שפתי דעת יא

ד' שער החצר הפנימית הפונה קדים יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח וביום החודש יפתח וטעמו של דבר לפי שהשער הפינה קדים הוא כנגד חמשים שערי בינה אשר בהם יחשוב המשכיל בעניני הקדמות אם השם יתברך קדמון או העולם, וחקירה זו מסוכנת מאוד פן יטעה החוקר ויפול ברשת מאמיני קדמות העולם על כן השער הפונה קדים היינו השער מן החמשים שערים הפונה קדים אל חקירת הקדמות יהיה סגור כל ששת ימי המעשה כי אין רשות לאדם לכנס בשער החקירה פן יטעה אבל ביום החודש וביום השבת יפתח כי על ידי שני ימים אלו נפתח הסתום כי על ידי השבת יהיה לו מופת על חידוש העולם וכן על ידי חדוש הירח לכך אמר רבי יוחנן המברך על החודש בזמנו כאלו קבל פני השכינה לפי שעל ידי חדוש זה יהיה לו מופת גם על חדוש כל העולם

ועל זה אמר רבי ישמעאל אלו לא זכו אלא להקביל פני אביהם שבשמים פעם אחד בחודש דים הזכיר לשון דים כי אע"פ שספור מעשה בראשית יתן עדות ד' נאמנה על כל פרטי הנבראים מה שאין כן בידיעת חידוש הירח מ"מ היה די גם בזה כי מתוך ידיעת חדוש הירח יכול כל משכיל לעלות בסולם הידיעה מחקירה לחקירה עד שיבא לכלל ידיעה בכל הנמצאים שכולם מקורם מן סבה ראשונה, לפיכך אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם כי התורה משמשת שני דברים א' לטעת בלבנו האמונה ב' למצותיה, ופרשת החודש הזה לכם תרווייהו איתנהו בה מה שאין כן בסיפור בראשית שאין בו כי אם הודעת חידוש העולם לחוד על כן בא לתרץ ולומר משום כח מעשיו כו', ואמר אביי הלכך צריך להיות מעומד כי כמו שקבלת השבת צריך להיות מעומד ככל קבלת עדות כי השבת מעיד על מי שאמר והיה העולם כך חדוש החודש מעיד על זה. מאמר (ד) יום הששי ויכולו השמים

וסמך לזה מן הפסוק יום הששי ויכולו השמים ר"ת שם של ארבע והוא מצרפן לומר שהשבת מעיד על בריאת העולם ביו"ד ה"א והוא משלים את השם כמו שכתוב על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו והוה לי' למימר ויקדשו אלא שרמז בה' ו' שהשבת משלים כל השם של הויה ויקדש הו' שקדש חצי השני מן השם של הויה ומעיד כי אין כאלהינו לכך לא ערבינהו לאמר על כן ברך ויקדש ה' את יום השביעי כדי לדרוש ויקדשהו, ומה שלא ערבינהו בפרשת ויכלו לפי שכל אחד מורה על ענין בפני עצמו ויברך אלהים את יום השביעי ברכו במן לחם משנה ויקדש אותו שלא ירד בו כלל כי כבר ידעת שלשון שביעי נגזר לשון שובע וכן דרשו במקום שובע שמחות אל תקרי שובע אלא שבע כי כל השובע בא לעולם מן יום השבת כמו שכתוב והיתה שבת הארץ לכם לאכלה ולחם הפנים יוכיח שנאמר בו ביום השבת יערכנו כי משם מקור שפע שבע רצון על כן חייבים כל ימות השבוע להכין לשבת מחד בשבתא לשבתך לפי שכולם יש להם יניקה מן יום השבת ומידו נתנו לו על כן נאמר ביום השבת ביום השבת יערכנו ע"ד ארז"ל ב' מלאכים מלוין לאדם בשבת אם מצא שלחנו ערוך מלאך טוב אומר יהי כן לשבת הבאה וזהו הכפל של ביום השבת שאם ביום השבת הזה יערכנו מלאך טוב אומר שגם ביום השבת הבאה יערכנו לפי שהשבת משפיע אל ימות השבוע על כן עריכת שלחן של יום זה גורם עריכת שלחן גם לשבת הבאה, ואמר ויקדש אותו שלא היה יורד בו כלל וזה מופת שכל עיקר שפע שבע רצון הושפע מן יום השבת על כן כל ימות השבוע חייבים להכין אל השבת ולא נאמר