סדרי טהרה פג

רב ס"ל דבעינן ספורים אכתי ק' מסתמא דתלמודא בדף ל' ע"א דמקשה התם שבועתא קמא דאתי לקמן ליטבלה ביומא וכו' ומשני הא מני ר"ע היא דאמר בעינן ספורים לפנינו ואי ס"ד דלמסקנא לכ"ע בעינן ספורים א"כ מאי מוקי כר"ע הא אתיא ככ"ע ושאני טועה דלא היה לה ספורים כלל א"ו מאן דאית ליה סופן אע"פ שאין תחילתן אפי' ספורים נמי לא בעי וצ"ע על הפוסקים הנ"ל דס"ל דסופן אע"פ שאין תחילתן ואפ"ה ס"ל דבעינן ספורים הא בגמרא לא משמע כן

ומיהו כל זה למאן דלא בעי ספורים לפנינו אבל למ"ד דבעינן ספורים לפנינו אין כאן שום ספק דודאי בעינן ספורים ממש וכן מוכח מסוגיא זו דמקשה לרב בתרייתא דאמר סופן אע"פ שאין תחילתן מברייתא דטועה ומשני הא מני ר"ע היא דאמר ספורים לפנינו בעינן וק' מאי מקשה הש"ס דהא רב מצריך הפסק טהרה וברייתא דטועה איכא לאוקמי דלא הפרישה בטהרה ומ"ש הרמב"ן בחדושיו תי' על קושיא זו הוא דוחק גדול והנכון כמ"ש מהרש"א וז"ל דרב נמי לא בעי הפרשה בטהרה בודאי אלא להחמיר שלא לטהרה לבעלה בסופן אע"פ שאין תחילתן אלא בהפרישה בטהרה בודאי אבל לגבי טבילת מצוה בזמנה אע"פ שלא הפרישה בטהרה בודאי ע"י בדיקה משום ספיקא דשמא הפרישה בטהרה צריכה טבילה בזמנה וכ"נ מדברי התוס' שכתבו וכו' עכ"ל ביאור לדבריו כיון דרב ס"ל דסגיא באופן אע"פ שאין תחילתן ובעת שספרה ששה ימים הראשונים עדיין לא נתבררו בודאי אם הם נקיים ברורים או לאו דהא אכתי לא בדק' עד שביעי אפ"ה ס"ל דעולין לנקיים אע"פ שבעת ספירתה לא ידעה כלל אם ראויה לז' נקיים או לאו אלמ' דס"ל דלא תליא בהכי א"כ ה"ה כשלא הפרישה בטהרה כיון דאיכא למימר שמא פסקה בטהרה ועלו לה ז"נ אע"ג שהיא לא ידעה בודאי ומספיקא אסורה לבעלה דשמא לא פסקה בטהרה מ"מ לענין טבילת מצוה בזמנה צריכה להחמיר ולטבול מספיקא דשמא בזמנה היא ומש"ה ס"ל להש"ס דלרב בתרייתא לא בעי ספורים כלל דאי ס"ד דבעו ספורים צריכה שתדע בשעת ספירה שהוא ספירה ודאי שאותו יום שהיא סופרת לנקיים הוא ודאי נקי ולא מהני בדיקה בשביעי כדי להחזיקה בטהרה למפרע דהא מעיקרא לא ידעה בשעת ספירתה אם הם נקיים ברורים או לאו א"ו מדמהני בדיקה לבסוף ע"כ דלא בעי ספירה כלל

והשתא נמי ניחא הא דמק' מברייתא דטועה לרב בתרייתא ולא מק' נמי לדרב קמייתא דס"ל דמהני בדיקה בתחלה תקשי מברייתא דטועה דאע"ג שלא בדקה בתחילתן בטועה מ"מ מספיקא תטבול ביממא שמא היו נקיים וטבילה בזמנה היא א"ו דלרב קמייתא לק"מ כיון דבעי בדיקה בתחילה ס"ל נמי דספורים לפנינו בעינן ר"ל ספירה ברורה נקיה בודאי שע"י בדיקה בתחילה ס"ל נמי דספורים לפנינו בעינן ר"ל ספירה ברורה נקיה בודאי שע"י בדיקה בתחילתה מוחזקים כל הימים בנקיים מש"ה גבי טועה כיון שספק אצלה אם היו נקיים או לאו לאו ספורים נינהו אפי' אם היו נקיים מ"מ כיון דלא היו ספורים גלוים לה לאו ספורים נינהו

ובהכי ניחא הא דמשני הש"ס הא מני ר"ע היא דבעי ספורים לפנינו מנ"ל דלר"ע לא ס"ל שתטבול מספקא דלמא הא דאמר ר"ע דבעי בדיקה בכל יום נמי לחומרא אמרה שאסורה לבעלה כ"ז שלא בדקה בכל יום אבל מנ"ל דר"ע ס"ל דבעינן ספירה גלויה א"ו ס"ל להש"ס דטעמי' דר"ע דמצריך בדיקה בכל יום דכיון דכתי' וספרה לה וליכא ספורים בלא בדיקה בכל יום מז"נ וס"ל דקרא דוקא קפיד על ספירה ואפי' בדיעבד מעכב וכ"ז דליכא ספורים לפנינו ר"ל ספורים ודאין וגלוים לאו ספירה היא וטעמי' דמ"ד דצריך תחלתן וסופן גם הוא מצריך ספירה וכיון דס"ל דקפיד קרא אספירה צריך ספורים ודאין וגלוים אלא דס"ל כיון דהיה לה בדיקה בתחילתה ספורים לפנינו נינהו דאחר בדיקת יום ראשון גרירי כולהו ז"נ לענין זה מ"מ לטהרה לבעלה או גבי זב לטהרות החמירו דבעי נמי בדיקה בסוף וכמש"ל וזה שלא כדברי הרשב"א במ"ה דס"ל דאף למאי דס"ד דרב ס"ל דוקא בתחילתן הוא דמהני אבל לא בסופן נמי לא ספורים לפנינו נינהו וז"א כמ"ש ויש ליישב דהרשב"א כ"כ למאי דמסיק דס"ל לרב דסופן בלא תחילתן נמי מהני וע"כ דלא מצריך ספורים לפנינו אלא דמצריך בדיקה לבסוף משום חזקה לאחזוקי לטהרה לימים שלמפרע א"כ מה"ט דמהני תחילתן אע"פ שאין סופן נמי משום חזקה הוא לאחזוקי לימים שלהבא בחזקת טהרה דליכא למימר דטעמי' משום דנהוי ספורים לפנינו הא רב לא מצריך ספורים לפנינו מדמהני לדידיה בדיקה בסוף אבל מעיקרא הוי סבר הש"ס דהא דמהני לרב תחילתן אע"פ שאין סופן הטעם כי היכי דלהוי ספורים לפנינו מש"ה לא מק' לעיל אדרב קמייתא מיהו מוכח דמאן דמצריך תחילתן וסופן טעמא משום דבעינן ספורים לפנינו דא"כ מאי מק' ארב מברייתא דטועה דאלמא ספורים לפנינו בעינן הא ר"א אמר בהדיא דסגיא בראשון ובשביעי ואיהו אליביה דר"א אמר דהלכתא כוותיה כדפסקינן בפ"ק א"ו דמאן דמצריך תחילתן וסופן טעמי' משום דבעינן ספורים לפנינו וכיון שכן הא המחבר פסק דאין להקל בלא בדיקת ראשון ושביעי כהפוסקים דפסקו כר"ח מעתה וודאי הדין דין אמת כמו שפסק בס' שו"ת מעיל צדקה כיון דבדעתה היה שלא לספור הימים ראשונים לנקיים שוב אינן עולין

ועפ"ז אני תמה על רבותינו בתשו' האחרונים שכתבו להקל ולתלות במכה אפי' תוך ז"נ ומטהרים אפי' בלא נקיים לגמרי וכבר עמד ע"ז הגאון הח"צ בתשו' הנ"ל סי' הנ"ל שכ' דאין להקל כלל בימי לבונה לתלות במכה כאותה שאמרו כל ספק נגעים עד שלא נזקק לטומאה ספיקו טהור משנזקק לטומאה ספיקו טמא ואין זה ענין לכתם דשאני כתם שאינה אלא מדרבנן לאפוקי זה שלפנינו רואה והמחבר שם הודה לו אלא שכ' כי לא עליו תלונה זו כ"א על הפוסקים אחרונים שכתבו לתלות במכה אף בימי לבונה וכן מבואר בד"מ סי' זה הביאו הש"ך כאן ס"ק י"ג דיש לחלק ולומר דלא תלינן במכה אלא בתחילת ראיית' דמעינה סתום משא"כ בימי ספירתה שמעינה פתוח כבר לא תלינן במכה כלל ועי' בט"ז ס"ק ד' דכ' כה"ג ולא הקילו אלא בכתמים ע"ש שמלבד חילוק זה קשה כיון דפסקינן דבעינן תחילתן וסופן ולדעה זו צריך ספורים לפנינו דהיינו ספורים ודאין וכיון שדם לפנינו אף שי"ל דתולין במכה נקיים ודאין לא הוי דהא איכא למימר נמי דדם נדה הוא וליכא ספורים ודאין דהא מדינא בנדה כיון דפסק' בטהרה הרי היא בחזקת טהרה אע"פ שאח"כ מצאה עצמה טמאה כדאי' במשנה התם והבאתי לעיל ואפ"ה בזבה החמירו דלא מהני הפסק טהרה לחודא רק צריך נקיים ברורים ביותר מצד הימים עצמן נקיים ודאין מלבד החזקת טהרה דידה וא"כ היכא שדם לפנינו ע"כ מטעם חזקה אתינן עלה דכיון דהיא בחזקת טהרה שפסקה בטהרה תלינן במכה והא לא מהני תוך ז"נ ואפי' בבדקה יום הראשון ויום השביעי ומצאה טהורה ובינתיים ראתה לא מהני דודאי מן הסתם כיון דבדקה יום הראשון ושביעי ומצאה טהורה מסתמא אמרינן שכולן יצאו בטהרה אבל היכא דראתה בינתיים אותן ימים שראתה לאו וודאי נקיים הם וליכא למימר דגרירי בתר יום ראשון הא חזינן דנשתנה מיום הראשון דבו לא חזי' כלל והשתא חזי' ואלו הוי חזי' בראשון לא היינו תולין במכה כמש"ל ומ"ש בימים שאחריה דנתלה במכה דהא כולי שבעה יומי צריכין להיות נקיים ודאין ולא עדיף יום ראשון משאר ימים בענין זה גם לפמ"ש הרשב"א לשיטתי' דמש"ה מהני בדיקת תחלה או סוף משום דע"י בדיקות אלו מוחזקי' כל הימים בטהרה נמי י"ל דדוקא מן הסתם מוחזקי' בכך משא"כ כשראתה דם להדיא לא איתחזקה ע"י בדיקות אלו דהא בעינינו ראינו שנשתנה ימים אלו שראתה בהן מימים שבדקה בהם שלא ראתה כלל גם יש לספק כיון שמבואר בכל הפוסקים דלכתחילה בעינן בדיקה בכל יום כדי שיהיו ספורים לפנינו ואם זו מדאורייתא היא או לאו ואי קשה דא"כ מנ"ל דבדיעבד אינו מעכב י"ל דלמה אית ליה לר"א שום לימוד ע"ז לפ"ז י"ל כל הראוי לבילה וכו' משא"כ במכה דאין ראוי לבדיקה ועוד לא ידעתי מה הוא הגבול שנתנו בזה ומתי תתחיל לספור ז"נ כיון שהיא רואה מחמת מכה תמיד א"כ אחר וסתה מתי נדע שפסק דם המקור ותתחיל למנות ז"נ דהא חזינן רוב נשים שאין להם מכה ופסקו בטהרה ומתחילין לספור קצת נקיים ואח"כ מתקלקלין וחוזרים ורואים וא"ל דהולכים בזה כפי שהיתה רגילה לטהר עצמה קודם שנולד בו מכה זו מאד קשה לסמוך ע"ז דוודאי לאו כל העתים שוין אצלה הכל כפי' התוס' דמים פעמים הם מעוטים ופעמים הם מרובים ואצ"ל דאין הולכין בזה אחר רוב נשים שדרכן לפסוק קודם יום שביעי וכמ"ש הב"י בסי' זה בישובו על הרא"ש ז"ל גם זה לאו מכללא הוא ומצוי הוא בכמה נשים שאינן יכולים לטהר א"ע אף אחר ז' לראייתם ועיין מש"ל בזה בסעיף ז' ועוד אשנוי' ניקום ונסמוך בכן אני אומר אף שמצוה גדולה היא לעשות שלום בין איש לאשתו מ"מ בנדון זה טוב לפני אלהים ימלט מזה

ודע דהרז"ה בהשגות על בעה"נ ס"ל דאף לכתחילה א"צ בדיקה בכל יום ובטלה דעתו נגד כל הני רבוותא וכ' עוד שם דהא דפסקינן כרב כנגד ר"ח הוא משום דהאידנא נשי דידן נדות הם ומשום חומרא דר"ז משווינן להו לספק זיבות מש"ה יש לפסוק כרב דסגי בתחילתן או סופן ומדברי המחבר בב"י לא נראה כן שכ' דאין להקל משום חומר איסור כרת ס"ל דאף האידנא אין לחלק כיון דבזבה גמורה יש להחמיר משום איסור כרת אף בנשי דידן אין להקל: (יט) ובדיעבד מהני אפי' לאור הנר. הרב הוציא כן מדברי הב"י שכתב כן דלפי שאינו מעכב לכן לא כתבו הרמב"ם והטור ועיקר דין זה הוזכר בגמ' פ' כה"י של בית מונבז אין בודקין מטותיהן אלא ביום ומזכירין אותן לשבח והתם ודאי דאינו אלא זהירות לכתחלה דמיירי לטהרות בבדיקה שאחר התשמיש ומשום דצבע הכתם ניכר יותר ביום מבלילה אבל בדיעבד אינו מעכב כדאמרינן התם או תבדוק לאור הנר

אבל ק' לי איך מדמה בדיקה שבתוך ז"נ לדהתם דשאני הבדיקה שהיא לספירת ז"נ דטעמא משום דליכא ספירה בלא בדיקה וכמו שהספירה צריך ביממא ה"נ הבדיקה וכ"מ מתוס' דף ס"ט ד"ה שבעה לנדה וז"ל דאי אין בדיקת סוף יום עולה לספירה לא הי' תקנה לבנות ישראל אא"כ יבדקו בעליית עמוד השחר דספירת הלילה אינה ספירה עכ"ל מבואר דהבדיקה הוי משום ספירה וצריך להיות ביום דוקא ואין ראיה מלשון הרשב"א בתה"ק הביאו ב"י כאן דמשמע נמי דטעמא דהבדיקה ביום היא משום דניכר טפי ביום מבלילה י"ל דאיהו לשיטתי' אזיל דס"ל דסגי בסופן אע"פ שאין תחילתן וע"כ לאו משום ספירה הוא אלא דימים מוחזקים בעינן ומעתה אין לחלק בין בדיקה ביום ובין בדיקת לילה אבל למ"ש המחבר דאין להקל בלא בדיקות תחילה וסוף ולפמ"ש לעיל דלדעה זו ספורים לפנינו בעינן וטעמא דבדיקה משום ספורים הוא אם כן הבדיקה דוקא ביום ולא בלילה ומעכב אפילו בדיעבד לכן יש להזהיר לביתו שתבדוק דוקא ביום וכמ"ש הסמ"ג שחרית בקומה ממטתה וערבית כשהולכת לבה"כ ובדיעבד אפילו פעם אחת ביום מהני וכמש"ל ואין להקל נגד דעת התוספות אחר זה ראיתי בריק"ש שכתב וז"ל אין הבדיקה עולה כהוגן אלא ביום עד כאן לשונו אולי כיון לטעם שכתבתי: (כ) ומצאה טמאה. וה"ה אם לא בדקה כלל ולאחר ג' או ד' ימים בדקה ומצאה טהורה היא בחזקת טמאה וכמו שמסיים ה"ז בחזקת טמאה עד שתפסיק בטהרה ופשוט הוא: (כא) בבגד פשתן לבן ישן. ז"ל הטור ולא בב"פ חדש אפי' שהוא נקי ולבן מפני שהוא קשה עכ"ל וכ"כ בתה"ק וז"ל מתוך שהוא קשה מעט שמא יעוותנה עכ"ל לפ"ז אם אינה חוששת לכך מותרת לבדוק עצמה בב"פ חדש לבן ונקי ובב"י כ' בשם הגהות מיי' שחקי' דנקט לאפוקי קודם ליבון וכן פירש"י בגמ' ואם לא דקדקה בכך נראה שלא הפסידה מדקאמר בגמ' של בית מונבז היו מזכירים אותו לשבח על כך אלמא לא חובה ולא עיכוב הוא ע"כ: (כב) או בצמר גפן. משמע אבל לא בבגד מצמר גפן ובלח"מ כ' שמצא נוסח' בהרא"ש סוף הלכות נדה שכ' או בבגד צמר גפן מיהו בנוסחא שלפנינו כ' כמ"ש בש"ע כאן וברא"ש פ' התינוקת כ' שתכניס בגד לבן או צמר גפן וכו' ולא התנה שיהיה הבגד מפשתן וגם שיהיו ישנים דוקא ולכתחילה אין לזוז מפסק הש"ע ובדיעבד אינו מעכב כמש"ל בשם הגהמי"י

כתב בהגהות ש"ד ואותן נשים הבודקות באצבעות שלהן בלא בגד ובלא מוכין לא דיין שהן טועות אלא שהן נדות לכל דבריהן כי בדיקתן אינה בדיקה והרי הן בחזקת טמאות עכ"ל: (כג) לחורין ולסדקין. כ"כ כל הפוסקים חוץ מן הראב"ד בספר בעה"נ דס"ל דצריכה בדיקה בבה"ח והוא עד מקום שהשמש דש אבל א"צ לחורין ולסדקין בדיקה דלא מצרכי בדיקת חורין וסדקין אלא לטהרות דוקא אבל לא לבעלה ולמד זה מהא דאמרינן בפ"ק עד שלפני התשמיש אינה ממעט כפקידה מ"ט מתוך שמהומה לביתה אינה מכנסת לחורין ולסדקין ראינו מכאן אע"פ שתקנו חכמים בדיקה לתשמיש ולטהרות עד שלפני תשמיש בדיקה היא לתשמיש ואינה בדיקה לטהרות מפני שאינה מכנסת לחורין ולסדקין ע"כ והרשב"א בתה"א דף קפ"ג דחה ראיה זו וכ' עליו וז"ל דהיאך אפשר שיהא בעלה שהוא איסור כרת קיל ממעלות עסק טהרות וע"כ דאף כאן וי"ל דבבא לישאל אומרים לה לבדוק לחורין ולסדקין וכאן חשש פשיעה מתוך שמהומה לביתה וכו' עכ"ד ולא זכיתי להבין דבריו דמאי קשיא ליה דהא חזינן שהחמירו בטהרות טפי מלבעלה דהא לטהרות חששו לטמא אותה למפרע דשמא כותלי בית הרחם העמידוה ואלו לגבי בעלה לא חששו לכך דהא אינה מקולקלת למנינה ואינה מונה אלא משעה שראתה כדאי' בדף ו' ע"א אלמא דהחמירו טפי לטהרות מלבעלה והיינו בהאי חששא גופא דלטהרות חששו שמא כותלי בה"ר העמידוה בחורים ובסדקים משא"כ לבעלה לא חיישינן להכי אלא אמרינן דאם איתא דהוי דם מעיקרא הוי אתיא וכדאי' בריש מכילתין משום דאין דרך לדם להתעכב. מיהו י"ל דמש"ה לא גזרו שתהיה מקולקלת למנינה משום דא"כ יהיה בטל מפ"ו וכמ"ש בסי' קצ"א ועיין ואף שאין ראיה להראב"ד דא"צ בדיקת חורין וסדקין לבעלה מהא דאמרינן דטעמא דשמאי דאם איתא דהוי דם מעיקרא הוי אתיא ואף הלל לא נחלק עליו אלא משום סייג לקדשים אבל לענין שתהא מקולקלת למנינה אף הלל לא גזר אלמא דכל לבעלה לא חיישינן להכי י"ל דשאני התם דאיכא נמי חזקת טהרה דאשה מש"ה לא חיישינן לבעלה להכי משא"כ בבדיקה שבתוך ימי ספירתה שבא להוציא מחזקת טומאה דידה י"ל דלכ"ע חיישינן לשמא חורים וסדקים העמידו דם ועמש"ל סי' קצ"א עוד ראיות לזה

מיהו גם להראב"ד זו אין ראיה דמה שהביא ראיה מהא דאמרינן מתוך שמהומה לביתה דחה הראב"ד ז"ל בעצמו בשם יש מי שאומר דשאני התם שאין עיקר הבדיקה לבעלה אלא מחמת מעלת הטהרות הצריכוה נמי בדיקה לבעלה לפיכך די בדיקה קלה משא"כ תוך ימי ספירתה דצריכה בדיקה מן הדין צריכה בדיקת חורין וסדקים גם הרשב"א דחה ראיה זו וכמש"ל וכ"כ הר"ן בחידושיו בגמ' שם מיהו נראה דאף להחולקים על הראב"ד ז"ל ומצריכים לבעלה בדיקת חורין וסדקין דוקא ואפי' בדיעבד לא מהני בלא בדיקת חורין וסדקין ולדעת הרא"ש ז"ל צריכה שתבדוק כן עד מקום שהשמש דש כל זה אינו אלא מחומרא דרבנן אבל מן התורה אע"פ שלא בדקה בחורים ובסדקין כל שהוא שוהה בבדיקה בכדי שתרד מן המטה תו ליכא למיחש למידי דהא מה"ט אינה חייבת בא"ת אפי' למאן דלא בעי חתיכה כה א' מן ב' חתיכות אפ"ה פטורה דליכא תו ספיקא דאורייתא משום דאי איתא דהוי דם מעיקרא לא היתה שוהה כ"כ ולא אמרינן דחורים וסדקים העמידוה משום דאין דרך לדם להתעכב כ"כ וכדאי' בדף ס' ע"ב דאם איתא דהוי דם מאן עכביה וליכא אלא גזירת מעל"ע דרבנן וכפירש"י שם ואפי' בר פדא לא חלק עליו אלא תוך שיעור וסת או בכדי שתרד וכו' ע"ש ולפ"ז הואיל ואינו אלא חומרא דרבנן אבל מדאורייתא לא בעינן בדיקת חורין וסדקין י"ל דלא גזרו והחמירו אפי' בדיעבד אלא היכא דאפשר משא"כ בדלא אפשר סגיא בבדיקת ביה"ח אפי' בלא בדיקת חורים וסדקים

ובהכי ניחא מה שהקשו הראשונים ז"ל על בתולה שתבעוה להנשא דאיך יכולה לבדוק א"ע בעוד שפתחה נעול ומה שתירצו בזה הוא דחוק דהדבר ברור שא"א לבתולה שתבדוק א"ע בחורין וסדקין ומכ"ש בבדיקה עד מקום שהשמש דש שהוא מן הנמנע אלא כיון שחומרא זו אינה אלא מדרבנן אף הם לא החמירו אלא היכא דאפשר משא"כ בא"א סגי לה בבדיקה קלה שהיא סגיא מן התורה וכן כתבתי לעיל סי' קצ"ב בשם הב"ח אבל אלו היה בדיקת חורים וסדקים מה"ת אין לחלק בין אפשר ללא אפשר

וראיתי בס' שו"ת זכרון יוסף בחי"ד סי' יו"ד שכ' שם שנשאל אודות אשה אחת שיש לה מכה שקורין פא"ר פא"ל ועשתה לה מילדת הבקיאה טבעת של שעוה ותחבה הטבעת לתוך רחמה לעכב יציאת החסרון בצד ימין מן הרחם עד שהעוגל מפסיק כל אורך הפרוזדור לשנים והוא דבוק למעלה ולמטה וא"א לה להיות זולת הטבעת מחשש ס"נ זולת בעת תכרע ללדת מוכרחים להסיר הטבעת ממנה מעתה מה יהיה משפט האשה בעת הפרשתה מטומאת לידתה לטהרתה ובדיקת ספירת ז"נ מאחר שאינה יכולה לבדוק במקום הנחת הטבעת שנית