שפתי דעת קטז

אינו בכלל עמי כדרך שפירשתי בכלי יקר על פסוק כי אותה אתם מבקשים לומר שהשמחה אתה בודים מלבכם כן ע"ש, הה"ד ולא מרו את דברו וקאי על פרעה, אך כדי לפרש אופן פלוגתא דרבי יהודה ורבי נחמיה נראה שמחלקותם תלוי בשני הטעמים אשר נקט רש"י למה הביא עליהם החשך כו' טעם ראשון לפי שבשלשת ימי אפילה מתו כל רשעי ישראל אשר לא רצו לצאת ממצרים כו' טעם שני לפי שהיו ישראל נכנסין לבתיהם של מצרים וחפשי כל מטמונותם כו' ושני הטעמים נזכרו ברבתי אחר הפלוגתא דרבי יהודה ורב נחמיה ואם כן קרוב לשמוע שהמה פליגי בטעם החשך ובהא סלקי ונחתי כי דעת רב נחמיה הוא שחושך זה היה ליסר בו הפושעים אשר לא רצו לצאת ממצרים לפי שהיו מעורבים בין המצרים ובנו להם בתים ספונים וחשובים ועושר וכבוד ונכסים כדמסיק ברבתי ועל כן לא רצו לצאת ולפיכך נידונו בחושך הבא מן אש של גיהנם אשר ערוך מאתמול לדון בו הפושעים והמורדים לכך מביא פסוק ארץ עיפתה כמו אופל אתאן למ"ד שעיקר הגיהנם שלעתיד היינו השמם שתפעל שני הפכים אור לצדיקים וחשך לרשעים כמ"ש ולהט אותם היום הבא וכתיב וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה, וכן חושך זה של מצרים פעל שני הפכים חשך למצרים ולפושעי ישראל, ולכל בני ישראל היה אור במושבותם לכך מביא פסוק ארץ עיפתה כמו אופל לשון אור ור"ל שמשמש עיפתה ואור כמו שמשמש אופל והיינו חשך של גיהנם כאמור ורבי יהודא סובר מחשך של מעלה שנאמר ישית חשך סתרו כי הטעם בו שהקב"ה רואה ואינו נראה והחשך סתרו שהוא יתברך אינו נראה אבל עיני ה' משוטטות בכל העולם כמ"ש ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרי כך חשך זה של מצרים היה לכדי שכל אחד מישראל יהיה רואה ואינו נראה כי כל אחד הלך לבתי המצריים לחפש אחר מטמוניות שלהם וכל ישראל רואים אבל המצריים לא ראו כלום וזש"ה ולכל בני ישראל היה אור במושבותם ר"ל במושבותם של המצריים היה אור לישראל ואם כן חשך זה מעין חשך של מעלה שהוא סתרו של הקב"ה וק"ל, וזה"ש שלח חשך ויחשיך ולא מרו את דברו הן לדעת רבי נחמיה שסובר שטעם החשך שבו מתו רשעי ישראל לכך נאמר ולא מרו את דברו רצה לומר שהנשארים לא מרו דבר ה' כי ראו שפושעים נשמדו יחדיו על כן שארית ישראל לא מרו דבר ה' אלא יצאו ממצרים, הן לדעת רבי יהודה כדי לחפש מטמוניות שלהם וקאי ולא מרו את דברו גם כן על ישראל שלא מרו דבר ה' אשר אמר ואחרי כן יצאו ברכוש גדול כמארז"ל דבר נא אין נא אלא לשון בקשה שלא יאמר אותו זקן ועבדום וענו אותם קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם ש"מ שמקצתן ממרים היו עם ה' ולא רצו ליקח מן המצריים אף על פי שבגמרא מסיק הטעם שאמרו הלואי ונצא בעצמינו או משום טורח הדרך מ"מ לפי דרכינו מדקאמר ולא מרו את דברו ש"מ שמצד שהיו מחוסרי אמנה לא רצו ליקח כי יראו לנפשה פן ירדפו המצרים אחריהם משום ממונם כאשר היה לבסוף ועל כן נאמר וישאילום בעל כרחם וממילא נשמע שאותן שהלכו לחפש אחר מטמונותיהם היו מאמינים בה' שיצילם אף אם ירדפו מצרים אחריהם על כן שפיר קאמר ולא מרו את דברו ותדע כי ג' מכות אילו שנזכרו בפרשה זו כולם יש בהם מענין של חשך בארבה כתיב ותחשך הארץ, וחשך כמשמעו ומכות בכורות בלילה, ועל כן נאמר במסורת ג' פעמים שיתי אותותי אלה, ב' שיתי כליל צילך, ג' שיתי לבך למסילה רמז למה שאמרנו למען שיתי אותותי הם אות ארבה חושך בכורות ועל שלשתן אמר שיתי כליל צילך ואחרי כן שיתי לבך למסלה כי אז הלכו גאולים ולפי שהחשך כולל שלשה מכות על כן התחיל שלח. חשך ויחשיך ולא מרו את דברו כי מן התחלת מכת הארבה התחיל פרעה לכנס בפשרה כשאמר מי ומי ההולכים: וקרוב לזה מסיק מאמר (צו) מדרש הילקוט על פסוק אמרו לאלהים מה נורא מעשיך בילקוט פרשהה זו וז"ל בא אל פרעה הה"ד אמרו לאלקים מה נורא מעשיך ברוב