סדרי טהרה פח

אבל היכא דנפיק מיניה קולא אין לפסוק כוותייהו מיהו בכתמים דרבנן י"ל דתלינן בבעל כל ג"י וסמכינן על הפוסקים דסברי הכי ועיין בפתיחת פי' המשניות להרמב"ם ז"ל לסדר טהרות ד"ה וממה שראוי' וכו' ושם תמצא הסבה למה ש"ז אדומה לפעמים: (מז) להפליט כל הזרע. כ' בס' פרישה וז"ל ולא חששו כן בש"י נגד יום ונראה דדוקא לאחר שנהגו חומרא דר"ז חששו גם לחומרא זו עכ"ל ולא ידעתי כוונתו דמנ"ל הא ואי דק' ליה סוגיא דס"פ ב"ס דף נ"ד גבי הרואה יום א' טמא ויום א' טהור דמשמשת שמיני ולילו וד' לילות מתוך י"ח יום ומבואר התם דמשמשת בלילה ורואה למחר וש"י כ"י וטובלת לערב וטהורה ע"ש כבר כ' הרא"ש בפ' ב"כ דמיירי שכבדה הבית וכה"ג ע"ש

הרמב"ם בפ"ז מהלכות תרומות ד"ז כ' המשמשת מטתה אם לא נתהפכה בשעת תשמיש טובלת ואוכלת בתרומה לערב ואם נתהפכה בשעת תשמיש ה"ז אסורה לאכול בתרומה כל ג"י שא"א לה שלא תפלוט ותהיה טמאה כמו שיתבאר במקומו עכ"ל וכ' בכ"מ שכך היה להרמב"ם גי' בגמרא דהכל תלוי באם נתהפכה בשעת תשמיש או לאו דאפי' לא הטבילוה במטה אלא אזלא בכרעא כל שלא נתהפכה אינה פולטת אבל אם נתהפכה בשעת תשמיש א"א לה שלא תפלוט כל ג"י ע"ש ויש לדקדק לפ"ז הא דמבעיא ליה במסכת שבת פ' ר"ע ניתנה קאמרת וכו' והשיב ראויה קאמינא ופירש"י שם דהם טבלו ביום ושוב לא פלטו דממ"נ דלאותן נשים שלא נתהפכו בשעת תשמיש לא היה צריך פרישה כלל דהא היו יכולים לטבול מיד אחר תשמישן דהא אינן פולטות לדעת הרמב"ם ולאותן הנשים שנתהפכו בשעת תשמישן הא אמר רבא דא"א שלא תפלוט כל ג"י ודוחק לומר שהיה מעשה נסים אבל לשיטת הראב"ד וסיעתו ניחא דס"ל דהא דאמר רבא א"א שלא תפלוט מיירי דדוקא במתהפכת בשעת תשמיש אבל באינה מתהפכת ספיקא הוא אם תפלוט או לאו

ועפ"ז יש ליישב סוגיא דהתם דקשה למאי נ"מ לדינא אם ניתנה או ראויה קאמר וכבר כתבתי בזה בסימן קפ"ד ועפ"ז ניחא גם כן דמספקא ליה אי נימא כשיטת הרמב"ם דאי לא נתהפכה ל"ח שתפלוט ואם כן עיקר מצות פרישה היה שחשש התורה לאותן נשים שנתהפכו בשעת תשמיש ולפ"ז ע"כ ניתנה קאמר דהא לא סגיא להו אם לא טבלו בערב דאם היו טובלין ביום ודאי דפלטו אחר טבילתן דהא רבא אמר א"א שלא תפלוט כל ג' ימים וע"כ שטבלו בליל שבת ואם כן ניתנה קאמר או ראויה קאמר וכשיטת שאר מפרשים דס"ל דאפילו לא נתהפכו ספיקא הוא אם יפלטו תוך ג"י או לאו ולפ"ז י"ל דעיקר מצות פרישה לא היה משום אותן שנתהפכו בשעת תשמיש דל"ש אלא משום רוב נשים שלא נתהפכו ומיעוטא שנתהפכו היו יכולות לפלוט ע"י כיבוד ביתן ורחיצה ואם כן י"ל דטבלו מבעוד יום אלא שלא פלטו אח"כ וראויה קאמר

כתב בספר דרישה וז"ל ושמעתי ממורי דאשה לא תכנוס ג"י אחר טבילתה למרחץ ונ"ל דהוא מה"ט דהא אמרו אין האשה מתעברת אלא סמוך לוסתה או אחר טבילתה והמרחץ מפליט הזרע ולפ"ז צריכה ליזהר שלא תהלך הרבה גם כן אחר התשמיש כסברת הרמב"ן וגם הרא"ש ל"פ בסברא אלא שכתב שאין לסמוך ע"ז ע"כ וכדברי מהרש"ל כתב המ"א בסי' תר"ו ובס' כו"פ כתב דנ"ל דאף תוך ג"י לקליטה רוב זרע הראויה להריון נקלט תיכף ומה שנקלט לא יועיל כלל רחיצה שכבר קלטתו האם ואם כן מותרת לרחוץ כי מה שלא נקלט כבר על הרוב לא יהיה נקלט עוד ואין כאן השחתת זרע ומותר וזה היה בהעלם עין מהרב מ"א בהלכות יה"כ וכו' עכ"ל ולדעתו הא דאיתא במכילתין דל"ח ע"א דחסידים הראשונים לא היו משמשין מטותיהן אלא ברביעי בשבת שלא יבאו נשותיהן לידי חילול שבת ומטעם ספק קליטת הזרע תוך ג"י הראשונים לא היו משמשין אלא מד' ואילך וכפירש"י שם צ"ל היינו דחששו למעוטא ומדת חסידות שנו כאן מיהו דבריו דחוים מהא דאיתא המפלת ליום מ"א תשב לזכר ולנקבה ולנדה וכתב הרשב"א בתה"א דף קפ"ו ע"ב הבאתיו לעיל סימן קצ"ד וז"ל דקסבר א' יצירת זכר וא' יצירת נקבה לארבעים יום ומיהו תשב גם לנדה דכיון דליכא אלא מ"א מיום טבילה שמא לא נקלט הזרע עד יום ג' ועדיין לא נגמר הולד ולפיכך מסתברא דעד יום מ"ג תשב גם לנדה אבל מיום מ"ג ואילך אינה יושבת לנדה דכל שאינה קלוט לשלשה ימים שוב אינה קולטת עכ"ל ואי כדברי הכו"פ דרוב זרע הראוין להריון נקלט בראשון אמאי המפלת ליום מ"א תשב לנדה ניזל בתר רובא דנקלט בראשון דהא מה"ט ס"ל לריב"ל בדף כ"ט עברה נהר והפילה דמביאה קרבן ונאכל משום דאזלינן בתר רוב נשים ופסקה הרמב"ם כמש"ל סי' הנ"ל א"ו דלאו רובא היא

כתב בספר מנ"י וצ"ל הא דלא אזהר מה"ט נמי שלא תכנס למרחץ בתשמיש שסמוך לוסתה י"ל משום דסבר ממ"נ אי קבעה לה וסת ויודעת שעת וסתה א"כ אסורה לשמש ואי לא יודעת שעת וסתה ואח"כ ראתה גם כן מותרת לרחוץ דאם היתה מעוברת היתה מסולקת דמיה וק"ל ולפ"ז אם הוא בכה"ג שמותר לשמש סמוך לוסתה כדלעיל סי' קפ"ד גם כן אסורה לרחוץ תוך ג' לביאה זו או עד שתראה דם וק"ל ועמש"ל סימן קפ"ד ס"ק ז' דלא כפרישה עכ"ל מ"ש דכיון שראתה דם היא בחזקת שאינה מעוברת קשה הא כל זמן שלא הוכר עוברה אינה בחזקת מסולקת בדמים וכדלעיל סימן קפ"ט מיהו לשיטתו אזיל וכמש"ל סימן קצ"ד סעיף ב' בשמו וכבר השגתי עליו שם גם מ"ש אי קבעה וסת ויודעת שעת וסתה א"כ אסורה לשמש סותר דברי עצמו שכתב שם בסימן קפ"ד דאם וסתה ביום והיא שימשה בלילה שלפניו מתעברה והוא סמוך לוסתה לענין זה גם יש לדקדק מהא דיום א' טמא ויום א' טהור דמשמשת ד' לילות דכתב הרא"ש דמיירי ע"י כיבוד וכמש"ל בשמו ואיך רשאה הא הוא סמוך לוסתה ויש ליישב: (מח) דהרי כבר נתבאר. והש"ך כתב ע"ז דמ"מ נ"מ באשה שטעתה במנין יום א' כמבואר בסעיף י"ב דבהא לא שייך למיגזר לא שמשה אטו שמשה כיון דלא שכיחא מה"ט נמי מהני רחיצה וכיבוד הבית וכתב דאף רמ"א ס"ל דבכה"ג מהני ורמ"א מיירי באשה דעלמא היינו בתחלת ראייתה הוא דלא מהני רחיצה וכיבוד הבית דלא עדיף מלא שמשה כלל דגזרינן אטו שמשה וכו' וכתב עוד מיהו לדינא בלא"ה הסמ"ק והגה"מ כתבו דאנן לא בקיאין בזה וכ"כ הב"ח עכ"ד ואני אומר אם לדין יש תשובה דאף דהסמ"ק והג"מ ס"ל דאנן לא בקיאים בזה מ"מ כיון דשאר פוסקים לא ס"ל הכי אלא כמ"ש המחבר והרמ"א לדעת הש"ך דאף האידנא אנן בקיאים יש לסמוך עליהם דהא בלא"ה ס"ל להראב"ד ור"ת דהני מילי לטהרות איתמר אבל לבעלה אין פולטת ש"ז סותר כלל ולשיטת הרמב"ן במהלכת אחר תשמיש שוב אינה פולטת ולשיטת הרמב"ם ז"ל שהבאתי לעיל דוקא במתהפכת בשעת התשמיש הוא דפולטת אבל באינה מתהפכת אינה פולטת ומה"ט הרמ"א ז"ל לא כתב להחמיר כדברי הסמ"ק אלא מטעם שאנו נוהגין להמתין ו' עונות אפילו לא שמשה אבל לא מטעם שאין אנו בקיאים ולכן המקיל בטועה ע"י רחיצה וכיבוד הבית היטב בדאיכא הני צדדים להקל לא הפסיד נ"ל

כתב בספר לחח"מ ר"פ כה"י וז"ל וא"ת לפמ"ש והוכחתי דגם עליה עונש אם תוציא זרע לבטלה אם כן למה לא הוזכר טומאת קרי אצלה זו אינה קושיא זרעה אינה יוצא לחוץ והוי טומאת ביה"ס ואיש כי ישכב אותה וגו' ש"ז גזה"כ הוא עכ"ל ומה"ט ליכא חשש פליטה אלא בשמשה

קצז (א) שלא לבטל מפו"ר. בס' מנ"י השיג על השל"ה שהתיר לאשה שתטבול בט' באב שחל בשבת ולבעלה לשמש עמה וכתב בשם הגאון מוהר"ש ז"ל שלא רצה להתיר בכה"ג וכ"כ בס' א"ז בא"ח סימן תקנ"ד ע"ש: (ב) אם לא יכלה לטבול קודם לכן. והיכא דלא פשעה מותרת לטבול ולכן פסק בתשובת מוהרמ"ל סימן ע"א דמי שטבלה בליל ו' ואח"כ מצאה שלא טבלה כראוי כגון שמצאה לכלוך תחת הצפורן מותרת לטבול ליל שבת וכן מי שטבלה בשבת ושכחה לחתוך צפורן א' דצריכה טבילה שנית אם יש תחתיו לכלוך או אפילו אין תחתיו לכלוך צריכה טבילה שנית אם אפשר לחתוך על ידי כותי והיינו דוקא שלא ע"י כלי רק בידו או בשיניו כ"כ הש"ך בנקה"כ ועיין ט"ז סימן קצ"ח ואפי' שמשה עם בעלה ואח"כ ראתה ששכחה ציפורן מלחתוך מותרת לחזור ולטבול בליל שבת כ"כ הש"ך ודעת הט"ז אינו כן דכיון ששמשה א"צ טבילה וכמבואר בדבריו סימן קצ"ח וכ"כ בתשובת מוהרמ"ל וכ"נ עיקר עכ"ל המנ"י ועיין מ"ש לקמן סי' קצ"ח וסי' קצ"ט בע"ה

וכתב עוד הש"ך ה"ה בכל ספק אם טבלה כראוי או לאו מותרת לטבול בליל שבת ע"כ והיינו שטבלה בל"ש ונולד לה ספק אם טבלה כראוי א"ל מותרת לטבול שנית בליל שבת או שטבלה בליל ו' ולא נתגלה לה הספק עד למחרתו מותרת גם כן לטבול שנית בליל שבת אבל אם היה אפשר לה לטבול שנית קודם ליל שבת אסורה מלטבול בשבת ועיין בשו"ת חה"ש סימן פ"ב שהקשה על הש"ך ומ"מ לדינא הנכון כמ"ש הש"ך:

(ג) אחר לידה. עיין מש"ל סימן קצ"ד דזה מיירי כשהיה לה ז"נ ולא טבלה מחמת חולשת הלידה או מחמת הבושה ואפי' שאח"כ ראתה דם טוהר ובליל שבת שלמו לה ז"נ מן הדם הזה שראתה אפ"ה ס"ל לדעה זו דאינה יכולה לטבול בליל שבת דכיון דמדינא דם טהור הוא מש"ה הוי שלא בזמנה אלא א"כ ראתה דם טמא אח"כ וכמ"ש הש"ך ס"ק ב' אבל היכא שלא היתה יכולה למנות ז"נ כלל אחר הלידה מחמת הדם שראתה בהן ודאי הוי טבילה בזמנה ומותרת לטבול בליל שבת דאף ע"ג דדם טהור הוא מ"מ כיון דהאידנא כל הנשים הם יולדות בזוב וצריכה ז"נ מדם ואפילו דם טהור מיסתר סתר לכולי יומי לדעת הרבה פוסקים אם כן טבילה בזמנה היא ע"ש:

(ד) י"א שאסורה לטבול. שורש דין זה הוא מן המהרי"ו שלמד כן מן המרדכי סוף ה"נ הביאו ב"י סימן זה בשם ר"ת דפסק דטבילה בזמנה לאו מצוה שהרי כל הנשים שלנו אינן טובלות למוצאי ז' דראיה ומתוך כך אוסר לטבול בשבת ובי"ה ור"ח ור"א פסקו דטבילה בזמנה מצוה וכן נראה לר"י א"ז וכן בה"ג ובתשובת הגאונים ובסה"ת וכן עמא דבר דנשים טובלות בשבת עכ"ל ע"כ ס"ל למהרי"ו דלא שרי לטבול בשבת אלא טבילה בזמנה דהוא מצוה משא"כ טבילה שלא בזמנה דלכ"ע אסור והב"י הקשה על דברי ר"ת מההוא דפ"ב דביצה דאמרינן דאדם נראה כמיקר ולא מיחזי כמתקן ובתה"ד כתב ליישב זה דכיון דמנהג הוא השתא למנוע וליזהר מלהקר אע"ג דליכא טעם בדבר מ"מ ליכא למימר דנראה כמיקר ומוכח מלתא דלטבול מכוין ונראה כמתקן ע"ש סימן רנ"ה ועיין בתשובת מהרי"ל סימן ק"נ ועדיין קשה דאם כן אפילו טבילה בזמנה נמי ליסתר דהא הקשו התוס' במס' שבת דף קי"א ד"ה לא ס"ד וכו' אהא דקאמר התם ובמס' ביצה דרבא ס"ל דטבילה בי"כ שרי אע"ג דליכא למימר דמחזי כמיקר אלא הואיל דבשבת שרי ביה"כ נמי שרי ובעו למימר דלמא הדר ביה רבא מהא דאמר דאמרינן הואיל ומסיק דע"כ דלא הדר בי' דתניא כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט' באב בין ביה"כ ע"כ ונוקי הך ברייתא דטובלין כדרכן כמ"ד דטבילה בזמנה מצוה ורבא כמ"ד לאו מצוה וכתבו וי"ל משום דטבילה בזמנה מצוה לא הוי שרינן איסור תקוני מנא עכ"ל מבואר לפי תירוצם דאי איכא משום מיחזי כמתקן כלי אין לחלק בין טבילה בזמנה או לאו אפילו למ"ד דס"ל דטבילה בזמנה מצוה ואם כן כיון דחזינן דעמא דבר נהגו לטבול בשבת אלמא דלא חיישינן משום מיחזי כמתקן א"כ אפילו טבילה שלא בזמנה נמי שרי אח"ז ראיתי בס' פ"י במס' ביצה שהרגיש מזה אבל גם דבריו צ"ע ובזה נסתר גם כן מה שעלה בדעתו לומר דאף לדידן דקיי"ל טבילה בזמנה לאו מצוה אפ"ה יש לחלק בין טבילה בזמנה או לאו והוא ע"פ מ"ש המהרש"א בביצה שם דלא חשו משום מיחזי כמתקן אלא היכא דהיה באפשר להטביל מבע"י דמה"ט לרבא כלי שנטמא בי"ט מטבילין אותו בי"ט כיון דלא היה אפשר להטבילו מבע"י א"כ מה"ט יש לחלק ג"כ בטומאה אריכתא בין הגיע זמנה בשבת או לאו דלפי דברי התוס' הנ"ל א"א לומר כן דא"כ הדרא הקו' לדוכתה דמה מייתי הש"ס ראיה מהא דכל חייבי טבילות דלא הדר רבא מהא דהואיל דלמא לעולם דהדר בי' ושאני הא דכל חייבי טבילות דמיירי בטבילה בזמנה וכיון דלא היה באפשר לטבול מבע"י לא חשו משום מתקן והא דהוצרך רבא לשנויי דאדם מיחזי כמיקר ולא משני דמיירי בזמנו היינו משום דמתניתין דהכא ע"כ מיירי שלא בזמנה דהא ב"ש אמרי מטבילין הכל מלפני שבת אלמא דמיירי באפשר לטבול מבע"י ואפ"ה חולקים ב"ה ואמרי דאדם אפילו בשבת וכ"כ בס' נקה"כ ועיין מ"ש בסמוך בזה אלא ע"כ צ"ל דהא דכלי שנטמא בי"ט מטבילין אותו בי"ט הטעם לרבא כיון דקיי"ל כר"י דאמר דמכשירי אוכל נפש שא"א לעשות מעי"ט דוחה י"ט מש"ה בנטמא בי"ט ליכא לאסור מלטבול משום תיקון כלי דהא אף כלי מותר לתקן בי"ט אם א"א לעשות מעי"ט ואף דקיי"ל הלכה כר"י ואין מורין כן מ"מ הכא דליכא אלא משום דמיחזי כמתקן מורין כן לכתחלה ועיין בשו"ת ש"א ובמהרלב"ח סי' ט"ו לפ"ז מייתי הש"ס שפיר ראיה דלא הדר בי' רבא מהא דהואיל מדתני' כל חייבי טבילות טובלין כדרכן ביה"כ דאף אי מוקמית ליה בחייבי טבילות בזמנן מ"מ לא דמי' ליה לכלי שנטמא בי"ט דשאני י"ט דאוכל נפש שרי' מש"ה מותר נמי לתקן כלי בא"א מבע"י משא"כ בי"כ ואין לתרץ דס"ל להפוסקים הנ"ל דלעולם י"ל דמשום דטבילה בזמנה מצוה לא חשו משום מתקן כלי ואי דק' קושית התוס' דמאי מייתי ראיה מהא דכל חייבי טבילות דלמא התם איירי בטבילה בזמנה י"ל דידע הש"ס דאפילו למאן דס"ל דטבילה בזמנה לאו מצוה אפ"ה מותר לטבול בי"כ וכדמוכח מברייתא דמייתי בשלהי מסכת יומא כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בי"כ נדה ויולדת וכו' ומוכח התם דהאי תנא ס"ל דטבילה בזמנה לאו מצוה וכפירוש רש"י שם וכ"כ התוס' במס' ביצה שם ד"ה כל חייבי טבילות ע"ש ז"א דא"כ ה"ל להש"ס לאתויי הך ברייתא דמיניה מוכח דאפילו שלא בזמנה טובלת בי"כ ולא ה"ל לאתויי ברייתא דכל חייבי טבילות וכו' בין בט"ב וכו' דאיכא למידחי דמיירי בטבילה בזמנה וס"ל דטבילה בזמנה מצוה א"ו דפשיטא ליה להש"ס דמשום מצות טבילה בזמנה אין לדחות גזירת חכמים דמיחזי כמתקן

ועוד קשה לי הא כתב הטור בא"ח סימן תרי"ג וז"ל ור"ת כתב דאין טובלין והא דתניא כל חייבי טבילות טובלין כדרכן ביה"כ היינו דוקא למ"ד טבילה בזמנה מצוה ואנן קיי"ל דלאו מצוה הלכך ימתין עד למחר עכ"ל הרי ס"ל לר"ת דהא דתניא כל חייבי טבילות טובלין כדרכן ביה"כ אתיא כמ"ד טבילה בזמנה מצוה וכמ"ש התוס' שם ביומא ד"ה קסברי וכו' ולפ"ז ע"כ צ"ל הא דמייתי הש"ס ראיה מהא דכל חייבי טבילות וכו' דלא הדר רבא מהא דהואיל ולא ניחא ליה להש"ס דש"ה משום דטבילה בזמנה מצוה לא חשו משום מתקן משום דפשיטא ליה להש"ס דאפילו במקום טבילת מצוה חשו משום מתקן ואיך כתב המרדכי בשם ר"ת דדוקא משום דאנן קיי"ל טבילה בזמנה לאו מצוה היא דאינו רשאי לטבול בשבת משמע דאי הוי טבילה בזמנה מצוה היתה רשאה לטבול בשבת ואמאי דהא כיון דס"ל ע"כ דהאידנא לא שייך מיחזי כמיקר וכמ"ש תה"ד א"כ אין לחלק ובאמת דברי הטור צ"ע במה שכתב כן בשם ר"ת והוא סותר לדברי התוספות שכתבו במס' שבת דקכ"א ע"א ד"ה ה"ג בשם ר"ת בהיפך דמוקי הך ברייתא דכל חייבי טבילות כמ"ד דטבילה בזמנה לאו מצוה דאפילו למ"ד דטבילה בזמנה לאו מצוה אפ"ה ס"ל דטובלין ביה"כ ובד"מ כתב דס"ל להפוסקים הנ"ל דהא דאמרינן אדם נראה כמיקר דוקא טבילה בזמנה אבל שלא בזמנה לא ובנקה"כ השיב ע"ז דהא מוכח דמיירי בטבילה שלא בזמנה מדאמרי ב"ש מטילין הכל מלפני השבת וכמש"ל ובאמת שכ"מ וכ"כ בס' פ"י שם אך מתוס' בשבת שם משמע דס"ל דאיכא לאוקמי סוגיא דביצה בטבילה בזמנה שהרי כתבו וא"ת ונוקי הך ברייתא וכו' ורבא כמ"ד לאו מצוה ע"כ דל"ל לומר דרבא כמ"ד לאו מצוה אלא דאף אי סבירא ליה לרבא כמ"ד דטבילה בזמנה מצוה אפ"ה הוצרך לומר דשרי מטעם הואיל דהא רבא משני דמש"ה מתירים ב"ה אדם לטבול משום דמיחזי כמיקר ומיירי אפי' שלא בזמנה כנ"ל ואהא מקשה תינח שבת יה"כ מא"ל למה שרי שלא בזמנו והוצרך לומר מטעם הואיל שרי אלא ע"כ ס"ל להתוס' דרבא נמי מיירי מטבילה בזמנה וכדברי הד"מ אבל מה שהקשה מהרש"א שם וז"ל וק"ק דלפי מאי דס"ד השתא לפי קושיתם דמשום טבילה בזמנה מצוה שרינן איסור תיקון אמאי לא קשיא להו בפשיטות טפי דאימא רבא לא הדר אלא מטעמא דהואיל אבל טעמא דנראה כמתקן קאי ומיהו ס"ל אף בי"ה משום דטבילה בזמנה מצוה ויש ליישב דאי משום טבילה בזמנה מצוה לא ה"ל לחלק בין טבילת כלים לאדם לרבא אבל הך מתני' דכל חייבי טבילות כו' שפיר מצינן לאוקמי דאפי' כלים טובלין עכ"ל

ותירוצו תמוה מאד והוא דבר זר לומר אף בכלים טבילה בזמנה מצוה וכבר תמה ע"ז בס' פ"י שם ובאמת מעיקרא לק"מ דלא ניחא להו לומר בקושיתם דרבא הדר מטעמא דהואיל וס"ל דטובלין בי"כ משום טעמא דטבילה בזמנה מצוה דא"כ ה"ל חזרה בתרי מילי דהא מעיקרא הוי סבר דאפי' אי טבילה בזמנה מצוה אפ"ה לא שרינן איסור תיקון וגם סבר דאמרינן הואיל והשתא נימא דהדר וסבר דמטעם טבילה בזמנה מצוה שרינן איסור תיקון וגם סבר דלא אמרינן הואיל מש"ה ניחא להו לתוס' לומר דרבא ס"ל טבילה בזמנה לאו מצוה דהשתא