סדרי טהרה פט

לא הוי חזרה אלא בחדא דמה"ט דהדר מהואיל ס"ל דאסור לטבול בי"כ וכמ"ש מהרש"א שם אבל הא ודאי מוכח דס"ל להתוספות דרבא דאמר דאדם נראה כמיקר מיירי בטבילה בזמנה וכמש"ל וכדברי הד"מ אלא דמ"מ מוכח דהתוספות לא ס"ל סברא זו שכתב הד"מ לדעת ר"ת והפוסקים הנמשכים אחריו דא"כ ה"ל לתרץ דמש"ה לא מוקי הך ברייתא כמ"ד דטבילה בזמנה מצוה ורבא כמ"ד דאינה מצוה משום דס"ל להש"ס דאי לאו דס"ל דטבילה בזמנה מצוה לא הוי שרי משום מחזי כמיקר א"ו ס"ל להתוספות דאפילו אי טבילה בזמנה לאו מצוה אפ"ה שרי לטבול משום דמיחזי כמיקר ודלא כהפוסקים הנ"ל אלא דאכתי י"ל דאף דס"ל להתוס' דאפילו מאן דאית ליה טבילה בזמנה לאו מצוה אפ"ה שרי אדם לטבול מטעמא דמחזי כמיקר דוקא היכא דלא אפשר למיטבל מבע"י אבל בדאפשר לא סמכינן על האי סברא דאדם נראה כמיקר ואין להקשות על מ"ש דס"ל להתוספות דאיכא לאוקמי דהא דמתיר ב"ה בטבילת אדם דמיירי בטבילה בזמנה דא"כ קשה איך אסרי ב"ש מלטבול הא בשמעתא דטועה ס"ל לב"ש דמטבילין אותה צ"ה טבילות ואי ס"ד דאסרי ב"ש אפילו טבילה בזמנה אם כן איך משכחת לה צ"ה טבילות הא בצרי לה יומא דשבתא א"ו דמודה ב"ש דטבילה בזמנה שרי' ומתני' דביצה דאסרי ב"ש מיירי שלא בזמנה הא לק"מ וכבר הרגיש בס' פ"י שם בזה ותירץ כיון דהני טבילות בטועה לא אתי אלא לקיים מצות טבילה בזמנה ומ"מ היא בטומאתה קיימא מספיקא לא מיחזי כמתקן ע"ש ובלא"ה אנו מוכרחים לומר כן לפי שיטת התוספות הנ"ל דאי ס"ד דב"ש מודו בטבילה בזמנה דרשאי לטבול משום דטבילה בזמנה מצוה אם כן איך כתבו דמשום טבילה בזמנה מצוה לא שרינן איסור תקוני מנא אם כן איך פשיטא ליה להש"ס הכי הא חזינן דב"ש סברי הכי דאע"ג דאסרו טבילת אדם משום דמיחזי כמתקן ולא ס"ל דאדם נראה כמיקר אפילו הכי שרי טבילה בזמנה ולמה לא נימא לב"ה כן דאף דהיכא דלא שייך דנראה כמיקר כגון בי"ה אפילו הכי שרי טבילה בזמנה א"ו צ"ל דס"ל להתוספות דשאני טועה דלא שייך מיחזי כמתקן וכמש"ל

הנה אף שעשינו סמוכים להמנהג מ"מ העיקר כדברי הרמ"א וכמ"ש בש"ך ובנקה"כ דבמקום שאין מנהג אין להחמיר אפי' היה לה באפשר לטבול מקודם ובא בעלה בע"ש או ביולדת אפי' היתה נקיה מקודם אלא שהמתינה מחמת שלא היה לה כח כ"כ מותרת לטבול בשבת כיון שלא פשעה בהמתנתה זו

ועוד נ"ל דמ"ש הרמ"א דבמקום שאין מנהג אין להחמיר כוונתו דאפי' פשעה ולא טבלה ליל ה' או ו' מותרת לטבול בליל שבת כשבעלה בעיר דמ"ש הרמ"א כגון שהיה אחר לידה הוא מדברי התה"ד ושם בסי' רנ"ה מבואר דמיירי שהיתה יכולה לטבול ליל ה' או ו' אלא שהמתינה עד ליל שבת מפני שאז בקל למצוא לה רחיצה הגם שבסי' רנ"ו כ' שהיתה ממתנת לפי שלא היה לה כח הרבה עדיין וכמ"ש הט"ז בשמו כאן וזה דמיא קצת לאונס מ"מ בסי' רנ"ה כ' שהמתינה מפני שאז בקל לה למצוא רחיצה וכן העתיק בד"מ הכי רס"י רנ"ה וכ' שם דאין להחמיר במקום שלא נהגו להחמיר א"כ גם כאן בהג"ה נתכוין לזה דאין להחמיר אלא במקום שנהגו להחמיר אפי' לא היה לה אונס קצת מיהו הואיל והב"ח והט"ז מחמירים לגמרי יש להורות לכתחלה שלא תטבול אם עברה זמן טבילתה שקודם שבת במרד ובמעל בלי שום טעם אבל אם היה לה שום טעם בהמתנתה משום סרך מצוה וכה"ג אפי' היה טעם של טעות יש להתיר שתטבול בליל שבת במקום שלא נהגו להחמיר וכה"ג כ' בתשובת חה"ש סי' ע' וכ"ז אם בעלה בעיר אבל אם אינו בעיר אסורה לטבול וכמ"ש הרמ"א

עוד נ"ל דאפי' במקום שנהגו להחמיר כ"ז מיירי אם היא רוצה שתטבול בליל שבת אחר חשיכה אבל יכולה שתטבול ביה"ש דהא קיי"ל כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו ביה"ש ואף שא"א לכוין שתהיה טבילתה בביה"ש מ"מ הא יכולה לטבול מבע"י סמוך לחשיכה כדי שתבא לביתה משתחשך דשרי לדעת ר"ת ואף שכ' הש"ך בסס"ק ו' שיש להחמיר שלא תטבול עד שתחשך כדעת הרשב"ם ומבואר בדבריו דאפי' בטובלת בשמיני כ"כ מ"מ הא מבואר בשו"ת עה"ג סי' כ' דכיון דטעם האיסור אינו אלא משום סרך בתה שלא תרגיש באמה שטבלה סמוך לחשיכה מש"ה מותרת לטבול במקום אונס אפי' היכא דליכא אלא ביטול עונה אחת ועיין מש"ל מכ"ש בנ"ד במקום שנהגו להחמיר שגם במ"ש לא תטבול דאיכא ביטול ב' עונות דרשאה שתטבול מבע"י סמוך לחשיכה וע"ש שמתיר אפי' בשביעי כ"ש נ"ד הוא שמיני ומיהו אם כבר התפללו הקהל תפלת מעריב של שבת אע"פ שהקדימו להתפלל מבע"י יש לאסור דאע"ג דקיי"ל דכ"ד שהוא משום שבות לא גזרו עליו ביה"ש מ"מ אם קבלו עליהם הציבור שבת חמיר טפי וכמ"ש המ"א בא"ח סי' רס"א אבל קודם שקבלו עליהם הציבור שבת יכולה לטבול אע"פ שעדיין הוא יום גדול הא מבואר בב"י דמ"ש הפוסקים בשם ר"ח סמוך לחשיכה הוא ל"ד דקודם לכן נמי יכולה לטבול אם אינה באה לביתה עד שחשיכה אלא ר"ת אורחא דמלתא נקט שאחר שטבלה מיד היא באה לביתה ומביא ראיה מלשון המרדכי ע"ש אף שהב"ח כ' דר"ת דוקא נקט סמוך לחשיכה אבל לא קודם לכן מ"מ הא מבואר מדבריו שכל עיקר הטעם הוא משום סרך בתה וכיון שהעלה בס' עה"ג דהיכא דאיכא ביטול עונה אפי' אינה אלא ביטול לילה אחת לא חיישינן לסרך בתה וכמש"ל א"כ בנ"ד שריא ובלבד שתבא לביתה משתחשך ועיין מש"ל בשם תשובת ח"צ ובט"ז סי' ת"ר: (ה) וכן נהגו במקצת מקומות. ואם עברה וטבלה כ' בתשו' חה"ש סי' ע"ד בשוגג מותרת בכל ענין ובמזיד אסורה לאותו שבת ואח"כ מותרת ובי"ט בכל ענין מותרת אפי' במזיד ע"ש ובס' מנ"י הסכים למ"ש דבמזיד אסורה לאותו שבת ולענ"ד נראה להקל בדיעבד אפי' באותו שבת כיון דכל זה אינו אלא חומרא ומנהג בעלמא ורוב הפוסקים לא ס"ל הכי וכ"כ במ"א בא"ח סי' שכ"ג לענין טבילת כלים

עוד כ' שם בס' מנ"י דמ"ש בתשובה הנ"ל דבמקום שנהגו להחמיר אף בי"ט אסורה לטבול לכתחלה שלא ידע מאין יוצא לו זה לאסור בי"ט לכתחלה כי בתה"ד אין לזה שום זכר וגם לפי הטעם שכ' בתה"ד נ"ל דוקא שבת ודוק עכ"ל ובספר סולת למנחה ביאר דבריו דפוק חזי מאי עמא דבר שנהגו לטבול בליל שבועות א"כ אזיל הטעם שכתב בתה"ד דהאידנא נהגו להחמיר מלרחוץ מיהו לפ"ז אף בשבת הא חזינן מכמה חסידים ופרושים שטובלין עצמן בשבת אלא שאין מזה ראיה עיין במ"א א"ח סי' שנ"ו ס"ק ח' אך עכ"ז הנכון כדברי המנ"י דיש לחלק לענין מיחזי כמתקן בין שבת ליו"ט וכמ"ש בשו"ת ש"א סי' ט"ו ובהרלב"ח ובמהרש"א בשמעתין דביצה במ"ש לדעת הרמב"ם ז"ל ודלא כס' ב"ה שכ' בפשיטות לאסור אף בי"ט ודין זה אינו אלא חומרא והבו דלא לוסיף עלה:

(ו) ובמקום שנהגו להחמיר. כ' הש"ך צ"ע מה ענין חומרא זו לזו וי"ל דה"ק ובמקום שנהגו להחמיר שלא לטבול בשבת אלא בזמנה ממש וכן במ"ש מטעם שלא להרחיק הטבילה מן החפיפה וכן בשבת אינה יכולה מטעם דהוי שלא בזמנה אין להקל עכ"ל ודבריו מגומגמים ונ"ל ביאור דבריו כך הוא שהק' מה ענין חומרא זו לזו כוונתו למה שהק' ב"י דכיון שהיא רוצה לטבול אז כלא אפשר דמיא וכן הסכים הב"ח לדברי הב"י וכ' שאין להחמיר בזה כלל אם לא במקום שכבר נהגו בחומרא זו שלא לטבול במ"ש כשאינה בזמנה ממש עכ"ל ולזה נתכוין הש"ך בתירוצו שכ' דה"ק ובמקום שנהגו וכו' וכן במ"ש מטעם וכו' ור"ל דהאי וכן במ"ש ג"כ אמקום שנהגו להחמיר קאי שנהגו להחמיר שלא לטבול במ"ש אלא בזמנה ממש ובכה"ג הוא דכתב הרמ"א שלא תטבול במ"ש וכ"ת א"כ פשיטא ומאי קמ"ל הרמ"א בזה כאן לזה סיים הש"ך וכ' וכאן בשבת אינה יכולה וכו' ותיבת וכן ט"ס הוא וצ"ל במקומו וכאן ור"ל דעיקר רבותא הוא כאן דה"א דאף שהחמירו שלא לטבול במ"ש אלא בזמנה ממש היינו דוקא כשעברה במרד ובמעל שהיה בעלה בעיר ואפ"ה לא טבלה מש"ה החמירו שלא תטבול במ"ש אבל כאן שלא היה בעלה בעיר ובע"ש שבא בעלה לא היתה יכולה לטבול וה"א דבזה לא החמירו קמ"ל דאפ"ה אין להקל מיהו כ"ז במקום שנהגו להחמיר שלא תטבול במ"ש אלא בזמנה ממש אבל במקום שאין מנהג אין להחמיר וכמ"ש הב"י והב"ח:

(ז) וכן אלמנה. כ' הש"ך בשם מוהרמ"ל בתשובה סי' נ"ג דכלה בתולה שאירע ליל טבילתה בשבת דיש להתיר אף דנוהגין שלא לבעול בעילת מצוה עד אחר שבת משום דשאר מיני קריבות נמי מצוה הן ול"ד לאלמנה דהואיל ואסור לבוא עליה ביאה ראשונה בשבת מפרישים אותה מכל שאר קורבות משא"כ בבתולה מ"מ טוב להקדים טבילתה קודם שבת וע"ש שהאריך וכן נוהגין עכ"ל ועיין בט"ז ס"ק ו' שכ' דלא מהני באלמנה אפי' ניסת בע"ש ונתיחד עמה בע"ש אפ"ה אסור לבא עליה ביאה ראשונה בשבת ועיין בחמ"ח באה"ע סי' נ"ה ובסי' ס"א ובבי"ש שם ובמ"א סי' של"ט ועיין בשו"ת ח"צ סי' ב' מ"ש הגאון מהרא"ב פי' על הירושלמי הזה שהביאו הפוסקים להוכיח דאין יחוד קונה באלמנה אלא ביאה ע"ש ובס' סולת למנחה כ' שבתשובה האריך לקיים כל דברי החמ"ח:

(ח) ויש מקילין. לפי מה שכתבתי לעיל בכוונות הש"ך מ"ש הרמ"א דיש מקילין ר"ל אפי' במקום שנהגו להחמיר שלא תטבול במ"ש אלא בזמנה מ"מ כאן מקילין כיון שלא טבלה בשבת משום חשש איסור כ' הט"ז ס"ק ז' דזה קאי על הכונס את האלמנה שמן הדין היתה אסורה בשבת אף שאז היה חל זמן טבילתה אבל בדין שלפני זה דהיינו במקום שנהגו להחמיר אחר לידה או כגון שלא היה בעלה בעיר עד שבת ודאי אסור גם במ"ש כיון שהיה אפשר לה לטבול קודם שבת ע"כ מ"מ לא ידעתי מי הם היש מקילין שכ' הרמ"א ומה שנרשם המ"מ ב"י ליתא דהב"י על עיקר הדין פליג וס"ל אפי' לא היה חשש איסור והיה אפשר לה לטבול מקודם אפ"ה יכולה לטבול במ"ש דכיון שהיא רוצה לטבול אז כלא אפשר לכוף מבע"י דמי ע"ש:

(ט) ביום ז'. כ' הש"ך וז"ל משמע אפילו שתטבול סמוך לחשיכה ותבא לביתה משתחשך אסור כדעת הרשב"ם וסיעתו שכתבו הפוסקים שנכון להחמיר כדבריו וכ' הב"ח דאפילו ללכת מביתה לבית הטבילה מבע"י אסור והיינו כשהאשה רוחצת וחופפת בביתה והולכת למקום טבילה אבל כשיש מרחץ ובית הטבילה במקום א' ואשה הולכת מבע"י למרחץ שעה או שתים קודם חשכה ובאה לביתה אחר חשיכה אע"פ שהמרחץ ובית הטבילה קרוב וסמוך לביתה אין כאן משום סרך בתה דהבת יודעת שהיא שוהה ברחיצה וחפיפה במרחץ ואינה טובלת אלא משחשיכה עכ"ל מיהו באגור כ' שהמנהג באשכנז לטבול סמוך לחשיכה עכ"ל ואפשר דס"ל כר"ת וסיעתו דמותר לטבול סמוך לחשיכה רק שתבא לביתה משתחשך וכדומה לי שכן נוהגים מ"מ יש להחמיר מיהו נראה דהיינו דוקא ביום ח' דאסור משום סרך בתה לחוד ובכה"ג מיקל ר"ת סמוך לחשיכה אבל ביום ז' אין לטבול כלל סמוך לחשיכה ויש למחות ביד העושות כן עכ"ל נמשך אחר הטור שכ' דפלוגתא דר"ת והרשב"ם הוא בח' אבל מתוס' במכילתין דף ס"ז ע"ב מבואר דאף בז' מתיר ר"ת לטבול סמוך לחשיכה דתו ליכא למיחש שמא תבא לידי ספק וכבר העיר בזה בתשובת עה"ג סי' כ' ובח"צ סימן י"א וכ' עוד בעה"ג שם דאפילו להטור דס"ל דר"ת מודה להרשב"ם בשביעי דאסורה לטבול סמוך לחשיכה הוא מחשש סרך בתה ואע"ג דר"ת לא חייש לה בשמיני ש"ה דחששא רחוקה היא שתטעה ב' טעיות חדא שתסבור שהוא יום ז' ועוד שלא תרגיש שאמה טבלה סמוך לחשיכה אבל בשביעי ליכא אלא חדא טעות שלא תרגיש שאמה טבלה סמוך לחשיכה והוי חששא קרובה ומודה ר"ת דאיכא למיחש לסרך בתה לדעת הטור ומטעם זה החזיק הוראת חכם א' שהורה שתטבול בשביעי סמוך לחשיכה ותבא לביתה משתחשך לפי שהיה במקום שאין הנשים יכולות לטבול בתחלת הלילה כדת של תורה מחמת שמקום הטבילה היה חוץ לעיר ודלתות העיר ננעלות מיד בתחלת הלילה אע"ג דאפשר לה לטבול ביום ח' כמו שתיקן ר"א בנרש משום אריותא וכו' מ"מ כיון דאיכא ביטול עונה לילה א' אם תטבול בשמיני מש"ה מותר לטבול בשביעי סמוך לחשיכה הואיל דליכא אלא חששא דסרך בתה דחינן לחששא זו משום מצות עונה אחת כי ביטול עונה אחת נמי אונס הוא והא חזינן דדחינן חששא דסרך בתה משום אונס וכמבואר בסימן זה מ"מ מי שרוצה להחמיר לעצמו ולאחרינא הרשות בידו ואין להרהר אחריו ואם הוא במקום שיש לחוש לתקלה תע"ב עכ"ד ולפ"ז נראה דה"ה אם צריכה שתטבול מבע"י כגון שבית הטבילה הוא רחוק מביתה ואף שטובלת מבע"י א"א לה לבא לביתה אלא משתחשך נמי שריא דהא כ' הב"י דסמוך לחשיכה דנקט ר"ת הוא ל"ד אלא אפי' מבע"י נמי שריא כיון שאינה באה לביתה אלא משתחשך ואף שהב"ח חולק עליו מ"מ מבואר מדבריו דמטעם סרך בתה אסור לה לפי שתרגיש הבת שאמה טבלה בעוד יום גדול ותטבול גם היא כן אף שבית הטבילה יהיה קרוב לביתה וכיון דמשום סרך בתה הוא דחינן לחששא זו במקום ביטול עונה

בשו"ת חה"ש סי' פ"ב האריך ודחק עצמו בטעם המנהג שנהגו בכמה קהלות קדושות בהזדמן עת טבילות נשים בליל שבת שהן טובלות בעוד יום וביש קהלות נוהגין שהן טובלות ביהש"מ וכן המנהג בפרנקפורט והולכים לביתם בלילה וכבר עמד ע"ז בס' באר שבע בתשובותיו דף פ"ט ע"ב וקרא תגר על מנהג זה וכ' שיש למחות ולבטל המנהג ע"ש שמסיים וז"ל אבל במקום שאין מנהג הס כי לא להזכיר מנהג זה ודכוותיה אלא יש לנהוג כדפסק בש"ע סי' קצ"ז ואין לזוז מדבריו עכ"ד תשובות חה"ש וכ"כ בס' מנ"י וכ"כ בצ"צ סי' ס"ו דאפי' יש עוד דיורים אחרים בביתה חוץ מבני בית שלה והיא מתביישת מהם לכך רוצה שתטבול בעוד יום למהר ביאתה לביתה קודם סעודת שבת שלא ירגישו בה אפ"ה לא יפה עושה וראוי למחות ולגעור בהעושין כן ע"כ וכ"כ בס' סולת למנחה שגם הגאון מוהר"ש מפראג ז"ל היה מוחה מאד בנשים העושות כן מיהו לפי מש"ל יש ללמד זכות על אותן הטובלות ביהש"מ ובאין לביתן משתחשך אם עושות כן כדי שלא ירגישו בהן שאר הדיורים שבביתה דהא כ' הרמ"א בתשובה סימן כ"א דהא דהתירו חז"ל שתטבול ביום שמיני משום אבולאי וכה"ג אע"ג שהיה אפשר לה שתטבול בלילה ותלך לאור האבוקה משום אוושא דמלתא ולא היה בזה תקנות צנועים ע"ש אלמא דלא חשו לסרך בתה משום תקנות צנועים הרוצים להסתיר טבילתן מב"א ולמה שכתבנו בשם עה"ג דלכ"ע ליכא איסור שתטבול בשביעי סמוך לחשיכה אלא משום סרך בתה וכיון דאיכא תקנות צנועים לא חיישינן לסרך בתה ובזה נתישב המנהג ודוקא כשבאה לביתה משתחשך וא"ל דשאני נדון דהרמ"א שלא היה שם תקנה אחרת כ"א שתטבול ביום משא"כ בנ"ד דהא אפשר לה שתטבול במ"ש ז"א דהא לפמ"ש עה"ג אין לחלק דאף משום ביטול עונה אחת לא חיישינן לחששא דסרך בתה ומה גם דלשיטת התוס' אליבא דר"ת אפי' בדליכא כל הני שריא למיטבל סמוך לחשכה וכדאי הוא ר"ת לסמוך עליו אפי' שלא בשעת הדחק ומכ"ש בדאיכא הני צדדים די"ל דלכ"ע שריא אבל היכא דליכא משום תקנות צנועים ודאי דאין להקל

בשו"ת ח"צ סימן מ"א נשאל ע"ד הנשים שהיו נוהגות לטבול בלילי שבת בחמין כדרכן בחול ובא חכם א' והתיר להן לטבול בע"ש מבע"י ביום ז' שלה והשיב דבודאי לאו שפיר עבדי ועבר אדרבנן ולמקצת מרבוותא אפילו בדיעבד לא עלתה לה טבילה וכו' והטוב והישר הוא שתטבלנה בצונן כמו שטובלות הנשים ברוב מקומות ישראל ומה שאומרות מן האסטניסות מילי דכדי נינהו ושומר מצוה לא ידע דבר רע או תדחה הטבילה עד מ"ש או תפוג צינת המים לבד ולא תתחמם עד שיעור שיקרא להם מים חמים וכל אלו הם דרכים נכונים וישרים למוצאי דעת עוד אמרתי דרך א' והיא דרך רחוקה שתטבלנה ביהש"מ דקיי"ל דכל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו ביה"ש אלא שעל דרך זה יש לי להשיב שהרי הרב"י ז"ל פסק כרבינו שמריה דס"ל דחמירא קבלת שבת שקבל בתפלה מן ביה"ש וע"ש שהאריך להשיג על פסק זה ומסיק וז"ל ומ"מ הלכה למעשה נ"ל לפסוק דבעסק מצוה כטבילת אשה והוא שעת הדחק לפי דבריהן שאסטניסות ומפונקות הן וא"א להן בענין אחר מותר להן לטבול ביה"ש ומשום דלא תבוא לידי הספק לית לן למיחש דכדאי הוא ר"ת לסמוך עליו אפי' שלא בשעת הדחק ואפילו באיסור תורה כ"ש בגזרה דרבנן ובשעת הדחק ומה שרצה כת"ר לומר דע"כ לא שרי' ר"ת ז"ל אלא בטבלה בשמיני וכו' אף שדבריו מראין כן אין האמת כן כמו שמוכח למעיין ומדקדק היטב בדברי התוספות פרק התינוקת דף ס"ז ד"ה משום סרך בתה עכ"ל

הנה מ"ש שם לדחות דברי הב"י שפסק כרבינו שמריה לאחר חזרה אין בדבריו שום הכרח לדחות דברי רבינו ב"י שפסק כן בש"ע סימן רס"א סעיף ד' והרמ"א לא הגיה עליו כלום וכן הוכיח המ"א שם ס"ק ז' מדברי מהרי"ו דס"ל הכי ומ"ש הט"ז בסי' ת"ר הוא מושג כמ"ש בסוף התשובה שם אלא שכבר קדמו בזה המ"א בס"ק י"א בהשגתו על הכ"ג ע"ש ומ"ש עוד בס' הנ"ל וז"ל וראיתי בס' מג"א הביא בשם בעל כה"ג מי שלא קבל שבת אפילו אחר ברכו מותר בשבותין וכתב עליו ולא עיין במרדכי שהרי הביא ראיה מהולכת שופר שהוא שבות ובאמת אותה ראיה איני מכיר דאיפכא מוכח התם דלמאי דבעי למימר