעה ומחזיק בה בחזקת היד שלא תחזור לטבעה כ"ז שעושין רצונו של מקום אבל כשהם רעים וחטאים לה' אז הוא מניחה על טבעה ותחזור לתוהו ובוהו והיינו תנאי שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית על מנת שיקבלו ישראל התורה כו' ועל זה הדרך הזכיר כאן ברמז מעשה הצדיקים