סדרי טהרה פא

זמן מנחה והואיל דיצא כבר רוב היום תו לא חייש לשמא תחזור ותראה וכ"פ רש"י בדף ס"ג ע"ב ונלע"ד דמן המנחה ולמעלה דקאמר רבי יוסי ודאי דאיכא לפרש כפירש"י דהיינו ביה"ש ומן המנחה ולמעלה דאמר ר"ל מסוף זמן תפלת המנחה או הקרבת המנחה כמ"ש המ"א סי' רל"ג שהוא ביה"ש אבל רבי יהודה דס"ל במס' ברכות דזמן המנחה עד פלג המנחה לפ"ז אפי' אי נימא דסוף זמן תפלת המנחה קאמר אכתי הוא יותר מן ב' שעות עד הלילה ודוחק לומר ר"י מן המנחה ולמעלה דרבנן קאמר אלא דמסתמא מן המנחה ולמעלה דידיה אמר לפ"ז ל"ק מידי דהא צריכין אנו לדקדק דמה השיבו חכמים לר"י אלמלי ידיה מונחות בעיניה וכו' דלמא באמת ר"י מיירי כה"ג דהא כן משני הש"ס לעיל דף נ"ג כשידיה בעיניה ואם כן דלמא ר"י נמי בכה"ג איירי ולפי דברינו ניחא כיון דר"י מסתמא מן זמן תפלת המנחה ולמעלה דידיה אמר שהוא יותר מן ב' שעות עד הלילה אם כן ליכא למימר דמיירי כשידיה בעיניה דל"ל ידיה בעיניה בזמן גדול כזה כיון דסגיא לה כשידיה בעיניה רק כל ביה"ש שהפסיקה בטהרה במשך זמן קטן כזה א"ו מדאמר ר"י מן המנחה ולמעלה ר"ל בכל עת שתבדוק במשך זמן זה עד ביה"ש סגיא אפילו כשאין ידיה בעיניה ולא חיישינן שמא חזרה וראתה כיון שעבר כבר הרוב יום וע"ז השיבו חכמים דאי חיישינן בבדיקת שחרית לשמא חזרה וראתה אף במיעוט היום יש לחוש להכי אבל לרבי יוסי לק"מ די"ל דס"ל כחכמים דתפלת המנחה עד הערב ומן המנחה ולמעלה דאמר היינו סוף זמן תפלת מנחה שהוא עד ביה"ש וא"כ ל"ק וכי ידיה בעיניה די"ל אין ה"נ דמיירי בידיה בעיניה כל בין השמשות כנ"ל

מיהו נ"ל דהתוס' לא ניחא להו לתרוצי הכי משום דלפי שיטתם שכתבו דהא דאמר ר"י מן המנחה ולמעלה מיירי בהפרישה בטהרה ביום שראתה בו לפ"ז צ"ל הא דמבעיא ליה לרבי בראשון מהו היינו דמבעיא ליה אי מהני בראשון בדיקת ביה"ש ואי ס"ד דהא דאמר ר"י מן המנחה ומעלה מיירי דוקא כשידיה מונחות בעיניה כל ביה"ש א"כ מאי מספקא ליה לרבי אי בכה"ג מהני ביה"ש דיום הראשון מהיכי תיתי לא יהא מהני דמאי ניחוש לי' דאף דביום הראשון מעינה פתוח מ"מ כיון דידיה בעיניה כל ביה"ש תו ליכא למיחש למידי א"ו הא דאמר ר"י מן המנחה ולמעלה מיירי אפי' בשאין ידיה בעיניה כל ביה"ש ובכה"ג הוא דמבעי' ליה לרבי אי מהני נמי ביום הראשון מש"ה מקשי' שפיר דלימא ר"י לנפשיה

אלא אכתי ק' לי טובא דמה מקשי' דלימא ר"י לנפשי' לפי מה שפירש"י בדר"י דמן המנחה ולמעלה היינו ביה"ש וע"כ ר' יוסי ביה"ש דידי' אמר דהא ביה"ש דרבי יהודה לדידיה יממא הוא וכיון דביה"ש דדידיה אומר שהוא כהרף עין לא שייך לומר וכי ידיה בעיניה כל ביה"ש דוודאי ידיה בעיניה כל ביה"ש דהא שיעור בדיקה הוא יותר הרבה מהרף עין וצ"ל דהתוס' לא ס"ל כפירש"י אלא כשיטת הרא"ה דס"ל דמן המנחה ולמעלה הוא קודם הרבה מביה"ש וטעמיה הואיל ויצא רוב היום כמש"ל

ובדברי הב"י כאן צ"ע שכ' וז"ל נראה מדברי רבינו שהרא"ש סובר דאיזה יום שתפסוק צריכה לבדוק ביה"ש וכר"י דמתני' דאמר כל שלא הפרישה בטהרה מן המנחה ולמעלה ה"ז בחזקת טמאה דהא לא חילק בין יום ראשון לשאר ימים וא"כ הוא קשה למה פסק כיחידאי עכ"ל וק"ל דהא אף כר"י לא אתי' דהא ר"י מצריך מן המנחה ולמעלה בשביעי דוקא אבל בשאר ימים לא מהני אפי' בדיקה מן המנחה ולמעלה וכן פירש הרמב"ם בפי' המשניות ע"ש וא"ל דס"ל להב"י דר"י לא פליג את"ק אלא בהא דאמר דמהני בדיקת שחרית בשביעי ואיהו ס"ל דבעי מן המנחה ולמעלה אבל אם בדקה מן המנחה ולמעלה יהיה באיזו יום שיהיה מהני לר"י הא ליתא דאי ס"ל דמהני בדיקה מן המנחה ולמעלה בשאר יומי כ"ש דיהא מהני בדיקת שחרית בשביעי דהא טפי יש לחוש אם בדקה מן המנחה ולמעלה בחמישי או בששי שלה שהוא משך זמן ארוך עד טבילתה לשמא תחזור ותראה ממה שיש לחוש אם בדקה בשביעי שחרית שאין משך זמן ארוך כ"כ וכ"מ ממה שהשיבו החכמים בבריי' לר"י מה לי הפרישה בטהרה בז' מן המנחה ולמעלה מה לי הפרישה בטהרה בראשון משמע דלר"י דווקא שביעי קאמר וא"כ אף כר"י נמי לא ס"ל דהא הרא"ש כ' באיזה יום שתפסוק מהני הפסקת ביה"ש ולר' יהודה לא מהני אלא בהפסיקה בטהרה בז' וכיון דנשי דידן ספק נדות וספק זיבות הן ושמא נדה היא ולא מהני הפסק טהרה בשני או בשלישי ואף שגם אח"כ בודקת עצמה בימי נקיים שלה מ"מ דיעבד מהני בתחלתן אע"פ שאין סופן לשיטת הרא"ש וגם אותן הבדיקות אינן ביה"ש כ"א כל היום מתי שתרצה וצ"ע

תו יש לעיין במ"ש הב"י שם דאפי' אי נימא דחכמים ס"ל דוקא בשני מהני אבל לא בראשון היינו בדיקת שחרית הוא דאיכא לאיפלוגי בין ראשון לשני אבל ביה"ש אפי' בראשון מהני לרבנן בתראי וכ' וז"ל וכ"מ דהא אמתני' דבדיקת שחרית קיימי חכמים דאמרי בשני לנדתה אבל לא בראשון ודוקא שחרית דומי' דשני דאיירי בי' מתני' ממעטים ליה אבל מבין השמשות דלא איירי בי' מתני' לא ממעטים ליה עכ"ל והב"ח כ' ע"ז שהוא דבר פשוט ולכאורה ק' דא"כ אמאי אמרו רבנן בתראי אפי' בשני ה"ל למימר רבותא טפי אפי' בראשון ביה"ש והוי כ"ש בשני שחרית וכמש"ל מיהו זה יש לדחות דקאי אדברי הת"ק דנקט שחרית מש"ה אמרינן בשני מהני נמי בדיקת שחרית אלא הא קשיא ליה מה מקשה הש"ס בראשון מי איכא למ"ד ופירש"י הא אפי' רבנן בתראי בשני שלה הוא דקאמרי דלמא הא דאמרו מה לי הפרישה בטהרה בראשון היינו ביה"ש דמהני וכיון דמהני ביה"ש דראשון כ"ש דמהני בדיקת שחרית בשאר יומי וכצ"ל לפי התוס' דהא דמתמה הש"ס בראשון מי איכא למ"ד היינו אפי' אי בדקה ביה"ש בראשון מי איכא למ"ד דהא רבנן בתראי בשני אמרו ואי ס"ד דאף בראשון ביה"ש מהני ה"ל למימר רבותא טפי דאפילו ביה"ש בראשון מהני ולא חיישינן שמא חזיא אח"כ בלילה כ"ש דמהני בדיקה בשני בשחרית ואהא משני אין וכו' דהא רבי אמר טעיתי שלא שאלתי אטו וכו' וס"ל דבראשון ביה"ש מסתברא דמהני ונראה ליישב דהא דכתב הב"י בבדקה בראשון ביה"ש אף לרבנן בתראי מהני היינו דוקא כשהיו ידיה בעיניה כל ביה"ש כנראה מלשונו במה שכ' שם על הרמב"ם דסבר כהרמב"ן דמהני בדיקת ביה"ש בראשון והיינו כשידיה בעיניה כל ביה"ש וע"ש ובהא ודאי הדין עמו דבהא ליכא למיחש למידי וכמ"ש לעיל דע"כ לרבנן בתראי בעינן ביום א' ביה"ש כשידיה בעיניה ומעתה ל"ק הא דמתמה הש"ס בראשון מי איכא למ"ד ולא ניחא ליה לאוקמי בראשון ביה"ש וכשידיה בעיניה כל ביה"ש משום דס"ל להש"ס הא דאמרי רבנן מה לי בדקה מן המנחה ולמעלה בשביעי מה לי בדקה בראשון מסתמא ראשון דומיא דשביעי דר"י והא מיירי בשלא היה ידיה מונחות בעיניה אף ראשון כן מש"ה מתמה הש"ס כיון דמעינה פתוח יש לחוש שמא עם סילוק ידיה ראתה ואהא משני אין וכו' ולרבי מספקא ליה אם אף בדיקת שחרית מהני בראשון ולפ"ז צ"ל דשני דנקטי ל"ד וכמ"ש הרשב"א ז"ל או דבריי' פליג אמתני' וס"ל דאף בראשון מהני בדיקת שחרית וכמ"ש הרא"ה ז"ל ועיין: (י) רק יום א'. כבר כתבתי לעיל בשם הש"ך שכ' בשם מע"מ דנ"מ לדידן היינו היכא דחזרה וראתה בתוך ימי ספירתה ואם היא רוצה להפסיק בטהרה בו ביום לא מהני בדיקת שחרית כיון שלא ראתה אלא יום א' ומעינה פתוח ולפמ"ש לעיל לא מהני אא"כ הפרישה בטהרה קודם ביה"ש ומונח שם מוך דחוק כל ביה"ש ובס' מנ"י כ' דנ"מ בכלה שרוצה להפריש בטהרה לפמ"ש הש"ך לקמן סי' זה ס"ק כ' אם הוא שעת הדחק דא"צ להמתין עד יום ה' לראייתה

עוד כתב הש"ך בשם המע"מ ז"ל אבל לא ראתה רק כתם אפשר להקל בין בימי ספירה בין בתחלה עכ"ל ולקמן בס"ק כ"א מסיק דאפילו במצאה כתם ולא שימשה נוהגין להמתין ה' ימים ואם כן אין למצוא קולא בכתם אלא במצאה תוך ימי ספירתה דמהני הפסק טהרה בשחרית והדין עמהם דהא הרשב"א ס"ל אפילו ברואה ממש מהני בדיקת שחרית אפי' ביום הראשון וכ"כ הרמב"ן בשם יש מקילין הגם שאינן שוין בטעמא דמילתא דהרשב"א כתב הטעם כיון דרבי מספקא ליה אי מהני בדיקת שחרית בראשון ויהיב טעמא למלתא אטו כולהו וכו' וטעמא דמיסתבר ואשכחן בברייתא דס"ל דמהני אפילו בראשון מש"ה יש לפסוק הלכה כן ורבנן בתראי דאמרו במתני' אפילו בשני וכו' י"ל דלאו דוקא אמרו אלא ה"ה אפי' בראשון מהני וכמ"ש שם במ"ה ואלו טעמא דיש מקילין שהביא הרמב"ן ז"ל טעמן דאפי' אי רבנן בתראי דוקא בשני אמרו דמהני בדיקת שחרית ולא בראשון ה"מ היכא דאחר הימים מצאה טמאה הוא דלא מהני בדיקה בראשון אבל היכא דמצאה טהורה מהני אפי' בראשון ע"ש מ"מ לענין הדין שוים דמהני בדיקת שחרית ביום א' ואם כן עכ"פ בכתמים דרבנן יש לסמוך על הרשב"א והיש מקילין שברמב"ן

כתב בספר מע"מ דף ש' וז"ל וכל ירא ה' צריך להזהיר ע"ז דלא מהני בדיקת שחרית כשפוסקת ביום הראשון כ"א סמוך לביה"ש ולפמ"ש לעיל צריך נמי להזהר שיהיה מוך דחוק אצלה כל ביה"ש: (יא) תלבש חלוק. לשון המרדכי בשם הרוקח תלבש חלוק לבן שאם תראה עוד שיהא ניכר בחלוקה הביאו ב"י: (יב) שתרחץ ולובשת לבנים. והטעם בכל זה דאולי נתלכלך גופה או חלוקה באיזה כתם ותמצא תוך ז"נ דאז אין תולין כמבואר בסמוך סעיף יו"ד לשון מנ"י ושפת יתר הוא דכ"ש אם היה הדין דתולה בו צריכה לכתחלה שתרחץ ותלבוש לבנים דשמא תראה אחר כך ותתלה בו: (יג) אבל בשעת הדחק. כתב בס' מע"מ דף ש' ע"ב וז"ל ורמ"י הוסיף בלשונו שתוכל לספור ז"נ בלא רחיצה כלל מיהו נראה לי דלאו לאפוקי רחיצת פניה שלמטה דכולי האי א"א לומר שלא תוכל למצוא מים מועטים בכדי רחיצת הפנים שלמטה וכו' ויותר משמע דאין ה"נ שנתכוין אפילו על פניה שלמטה וכשהיא דחוקה כ"כ שאין לה מים כלל וכלל דאלת"ה הא אמרן דרחיצת כל גופה אפילו שלא בשעת הדחק אינה אלא לכתחלה א"ו דהכא אפי' פניה שלמטה א"צ ומ"מ ודאי קנוח קאמר לנקותה במאי דאפשר ופשיטא דלא סגיא בלא"ה עכ"ל ופשוט דיכולה לרחוץ פנים שלמטה עם מי רגלים כשהיא דחוקה ואין לה שאר מים כלל וכן שמעתי שנהגו כן: (יד) פעמים בכל יום. וז"ל הסמ"ג בשחרית כשעמדה ממטתה וערבית כשהולכת לבה"כ קודם שיהיה לילה וכ"כ התוספות פ"ק דנדה ד"ז ע"ב דע"כ לא פליגי תנאי במתני' דף ס"ח ע"ב אלא בדיעבד היכא דלא בדקה כ"א ראשון ושביעי אבל לכתחלה כ"ע מודים לר"ע דצריכה לבדוק בכל יום וכ"כ הרא"ש פרק התינוקת ושאר פוסקים וכ"ה בס' בעה"נ ומ"ש פעמיים בכל יום כ"כ בסה"מ וסה"ת וסמ"ק והמרדכי בשם הרוקח וטעמם דהכי תנן בפ"ק די"א ואע"ג דאסיקנא התם דלא אמרו אלא לטהרות אבל לבעלה לא בעיא בדיקה וכדלעיל סימן קפ"ו היינו דוקא לאחר שטבלה שהרי היא בחזקת טהורה לבעלה אבל בספירות ז"נ דהיא בחזקת טמאה צריכה בדיקה פעמיים שחרית להוציאה מידי ספק שמא ראתה בלילה שלפניו וערבית להוציאה מידי ספק שמא ראתה ביום דבספירת ז"נ לבעלה צריכה בדיקה כמו לטהרות אחר שטבלה כ"כ הב"ח לדעתם ועיין מש"ל: (טו) אחת שחרית. הרא"ש בפ' התינוקת ובהלכות נדה בקצרה שסידר סוף מסכת נדה כתב וז"ל ובאותן ז' ימים תבדוק בכל יום עצמה וחלוקה בבדיקה יפה וכו' ותימא על הטור והש"ע שכתבו סתם צריכה להיות בודקת וכו' ולא כתבו בפירוש עצמה וחלוקה וכמ"ש הרא"ש ז"ל

כתב הגאון מהר"ג בשו"ת שב"י סימן ל"ו בנדון האשה שמצאה תמיד בבדיקתה קרטין קטנים שנימוחו ע"י הרוק וז"ל ועוד אמינא באשה זו להקל ולהחמיר דהיינו שעכ"פ אחר וסתה גמורה תצטרך להפסיק בטהרה גמורה וכו' וזהו לפי דעתי ודאי אפשרי וצריכה מן התורה הפסק טהרה בלי פקפוק ומאז ואילך כיון שיש לה וסת קבוע לימים וכו' לא תבדוק א"ע כלל ועל סמך בדיקה אחת תטבול וכו' אף שלא ראיתי לאחד מן הראשונים שהעלו על לבם והזכירו שום דבר מענין קולא בבדיקתה מ"מ מאחר שאנן פסקינן דאם לא בדקה רק פעם ראשונה די בזה אם כן טוב לנו לסמוך על קולא זאת מלבדוק אותה ולהקל אח"כ בענין ראייתה הנ"ל ויש לזה ראיות גמורות ואין כאן מקום להאריך וכ"ש אחר טבילתה לבעלה א"צ בדיקה וכו' ובאמת מה טוב היה אם היה באפשר שתבדוק לבסוף גם כן אבל מי יודע שתהיה נקיה והארכתי בזה גם כן וכו' וכן הוריתי כמה פעמים עכ"ל לכאורה משמע מלשונו דדי בבדיקת הפסק טהרה שלה ובכל ז' ימי נקיים לא תבדוק עצמה כלל רק שתסמוך על בדיקת ההפסק לחוד וזה ודאי א"א דא"כ לא הוי ספירה כלל ולא עלו לה לנקיים כלל וכמבואר כאן בש"ע וע"כ יש קיצור בדבריו דבדיקה חדא צריכה תוך ז"נ לכ"ע ובלא"ה לא סגיא לה ומלבד הבדיקה של ההפסק שלה מצריך עוד בדיקה א' תוך ז"נ מ"מ גוף הדין מה שהקיל שלא תבדוק עצמה בכל יום מן ז"נ כתקנת חכמים מחשש שמא תמצא בבדיקתה קרטין קטנים ותצטרך להקל שלא תאסור לבעלה ע"כ מוטב לבטל תק"ח שלא תבדוק כלל כי אם בדיקה אחת שהוא מעכב אפילו דיעבד לא ידעתי מנ"ל זה וגברא חזינא וראיותיו לא חזינא ולכאורה יש ראיה לדבריו ממ"ש בביאורי מהרש"ל להסמ"ג אהא דכתב שם דרואה מ"ת לא תבדוק בשפופרת לבעלה הראשון שמא תמצא דם בראשו של מוך ותאסר אכ"ע וז"ל לכאורה י"ל מכאן שמי שיש לו בביתו דבר שיש בו חשש ספק איסור וכו' וירא לבדוק אחריו שמא ימצא ותאסור דמותר לאוכלו בלי בדיקה וכו' ונ"ל שיש לחלק דהכא יש ספקות דאפילו אם תמצא דם למעלה שמא ראויה היא לשני שאין כל האצבעות שוין ועל סברא זו אין אנו רשאין לסמוך אע"פ שאפשר שהיתר גמור הוא משום הכי אינו מחויב לגרום שיבא לידי ספק אדרבה קצת איסור יש בדבר לעגן האשה חנם את"ל שהוא היתר אבל גבי תולעים אם ימצאהו אסורים בודאי אם כן כשאין הפסד בבדיקת מצוה וחובה היא ולא נעלים עינינו עכ"ל מהר"י א"ש וה"ה מה שאינו מוזכר בתלמוד בהדיא דטרפה רק מחומרת הגאונים נמי רשאי שלא לבדוק ומה"ט משליכים הקצבים ראשי הכבשים בימות החמה עכ"ד לפ"ז י"ל דה"ה בנ"ד אך אין הנדון דומה לראיה דשאני התם דכל עיקר הבדיקה אינה אלא משום החשש ספק איסור זה שפיר י"ל כיון דאינו איסור ודאי אף אם ימצא משום הכי כשר הדבר שלא לבדוק כלל אבל הכא דבלא"ה מצות חכמים שתבדוק בכל יום מז"נ שלה הן מטעם דלהוי ספורים בדוקים והן מחשש שמא תראה דם וכמש"ל דתוך ז"נ החמירו כמו לטהרות מנ"ל דרשאין אנו לבטל מצות חכמים מחששא זו שמא תמצא קרטין אלו ויכנוס ספק ונדנוד איסור בלבנו ול"ד למ"ש הרשב"א בתה"א דתולין במכה אפילו בשעת וסתה לדידן דקיי"ל וסתות דרבנן וכתב אע"ג דקיי"ל בעבר זמן וסתה דאסורה לשמש עד שתבדוק וכ"ש זו שרואה ואיך תתיר ותירץ דשאני הכא דלא אפשר ואין דנין אפשר משא"א ולא אמרו תבדוק אלא בדאפשר אבל לא בדלא אפשר עכ"ד התם לא אפשר בבדיקה דאף אם תמצא תולה במכה משא"כ בנ"ד אם תמצא דם ממש טמאה מנ"ל לבטל מצות חכמים והא יש ללמוד מדברי הרשב"א למאן דס"ל דתולה במכה אפילו בספירת ז"נ ועיין מש"ל בכה"ג דיש לה מכה א"צ לבדוק בכל יום כיון דמצות בדיקה בכל יום אינה אלא מדרבנן דאי מדאורייתא צריך בדיקה בכל יום אין לחלק בין לכתחלה לדיעבד ואמאי אינו מעכב אלא ראשון וז' וכמ"ש בסמוך א"כ דמי' לוסתות דרבנן דמקיל בה הרשב"א ז"ל כיון דלא אפשר ועיין מ"ש בסמוך משא"כ באפשר אין ראיה לבטל מצות חכמים משום כדי שלא יכנוס ספק בלבנו

ותו ק' לי על הגאון מהר"ג ז"ל כיון שפסק המחבר בש"ע דאין להקל אפי' בדיעבד בלי בדיקה תחלה וסוף ומבואר בב"י משום חשש ספק איסור כרת דס"ל דמאן דפסק דבעי בדיקה תחלה וסוף מדאורייתא הוא שלא הוי ספירה כלל בלא בדיקה תחלה וסוף וכמ"ש בסמוך ואיך עלה על, דעתו להקל במקום שהמחבר לא רצה להקל מחמת חומר האיסור וצע"ג: (טז) ואם לא בדקה בכל הז' אלא פ"א. כ' הש"ך תוך ז"נ מלבד הבדיקה דהפסק טהרה דלעיל סעיף א' עכ"ל בס' תפל"מ הק' על המחבר כיון שפסק כדעת הסמ"ג וסיעתו דצריך בדיקה שחרית וערבית ודלא כהרא"ש דלא מצריך אלא בדיקה א' בכל יום ולדעתם לא מהני אפי' בדיעבד בדיקת ראשון ושביעי כ"א כשבדקה פעמיים בכל יום וכמבואר בהדיא בסמ"ג הביאו ב"י כאן וז"ל וסמ"ג כ' וז"ל הלכה למעשה הוא כו' ואם שכחה ולא בדקה עצמה כ"א ביום שפסקה בו לערב ולמחרת שהוא יום א' של ספירה בדקה עצמה שחרית וערבית ולא בדקה עצמה עד יום הז' כו' דמותרת וטובלת בלילה וטהורה וכו' עכ"ל ואם כן למה פסק כאן דסגי' בבדיקה פעם אחת וכן בסעיף זה שכתב וי"א שצריך שתבדוק ביום א' מהז' וביום הז' ואין להקל ע"כ והיינו כדעת הסמ"ג וסיעתו דפסקו כר"ח והיה לו לבאר דצריך נמי בדיקה פעמיים ביום א' וביום ז' פעמיים

ולפענ"ד נראה דלק"מ דעד כאן לא החמיר המחבר לפסוק דאפי' בדיעבד לא מהני בלא בדיקת יום א' ושביעי אלא משום דאין להקל באיסור כרת וכמ"ש בב"י כאן ואביאנו בסמוך דס"ל דמאן דמצריך בדיקת ראשון וז' מדאורייתא קאמר דלא סגיא בלא"ה דלא מיקרי ספורים לפנינו כי אם בבדיקת ראשון ושביעי כמו שיתבאר בסמוך אבל לענין בדיקת פעמיים