שפתי דעת קיג

ככל המכות לכל הדיעות בין אם הגירסא בכורות תחת הבי"ת פתח בין אם הגירסא בצורות לכל הדיעות מכה זו שקולה כנגד כולם ואף על פי כן לא השגיח בה פרעה ק''ו שלא ישגיח במכות פרטיות אשר ישלח בו עוד וא"כ למה זה ילך משה אל פרעה בחנם כי לעולם לא ישלחם מרצונו על כן אמר לו הקב"ה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ומאחר שקישוי זה ממני בא ולא מפרעה לסוף לא אקשה לבו במכה אחרונה ואז ישלחם וק"ל, ועוד קשה שלא מצינו שהקב"ה אמר למשה כלום מענין הארבה, וע"ק שבכל המכות נאמר ויחזק או ויכבד ובמכת הברד נאמרו שתיהן כאחד, ויתכן לפרש ע"ד שפירשתי בספר כלי יקר שלכך נאמר בברד את כל מגפותי לרמוז על מכות בכורות ע"ש, כי לכך נאמר הנה אנכי שולח את כל מגפותי אל לבך ר"ל מכת בכורות השקול' ככל מגפותי עכשיו אני שולח אותה מכה אל לבך ר"ל לא שתחול עכשיו המכה ההיא כי עוד חזון למועד אלא עכשיו תתן לבך עליה על ידי שתרגיש גודל מכאוב לבך על ליקוי ביכורי הצמחים ומה תעשה בליקוי בכורי פרי בטן בק"ו מן צער ביכורי פרי האדמה שלקו עכשיו, לכך נאמר ויכבד לשון מפעיל כמו ויקהל כי הקב"ה הכביד את לבו שלא השגיח במכת הברד כי מכה זו מן החמשה מכות האחרונות שהכביד ה' את לבו, וכנגד שלא שת לבו אל הגיזום מן מכות בכורות נאמר ויחזק לב פרעה מעצמו משמע ולא ה' פעל חיזוק זה שהרי בסוף כשבאה המכה של בכורות לא חיזק ד' לבו, לכך אמר כי אני הכבדתי את לבו רצה לומר ההכבדה היתה ממני אבל לא החזוק לב, ומה שלא אמר ד' למשה כלום מן מכת הארבה יתכן לפרש בדרך הפשט כי כבר נמצא בהרבה מדרשים שפרעה היה ראוי ללקות בכל עשרה מכות אלו כל מכה ומכה כנגד איזו חטא פרטי ואם כן כבר עברו שבעה מכות וידע משה שלא יחולו עוד מכות כי אם שלשה ארבה חשך בכורות, אך שבכל מכה הי' מסופק בקדימה ואיחור שלהם ובעצם המכות לא היה מסופק כי ידע שיהיו מדה כנגד מדה על כן ידע את כולם אך בסדרן היה מסופק איזו תוקדם ואיזו תאוחר על כן הוצרך הקדוש ברוך הוא להודיעו סדרן וכאן לא היה מסופק כי ידע שמכת בכורות תהי' באחרונה מאחר שבה התרה הקב"ה בראשונה שנ' הן אל ישגיב בכחו ומי כמוהו מורה כפירש"י פרשת שמות וא"כ אין כאן בספק כי אם ארבה וחושך וידע משה שמסתמא כל מכה סמוכה לדומה לה כי החשך יהיה סמוך למכת בכורות שזמנה גם כן בחשך בחצי הלילה וארבה יהיה סמוך לברד כי מכת הארבה באה לכלות יתר הפליטה הנשארת מן הברד והאי לדסמיך ליה והאי לדסמיך ליה, ובזה מתורץ מ"ש את אשר התעללתי פירש"י שחקתי וענין שחוק זה כבר פירשתי למעלה פרשת וארא על מדרש הרבתי בפסוק כי אני הכבדתי וגו' הדורש על זה פסוק אם ללצים הוא יליץ כי פרעה היה מתלוצץ בשלוחי הקב"ה פעם אחר פעם כי בעוד המכה משמשת הודה על חטאתו לאמור ה' הצדיק ובסור המכה חזר לסורו על כן גם הוא ית' יליץ ושחק בו כי בכל מכה נתן לו הרוחה כדי שיחחזק לבו ויחשב שלטובתו ניתן לו הרוחה ואינו אלא לרעתו כדי שיהיה מקום לחול למכה האחרת כי אלו היה הברד מכלה את הכל א"כ לא היה מקום לחול מכת הארבה וזהו ענין שחוק כמו החתול המניח העכבר כסבור שהוא כדי שימלט על נפשו ואינו כן אלא חוזר ותופשו, וזה"ש והחטה והכסמת לא נכו כי אפילות הנה ויש בזה ב' פירושים לרש"י אם לשון אפיל' ר"ל שהיו טמונים בארץ ואינן ראוין ללקות ואם לשון פלאי פלאות רוצה לומר שהיו ראוין ללקות ולא לקו כי נעשו להם פלאות ולמה נקט אפילות אלא שרמז שוודאי לא עביד ה' ניסא לשקר' ובודאי מה שנעשו להם פלאות שלא נכו היינו כדי שתחול גם מכת הארבה וכתיב בה ותחשך הארץ ולא יוכל לראות והיינו לשון פליאות ולשון אפילות כאחד כי לכך נעשה להם פליאות כדי שתבא הארבה ותאכלם באפילה וחשך ומכאן למד משה שאחר מכת הברד תחול מכת הארבה ולכך אמר