סדרי טהרה פה

ראיה זו נכונה ואע"ג דמסיק התם דר"י לא אמר אלא בספק ראתה ומשום ס"ס אבל ודאי ראתה לא אמר מ"מ הא מפרש התם דטעמיה משום מי יימר דטבלה ולא קאמר טעמא דאימור לא פסקה מלראות ולא היתה יכולה לטבול ועוד דלמאי דס"ד דר"ש בר ייבא דאמר ר"י אפילו בודאי ראתה משמע דמחשב ימי וסתה דקאמר ר"י היינו ימי משך ראייתה שדרכה לראות בהן ולפסוק אחר כך אז מותר לבא עליה אלא דק"ל ע"ז מהא דגרסינן לקמן דס"ה אהא דתנן בדקה ז' שחרית ומצאה טמאה וביה"ש לא הפרישה דתני לוי במתני' אחר הימים בין בדקה ומצאה טהורה בין בדקה ומצאה טמאה ה"ז ספק זבה וכ"פ הרמב"ם בפ"ו מהלכות א"ב וכ"פ כל הפוסקים ובש"ע כאן בסעיף ה' ולא מפלגי מידי לומר דאם ברוב ימיה דרכה לפסוק בשביעי דטהורה א"ו דלעולם היא בחזקת טומאה עד שתפרוש בטהרה ואפילו אי נימא דמדרבנן מטמאינן לה מספק ולא אזלינן בתר רוב ימים להקל אבל מדאורייתא אזלינן בתר רוב ימים אפילו להקל מ"מ ק' ל"ל להש"ס לומר הכא מי יימר דטבלה ולא אמר מי יימר דפסקה מלראות ולא היתה יכולה לטבול דהא מה"ט אמרינן דאחר הימים אפילו בדקה ומצאה טהורה שהיא ספק זבה דשמא לא פסקה מלראות אע"ג דקיי"ל דכל י"א יום היא בחזקת מסולקת בדמים וכדאיתא בדף ל"ט וכמ"ש בסימן קפ"ט בשם הראב"ד ואפ"ה חיישינן לה כיון שהיא בחזקת רואה וה"ה הכא ובע"כ צ"ל דש"ה דאינה אלא ספק ראתה והא דאמר מי יימר דטבלה ה"ה דהמ"ל מי יימר דפסקה ועיין

מכל הלין מבואר דאפילו אי נימא דמדאורייתא אזלינן בתר רוב ימים מ"מ מדרבנן לא אזלינן להקל וזה סייעתא למש"ל דקשה הדבר להתיר במכה פור פאל שמוציאה דם תמיד לענין ספירת ז"נ שלה משום דלא ידעינן מאיזה יום תתחיל למנות כיון שהיא רואה תמיד ובתר רוב ימים שדרכה לפסוק מלראות קודם שאירע מכה זו לא אזלינן עכ"פ מדרבנן ואפשר דאפילו מדאורייתא נמי לא אזלינן להקל שהטבע של בני אדם עשויה להשתנות ואין זילת דם נדתה הוא בכל הוסתות בשוה ודרכו להשתנות בין רב למעט לפי בריאות הגוף וחולשתו בריבוי הדם ומיעוטו

ומה שנאמר בתשובה הנ"ל שם שהוא ספק אם בדיקת תוך ספירת ז"נ הוא דאורייתא או דרבנן דמדאורייתא סמכינן על מה שפסקה בטהרה ולא הרגישה שנפתח עוד מקורה ולבסוף העלו להלכה דהבדיקה הוא מדאורייתא מברייתא השנויה בספרא פרשת מצורע כבר הארכתי בזה לעיל סימן זה מה שנלע"ד ומה שנוגע לענין החציצה בטבילה בנדון זה אבאר בע"ה לקמן סימן קצ"ח

ובדברי הרמב"ם שהבאתי לעיל צל"ע שכתב וז"ל ונדה שבדקה עצמה בתוך ימי נדתה ומצאה שפסק הדם ואפילו פסק בשני לנדתה ושגגה או הזידה ולא בדקה עד לאחר נדתה ימים רבים וכשבדקה מצאה טמאה אין אומרים שמא כל אותן הימים היתה טמאה ותהיה זבה אלא כל אותן הימים שלא בדקה בחזקת טהרה בדקה עצמה ומצאה טמאה אפילו בדקה בז' לנדתה וביה"ש לא בדקה עצמה כדי לפרוש מטומאת נדתה אלא המתינה ימים ואח"כ בדקה ומצאה טהור ה"ז ספק זבה וכו' לא ידעתי מה אפילו בשביעי שכ' דהא כיון דמצאה טמאה מה רבותא דשביעי טפי משאר ימים:

(כד) ואם יקשה בעיניה. כבר כתבתי לעיל שכתב הב"י שבנערותו ראה זקנים שהם מגמגמים על בדיקה זו שהוא דבר שא"א ומסיק שם להחמיר לבעל נפש אבל כאן בש"ע סתם וכ' להחמיר אפילו לאינו בע"נ בבדיקת הפסק ובדיקת יום אחד של ספירת ז"נ שתבדוק עד מקום שהשמש דש גם בב"ח כ' שהוא דבר קשה מאוד כיון שראש אותו צואר נסתם מאוד איך תוכל לבדוק שם במוך באצבעה גם היאך תוכל לכוין אותו הפתח שבראש צואר הרחם שהאבר נכנס לשם הלא הוא תלוי ועומד ומתנדנד כמו שאומרות הנשים הפקחות שבהן ונראה ליישב ולומר דודאי כשבאת האשה להכניס אצבעה עם העד כ"כ בעומק הוא דבר נמנע מחמת גודל דוחק הסתימה מבפנים אבל אם דוחקת מוך הרבה זה ע"ז עד שתכנס בעומק שהשמש דש אינו נמנע שכל אחד דוחק את חברו וכן כולם זה אח"ז עד שנכנס למקום שינים ותדע שהרי הדמים יוצאים דרך שם בשפיכה לפעמים וכן האבר נכנס לשם בגמר ביאה וא"כ ג"כ אפשר שיכנס ג"כ לשם המוך ע"י שדוחקת אותו בעומק כדפי' ועוד דכמו שאין כל האצבעות שוין כך אין כל הרחמים שוות יש שרחמה צר ויש שרחמה רחב ואפשר הוא שיגיע המוך לשם ואם עכ"ז לא יגיע המוך עד מקום שהשמש דש הנה כיון שבדקה היטב בחורין ובסדקין תו לא חיישינן דלמא איכא דם בפרוזדור עצמו והרי היא מטמאה בביה"ח דל"ח להכי עכ"ד ולענ"ד נראה שבדיקה זו שהמציא ע"י דחיקת מוך הרבה זה אחר זה הוא בדיקה הקשה ביותר ויש לחוש שתקלקל א"ע והנכון שתבדוק א"ע מקום שתוכל להגיע עם העד באצבעה כפי כחה אולי תגיע עד מקום שהשמש דש ואם לא תגיע לא ניתנה תורה למלאכי השרת ואינו מעכב בדיעבד וכדמסיק רמ"א בהג"ה:

(כה) ובדיקה של יום ראשון. בב"י כ' שעכ"פ בדיקה א' של תוך ז"נ צריך שתבדוק א"ע עד מקום שהשמש דש וסגיא בהכי כיון דלרוב הפוסקים סגיא בבדיקה אחת תוך ז"נ אע"ג דהסמ"ג וסה"ת מצרכי בדיקת א' ושביעי הם לא הצריכו להכניס כ"כ בעומק עד מקום שהשמש דש הלכך בבדיקה א' שבתוך ז"נ שבודקת א"ע כ"כ בעומק סגי לד"ה אמנם צריך שתייחד יום א' בתוך הז"נ כדי שיהיה יום מיוחד לבדיקה זו שתדע שתמיד צריכה לבדוק באותו יום באותו ענין ונ"ל שהיום היותר ראוי לייחד הוא היום ב' כדי שאם תשכח באותו יום מלבדוק בענין זה יהיה לפניה ימים הרבה לתשלומין בעודה תוך ז' עכ"ד ובד"מ תמה עליו למה ייחד יום ב' ולא יום א' ושוב מצאתי בש"ע שכ' שם יום הראשון עכ"ל ולענ"ד נראה דבלא"ה ראויה שתהיה בדיקה זו ביום א' שהרי כתבתי לעיל ברס"י זה דלמאן דמצריך ספורים לפנינו ע"י בדיקה שבדקה א"ע ביום הראשון מקרי ספורים לפנינו כדמוכח מסוגי' דהתם וא"כ כיון דאנן פסקינן דאפי' בדיעבד מעכב בלא בדיקת ראשון ושביעי מטמא דבעינן ספורים לפנינו מש"ה יש להצריך בדיקה זו בראשון שלה אבל לא בשאר ימים דלאו ספורים לפנינו הם ע"י בדיקה זו כיון שלא היתה בדיקה זו בראשון שלה וכ"ת א"כ תצטרך גם בשביעי שלה בדיקה זו י"ל דאפי' למאי דמצריכין גם בדיקה בשביעי אינו אלא מדרבנן אבל מן התורה סגיא בבדיקה ביום הראשון וכמוכח מהתם שע"י בדיקת הראשון מיקרי ספורים לפנינו דמש"ה לא מותיב ממתניתא דטועה לדרב קמייתא וכמש"ל וכיון שאין בדיקת שביעי אלא מדרבנן מש"ה הקיל בבדיקה זו הקשה:

(כו) עד מקום שהשמש דש. כ' הב"י דטעמו כיון דקי"ל דנשים מטמאות ביציאת הדם לביה"ח אע"פ שעדיין לא יצא לחוץ כמו שנתבאר בסי' קפ"ג צריך לבדוק כל ביה"ח ועד מקום שהשמש דש והוא ביה"ח ומפני כך צריך לבדוק עד שם ואע"פ שכתב הרמב"ם בפ"ה מהא"ב שבשעת גמר ביאה האבר נכנס בפרוזדור ואינו מגיע עד ראשו שבפנים אלא רחוק ממנו מעט לפי האצבעות ע"כ דלפ"ז אפי' תכניס העד עד מקום שהשמש דש עדיין לא יצאה י"ח בדיקת הפרוזדור כולו י"ל דס"ל דמאי דאפשר למיבדק בביה"ח בדקינן א"נ שאינן סוברים כהרמב"ם דהא בפ' י"ד בעי הי ניהו ביה"ח במתניתין תני' מקום שהשמש דש והרמב"ם מפרש דעד מקום שהשמש דש הוא ביה אבל עדיין נשאר קצת מביה"ח לצד פנים והם מפרשים ששם נגמר הביה"ח עכ"ל ובס' מע"מ דף ש"א ע"א השיגו וכ' וז"ל הוא סובר דפרוזדור הוא ניהו ביה"ח ואינו כן שהרי הרמב"ם בעצמו כ' ועד היכן ביה"ח כו' חוץ מבין השינים ועד היכן הוא ביה"ש עד מקום שיגיע אליו האבר בשעת גמר ביאה וכו' אבל ענין הפרוזדור אע"פ שאינו הרחם עצמו וכל מה שממנו ולחוץ בכלל ביה"ח יחשב מ"מ כשנאמר ביה"ח אין המכוון בו כל הפרוזדור אלא עד מקום שהשמש דש וזה מבואר בדברי הרמב"ם וכו' ומעתה גם להרמב"ם ביה"ח אינו מגיע ליותר כ"א עד מקום שהשמש דש ואע"פ שהשמש אינו מגיע לראשו של פרוזדור שמבפנים האי לאו ביה"ח מיקרי לענין זה אף להרמב"ם זה נ"ל פשוט וברור וגדול מזה דבהדיא איתא בגמ' דיוצא דופן דמ"ב יצא ראשו חוץ לפרוזדור דהיינו ביה"ח וכן פירש"י הא קמן בהדיא דביה"ח ופרוזדור לאו חדא מלתא נינהו עכ"ל וכבר הארכתי בזה לעיל סי' קצ"ד אמנם בב"ח ראיתי מלתא דתמי' שכ' בסי' זה וז"ל ועוד דאפי' היה הדם בפרוזדור בביה"ח אין ספיקו טמא אלא כשיצא לחוץ אבל כשנשאר בפרוזדור אינו טמא כדכתבו התוס' בפ' י"ד דמ"ב ע"ב וז"ל שהוציא ולד ראשו חוץ לפרוזדור אבל בפרוזדור עצמו טהורה דלא חשיב כבחוץ וא"ת והא אמר לעיל בפ"ק דם הנמצא בפרוזדור ספיקו טמא וי"ל התם ספיקו טמא כשיצא לחוץ ועוד יש לחלק בין דם לידה לדם נדה עכ"ל הרי דלשנויא קמא אפי' היה דם בפרוזדור אינו טמא כשנשאר שם ולא יצא לחוץ הילכך מספיקא לא מטרחינן למיבדק גם בפרוזדור עצמו ולא כתבו הרא"ש ורבינו והרי"ו מהגהות מיימוני דתכניסהו עד מקום שהשמש דש אלא למצוה ולא לעכב כלל ועוד הארכתי בתשובה בס"ד עכ"ל והם דברים תמוהים מאד דהא קיי"ל כל הנשים מטמאים בפנים כבחוץ כדאי' במשנה שם ועלה מפ' בגמרא התם דהיא מבין השינים ולחוץ דמטמא אע"פ שלא יצא לחוץ דאלו לאחר שיצא לחוץ אפי' הכניסה קנה לתוך המקור והוציא דם טמאה משיצא לחוץ ומ"ש התוס' כבר כתבתי ביאורו לעיל סי' קצ"ד עיי"ש אח"ז ראיתי שגם מהר"י הלוי ז"ל בקונטרס מלחמת מצוה שבסוף ספר דרכי נועם עמד ע"ז:

(כז) רק שבדקה עצמה יפה בחורים ובסדקים. מבואר דבדיקת חורים וסדקים מעכב בדיעבד ועמש"ל דאפשר לומר דהיכא דלא אפשר דיש לסמוך על הראב"ד ז"ל דס"ל דלבעלה סגיא בבדיקה קלה בביה"ח ועדיין צ"ע:

(כח) אע"פ שלא הגיע. ור"ל אע"פ שיודעת בודאי שלא הגיע למקום שהשמש דש אפ"ה מהני בדיעבד:

(כט) ששומעת ואינה מדברת. אין לשון זה מדוקדק כיון דשומעת איך קרי לה חרשית וז"ל הרמב"ם בפירושו למס' תרומות פ"א מ"ב חרש בלשוננו הוא שאינו שומע ורז"ל קוראים ג"כ לאלם חרש לפי שסבת האלמות היא חרשות יחדש בעובר בעודו בבטן אמו ולא ישמע מה שמדברים לו וכו' וקרא לאלם בסבת האלמות חרש עכ"ל וכ"כ הרע"ב שם מבואר דלהכי נקרא אלם בשם חרש כיון דסבת אלמותו הוא החרשות אבל שיהיה השומע ואינו מדבר נכלל בכלל חרש זו לא שמענו:

(ל) שמרבה לבדוק. ע"ל סי' קפ"ד וסי' קפ"ז דלשיטת רוב הפוסקים דוקא שלא בשעת התשמיש אבל לפני התשמיש ולאחר התשמיש אין לה להחמיר ולבדוק לפני בעלה כדי שלא יהא לבו נוקפו וכ"פ הרמ"א שם ודוקא ביש לה וסת קבוע אבל באין לה וסת קבוע אפילו בשעת תשמיש צריכה בדיקה וע"ש:

(לא) שיהיו רצופים. בת"כ יליף לה מדכתי' ואחר תטהר אחר א' לכולן ומייתי לה בגמ' במכילתין בכמה דוכתי ופירש"י בדל"ג ע"ב אחר א' לכולן כלומ' זמן א' לכולן שיהיו רצופין טהרתן עכ"ל ובס' ק"א פ' מצורע פ"ט כ' וז"ל ולי נראה לדייק אחר א' שירצה שלא יהיה לכל ז"נ אלא אחר א' כלומר אחר טומאה ולא ב' פעמים אחר טומאה דהיינו אם משלמת אותם אחר טומאה שנית של קצתם אחר טומאה ראשונה וקצתם אחר טומאה ב' נמצא שיש לה ב' מיני אחר עכ"ל מכל זה מבואר שהגי' אחר אחד לכולן ולא כמ"ש בספרים דידן בכל המקומות דמייתי הגמ' להברייתא זו אחר אחר לכולן אלא כצ"ל אחר אחד לכולן וכן הוא בהרי"ף בפ"ב דשבועו' וכן הר"ן שם פי' כמו שפי' בק"א ע"ש שוב ראיתי בס' לח"ח דרע"ט ע"ב שכ' כמ"ש ועיין עוד שם בדף ש"א ע"ב מ"ש עוד בזה:

(לב) שאם ראתה דם. עיין בט"ז שכ' דיש נפקותא בזה אף לדידן דאית לן חומרא דר"ז לענין בדיקה תוך ז"נ דחובה עליה כיון שאם תראה תסתור הכל מש"ה חזקת טומאה עליה וצריכה בדיקה בכל יום פעמיים ודבריו דחוקים ולענ"ד לק"מ דהא הוצרך לאשמעינן אף לדידן אם ראתה בשביעי אפי' בסוף היום סתרה כל הימים דמה"ט הוא דאמרינן אסורה לטבול ביום שביעי שלא תשמש בשביעי דשמא תראה ותמצא זבה למפרע אבל בלא"ה היתה מותרת לטבול בשביעי שחרית ולשמש מטתה אח"כ דהא אף אם תראה א"ת הא אינו סותר למפרע אלא מכאן ולהבא היא טמאה ולכך כתבו הטור והש"ע דז"נ צריכין להיות רצופים דמה"ט שאפי' ראתה בשביעי הוא סותר למפרע ולכך אפי' לדידן דקיי"ל כחומרא דר"ז איכא נ"מ שאסורה אפי' לטבול בשביעי מגזרה שמא תשמש ואח"כ באותו יום תראה ותמצא זבה למפרע ואין לומר דאכתי קשה דאף אי נימא דאם ראתה תוך ז"נ לא סתר הקודמים מ"מ אותו יום הראיה ודאי דאינו עולה מיהו וא"כ בשביעי אסורה לשמש מה"ט דשמא תראה בו וליכא ז"נ ואכתי מאי נ"מ לדידן בדין זה אם הוא סותר להקודמים או לאו ז"א דאי לאו דראיה שתוך ז"נ הוא סותר להקודמים היתה מותרת לשמש בשביעי אחר שטבלה דאף שתראה אח"כ אינה טמאה אלא מכאן ולהבא אבל התשמיש שבינתי' בהיתר היתה כיון דמקצת היום ככולו הא שלמו לה ז"נ וכ"כ בהדיא הרא"ש גבי פולטת ש"ז דמה"ט פולטת ש"ז בשביעי שלו אינו סותר דכיון דש"ז אינו סותר אלא יומו וכיון שספרה מקצת השביעי כבר שלמו הנקיים משא"כ בזיבה כיון שסותר כל הימים הקודמים מש"ה סותר בשביעי עד הלילה ע"ש מבואר כמ"ש דכיון דסותר להקודמים משום הכי סותר בשביעי כל היום וכל עיקר לא באו הטור והש"ע אלא להשמיענו דכיון דבעינן רצופים מה"ט הוא דסותר בשביעי אם ראתה עד הלילה ונ"מ לדידן דאסור' לשמש בשביעי אחר שטבלה דשמא תרא' ואפי' לטבול בשביעי אסורה מה"ט כדאיתא לקמן סימן קצ"ז ומ"ש וצריכה לפסוק בטהרה ולחזור ולמנות ז"נ ר"ל בדין תורה ומשום הראיה ראשונה אפי' קודם חומרא דר"ז הגם שבב"י כ' על הטור במ"ש או ביה"ש שהוא ספק יום דליכא נ"מ לדידן ולפי מ"ש י"ל דאיכא נ"מ דאסורה לשמש בסוף היום סמוך לביה"ש מ"מ י"ל בחבורו ש"ע חזר בו אחר זה ראיתי בס' תפל"מ שכ' ג"כ כמ"ש אלא שלא ביאר דבריו כמ"ש ודברי הב"ח מגומגמים

ועפ"י דברי הרא"ש שהבאתי כאן יש ליישב מה שהקשיתי בסי' קצ"ד שכ' דקיי"ל א"א לפה"ק בל"ד ולכך האידנא כל היולדות חשובות יולדות בזוב וצריכות ז"נ ואם אינה רואה בתוך ימי הלידה עולין לז"נ ואפי' ילדה נקבה ולא ראתה בשבעה ימים הראשונים ועלו לה לספירת זיבה וראתה בז' ימים השניים אינה סותרת וטובלת לאחר י"ד אפי' לא פסקה עכ"ל והקשיתי שם כיון דכ' שלא ראתה בז' ימים הראשונים ועלו לה לספירת זיבה ע"כ מיירי שספר' ז' ימים בלא יום הלידה דהא יום הלידה א"א למיחשבי' תוך ימים הנקיי' דהא א"א לפה"ק בל"ד א"ו דז"נ ספר' בלא יום הלידה וא"כ לא פש מן הימי לידה אחר שספרה ז' לנקיים רק ששה ימים ואיך כ' אח"כ וראתה בשבעה ימים השניים ולפמ"ש בשם הרא"ש דהיכא דלא סתר אלא יומו אם ראתה בשביעי כיון שהיתה תחלת היום נקיה עולה לספירת ז"נ וכבר הבאתי לעיל דס"ל להרמב"ם דדם שראתה תוך ימי הלידה אינו סותר אלא יומו ע"ש וא"כ משכחת לה שספרה ז"נ בלא יום הלידה דהיינו ששה ימים שלמים ותחלת יום השביעי היתה ג"כ נקיה ועלתה לה לספירת ז"נ אע"פ שאח"כ בו ביום ראתה אפ"ה עלו לה ספירת ז"נ דמקצת היום ככולו דכיון דדם שבתוך ימי הלידה אינו סותר להימים הקודמים אלא ליומו עלה לה מקצת היום ככולו ויום השביעי נחשב לכאן ולכאן מיהו נראה מדברי התוס' והרא"ש דלא ס"ל כהרמב"ם וכמש"ל סי' הנ"ל:

(לג) אין תולין אותו להקל. הטעם שבתוך ג"י הראשונים עדיין יש להסתפק אם פסק דם מקור שלה ולאפוקי לאחר ג' כ"כ המרדכי והג"מ בשם סה"ת וכ' בס' מנ"י ולפ"ז נראה באשה שמתעסקת בכתמים או שיש לה חבורות ופצעים וכו' הבאתי לשונו סי' ק"צ סעיף מ"א וכ' וכה"ג פסק בתשובת צ"צ סי' ס"ה בדברי השואל ומביא שם ראיות ברורות לדבריו ואף שהבעל צ"צ שם מפקפק בזה להחמיר היינו שבדקה שלא במתכוין רק לכבוד שבת וחייש אולי לא בדקה יפה משא"כ אם בדקה במתכוין עכ"ל ובאמת דברי השואל שם נכונים והוא הגאון מהר"ג בעה"מ שו"ת עה"ג כמבואר בספרו סי' ע"ט וכל דברי הצ"צ שם במח"כ לא מחוורין ובפרט במ"ש שם דהרשב"א לא פסק כרבנן בתראי במכילתין דף ס"ח דס"ל דמהני אפי' בדקה בשני לנדתה דמהני אלא דוקא באותו יום שהיא רוצה לפסוק בו בטהרה הוא דמהני בדיקת שחרית ליתא ולא עיין בתה"א ובמ"ה בדף קפ"ב וכ"פ כל הפוסקים וכ"פ הרמב"ם פ"ו מהא"ב כרבנן בתראי והבאתיו לעיל גם נראה להוכיח מלשון הרמב"ם דס"ל כדעת בעל עה"ג דאפי' אם בשעה שבדקה א"ע בשני לנדתה היה בדעתה לבדוק עוד בשביעי ולא בדקה אפ"ה מהני מדכ' וז"ל ואפי' פסקה בשני לנדתה ושגגה או הזידה ולא בדקה עד לאחר נדתה וכו' ולא כתב בקיצור אפי' פסקה בשני לנדתה ולא בדקה וכו' אלא דאתי לאשמעינן אפי' כשבדקה בשני לנדתה היה בדעתה לבדוק עוד ואח"כ שגגה ע"י ששכחה או שהזידה אח"כ אפ"ה מהני הבדיקה בשני לנדתה ולא חיישינן לשמא לא בדקה שפיר אלא ממש שפי' בחדושי מוהרמ"ל בריש מכילתין יש סעד לדברי הצ"צ שכ' אהא שפירש"י במתני' ד"ה מעל"ע ממעטת וכו' ופקידה לפקידה וכו' ז"ל כגון דבדקה עצמה שחרית דאמרינן לקמן במתני' פעמיים צריכה להיות בודקת עכ"ל וכ' מוהרמ"ל וצריך להתיישב מה צריך רש"י להביא מתני' דלקמן לכאן היה לו לפרש כגון שבדקה עצמה תוך מעל"ע ומצאה עצמה טהורה ממעטת ע"י מעל"ע ונראה דס"ל לרש"י דאם נזדמן