שפתי דעת י

בדין אבל הקב"ה במקום משפט יעשה צדקה כי תבל ומלואה שלו ונמצא שכל דיין הדן דין אמת לאמתו נעשה שותף להקב"ה כדרך שרצה ה' לברא את העולם במעשה בראשית ר"ל כאשר עלתה במחשבתו יתברך בראשית דהיינו בהתחלה עלתה במחשבתו לבראו במדת הדין שנאמר בראשית ברא אלהים ר"ל הכל בדין דין אמת אבל לא יהיה שותף להקב"ה כאשר חזר הקב"ה ושתף מדת רחמים לדין כי דבר זה אינו מסור לשום דיין להיות רחמן בדין אלא יהיה שותף להקב"ה דוקא במעשה בראשית כאשר עלתה במחשבתו בראשית ענין הבריאה לכך אמר הדן דין אמת לאמתו כי דין אמת נרמז בשלשה תיבות אלו בראשית ברא אלהים סוף תיבות אמת ואין אלהים אלא דיין, וע"כ ארז"ל בפרק הבונה ש' שקר ת' אמת וקשה היה לו לומר א' אמת ולמה נקט ת' שבסוף התיבה אלא לפי שבבראשית ברא אלהים קדמה התי"ו על כן אמרו ת' אמת ובבראשית הוצרך לכתוב בראשית ברא אלהים ולא ברא אלהים בראשית כי אז היה אמת כסדרו לפי שאין אלהים נודע כי אם מצד בראשית ברא ר"ל דרכיו ופעולותיו

ותדע כי הקב"ה חס ביותר על רבים כי הן אל כביר לא ימאס הן רבים במין האדם הן רבים בשאר ברואיו על כן כאן בבראשית ברא אלהים הקדים שמים לארץ כי השמים מאחר שהם רבים יותר יכולין לעמוד בדין מן הארץ יחידית כי הקב"ה חס יותר על אבדון של רבים אבל להלן גם כן לדסמיך ליה ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים כי לשתוף של רחמים צריכה הארץ ביותר כי מאחר שהיא יחידית אינה יכולה לעמוד בדין פשוט כי אם ע"י שתוף מדת הרחמים אבל מ"מ אין נכון לעשות כן בארץ לשום דיין כי אם יהיה רחמן ורך לזה יהיה קשה לזה אלא ידון דין אמת לאמתו, וזהו דברי ר' יצחק לומר שלכך פתח בבראשית כי בו נרמז שראש דברו יתברך אמת ומשפט בעליונים ובתחתונים והשליך אמת ארצה שאינן לסטים שהרי יש אלהים שופטים בארץ, ומה שאמר רבי יצחק שהיה לו להתחיל את התורה מן החודש הזה לכם כי גם בחדוש הירח יכול המשכיל להבין כי הקב"ה חידש עולמו ויש לנו ראיה בריאה וטובה טל זה ממה שמסיק בגמרא

מאמר (ג) כל המברך על החודש בזמנו כו'

אמר רבי יוחנן כל המברך על החודש בזמנו כאלו מקבל פני שכינה כתיב הכא החודש הזה לכם וכתיב התם זה אלי ואנוהו, תנא דבי רבי ישמעאל אלו לא זכו ישראל אלא לקבל פני אביהם שבשמים כל חודש וחודש דים, אמר אביי הלכך צריך להיות מעומד, וקשה מה דם דקאמר ומה ענין קבלת פני השכינה לכאן, ונראה שדעתם לומר כשם שספור מעשה בראשית המדבר בחדוש העולם הוא מופת חותך על מציאות השם יתברך כי הוא חידש עולמו כך חדוש הלבנה גם כן מופת על מחדשה כי מתוך חדוש הירח בכל חודש יוכל כל משכיל לבא לידי ידיעת מציאות האל יתברך מתוך החקירה כמו שהשבת מעיד על חדוש העולם כך חדוש הלבנה בנין אב על מהלך וסבוב כל הגלגלים ותנועתם שהכל בא מכח המניע הראשון יתברך כמו שנאמר והיה מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבאו כל בשר להשתחות לפני וגו' למה דוקא בחדשים ושבתות אלא לפי ששני זמנים אלו יעידון יגידון עדות ה' נאמנה כי דהוא יתברך חידש העולם ואין צור כאלהינו על כן ראוי לבא בהם להשתחות לה', ולכך כפל הלשון מדי חודש בחדשו ושבת בשבתו כי הנ"ל מדי חודש ושבת כי ושבתו וחדשו מוסב על השם יתברך ואומר מדי חודש שהוא מופת על מחדשו ומדי שבת שהוא מופת על שבתו של הקב"ה כי בו שבת ה' וגומר וזה"ש כה אמר