שפתי דעת קג

הקודש שעליהן איזו כגון ואיזי בלתי הגון והטילו הכבדת העבודה על אותן שראו כי הם ברע ר''ל ההולכים בדרך רעה כמ"ש והנה ברע הוא לכך נאמר ויראו אותם ברע כדי לאמר להם דווקא לא תגרעו מלבניכם אבל על הטובים היו חסים והוכו בעבורם על שלא השלימו חוקם וכמו שכתוב ויוכו שוטרי בני ישראל ועל כן זכו לנבואה, ולכך פגעו בהם הדלטורין דתן ואבירם כי המה מן הרעים אשר עליהם תכבד העבודה ביותר, ויאמר משה אל ד' למה הרעות לעם הזה לפחותים שקרא בשם עם, הרעות, ואע"פ שלא הורע כח הטובים ולא יזיק להם מ"מ לא יועיל להם שליחותי ולמה זה שלחתני, וזה"ש הרע לעם בזה, והצל לא הצלת עמך הטובים שקרא בשם עמך עם ה', ויאמר ד' עתה הראה וגו' כי ביד חזקה ישלחם והיינו לטובים יתן רשות להלך ומיד ילכו כאשר ישלחם אבל הרעים ימאנו מלצאת עד כי לסוף ביד חזקה יגרשם מארצו, ולכך הי' צורך בדבר להכביד עליהם העבודה כדי שיתרצו לצאת לכל הפחות כשיגרשם, וכל זה לא הועילה כי רבים היו שעל כל פנים לא רצו לצאת עד במתו בשלשת ימי אפילה, וזה תירוץ על אשר הקשה לשאול למה הרעות וק"ל, והמה הדלטורין אשר בעבורם היו ישראל מעונים בעבודת פרך, ויורו על זה כל ג' אותיות הן אות המטה שהיה לנחש רמז לאוחזי מעש' הנחש בלשון הרע הן אות צרעת היד הן אות דם ביבשת כמו שיתבאר אי"ה לקמן פרשת מצורע וזה דעת הת"ק שדרש מזמור יאמרו גאולי ד' אשר גאלם מיד צר על גאולת מצרים כי במזמור זה מבוארין ארבעה שצריכין להודות וכולן היו בהם הולכי מדבר שכן בצאתם ממצרים היו כולם הולכי מדבר, וכן יורדי הים וכן יצאו מבית האסורים דמצרים וכן היו חולים ונתרפאו שנאמר כל המחלה אשר שמתי במצרים וגו', ודרש מיד צר שהיו הצפרים ביד הציד כי הדלטורין עשו מעשה פטפוט הצפרים, וצפרי מצורע יוכיחו, וכתיב חיים ומות ביד לשון על כן כנגד זה היו ישראל במצרים כצפרים האחוזות בפח מוקש הציד ברצונו ממיתו וברצונו מחייהו, וזה מדה כנגד מדה כי הלשון גם גידו להמית ולהחיות ועל כן מביא פסוקים אלו שנזכר בהם יד אשר גאלם מיד צר וארד להצילו מיד מצרים ויושע ד' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים ג' ידות אנו כנגד הלשון שממית כמו ביד כמרז"ל חיים ומות ביד לשון וכי יש יד ללשון כו' אלא שממית ביד ותלתא קטיל לכך נאמר בהצלתן ג' פעמים מיד מצרים, ויש אומרים שגלות מצרים היה כדי למרק חטא ע"ז כי מתחלה עובדי ע"ז היו אבותינו ועל כן נשתעבדו ת' שנה כי מסכת ע"ז של אברהם אבינו ת' פרקי הוי ואף במצרים היו עע"ז שהרי נאמר משכו וקחו לכם צאן משכו ידיכם מע"ז כו', ונדעת המדרש באומר לקחת לו גוי מקרב גוי מה הללו עובדי ע"ז כך כללו עובדי ע"ז וא"כ היו במצרים כעובר שהוא בבטן אמו אוכל ממה שאמו אוכלת כך במצרים היו מטמאין בגלולי מצרים אוכלין ממה שהם אוכלין זבחי מתים וזהו דעת ר' אבא שהיו נתונים במצרים כעובר הנתון בתוך מעיה של בהמה כו' שנאמר לקחת לו גוי מקרב גוי דרש לשון מקרב, וכבר ידוע שמן לשון ב' פעמים גוי דרשו הללו עובדי ע"ז והללו עע"ז, וח"כ דעתו שהגלות בא למרק חטא ע"ז של אבותיו של אברהם ובמצרים היו כטובל ושרץ בידם עוד טומאתם בם, על כן בא הרועה והצילם מיד צר, ר"ל כי צוררים המה להם במה שהעבידום ע"ז, וילפינן סתום מן המפורש שנאמר כי צוררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור מה להלן ע"ז אף מיד צר האמור כאן ע"ז, ויש אומרים שגלות זה היה למרק חטא נחש הקדמוני והזוהמא אשר הטיל נחש בחוה אתאן למ"ד עץ הדעת גפן היה וא"כ נגזר עליכם גירות ת"ל שנה כדי למרק יין ישן העולה למספר ת"ל והוא כוס התרעלה אשר השקה הנחש לכל הנולדים, וזהו ענין כור הברזל שממרקין בו הזהב, וזהו דעת ר' אייבו האומר כשם שהזהבי הזה פושט ידו ונוטל הזהב מן הכור כו' וזה"ש