שפתי דעת קט

הטלתי עליו בעל כרחו השליחות והיינו העסקין של רבים שהיו מערבבין שכלו וחכמתו כי משה היה ממאן בשליחות זה ולא רצה לקבל עליו להתעסק בצרכי צבור ואני ה' הכרחתי אותו שלא ברצונו שיהיה מתעסק בשליחות זה על כן אין ראוי להענישו תכף, גם יתכן לפרש שלכך נר' ה' אל האבות באל שדי לרמוז על שידוד המערכה כמ"ש ראו כי רעה נגד פניכם כוכב ששמו רעה כו' והקב"ה הפכו לדם מילה, וכן מירה השידוד על שהקשה ה' את רוחו של פרעה האמור בכל ענייני הפרשה מאמר (פח מדרש שהקב"ה מתרה באדם ג' פעמים

וזהו על דרך שמסיק ברבתי פרשת בא וז"ל כי אני הכבדתי את לבו, אמר רבי יוחנן מכאן פתחון פה למינים לומר לא היתה ממנו שיעשה תשובה שנאמר כי אני הכבדתי את לבו אמר ליה רבי שמעון בן לקיש יסתם פיהם של מינים אלא אם ללצים הוא יליץ שהקב"ה מתרה בו באם פעם ראשונה ושנייה ושלישית ואינו חוזר בו והוא נועל לבו מן התשובה כדי לפרוע ממנו מה שחטא כך פרעה הרשע כיון ששיגר הקב"ה חמשה פעמים ולא השנית על דבריו אמר ליה הקב"ה אתה הקשית ערפך והכבדת את לבך הריני מוסיף לך טומאה על טומאתך הוי כי אני הכבדתי את לבו עכ"ל, וקשה על מדרש זה שנכנס בשלשה ויצא בחמשה כי מתחילה אמר הן כל אל יפעל אל פעמים שלש עם גבר ולא יותר ואחר כך אמר ששיגר הקב"ה חמשה פעמים אל פרעה כו' למה חמשה, הן אמת חפצתי לתרץ קושיא זו שמכת דם צפרדע אינן מן המנין לפי שגם החרטומים יכלו לעשות כן על כן אין אשמה על פרצה במה שלא השגיח בשני התראות ומכות ראשונות כי היה סבור שמא גם משה עושה כן על ידי מכשפות ולא ה' פעל כל זאת ומן מכה שלישית והלאה חושבנא כי במכת הכינים כלם יחד הודו ואמרו אצבע אלהים היא ומשם חשבון ג' ההתראות, וא"ת א"כ למה שלח ה' בו מכת דם וצפרדעים וכי לא ידע ה' שגם החרטומים יוכלו לעשות כן ואם כן פשיטא לא ישגיח בהם פרעה ולא יקח מהם מוסר, תשובה לדבר עיין בילקוט ותמצא כמה מדרשים חלוקים האומרים שכל עשרה מכות אלו באו על מצרים על צד העונש מדה כנגד המדה שמדדו בה לישראל וכאשר עשו לישראל כן יעשה גם להם, וא"כ שורת הדין נותן להביא על המצריים דם צפרדע כנגד איזו חטא פרטי שעשו לישראל וא"כ וכי לפי שגם החרטומים יוכלו לעשות כן יפטרו המצרים מן העונש הראוי לבא עליהם, וא"ת אם כן איך נא' במכת הדם כה אמר ה' בזאת תדע כי אני ה' וגו' ש"מ שע"י מכה זו ידע את ה' ואיך ידע זה אחר שגם החרטומים יכלו לעשות כן, תשובה לדבר לפי שהיאור היה אלהיהן של מצרים כדמסיק ברבתי וז"ל למה לקו במים תחלה לפי שפ רעה והמצריים עבדו ליאור אמר הקב"ה אכה אלוהו תחילה כו' וא"כ שתכלית מכה זו להשפיל אלוהיהן ואם כן כ"ש שיושפל אם גם החרטומים מושלים בו ובזה ידע וודאי כי אני ה' אשר אין כח ביד כל חרטום ואשף לבטל דבר מדבריו ית' ויראתו של פרעה הכל מושלין בו אפי' החרטומים אבל בצפרדעים לא נאמר בהתראה זו בזאת תדע כי אני ה' מאחר שידע שגם החרטומים יכלו לעשות כן ומ"מ בהשרתן כתיב למען תדע כי אין כל אלהינו כי החרטומים אעפ"י שיכלו להוציאם מ"מ לא היה כח בידם להסירן, ורז"ל אמרו שהצפרדעים מסרו נפשם על קידוש השם ית' שנכנסו בתנורים ומהם למדו חנני' מישאל ועזרי' להשליך עצמן לכבשן אש בעבור קידוש השם גם לפי זה שפיר קאמר למען תדע כי אין כה' אלהינו שהרי עיניך הרואות כי מסרו נפשם ליכנס בתנור אש לקיים מצות ה' ונאמר זה בהסרתן לפי שמסיק בשוחר טוב שאותן שירדו לתנור לא מתו זה מופת חותך כי אין כה' אלהינו, ומה שדרש עליו פסוק אם ללצים הוא יליץ כוונת מדרש זה לתרץ לשון את אשר התעללתי במצרים שפירש רש''י שחקתי למה הזכיר בו לשון שחוק מהו ענין השחוק כי ענין השחוק