סדרי טהרה פב

בכל יום ס"ל להמחבר דאינו אלא חומרא דרבנן בטהרות וה"ה בימי ספירה אבל מדאורייתא אפי' אי נימא דצריכה בדיקה דווקא סגיא בבדיקה אחת ביום מש"ה לכתחלה מצריך בדיקה פעמים בכל יום אבל בדיעבד הקיל דסגיא בבדיקה א' ודלא כסמ"ג דס"ל דבדיקת שחרית וערבית מעכב אפי' בדיעבד:

(יז) וביום השמיני בדקה ומצאה טהורה. בס' תפל"מ תמה על דין זה ע"ש וכבר כתבתי בזה לעיל סי' קצ"ב ויתבאר עוד בסמוך בע"ה:

(יח) וי"א שצריך. הוא דעת סמ"ג וסיעתו דפסקו להחמיר הואיל ונחלקו רב ור"ח דלרב סגיא בבדיקה א' תוך ז"נ תחילתן או סופן ולר"ח בעי תחילתן וסופן ולא נתברר הלכה כדברי מי ראוי להחמיר כדברי ר"ח שלא יהא יותר מן ה' ימים בין בדיקה לבדיקה מלבד יום שפסקה בו וכ"כ בסה"ת והגהמ"י בשם ראב"ן ובשם רבינו שמחה וכ' בב"י וכיון דכל הני רבוותא מספקא להו אין להקל בדבר שהוא ספק איסור כרת עכ"ל מבואר דס"ל דבדיקה זו מדאוריי' היא שאין ספירה בלא בדיקה מיהו כל זה למאן דמצריך בדיקה תחלה וסוף אבל להפוסקים דס"ל דסגיא בבדיקה א' תוך ז"נ לא נתבאר אם בדיקה זו מדאורייתא היא או לאו וכבר הבאתי לעיל סי' קצ"ב דעת המחבר ס' מעיל צדקה דס"ל דאפי' מאן דס"ל דסגיא בבדיקה תחילתן או סופן עכ"פ ספירה בעינן שהחזיקה בעצמה בחזקת סופרת ז"נ וכפשטיה דקרא וספרה לה וגו' ואחר תטהר דמשמעו דבעינן ספירה ממש ולולא דאפשר שתסתר המנין הוי בעי ברוכי על ספירתה וכמ"ש התוס' מנחות דס"ה ובמסכת כתובות דע"ב עכ"פ בעינן לפחות שתחשבם למנין נקיים וגם ר"א דס"ל דלא בעי בדיקה בכל יום מן ז"נ מ"מ בעי ספירה ומה"ט בעי דווקא בדיקה תוך ז"נ אבל בדיקה בח' לא מהני דבלא"ה לא ידענו טעם לזה כיון דעכ"פ הוחזקה בטהרה ומה יגרע לה שהמתינה עוד יום א' אחר ז' א"ו דספירה בעינן וכל שלא בדקה תוך המנין לפחות פ"א לא מהני ולא מיקרי ספירה ומה שאמרו לר"א לא בעינן ספורים לפנינו פי' ספורים גלוים לא בעינן אלא סגיא בבדיקה אחת בסוף או בתחילה וכן משמעות הלשון בש"ס דקאמר תחילתן אע"פ שאין סופן וכן להיפך משמעו שעל שום מספר קאמר עכ"ד ומתוך זה פסק בנדון שנשאל לו באשה שמצאה כתם בימי לבונה ולעת ערב הפסיקה מחדש בטהרה ולבשה שנית לבנים ואמרו לה חברותיה ביום המחרת שגם על הכתם צריכה להמתין מחדש ה' ימים כדין רואה כתם בימי טהרתה משום פליטת ש"ז ואחר ב' ימים נודע לה שאין אשה המוצאת כתם בתוך ימי לבונה צריכה להמתין ה' ימים ובאתה ושאלה אם היא רשאי למנות ז"נ מפסיקות טהרה הראשון שמיד שלאחר מציאות הכתם הפסיקה בטהרה או לאו ע"כ וע"ז השיב דכיון שלא כיונה במספר נקיים באיזה ימים מהם לא עלו לה וכ' עוד וז"ל וטעמא רבה נמי איכא להדא מילתא דאולי כל שלא נתנה דעתה לספרן לנקיים לא הקפידה אף אם הרגישה קצת לבדוק נפשה ואף אם תאמר עתה שלא הרגישה מתחילה לא מהני והוא בכלל כל מילתא דלא רמיא עליה דאינש לאו אדעתיה ואין נאמנים עליו עכ"ל הנה הטעם השני הוא פשוט ועמש"ל בשם שו"ת צ"צ אך מ"ש דלכ"ע בעינן שכיונה דעתה לספירה וכל שלא חשבה בדעתה למנות למנין הנקיים לא עלו לה לספירת שבעה דלאו ספירה מיקרי ומדאורייתא ספירה בעינן צ"ע והנה הראיה שהביא מבדיקה בשמיני לא מהני מוכח דבעינן ספירה דוקא דאל"כ למה יגרע מה שהמתינה עוד יום א' אחר ז' א"ו דספירה בעינן הוא ראיה נכונה ועדיפא יש להקשות דאי ס"ד דלא בעינן ספירה א"כ למה אמרו דאם לא בדקה בז"נ עד יום שמיני דלא עלו לה הז"נ ומשלמת על יום השמיני עוד ששה ימים וכמ"ש הפוסקים אמאי נימא דיתחילו הז"נ מיום ג' אחר יום שפסקה ונמצא יום ח' להפסקת טהרה הוא יום ז' לספירת ז"נ והא סגיא בסופן אע"פ שאין תחילתן א"ו דספירה בעינן וכיון דדעתה היה למנות לנקיים ממחרת יום שפסקה תו לא חזי יום שמיני לאצטרופי בהדייהו אבל אי לא בעינן ספירה כלל אין סברא לומר כיון דחשבה למנות מיום מחרת שפסקה תו א"א למנות מיום השני כיון דלא בכוונה תליא מלתא ובלא כוונה ומחשבה כלל עולה לספירת ז"נ מהיכא תיתי נאמר שע"י מחשבתה מגרע גרע דלא חזיא תו לאצטרופי ולמנות מן יום השני. ולכאורה י"ל דמש"ה לא אמרינן דתתחיל הז"נ מיום ג' שלאחר יום הפסקת טהרה שלה דא"כ אתה מפליג הבדיקה אחרונה של ז"נ מן בדיקת הפסקת טהרה שלה דאף דמהני אם לא בדקה עד שביעי ה"מ כשאינו מרוחק מן הבדיקה של הפסק טהרה כ"א ז' ימים דהיינו כשהיא מונה ז"נ מיד למחרתו של הפסק טהרה שלה דזו דוחק דמסתימת הפוסקים לא משמע הכי אלא דלעולם מהני הבדיקה בשביעי של נקיי' אף אם לא התחילה למנות מיד ממחרת של יום ההפסק טהרה דהא אין עליה שום חיוב למנות ז"נ מיד ממחרת של יום ההפסק טהרה אלא אם תרצה שלא להתחיל ז"נ כ"א יום ב' או ג' אחר ההפסק טהרה רשות בידה דכיון דפסקה בטהרה היא בחזקת טהרה לעולם עד זמן וסתה וכ"כ בס' תפל"מ וא"כ אי ס"ד דלא מהני בדיקת שביעי אלא בהתחילה למנות ז"נ ממחרת יום ההפסק לא היה להפוסקים לסתום אלא לפרש דלא מהני בדיקת שביעי אלא בכה"ג א"ו דלעולם מהני בדיקת שביעי אף בלא התחילה למנות נקיים שלה ממחרת יום ההפסק ועוד הוכחתי לעיל סי' קצ"ב מהא דכ' הראב"ד בס' בעהנ"פ גבי תבעוה להנשא ונתפייסה דס"ל דא"צ הפסק טהרה כדמוכח מעובדא דרבינא ואפ"ה כ' דמיירי שבדקה ביום שביעי דקיי"ל סופן אע"פ שאין תחילתן וכ' הרשב"א במ"ה דף קס"ו דלדעתו צ"ל שלא נתעכב רבינא ז' ימים ממש שא"כ אפי' סופן ליכא אלא כשבא ביום השביעי ממש ע"ש אלמא אע"ג דלא מצריך התם הפסק טהרה כלל אפ"ה כ' הרשב"א דצ"ל דמיירי כשבא ביום השביעי ממש אבל ביום הח' לא מהני והתם ליכא למימר האי טעמא דלא להפליג הבדיקה דז"נ מבדיקת ההפסק דהא לא צריך בדיקה להפסק טהרה כלל גבי ד"ח. ואף שכתבתי שם ליישב דשאני ד"ח כיון שאינו אלא דם מועט כאלו ידוע שהפסיקה בטהרה וכמ"ש הרא"ה בבד"ה שם מ"מ קשה דא"כ מה"ט להני נמי אם היה בא רבינא ביום ח' ולמה כ' הרשב"א דלדעתו דווקא כשבא ביום ז'

מיהו אכתי קשה לדעת הראב"ד אף אי נימא דבעינן ספורין עדיין אינו מתורץ דלמה לא נצטרף ששה ימים קודם שמיני לשמיני דלהוי שמיני שביעי ואי משום דבעינן כוונתה ודעתה לספירה ז"א דהא ברתיה דר' חנינא לא ספרה כלל ואפ"ה ס"ל להראב"ד דמהני וכמש"ל סי' הנזכר ועוד אבאר בסמוך וכיון שכן לכאורה נסתר ראיה זו מ"מ מבואר מהרבה פוסקים דס"ל דבעינן ספירה לכ"ע ומטעם זה בעינן בדיקה אחת תוך ז' דבלא"ה לא מיקרי ספורים וז"ל הרא"ש בפ' התינוקת אבל אם לא בדקוהו עד יום השמיני לא מיקרי ספורים דבדיקה תוך ז' בעינן עכ"ל מבואר דס"ל דבעינן ספורים ובלא בדיקה א' תוך ז' לא מיקרי ספורים וכ"כ הרא"ה בספר החינוך פרשת א"מ מצוה ר"ז וז"ל ואפשר שעיקר דבר זה כיון שהתורה צותה וספרה לה וגו' ואחר תטהר ומכיון שלא בדקה לא בתחלה ולא בסוף אין כאן ספירה עכ"ל וכ"כ העט"ז סי' זה שהטעם שאם לא בדקה עד יום שמיני שאין לה אלא שמיני הוא לפי שזו לא קיימה מצות ספירה שאין ספירה אלא ע"י בדיקה תוך ימי ספירה וכן מבואר בתה"א בשער הספירה שכ' וז"ל אשה שהפרישה בטהרה ביום שפסקו דמיה שלה צריכה לבדוק עצמה כל ז' ימי הספירה שיהיו ספורים בבדיקה לפנינו לא בדקה עצמה כלל בא' מימי הספירה אע"פ שהפסיקה בטהרה ביום שפוסקת בו ולאחר ח' ימים בדקה ומצאה טהורה אינה טהורה שאין כאן ספורים כלל עכ"ל מבואר מדבריו דס"ל לכתחילה בעינן בדיקה בכל יום כדי שיהיו ספורים לפנינו אבל בדיעבד מהני בדיקה אחת תוך ז"נ דאל"כ לא הוי ספורים כלל וכן מבואר מתוס' דף ז' במכילתין ד"ה רא"א שכתבו וז"ל ובדקה יום הא' ויום הז' חשיב ספירה וכ"נ מתוס' דס"ח שכתבו דצריך להיות הבדיקה ביום דספירה ביממא הוא ע"ש הרי מדברי כולן נלמד דבעינן ספירה דווקא ומה"ט בעינן בדיקה א' תוך ז"נ לכ"ע דאין ספירה בלא בדיקה ועכ"פ צריך שתהיה חושבת בדעתה מספר הימים של הנקיים שלה אע"ג דלא נהגו שיהיה ספירה בפה דוקא כמ"ש האגודה הביאו בס' הנ"ל דמצריך ספירה בפה מלא כמו בספירת עומר ויובל בב"ד כ"כ השל"ה בשער האותיות דף ק"א ד"פ דצריכה לספור בפה דוקא ושכן נהג כל ימיו וצוה לאשתו שתספור לעת ערב קודם שקיעת החמה היום יום א' לספירת לבוני וכן יום ב' ועיין מ"ש בזה בר"ס קצ"ח בע"ה וכתב דמ"ש התוספות בכתובות דף ע"ב סוף ד"ה וספרה לה וכו' וז"ל אבל זבה שאם תראה תסתור אין לה למנות עכ"ל ר"ל אין לה למנות בברכה כי כן התחילו התוספות והזכירו בדבריהם ברכה ואפשר שהוא ט"ס וצ"ל אין לה לברך אבל לספור בלא ברכה היא מחויבת כדכתיב וספרה לה עכ"ד ועיין בס' כנה"ג סימן זה מ"ש בזה אבל מ"מ בעינן שתתן דעתה וחושבת שימים האלו יהיה לנקיים שלה אע"פ שלא נהגו לספור בפה ממש וכ"מ מדברי הרא"ה בס' בד"ה שהשיג על הרשב"א דס"ל דמהני בדיקה באמצע ספורים כמו בדיקת תחלה או סוף וז"ל ודבריו תמוהים דאנן שבעה נקיים ספורים בעינן בשלמא כי איכא תחלתן או סופן איכא למימר דסליק לשבעה ספורים דכי איכא בתחלתן ז' ספורים גרירי אבתריה וכי איכא סופן איכא למימר דז' ספורים דלקמיה גרירי אבתריה אבל בדיקה דבאמצע זיל הכא ליכא ז' ספורים וזיל הכא ליכא ז' ספורים עכ"ל ור"ל דהא לא אמרינן דלהוי גריר דלקמיה ודבתריה דכולי האי לא אמרינן מש"ה לא מהני בדיקת האמצע מבואר מדבריו דבעינן ז"נ ספורים ואף הרשב"א במ"ה שכתב ע"ז וז"ל אנן לאו ספורים בפנינו כר"ע וכר"י אלא שתספור ז' מוחזקים בטהרה וכר"א וכדקתני וכו' ואם בדקה בראשון בלבד ושאר הימים לא בדקה אין כאן בדיקת ז' ספורים אלא מדין חזקת טהרה וכן כשבדקה בשביעי ושאר הימים הראשונים לא בדקה אין הראשונים ספורים אלא מדין חזקה דכל שהפרישה בטהרה ובסוף הז' מצאה טהור חזקה שכולן יצאו בטהרה וכיון שכן כ"ש כשבדקה באמצע דיום האמצעי ה"ל לקודמין כבודקת בסופן ולאחרונים כבודקת בתחלתן עכ"ל עיקר השגתו על הרא"ה ז"ל כיון דלא קיי"ל כר"ע וכר"י דס"ל דבעינן ספורים לפנינו אלא כר"א דס"ל דסגיא בתחלתן או סופן וטעמיה משום דבעינן ספורים מוחזקים בטהרה כל שכן דמהני בדיקת האמצע שע"י איתחזקי הימים שלפניה ושל אחריה על כ"פ נראה מדבריו דספירה מיהו בעי וכמ"ש הת"ה

מיהו מ"ש דאף אם בדקה בתחלתן ליכא ספורים לפנינו לא משמע לכאורה כן מפשטיה דסוגיא וכמ"ש בסמוך בע"ה

ומ"ש הרשב"א ז"ל דטעם הבדיקה הוא כי היכי דלהוי ימים מוחזקים קשה כיון שכבר איתחזקה ע"י הפסק טהרה שלה כדאיתא במתני' דס"ח ע"א דאפי' נדה שהפרישה בטהרה ואפילו בשני שלה ולאחר הימים בדקה ומצאה טמאה הרי היא בחזקת טהורה ול"ל הבדיקה דתוך שבעה הא מוחזקת ועומדת היא משהפרישה בטהרה בבדיקות הפסק וע"כ צ"ל כיון דכתיב וספרה לה לא סגיא בלא בדיקה וכמש"ל וע"כ דגזה"כ הוא שיהיו הימים מוחזקים בטהרה ע"י בדיקה שבדקה בז"נ עצמן מלבד הבדיקה של הפסק טהרה

וז"ל הרא"ה בס' החינוך מצוה ש"ל ואם תשאל למה חייבונו חז"ל למנות השנים שבע מדכתיב וספרת לך ולא ראינו מעולם שימנה הזב ימי ספירות ולא הזבה ימי ספירתה ואע"פ שכתב וספר זולת שחייבים שיתנו לב על הימים ולא שיתחייבו למנותם בפה ולברך על מנינם תשובת דבר זה מה שהקדמתי לך בראש ספרי כי כל ענין התורה תלוי בפירוש המקובל וכו' וכן באתנו הקבלה שצווי וספרת לך צריך מנין בפה וצווי הספירה הכתובה בזב וזבה אינו אלא השגחה בימים ומנהגן ש"י בכ"מ כן הוא ואע"פ שאינן נביאים בני נביאים הם וכן ענין זה מצאנו בתורה בלשון זכירה דכתיב בענין עמלק וזכירה ע"ד מרים וכתי' גם כן זכירה בענין י"מ ועל זכירת י"מ באתנו הקבלה לעשותה בפה וכמ"ש ז"ל בברכות אמת ויציב דאורייתא ושאר הזכירות די לנו בהם זכירת הלב לבד השגחתנו על הדברים עכ"ל ונלע"ד דמ"ש שיתנו לב על הימים ר"ל ע"י בדיקה שתבדוק עצמה תוך ימי הספירה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה וזו מ"ש השגחה בימים ר"ל ע"י הבדיקה כי כן באתנו הקבלה אבל בלא בדיקה לאו ספירה הוא וכמש"ל ואפשר לומר שחז"ל למדו כן מדכתיב גבי זב וספר לו וכן גבי זבה וספרה לה לומר לעצמן דאי ס"ד דהאי ספירה ר"ל ספירה ממש מה בא הכתוב ללמדנו פשיטא שהם עצמן יספרו דהא המצות חל עליהן לספור וכי צריכין אנו קרא בספירת עומר שאחר לא יספור בשבילו דפשיטא הוא שחיוב הוא על כ"א בעצמו ואם כן הכא קרא ל"ל ואי דצריך קרא שהם נאמנים בזה שספרו הא נמי פשיטא הוא כיון דבידו לספור ע"א נאמן וכמו שפירש"י בריש מס' גיטין ובחולין דף יו"ד ע"ב שהרי האמינה התורה כ"א ואחד מישראל על הפרשת התרומה ועל השחיטה וכו' א"ו דעיקר קרא אתיא שנאמנים על הבדיקה שבתוך ימי הספירה וזה אין בידם וכמ"ש התוספות שם

ועפ"ז יתורץ הת"כ פ' מצורע וז"ל וספר לו לעצמו מכאן אמרו הזב והזבה שבדקו עצמן ביום הראשון ומצאו טהורין וביום השביעי ומצאו טהורין ושאר כל הימים לא בדקו ר"א אומר הרי אלו בחזקת טהרה רי"א אין להם אלא יום הראשון וז' רע"א אין להם אלא יום ז' בלבד ע"כ כוונתו כיון דדרשינן מן וספר לו לעצמו מוכח דבעינן בדיקה תוך ז' מש"ה פליגי אם תעלה הבדיקה בדיעבד אם לא בדקה כל ז' אבל בלא דרשה הנ"ל לא הוי ידעינן דבעינן בדיקה תוך ז' אלא ה"א דדי בבדיקה של יום הפסקה וק"ל

מכל הלין מבואר דבעינן ספירה ועכ"פ שתתן בדעתה שיעלו ימים אלו לנקיים אך מה שעומד לנגדנו מהא דכתב הראב"ד בספר בעה"נ הביאו הרשב"א בתה"א דף קס"ו גבי תבעוה להנשא וכו' דלא בעי הפסק טהרה והוכיח ממעשה דרבינא דאיעסק לבריה בי ר"ח דר"ח לא אסיק אדעתיה הא דרבא ומיסבר סבר דברתיה דקטנה היא לא צריכה כלל לישב ז"נ ורבינא לא אתי עד לבתר הני שבעה ואפ"ה לא אשכחן דאצרכה ז' אחרינא אלמא דלא בעי הפסק טהרה והרשב"א ז"ל למד מזה דאפילו בדיקה תוך ז' לא צריכה כלל ע"ש ואי ס"ד דמדאורייתא בעינן ספירה ממש או שתתן דעתה לכך הא לא"ה לא הוי ספירה כלל ואם כן אמאי לא אצריכה התם ז' אחרינא ומה תועלת היה מה שהמתינה ז' ימים ואפשר שלזה נתכוין הרא"ש בפ' התינוקת שהקשה על דברי יש מן הגדולים שכתבו שאינה צריכה הפסק טהרה ולא בדיקה כלל בימי הספירה לא בתחילתן ולא בסופן וסעדו דבריהם מעובדא דרבינא וכו' וז"ל ואינו ראיה כלל דאם כן אפילו ישיבת שבעה אין כאן ומה תועלת יש בהמתנת שבעה ימים עכ"ל כוונתו כמ"ש דכיון דלא בדקה כלל ולא נתנה אדעתה שתהיה לנקיים הרי היא כאלו לא ישבה כלל וכמש"ל סימן קצ"ב ואפשר לומר דדעת הראב"ד והרשב"א ז"ל דאע"ג דזבה דאורייתא בעי כוונה לספור ז"נ מ"מ הכא גבי תבעוה להנשא שאינו אלא חששא דרבנן דשמא ראתה מחמת חימוד ואף אם ראתה אינה צריכה לז"נ מן התורה אלא מחומרא דר"ז לא החמירו אלא המתנת ז' ימים משום לא פלוג כתקנתא דר"ז אבל לענין דבעי ספירה ממש כזבה דאורייתא לא החמירו כ"כ אף שהוא דוחק צריכין אנו לומר כך מכח הראיות שהבאתי לעיל מלשון הפוסקים וגם מהא דפסקו כל הפוסקים שאם לא בדקה עד שמיני דמשלמת עוד ז' ימים ואי ס"ד דלא בעינן דעתה וכוונתה לספירת ימים נקיים אין טעם לפסק זה דמנ"ל דלא מצרפין ששה ימים למפרע ויהיה שמיני לפסיקת בדיקת טהרה שביעי לנקיים דהא בגמרא לא אמרינן דלא מהני בדיקת שמיני אלא בבדקה בראשון ובשמיני דמאן דמצריך תחלתן וסופן לא שייך לאיצטרופי כפירוש רש"י שם או למאי דמוקי התם כר"י ס"ל דאין לה אלא ראשון ושביעי מודה בראשון ושמיני דאין לה אלא שמיני אבל למאי דס"ל דבבדיקה אחת סגיא אי ס"ד דלא בעינן כוונה לספירה מנ"ל דלא מצטרפין ו' ימים למפרע ובספר תפל"מ כתב וז"ל והא דמשמע בש"ס דביום ח' לחוד לא מהני בדיקה וצריכה תחלה או סוף היינו שאם תרצה לשמש ביום ח' אחר הבדיקה וטבילה אסורה עד הלילה כיון דלא בדקה כל ז' ע"כ צ"ל דיום ח' הוא ז' ואסורה לשמש בו ביום משום דר"ש ודוק היטב עכ"ל ולא דק דלא על זה נאמר בש"ס דבדיקת שמיני לא מהני אלא כמש"ל בבדקה בראשון ובשמיני דוקא למאן דמצריך תחלתן וסופן או לר"י דס"ל דמונה בסירוגין ומשלמת על הימים שבדקה עד תשלום ז' ובהא מודה דאין לה אלא שמיני כיון דלא חזי לאצטרופי ואם כן אין ראיה להפוסקים דלדידן לא מהני בדיקת שמיני א"ו דבעינן שתתן דעתה לספירת ז"נ וכמש"ל

והן אמת דפשטי' דסוגיא בשמעתין דף ס"ט לא משמע הכי דהא מק' התם אמאי דאמר רב סופן אעפ"י שאין תחילתן מברייתא דטועה דאי ס"ד דלא בעינן ספורים לפנינו ביממא נמי ניטבליה וכו' דמאי קו' דלמא ש"ה דלא היה לה ספורים כלל מש"ה לא מהני ורב מיירי בשספרה ז"נ אלא שלא בדקה עד שביעי מש"ה ס"ל דמהני כיון שספרה. ובספר מעיל צדקה הרגיש בזה ומ"ש לתרץ בזה הוא דוחק גדול ולא ירדתי לסוף דעתו וגם אי יהבינן ליה כל דחוקיו שכ' דהא דס"ל לתלמודא דלרב אפי' ספירה לא בעיא היינו קודם דאסיק מברייתא דטועה שאמרו יום א' וכו' משא"כ בתר דאסיק מהך ברייתא אמרינן דאף