סדרי טהרה פד

כדת מה לעשות בעידן דנחתה לטבילת מצוה שהרי טבעת חוצץ בסתר רחמה ע"כ והשיב ע"ז וז"ל האשה הזאת תוכל להפריש בטהרה ולבדוק א"ע במוך נקי שתכניס באמצע רחמה עד קרוב להמקום שהשמש דש וכו' דלכאורה פתח החדר לפרוזדור באמצע הפרוזדור כמ"ש הב"י סי' קפ"ז וטבעת הוא מצד החדר וגם תבדוק צד שמאל רחמה ואף שבצד ימין מקום הנחת הטבעת אינה יכולה לבדוק נ"ל דאין בכך כלום וכו' כי נ"ל ברור ואמת שאם תשים המוך במקום או קרוב למקום שהשמש דש ותניחהו שם כל ביה"ש למ"ש בש"ע סעי' ב' בשעת הפרשתה לטהרתה וכן תעשה גם באחד מימי הספירה בשחרית או ערבית אע"פ שבשאר הימים תבדוק א"ע בבדיקה קלה שוב אין כאן בית מיחוש דע"י בדיקה זו אם תראה שהמוך נקי נעשית מוחזק' שפסקה דמי' וכו' וכ"ת אכתי איכא למיחש שיצא כבר קודם בדיקה זו ועיכבה הטבעת מלצאת משום דהוי כמוך דחוק דמודה רבא במס' נדה ד"ג ועודנה טמון תחת הטבעת או דבוק עליו די"ל ממ"נ אי אכתי הוא גוואי בין השינים אינה מטמאה כדאמרינן בנדה דמ"א וכו' ואי כבר נפיק לבראי לביה"ח מעידן דנפיק ה"ל רואה וגבי נדה דאורייתא בעי למימני ז' מעידנא דאיתברר לה דנפק דמה לביה"ח וזבה לכשתטהר מזובה תספור ז"נ ותטבול אע"ג שברור לה שעדיין דם בביה"ח מ"מ הטבילה מטהרתה מטומאת נדתה וזיבתה לבעלה ואינה טמאה אלא טומאת ערב לענין טהרות במשא וכו' וכן מוכח מש"ס דנדה דמ"ב וכו' ואין להקשות ממ"ש הב"י וז"ל אפשר שטעמא משום דקיי"ל כל הנשים מטמאות בביה"ח וכו' צריך לבדוק כל ביה"ח ועד מקום שהשמש דש הוא ביה"ח ומפני כך צריך לבדוק עד שם עכ"ל ולפ"ד תיקשי מאי מזיק יציאת הדם לביה"ח י"ל דחיישינן דבשעה זו עצמה שבודקת א"ע יוצא דם ממנה לביה"ח למקום שלא תגיע עם עד הבדיקה לשם באופן שאינה נעשית בבדיקה זו מוחזקת נקיה מדם משא"כ בבדיקה שאמרנו שתהיה עד קרוב למקום שהשמש דש ויהיה המוך דחוק שם הרי חזינן בבדיקה זו שפיר שפסק מקור דמיה ולא חיישינן תו לדמא דנפיק כבר וכו' עכ"ל ואני שמעתי ולא אבין דאף לפי דבריו שע"י מוך דחוק נתברר שפסק דם המקור ולא חיישינן לדם שיצא כבר שאינו גורם שום טומאה הא תינח בבדיקה שבודקת א"ע להפרשת טהרתה שבדיקה זו אינה אלא משום כך שתדע אם כבר פסק דם המקור אבל הבדיקה שחייבו אותה לבדוק אותה תוך ספירת ז"נ שהיא לברר שהם ימים נקיים ושלא חזרה וראתה אחר ההפסק טהרה שלה וכמ"ש לעיל סי' זה ובסי' קצ"ד אי משום דבעינן ימים מוחזקי' ואי מטעם דבעינן ספורים לפנינו ודאין וע"י בדיקת יום א' גם שאר ימים מוחזקים וברורים שלא תראה עוד וא"כ מה יועיל בדיקה זו שאינה מוציאה מידי ספק ראיה דהא איכא למיחש לשמא ראתה והטבעת הוא מעכב להדם ומש"ה לא נמצא כלל על העד לפי שהדם הוא תותי הטבעת או על הטבעת וכן מבואר בהדיא בתה"א שם בהשגתו על הרמב"ן דס"ל דבדיקת הפסק צריכה חורין וסדקין אבל בדיקת ז' דבחזקת טהרה עומדת בבדיקה קלה סגיא וכתב ע"ז וז"ל וגם זה אינו מספיק לדעתי דכיון שאתה מצריכה בדיקה בימי ספירה וכו' מה הועילה זו בחצי בדיקה אם אתה חוששת לו אע"פ שהפסק' טהרה זיל חוש לה אפי' לחורין וסדקין ואם אי אתה חושש לה לחורין וסדקין מפני מה אתה מצריך לשאר המקומות ואדרבה הדעת נותנת שיהא חורין וסדקין צריכין בדיקה יותר מפני שהן מעמידין הדם וחיישינן שמא ראתה כבר ומה שלא נמצא על העד הוא משום דלא בדקה בחורין וסדקין וכ"כ הב"ח שטעם הבדיקה לדעת הסמ"ג משום שמא ראתה כבר ומה"ט מצריך בדיקת שחרית וערבית וכמש"ל בשמו ולדעת המחבר הנ"ל קשה למה צריכה בדיקת חורין וסדקין בבדיקה שבודקת להפסק טהרה דממ"נ אי ניחוש לשמא ראתה כבר והחורין וסדקין מעמידים לדם מה בכך כיון דהשתא מיהו פסקה ואי דניחוש לשמא אכתי לא פסק מקור דמיה לזוב מן החדר הא כיון דפתח החדר באמצע המקור אם איתא דאכתי לא פסק הדם מלזוב על העד בעי לאשכוחי כיון שמכניסה לעד עד סמוך למקום שהשמש דש ובע"כ צ"ל דחיישינן שמא זב הדם עדיין דרך צדדי פתח המקור לכותלי הפרוזדור לחורין וסדקין שלא כנגד העד ואף שפתח החדר באמצע החדר מ"מ לפעמים הדם שותת לצדדים מש"ה בעינן בדיקת חורין וסדקין וא"כ בנדון זה מה מועיל מה שמכניסה המוך באמצע הרחם אחר שא"א לה לבדוק א"ע בצד ימין מפני הנחת הטבעת וחולשת הפרוזדור ואין כאן בדיקת חורין וסדקין שחייבו אותה חכמים ומה שהביא ראיה מן המהרא"י שפסק לעיל סי' קפ"ז סעיף ז' אין ראיה דלא על הטעם זה לחוד סמך כ"א בדאיכא נמי קצת כאב וגם תמיד היה נמצא במקום א' מן הצד משא"כ בנ"ד דאיכא למיחש שמא השתא זב הדם דרך צדדים לצד ימין שלה

ועוד קשה לדעתו שהרי הב"י כתב ששמע רבים מגמגמים על הבדיקה קשה שמצריך הרא"ש לבדוק עד מקום שהשמש דש שהוא דבר שא"א ואם תכניסה כ"כ בעומק ע"י תחבולות תקלקל עצמה ועכ"ז מפני חומר האיסור כתב בב"י לבעל נפש יצוה בביתו דבדיקה שבודקת בשעת ההפסק טהרה שלה ובבדיקה א' שבתוך ז"נ תבדוק עד מקום שהשמש דש וכן פסק כאן בש"ע בסתם אפילו לאינו בעל נפש ואי כדברי המחבר הנ"ל טורח הזו למה הא די אם תכניס המוך באמצע הרחם אפילו אינו מגיע עד מקום שהשמש דש שאם לא ימצא דם על המוך יתברר שפסק דם המקור מלזוב דאל"כ על המוך היה לו למצוא שהרי פתח החדר באמצע החדר אע"כ צ"ל שזה אינו מוציא מידי ספק דחיישינן שמא זב הדם לצדדי הרחם למעלה ממקום שמגיע העד שם וחורים וסדקים שבכותלי הרחם מעמידים להדם ואם כן בבדיקה שכתב המחבר הנ"ל שתכניס המוך עד מקום שהשמש דש באמצע הרחם מה מהני כיון שאינה יכולה לבדוק בצד ימין שלה ועוד נ"ל שאין בדיקת ההפסק טהרה שלה בא לברר שעתה בשעת בדיקה פסק הדם מלזוב דאטו תהיה שופעת כנהרא אלא כיון שנמצא אחר בדיקת חורים וסדקים המוך נקי נתברר שכבר פסקה מלראות זמן מה דאל"כ דרך הדם להתעכב בחורים וסדקים וכיון שלא נמצא כלום בחורים וסדקים אחר הבדיקה נתברר שכבר נסתם המעין ואם כן עיקר בדיקת חורים וסדקים הוא מה"ט אם כבר פסקה מלראות ואינו מועיל מה שנתברר שעתה בשעת בדיקה אינה רואה מיהו אלו היה בדיקת המחבר הנ"ל בדיקה מעולה היה תקנה לזה שיהיה המוך דחוק שם כמו שעה או יותר ואם תמצא נקי יתברר שנסתם המעין אך עיקר הבדיקה אינה כלום דלמא יצא דם דרך צדדי הפתח לחורין וסדקין וכמש"ל

תו כתב המחבר הנ"ל וז"ל ועוד נ"ל דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן למימר דנפק דמה והוא תותי הטבעת מדתני' בנדה ד"ו הרואה דם וכו' ואינה מקולקלת למנינה ולא מפליג בין שהיה אצלה מוך דחוק או לאו וכו' וקשיא לכאורה ואמאי ניחש כיון דאיכא גבה מוך דחוק אימא מאתמול נפק לביה"ח וכו' א"ו דלהא לא חיישינן וכן הא דקאמרינן בש"ס מודה רבא במוך דחוק פירושו דמטמא שמאי למפרע מעל"ע כמו להלל אבל לא להחמיר יותר לטמא למפרע אף לחולין או שתהא מקולקלת למנינה וכשאר מודה שמאי דקאמר התם והיינו מטעם הנזכר עכ"ל מ"ש דמטמא שמאי למפרע מעל"ע כמו להלל אינו מדוקדק דהא הלל לית ליה טומאת מעל"ע אלא מפקידה לפקידה אמנם עיקר ראייתו הוא תימא גדולה ונעלם ממנו דברי התוספות בריש מכילתין ד"ג ע"א ד"ה ואב"א וז"ל ונראה דלהאי לישנא נמי צריך טעמא דהעמד אשה על חזקתה דאל"כ כי קאמר מודה שמאי בשוטה וכן מודה שמאי במוך וכי יטמאנה למפרע אף לחולין והלא כל הנשים דיין שעתן לחולין אף להלל אלא הני טעמא לא איצטריך אלא כי היכי דלא נעביד סייג בקדשים עכ"ל ומעתה מה ראיה משם לנ"ד דלחולין וכן לבעלה לענין שלא תהא מקולקלת למנינה ס"ל לשמאי ולהלל דל"ח משום דמוקמינן לה אחזקתה חזקת טהרה דידה משא"כ בנ"ד דליכא חזקת טהרה אפי' א"נ דליכא נמי חזקת טומאה כיון שאין דרך שתהא טמאה לעולם וכמ"ש התוספות ריש מסכת גיטין ופ' האשה רבה והוי חזקה שעשויה להשתנות דלאו חזקה היא מ"מ חזקת טהרה נמי ליכא ודאי דחיישינן שראתה והחורים והסדקים והטבעת מעכבים הדם מלצאת

עוד אני תמה על המחבר הנ"ל אף לפי דעתו שהבדיקה הזו שכתב הוא בדיקה מעולה למה הקיל שלא תעשה כן כ"א בבדיקת ההפסק וגם בא' משאר ימי הספירה ובשאר הימים תבדוק בבדיקה קלה הא הב"י לא הקיל כן אלא בבדיקה עד מקום שהשמש דש דסגיא בהכי וטעמיה משום שהיא בדיקה קשה והואיל דרוב הפוסקים ס"ל דסגיא בבדיקה אחת תוך ז' אע"פ שלכתחלה הצריכו לבדוק בכל יום לענין בדיקה בענין זה שהוא דבר קשה וגם כי רוב הפוסקים אין מצריכין לבדוק בענין זה דיינו לעשות כדברי המצריכים לבדוק בענין זה בבדיקות המוכרחים שהם בדיקת יום הפסקה ובדיקה אחת תוך ז' וכו' ואע"פ שקצת פוסקים סוברים שצריכה לבדוק תחילתן וסופן הלא הם הסמ"ג וסה"ת הם לא הצריכו להכניס עד מקום שהשמש דש סגיא לד"ה עכ"ל ובב"י שם יש ט"ס ע"ש וכצ"ל כמ"ש ואם כן הב"י לא הקיל דסגיא בבדיקה אחת תוך ז"נ אלא בבדיקה הקשה שהוא עד מקום שהשמש דש משום דהמצריכים בדיקת תחלתן וסופן ס"ל דל"צ עד מקום שהשמש דש והמצריכים בדיקה עד מקום שהשמש דש לא מצריכים בדיקה תחלתן וסופן אלא סגיא ליה בבדיקה אחת תוך ז"נ אבל בדיקת חורין וסדקין דלרוב הפוסקים בעינן מנ"ל דסגיא ליה בפ"א תוך ז"נ וכיון שלדעתו הך בדיקה שכתב הוא במקום בדיקת חורין וסדקין ודאי דלא סגיא בלא תחלתן וסופן ואפשר מ"ש ושאר הימים תבדוק בבדיקה קלה ר"ל שא"צ להכניס המוך כ"כ בעומק עד מקום שהשמש דש אף שאין לשונו משמע כן

ומ"ש שם דאפשר דבשעת הדחק כה"ג כ"ע מודים להראב"ד דא"צ בדיקת חורים וסדקים וסגיא ליה בבדיקה קלה כבר כתבתי די"ל כן דה"ט דבתולה שתבעוה להנשא דאע"ג דא"א לה שתבדוק בחורים וסדקים סגיא לה בבדיקה קלה הואיל וא"א בלא"ה מיהו כ"ז היכא דליכא דם למיסרך ביה סמכינן אהא דאם איתא דהוי דם הוי אתי שאין דרך לדם להתעכב כ"כ משא"כ בנ"ד

והנה כתב שם בספר הנ"ל שחקר מן הנשים הממונים מן הקהל להראות כתמי הנשים לחכם והעידו שנהגו הנשים המדוכאים במכה זו ונושאים טבעות כנ"ל שיש להם ב' טבעות אחת שמנחת ברחמה בעת וסתה וטומאת נדתה והשני שמנחת שם בעת הפרשתה לטהרה ומניחתו שם ז' ימי הספירה ואינה נוטלת מתוכה בשעת הבדיקה רק בודקת א"ע והטבעת בתוכה כמו שתוכל ובשעת טבילתה נוטלת מתוכה ואין כל הטבעות שוים כי מקצתם גדולים ומקצתם בינונים או קטנים הכל לפי תואר החסרון ואיכות המכה גם אמרו שרוב הטבעות האלו אינן מעכבים את הבדיקה כלל כי רובם מונחים בצדדי הרחם מרוחקים מתחלת כותלי בית הרחם למעלה לצד הגוף עד שתוכל להכניס אצבע לשם ולא תגיע למקום הטבעת כלל עכ"ד נ"ל שהנשים הללו עשו כן עפ"י הוראת חכם שהורה להם כן וסבירא ליה כיון שהוא שעת הדחק שא"א להם להוציא הטבעת תמיד סמך על הכרעת הרמב"ן שהביא הב"י דבבדיקת ההפסק טהרה צריך בדיקת חורים וסדקים משא"כ בדיקה של ספירת ז"נ סגיא בבדיקה קלה ע"כ הורה שבשעת הפרשתה לטהרה צריכה להוציא הטבעת ולבדוק אבל בבדיקת ספירת ז"נ הואיל והוא שעת הדחק שאפשר שיש קצת סכנה להוציא הטבעת יש לסמוך על הראב"ד והרמב"ן דסגיא בבדיקה קלה הגם שכתבתי לעיל דיש לפקפק ע"ז דעד כאן לא התירו הפוסקים הנ"ל בבדיקה קלה דוקא היכא דליכא מידי למיסרך דאז סמכינן על בדיקה קלה לפי שאין דרך לדם להתעכב משא"כ היכא דאיכא מידי למיסרך לא סמכינן על בדיקה קלה י"ל דס"ל דאף עובי הטבעת אינו מעכב להדם דהא מסקינן בריש מכילתין דרבא ס"ל אפילו משמשת במוך אינו מעכב לדם משום דאגב זיבה מיכויץ כויץ ויש מקום לדם לצאת כ"א במוך דחוק ועובי הטבעת לא הוי כמו מוך דחוק דהא יש מקום לדם לצאת ואע"ג דהא איתמר לשמאי מ"מ לחולין מודה הלל לשמאי ובסברא זו לא נחלקו אלא דמדרבנן החמירו ובעי בדיקת חורין וסדקין והיכא דלא אפשר סמכו הפוסקים הנ"ל בכחא דהתירא ואם כן הוא שמנהגם עפ"י חכם אין לסתור מנהגם

וראיתי בדברי החכם השואל שם שיצא לדון בדבר חדש שכתב וז"ל ומלבד זה איכא למימר דבנדה בעינן בדיקה מדאורייתא ייתא ולא סמכינן ארובא והיינו משום דספק טומאה היא וברה"י טמא ולא מבעיא לתירוץ אחד של תוספות ריש נדה דדוקא למפרע לא ילפינן מסוטה אבל שאר טומאות ילפינן אם כן טמאה מספק כו' אלא אפילו לפי תירוץ ב' דתוספות שכתבו דלא ילפינן ספק ראיה מסוטה איכא נמי לחלק דלטהר ברה"ר לא ילפינן משום דהתם איכא ספק מגע והכא איכא ספק ראיה אבל לטמא ברה"י וכו' ודאי ילפינן מק"ו מסוטה שהתם הוא טומאת מגע ולא מסתבר לאחמורי כ"כ ומכ"ש טומאת ראיה דטמאה מספק עכ"ל נעלם ממנו דברי התוס' במכילתין דף י"ז ע"ב ד"ה ואין שורפין עליו את התרומה וכו' שכתבו בהדיא דלהאי שנויא דלא ילפינן טומאת ראיה מסוטה אפילו ברה"י לא ילפינן ע"ש גם מה שכתב דלתירוץ א' של תוספות דמחלק בין למפרע ובין להבא ודאי דטמאה מספק נעלם ממנו דברי התוספות במס' ב"ק דף י"א ע"א ד"ה אין מקצת שליא בל"ו שכתבו וז"ל וא"ת לר"א דאמר וכו' ה"ד אי ברה"ר אפילו בחד ספיקא מטהרי ואי ברה"י אפילו בס"ס נמי טמא וכו' ויש לומר דשמעתין איירי לענין לאוסרה לבעלה עכ"ל מבואר מדבריהם דלתירוצם דמיירי לבעלה אין לחלק בין רה"ר לרה"י דלעולם בחד ספיקא מטמאין ובס"ס מטהרין ולא ילפינן מטומאה דאין לפרש דבריהם דלתירוצם מיירי הסוגיא בר"ה אבל ברה"י אפילו לבעלה טמאה דא"כ היה להם לפרש בתירוצם כן וי"ל דמיירי בשמעתין בר"ה ולענין לאוסרה לבעלה א"ו השתא דמסקי דמיירי לבעלה אין חילוק בין רה"י לר"ה וכן יש להוכיח בשמעתתא דהתם דאין חילוק וע"ש וע"כ התוס' שם תפסו עיקר כתירוץ הראשון בריש מכילתין ולא ס"ל לחלק בין טומאת נגיעה לטומאה שע"י ראיה דאל"כ לא היו מקשים מידי דהא ודאי טומאת לידה היא טומאה שע"י ראיה ול"ד כלל לטומאת מגע אפ"ה כתבו דלבעלה אין חילוק בין רה"י לר"ה וא"ל דש"ה שיש לה חזקת טהרה ז"א דאי נילף טומאה לבעלה מטומאה לטהרות אין לחלק בין יש לה חזקת טהרה או לאו דהא לענין טומאה לטהרות ברה"י טמא אפי' יש לה חזקת טהרה

והנה החכם הנ"ל כתב דאף שמשוינן טומאה לבעלה כמו טומאה לטהרות דברה"י ספיקא טמא מ"מ כ"ז באין לה חזקת טהרה כגון בימי ספירה אבל ביש לה חזקת טהרה לא משום דליכא למילף מסוטה דש"ה דאיתרע חזקתה וכמ"ש התוספות עכ"ד לא ירדתי לסוף דעתו דלפי דעתו שבא להשוות טומאה לבעלה וטומאה לטהרות אהדדי אין לחלק בין יש לה חזקת טהרה או לאו דהא קיי"ל דספק טומאה ברה"י טמאה אפילו באיתחזק טהרה וכמ"ש התוספות שם דמסוטה ילפינן שעשאה הכתוב כודאי אף ע"ג דאית לה חזקה שאינה טמאה ודאי דלא איתרע אלא חזקת טהרה ודאית ע"ש אלא שאין ענין זה לזה כלל ואין לדמות טומאה לבעלה לטומאה לטהרות וכמ"ש ומה שרצה להסתייע לזה מדברי הרא"ש בפ' בנות כותים במ"ש על דברי הראב"ד דס"ל דפולטת ש"ז אינו סותר ליומו אלא בטהרות אבל לא לבעלה וכתב ע"ז הרא"ש דבריו תמוהים איך תסתור לחצאין שתעלה לה ספירה לבעלה ואסורה לקודש ולמקדש עכ"ל ומדברים אלו רוצה ללמוד לכאן דג"כ אין לחלק ביניהם אבל אין ענין דהתם דומה לכאן וכמ"ש הוא עצמו שם די"ל דשאני הכא דלא גמרינן מסוטה אלא דוקא לענין טומאה ולא לענין איסור גם בר מן דין אין ראיה מדברי הרא"ש כלל לדהכא וכמ"ש בחדושי הר"ן בגמרא דף מ"ב על הראב"ד דכיון דגורם טומאה לקדשים סותר נמי לבעלה דנקיים מכל טומאה בעינן ע"ש וזה כונת הרא"ש עיין בס' לחח"מ שם ולפמ"ש לק"מ דכונת הרא"ש כמ"ש הר"ן

גם לפי דברי החכם הנ"ל יהרסו ויפלו כל דיני ס"ס בהלכות אלו שאנו מטהרין לבעלה מכח ס"ס וכמ"ש הרמ"א סימן קפ"ז וכן הק' תוספות בכמה דוכתי במכילתין דנטהר מכח ס"ס ולפ"ד א"א לטהר דהא קיי"ל ברה"י כל ספיקות שאתה יכול להרבות ספיקו טמא וכה"ג ק' מהא דר"פ האשה דמטהר התם מכח ס"ס ולפ"ד החכם הנ"ל צ"ל דמיירי הכל בר"ה אלא ודאי הא ליתא שאין ללמוד כלל איסור לבעלה מטומאה וכל שלבעלה אין לחלק בין ר"ה לרה"י הן בדאתחזק טומאה או לאו

עוד ראיתי שהחכם הנ"ל ר"ל דמדאורייתא אזלינן בתר רובא דנשים שפסקו מלראות ביום ה' או יום ו' לתחלת ראייתן והחכם המשיב כתב דאין נ"ל למיזל בתר רובא דנשי דעלמא לגבי אשה מיוחדת שאין טבע הנשים שוין בענין זה אלא דאזלינן בתר רובא דהך איתתא גופא ע"ש וכתב שנ"ל מוכח מן הש"ס דנדה דט"ו ע"ב דאזלינן בתר רובא דהך איתתא דאמרינן התם בעלה מחשב ימי וסתה ובא עליה שפירושו שמחשב ע"פ רגילותה משך זמן ראייתה הקודם וכדמשמע מפירוש רש"י דאל"כ במה יודע לו משך זמן ראייתה עכ"ל ולכאורה