שפתי דעת קה

כי את ריבוי וגם הוי"ו ריבוי שני, את בני ישראל לרבות כל נשותיהם צדקניות שבאותו דור וכמ"ש איש וביתו באו, וידע אלהים זכות אבות ואמהות ונשים צדקניות כי בזכות כולם נגאלו

פרשת וארא מאמר (פה) ביאור פרשה ראשונה לסומכה אל סוף הפרשה הקודמת

וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה' וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי וגו', דבר אתו משפט על שהקשה לדבר ולומר למה הרעות לעם הזה, וא"כ מה תירץ לו באומרו אני ה' נאמן לשלם שכר, ומ"מ קשה למה הרע לעם הזה, ונראה שהתירוץ הוא שלכך הכביד ה' השעבוד לבסוף כדי למהר להם הקץ כי מספר ת' שנה שנאמרו בברית בין הבתרים קאי על הגרות ועל העינוי שכל אחד מכם ימשך ת' שנה וכפי החשבון אין כאן כי אם רד"ו שנה לגרות, ועיקר העינוי היה רק פ"ו שנים משנולדה מרים וכן מסיק במדרש שיר השירים רבה אמרו ישראל למשה הלא אין בידינו כי אם רד"ו שנה כו' וכדי למלאות המספר צירף ה' גם שנות האבות לימי הגרות אשר התחיל משנולד יצחק והיו כל האבות גם כן גרים בארץ, ונראה שלכך אמר פרעה ליעקב כמה ימי שני חייך ויעקב השיב לו ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה למה שינה מלשון פרעה והזכיר מגורי במקום חייך שהזכיר פרעה, אלא לפי שפרעה ראה באצטגנינות שנגזר עליהם גרות ת' שנה בארץ לא להם והיינו במצרים שכל הארץ לא להם היתה שהרי יוסף העביר את כולם לערים כדי שיהיו כולם גרים ולא יוכלו לחרף את ישראל לומר גרים אתם ומצינו שגם האבות היו גרים במצרים חוץ מיצחק שנאמר לו אל תרד מצרימה אבל יעקב ואברהם היו בארץ מצרים שנקראת ארץ לא להם וחשב פרעה שהגרות יתחיל אחר מיתת כל האבות כי אמר שיעקב היו כל ימיו שנות חיים דהיינו שנות שלוה כמו שדרשו רז"ל על פסוק ושנות חיים יוסיפו וכי יש שנים שאינן של חיים כו', ויעקב השיב ימי שני מגורי ק"ל שנה כי כל ימי הייתי גר דהיינו מגורי ולא היו לי שנות חיים של שלום הרבה אלא מעט ורעים היו ימי שני חיי והם בטילין במיעוטן ואם לשלום מר לי מר ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי קצת שלוה שהיתה להם בימי מגוריהם כי גם אבותי היו גרים וא"כ אין למצרים חוב תשלום הגרות כ"א מן ימות האבות ושנותיהם בכלל, ובזה מתורץ מה שפירש"י חבל על דאבדין כו' ממה נפשך אם לא היתה הבטחת נתינת הארץ אל האבות עצמם כי אם לזרעם אחריהם א"כ למה יהרהרו, ואם הובטחו לתת להם לעצמם אם כן איה הבטחתו, אלא ודאי שלכך הבטיחם ה' שהארץ תהיה להם לעצמם ואע"פ כן לא יהיו כתושבים בה כדי שיהיו כל שנותם ימי גרות כי מי שלא היה מוחזק כל ימיו לעולם בשום מקום אינו נקרא גר כי לשון גר נגזר מן לשון גרגיר הנפרד מעיקרו אמנם כדי למלאות מספר ת' שנה של עינוי גרם הקב"ה שבימי' מועטים היו מעבידים אותם יותר מן הראוי כדי שימים מועטים יעלו לחשבון מרובים כמ"ש ויהי בימים הרבים ההם לפי שהם ימי צער על כן נקראו רבים ר"ל הנם למרובות וחשבון זה אין יכולת ביד אדם לשער זה בלתי ה' לבדו כמ"ש ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה וגו' וידע אלהים ר"ל ידע לשער מה שהכבידו עלם יותר מן הנגזר ידע אלהים לכוין החשבון שמספר רד"ו יעלה אל מספר ת' וכמרז"ל ברוך שומר הבטחתו לישראל ברוך הוא שהקב"ה חישב את הקץ כו' מה חישב ומי לא ידע לחשוב מספר ת' אלא שהקב"ה חישב מספר קץ שנחסר מן מספר ת' ולא נשארו כי אם רד"ו דבר זה היה נעלם מבני אדם וידע אלהים לשער ולחשוב איך כובד השעבוד תוך רד"ו שנה יעלו למספר ת' שנה על כן