שפתי דעת קטו

מסיק טשהמצריים החביאו בכוריהם בבתים של ישראל וגם שם מתו עיין פר' י"ח וקרוב לשמוע שהחביאו דווקא מי שהיה בכור לאמו שהדבר ידוע לכל שאמו ילדתו ראשונה ואם יבא המשחית אל בתיהם ולא ימצאם שם חשבו שינצלו כי חשבו שאינו מבחין בדבר שאינו רואה בעיניו, אבל בכור לאביו הנולד מן טפה ראשונה חשבו שבלאו הכי אין בו כח להבחין בין טיפה של בכור לטיפה שאינו של בכור על כן לא החביאו בכור מאב לבתים של ישראל, אבל כדי לבטל דעתם אמר ה' אני בעצמי יוצא בתוך מצרים ואני מבחין בין טיפה של בכור לטיפ' שאינו של בכור לפיכך ויך כל בכור במצרים היינו בכור לאם שהיה נחבא בבתים של ישראל ולא היו באהלי חם, וראשית אונם דהיינו בכור לאב באהלי חם שלא החביאום אלא נשארו באהלי חם כדאמרן

מאמר (צד) מזמור ק"ה המדבר גם כן בי' מכות

ובמזמור ק"ה נאמר סדר אחר והתחיל לשם במכת החושך שנאמר דשלח חושך ויחשיך ושם נזכרו כל המכות כסדרן חוץ מן ערוב וכנים הפוכין שנאמר אמר ויבא ערוב כנים בכל גבולם, ושחין ודבר לא הזכיר כלל, ויש לפרש לפי שלא מצינו מפורש בתורה אימתי סרו הכנים א"כ דעת הפסוק לומר לך שהערוב היה נס בתוך נס כי הערוב בא בעוד שהיה כל עפר הארץ כנים וזה חידוש גדול שהחיות יבואו אל ארץ אשר עפרה מליאה כנים לכך נאמר אמר ויבא ערוב אף על פי שהיה עדיין כנים בכל גבולם, ומה שלא הזכיר שחין ודבר לפי שלא נתפעל פרעה מהם כל כך שהרי לא בקש מן משה שיתפלל על הסרתם כמו שמצינו בצפרדע ובערוב ובארבה ובחשך ואף הכנים לא היה מזכיר מטעם זה אך הזכירם להגדיל נס הערוב כאמור ובמכת בכורות שלחם לגמרי, ומכת היאור אף על פי שגם שם לא בקש על ההסרה מ"מ הזכירו להיותו נס גדול שעשה שפטים באלהיהם כאמור למעלה, ומה שהקדים החשך להורות שכל עיקר טעם המופתים הללו היו לאמת לפרעה ענין חידוש העולם שהי' כופר בו ואמר מי ה' על כן הביא עליו חושך לאמת לו יצירה ראשונה יהי אור שכן קודם כל היצירה היה הכל תוהו ובוהו וחושך ובחסדי ה' הוציא כל הנמצאים לאור ההויה על כן הראה לו ה' כי הוא ית' יוצר אור ובורא חושך וזה כולל כל הבריאות של ששת ימי המעשה: א מאמר (צה) במדרש ויהי חושך אפילה מהיכן היה החושך פלוגתא דרבי יהודה ור' נחמיה

וברבתי מסיק ויהי חושך אפילה מהיכן היה אותו חושך ר' יהודה אומר של מעלה שנאמר ישת חשך סתרו וגו' סביבותיו סכתו, רבי נחמיה אומר מחשך של גיהנם שנאמר ארץ עיפתה כמו אופל צלמות ולא סדרים, ונראה שמה שכתבתי מסכים לדעת רבי יהודה הסובר שחשך זה מעין חשך של מעלה והוא החושך שהיה קודם יצירת כל העולמות כי אז היה ה' לבדו וחושך סתרו והחשיך לו הקב"ה מן אותו חושך ועשאו או אור לגלות לו כי הוא ית' אמר יהי אור ויהי אור וזה מופת על חידוש העולם לפיכך הקדים המשורר פסוק שלח חשך ויחשיך אע"פ שהיה המאוחר בין המכות מ"מ הקדימו להורות כי היא היה התכלית לכולם ומה שלא הקדים הקב"ה מכת החושך לכולם לפי שלא היה כח ביד פרעה לבא אל ידיעה זו כי אם מתוך הקדמות רבות ולבא מן הקודם אל המאוחר דהיינו מן ההקדמות אשר קנה על ידי שאר המכות כי אי אפשר לבא לסוף כל דבר חכמה כי אם ע"י הקדמות מופתיות, ומ"ש ולא מרו את דברו לומר לך שמאז הכיר פרעה את מי שאמר והיה העולם ולא מרו עוד דברו שהרי בפעם ההוא הסכים לשלח את כולם גם הטף ולא בקש כי אם להעמיד המקנה לפי שחשב שה' לא צוה להוליך כל המקנה רק משה מעצמו אומר כן כי אמר לדבריך הראשונים אני מאמין שאמרת לי בשם ה' כה אמר ה' וגו' שלח עמי ויעבדני והמקנה