סדרי טהרה פ

(ב) בטהרה. כ' הש"ך וז"ל ביהש"מ ולא ידעתי כוונתו הא מבואר כן בש"ע ובדיקה זו תהיה סמוך לביהש"מ: (ג) רק שחרית. כ' הש"ך היינו מיום ב' מדאורייתא ואילך כדלקמן ס"ב עכ"ל ועיין מש"ל: (ד) להחמיר לכתחלה. עיין מש"ל דנלע"ד בראתה יום א' אפילו בדיעבד בעינן שיהיה מוך דחוק כל ביה"ש: (ה) מאחר דהקהל. כ' הש"ך וז"ל אע"פ שעדיין היא לא התפללה ערבית תה"ד שם עכ"ל ועי"ל סי' שע"ה ס"ק י"ד מ"ש לחלק בין האי דהכא לאבל: (ו) אפילו עשו הקהל שבת. כ' הש"ך אפילו התפללה היא ג"כ ועשתה שבת מותר ואע"ג דגבי אבל פסק לקמן דאפילו בדיעבד אותו היום אינו עולה עי' ש"ך לקמן סימן הנ"ל ס"ק ט"ו מ"ש לחלק בזה מיהו גם כאן כ' הש"ך בשם אביו וכ' שכן נראה מן המהרש"ל בתשו' סימן פ"ב דאם היא התפללה ערבית דאין להקל אפילו דיעבד

תו כ' וז"ל מ"מ מבואר מהאגור שהבאתי דאף להמקילים היינו עד כ"ד שעות וא"כ כשהיום גדול כ"כ חשבינן יום ולילה שוין וכמש"ל סי' קפ"ד ס"ק ז' אבל בתר הכי לכ"ע אסור עכ"ל דבריו מגומגמי' וכבר השיגו ע"ז כל האחרונים אלא דלעולם הבדיקה תהיה עד סוף היום הן ביום ארוך או ביום קצר ומ"ש האגור כ"ד שעות לפי שמעולם אין בלילה ויום יותר מן כ"ד שעות

כתב הב"ח וז"ל נלפע"ד דבקיץ כשמתפללים הקהל ערבית בעוד היום גדול דיותר נכון היה שתבדוק עצמה לאחר תפלת ערבית בעוד שהוא יום סמוך ללילה שהוא כמו שעה או יותר או פחות לאחר תפלת ערבית אלא הואיל ונפק מפומיה דמהרא"י דאין להפסיק בטהרה אלא קודם תפלת ערבית כמ"ש בתה"ד סימן רמ"ח צריך ליזהר לכתחלה להפסיק קודם תפלת ערבית מיהו לכתחלה צריך עוד לבדוק עצמה גם אחר תפלת ערבית בעוד שהוא יום היותר סמוך ללילה שאפשר שזאת היא עיקר ההפסקה בטהרה אבל דיעבד אם לא חזרה ובדקה אחר תפלת ערבית א"נ דיעבד אם לא בדקה קודם תפלת ערבית מורין לה שתהא בודקת לאחר תפלת ערבית לכתחלה ותתחיל למנות מיום המחרת שזו היא עיקר ההפסקה בטהרה ביום שהוא יותר סמוך ללילה שאפשר כנ"ל ולפ"ז מ"ש בהגהות ש"ע דאם נתקלקלה תוך ימי ספירתה סמוך לערב שראתה דם או מצאה כתם אחר ברכו דמפסיקין בטהרה אף לאחר ברכו דחשבינן לה לדיעבד דמשמע דוקא תוך ימי ספירתה אבל בתחלת ספירתה אם ראתה דם אחר ברכו אע"פ שעוד היום גדול אינה מפסקת וכו' ליתא אלא אף בתחלת ספירתה מפסקת בטהרה אפילו אם ראתה דם סמוך לערב כיון שעדיין יום גמור הוא ואדרבה זו עיקר ההפסקה בטהרה כדפי' ואם לא ראתה שום דבר לא דם ולא כתם אלא שלא הפסיקה קודם ברכו אף בעל הגהות ש"ע מודה דמפסקת בטהרה לאחר ברכו אפילו עשו הקהל שבת כדכ' באגור ע"ש מהר"י מולין ומפורש כך בהג"ה להדיא עכ"ל והש"ך ס"ק ה' כ' דאף הרב בהג"ה מודה לזה דאפילו אם ראתה דם סמוך לערב מפסקת אחר ברכו בתחלת ספירתה וה"ק אפילו פסקה קודם ברכו לא אמרינן כיון דפסקה קודם ברכו א"כ חשיב אחר ברכו לדידה לילה אלא אם נתקלקלה אח"כ מפסקת אפילו אחר ברכו והיינו שכ' הרב ובדיעבד אין לחוש ואם היא רואה דם עד סמוך לערב פשיטא דאין דיעבד גדול מזה ומתחלת להפסיק אחר ברכו ומ"ש ונוהגין לכתחלה ליזהר היינו היכא דאפשר כגון שאינה רואה דם קודם וק"ל עכ"ל: (ז) ובדיעבד אין לחושב. ר"ל באם שגגה או פשעה ולא בדקה קודם ברכו בודקת ופוסקת בטהרה דאחר ברכו כמ"ש סמוך בשם הב"ח וש"ך

כתב הט"ז סק"א וז"ל רש"ל בתשובה סי' פ"ב כ' דכיון שנשים מתחילין למנות מיום ו' כמ"ש בסעיף י"א פשיטא שיכולה למנות אפילו אחר תפלת ערבית עכ"ל מפשטיה דלישנא משמע דהרש"ל כ"כ על דין זה שיכולה להפסיק בטהרה אפי' אחר תפלת ערבית כיון שהתחילה למנות מיום ז' לראייתה וז"א דלעולם צריך שתהיה ההפסק טהרה ביום דווקא אף אם פוסקת בטהרה בשביעי שלה צריך שתהיה הפסקת טהרה ביום וכיון דחשבינן לאחר תפלת ערבית ללילה מה מהני מה שמתחילין למנות מיום ו' והרש"ל לא כ' כן אדינא דהכא אלא מה שנהגו להחמיר שלא למנות נקיים אלא מיום ו' לראייתה אהא כ' דלפי מנהג זה אם ראתה אחר ערבית ביום א' ועדיין הוא יום יכולה ללבוש בגדים נקיים בסוף יום ה' ומונה מיום ו' וכמ"ש הש"ך בשמו לק' ס"ק י"ט והט"ז נתן במקום לטעות בדבריו וכבר העיר בזה בס' א"מ:

(ח) תוך ימי ספירתה. כבר כתבתי סמוך דלאו דוקא אלא ה"ה בתחלת ספירתה כשהיא מפסקת בטהרה קודם ברכו וחזרה וראתה אחר ברכו או שראתה עד סמוך לערב דפוסקת בטהרה לכתחלה אפי' אחר ברכו אף שלכאורה דברי הרמ"א אין מורין כן ודברי הש"ך שכתבתי בסמוך דחוקים כפי לשון הרמ"א וכ"כ בס' מנ"י מ"מ כ' דיש לסמוך על דברי הש"ך והב"ח מיהו מה שמסיים המנ"י בזה וז"ל ובפרט לדידן כמ"ש בסק"ג עכ"ל טעה בדברי הט"ז במ"ש בשם רש"ל שכתבתי בסמוך ובס' סולת למנחה מתנצל עצמו וכ' שגם כוונתו דהרש"ל קאי על האי דין דלקמן סעיף י"א ע"ש אבל ממ"ש כאן מבואר שלא הבין כן:

(ט) צריכה לבדוק עצמה. מבואר דס"ל להמחבר דבראתה ב' או ג"י לכתחלה צריכה שתבדוק ותפסוק בטהרה סמוך לבה"ש אבל א"צ שיהא שם מוך דחוק כל ביה"ש אלא למצוה מן המובחר וכמ"ש בסעיף א' אבל אם ראתה יום א' ופסקה בטהרה בו ביום צריך שיהא שם מוך דחוק כל ביה"ש וכ"כ הרמב"ן בהלכותיו פ"ב וכ"כ המ"מ בשמו פ"ו דהלכות א הביאו ב"י סי' זה דאם ראתה יום אחד ופסקה בטהרה בו ביום אינה מונה מיום המחרת אא"כ היה ידה בעיניה כל ביה"ש וכ' הב"י שתיקון זה במוך דחוק קורא הרמב"ן ידיה בעיני' כל ביהש"מ דא"ל דידי' בעיני' ממש כל ביה"ש קאמר דזה דבר שא"א לעשות כן עכ"ל ונ"ל שטעמו של הרמב"ן ז"ל דמצריך ידי' בעיניה כל ביהש"מ בפסקה בטהרה ביום הראשון ולא סגי בבדיקה סמוך לבהש"מ משום דגרסינן בש"ס דס"ח על פלוגתא דפליגי במתניתין שם נדה שבדקה עצמה יום ז' שחרית ומצאה טהורה וביהש"מ לא הפרישה ולאחר הימים בדקה ומצאה טמאה הרי היא בחזקת טהורה וכו' רי"א כל שלא הפרישה בטהרה מן המנחה ולמעלה ה"ז בחזקת טמאה וחכ"א אפילו בשני' לנדתה בדקה ומצאה טהורה וביהש"מ לא הפרישה וכו' ה"ז בחזקת טהורה ופירש"י וג' מחלוקות בדבר לת"ק שביעי הוא דמטהרתה בדיקת שחרית אבל שני לא ולר"י אפילו בדיקת ז' שחרית לא מטהרת' עד שהפרישה ביהש"מ ולרבנן בתראי אפילו בשני ע"כ ומייתי בגמרא ברייתא תני אמרו לו לר"י אלמלי ידי' מונחת בעיני' כל ביהש"מ יפה אתה אומר עכשיו אימור עם סילוק ידי' ראתה מה לי הפרישה בטהרה בז' מן המנחה ולמעלה מה לי הפרישה בטהרה בראשון וכו' מבואר דס"ל לחכמים דפליגי על ר"י דאם אין ידיה מונחות בעיניה כל ביהש"מ לא עדיפא בדיקת ביהש"מ מבדיקת שחרית וכי היכי דבדיקת ביהש"מ מהני בדיעבד ה"נ בדיקת שחרית מהני צ"ל דאע"ג דאף החכמים ס"ל דלכתחלה תפסוק בטהרה סמוך לבהש"מ וכמ"ש הב"י כאן ושאר פוסקים היינו לכתחלה ראוי לאחר ההפסק טהרה כל מה דאפשר אבל לר"י דס"ל דאפילו בדיעבד לא מהני עד שתבדוק מן המנחה ולמעלה בז' ע"ז השיבו החכמים כיון דאין ידי' בעיניה כל ביהש"מ אפ"ה מהני לדידך ולא חיישינן לשמא ראתה אחר הבדיקה משום דמוקמינן אחזקת בדוקה וטהרה ה"נ להוי מועיל בדיעבד בדיקת שחרית ובשאר יומי אפילו אינה בשביעי לפ"ז בראתה יום אחד ופסקה בטהרה בו ביום דס"ל להרמב"ן וסיעתו דלא מהני בדיקת שחרית דוקא בשני הוא דאמרי רבנן בתראי דמהני אבל לא בראשון ע"כ דאף בדיקת ביה"ש לא מהני אא"כ ידיה בעיניה כל ביהש"מ דאל"כ קשיא אף לרבנן בתראי מה שהשיבו לר"י אלא ע"כ לרבנן בתראי דפסקינן כותייהו לא שרי הפסק טהרה ביום ראשון אא"כ ידי' מונחות בעיני' כל ביהש"מ דהיינו ע"י מוך דחוק שמונח שם כל בהש"מ לפ"ז אפילו בדיעבד לא מהני אם לא היה מונח שם מוך דחוק כל ביהש"מ אם ראתה יום א' ופסקה בו ביום כנלע"ד ומ"ש בס' בעה"נ על דברי המחבר אלו וז"ל לשון הרשב"א בת"ה וכ"כ הטור בשם אביו כו' ליתא אלא המחבר פסק כהרמב"ן בהלכותיו וכמ"ש

ונ"ל דכל הפוסקים דס"ל דבדיקת שחרית לא מהני בפסקה בטהרה ביום הראשון ס"ל דלא מהני בפסקה ביהש"מ כ"א ע"י מוך דחוק כל ביהש"מ וכ"נ מהמ"מ לפי מה שמפ' הב"י כאן לדעתו דס"ל דאף הרמב"ם ס"ל כהרמב"ן בזה וכן מבואר בבד"ה להרא"ה דף קס"ו ע"ש ומעתה אני תמה על הרמ"א בהג"ה דפסק כהמחבר בזה דבדיקת שחרית לא מהני ביום הראשון ופסק בדיעבד אם בדקה עצמה סמוך לביהש"מ ומצאה עצמה טהורה אע"פ שלא היה המוך אצלה כל ביהש"מ סגי לא ידעתי מנ"ל זה והמ"מ הנרשם בהגהות רמ"א לא ידעתי לכוין שאין מכל הפוסקים אלו שמביא שום ראיה דס"ל הכי ועיין גם הרי הוכחתי מסוגי' דגמ' דאין לחלק בין בדיקת ביה"ש כשלא היה ידיה מונחות שם כל ביהש"מ ובין בדיקת שחרית דאם בדיקת ביהש"מ מהני כה"ג אף בדיקת שחרית מהני וכיון דפסק הרמ"א ז"ל דבדיקת שחרית לא מהני בראשון אף בדיקת ביה"ש לא מהני אם לא הי' ידיה מונחות בעיניה כל ביה"ש הגם שהתוס' שם ד"ה א"ל כתבו דביום הראשון שפיר יש לחלק בין בדיקת שחרית ובין בדיקת ביה"ש אע"פ שאין ידיה מונחות שם כל ביה"ש וז"ל דכיון דהוחזק' רואה שחרית דין הוא להצריכה הפרש' מן המנחה ולמעלה בלא חומרא אלא מן הדין ואין לנו להחמיר ולספק שמא עם סילוק ידיה ראתה להצריכה בדיקה בסוף היום אבל ר"י שבא להחמיר ולספק דאפילו בשלא ראתה שחרית אלא בבדקה עצמה ומצאה טהורה הוא מצריך הפרשה גם בסוף היום היה לו להחמיר ולבדוק מספק שמא עם סילוק ידיה ראתה עכ"ל והם כ"כ לפי שיטתם דמחלקי' כן אף בשאר ימים בין ראתה בו ביום או לאו לפ"ז י"ל כן לדידן לחלק בין יום ראשון לשאר ימים אך דברי התוספות דחוקים מאוד בחילוק זה שמחלקים אלא שהם מוכרחי' לחלק כן מכח קושיתם דלימא ר"י לנפשי' ע"ש וכל זה לשיטתם שכתבו שם בדיבור זה דהא דאמר ר"י לעיל דף נ"ג ומה אילו נדה שלא הפרישה בטהרה מן המנחה ולמעלה לא תהא בחזקת טומאה וכו' דאלמא אף ר"י בעי הפרשה מן המנחה ולמעלה מיירי כשהפרישה ביום שראתה בשחרית בהא הוא דצריך הפרשה מן המנחה ומעלה והכא מיירי בבדקה שחרי' ומצאה טהורה ואהא קשי' להו דלימא ר"י לנפשיה והוכרחו לדוחק הזה שכתבו בתירוצם אבל הפוסקים דפסקו דדווקא ביום הראשון לראייתה הוא דלא מהני בדיקת שחרית אבל ראתה ב' או ג"י מהני בדיקת שחרית בשני או בשלישי אף שראתה בו ביום לא ס"ל כתי' תו' כאן וי"ל דס"ל כתירוץ ראשון בתוספות דנ"ג דהא דקאמר ר"י אלו נדה שלא הפרישה בטהרה מן המנחה ולמעלה לא תהא בחזקת טמאה מיירי בלא בדקה כלל וכיון שלא בדקה גם מן המנחה ולמעלה הא לא היה לה הפסק טהרה כלל מש"ה היא בחזקת טמאה אבל אם בדקה בצהרים ומצאה עצמה טהורה היה מהני אע"פ שראתה גם בו ביום וכן צ"ל דהכי סבירא ליה להרשב"א כתי' א' וצ"ל הא דנקט ר"י מן המנחה ולמעלה לאו דוקא אלא ה"ה אם בדקה מקודם ומצאה טהורה אלא דנקט מן המנחה ולמעלה לפי דלכתחלה יש לה לבדוק מן המנחה ולמעלה וכמש"ל ולפ"ז לק"מ דר"י אדר"י ולא ק' נמי דנימא ר"י לנפשיה דהא השתא סבר ר"י דלעולם מהני בדיקת שחרית וצהרים אלא דלכתחלה קאמר דיש לאחר הפרשת טהרה מן המנחה ולמעלה ולא מק' אלא על רבי יהודה דס"ל דאף בדיעבד לא מהני בדיקת שחרית ואהא מק' שפיר כיון דלדידך חיישינן אפילו בדיעבד שמא, עם סילוק ידיה ראתה א"כ אף בה"ש לא יועיל וכמש"ל ואין אנו צריכין לדוחק של התוספות ואם כן מנ"ל להרמ"א ז"ל דהפוסקים דס"ל דבדיקת שחרית לא מהני בראשון דיועיל ביה"ש אף אם אין ידיה מונחות בעיניה כל ביה"ש ואדרבה נראה דכל הפוסקים העומדים בשטה זו דל"מ ביום אחד בדיקת שחרית ס"ל כהרמב"ן ז"ל דמצריך מוך דחוק מונח שם כל ביה"ש אם פסקה בטהרה ביום ראשון וצ"ל דהרמ"א מכריע כן מדעתיה דנפשיה בפשרה בין הפוסקים ולדעתי צע"ג

לכן נלע"ד שאין להקל בלא מוך דחוק מונח שם כל ביה"ש אם הפרישה בטהרה ביום הראשון אפי' בדיעבד וכדעת הרמב"ם והרמב"ן והרא"ה והכי משמע פשטי' דסוגיא ונ"מ לדידן היכא דחזרה וראתה בתוך ימי ספירתה דכיון שלא ראתה רק יום א' לא מהני בדיקת שחרית כמ"ש הש"ך ס"ק ו' אם מפסקת בטהרה בו ביום צריך שיהא מוך דחוק כל ביה"ש ואפילו בדיעבד מעכב אם לא היה מונח שם מוך דחוק דאינה מונה ממחרת א"נ נ"מ בכלה שרוצה להפריש בטהרה ולא ראתה רק יום א' ורוצה להפריש בטהרה בו ביום דצריך מוך דחוק שם כל ביה"ש: גם מה שפסק הרמ"א דבדיקת שחרית מהני בשאר ימים חוץ מן יום הראשון אפי' ביום שראתה בו אף שדרכו לפסוק כתוס' והרא"ש כאן נמשך אחר דברי הב"י שמפרש דאף הרא"ש ס"ל הכי ומ"ש הרא"ש ואחר שיפסוק הדם תבדוק עצמה יפה יפה ובדיקה זו תהיה ביה"ש וכו' כ' הב"י דהרא"ש לא כ' כן לפסק הלכה אלא לרווחא דמלתא דאפי' מאן דסבר דבהפסיקה ביום א' נמי סגיא בבדיקת שחרית מודה דבאיזה יום שתפסוק עדיף טפי למיבדק ביה"ש דמרחקה נפשה מידי נדנוד ספק כו' ועוד האריך בזה ע"ש אבל בס' תפל"מ היטיב לראות שכ' דהרא"ש ס"ל כשיטת התוס' דף ס"ח שהבאתי לעיל ולדעתם אין חילוק בין יום ראשון לשאר ימים אלא כל שראתה ומפסקת בטהרה ביום שראתה בו צריך הפסק טהרה ביה"ש שהוא מן המנחה ולמעלה וכפירש"י במתני' והרע"ב שם וגם הרא"ש מיירי בכה"ג כשהיא מפסקת בטהרה ביום שראתה בו דאז מצריך הפסק טהרה קודם ביה"ש ובזה נסתלק תמיהת ב"י דאיך יפסוק הרא"ש כיחידאי כר"י דמתני' דלפ"ז לק"מ אלא דס"ל דלכ"ע באם שהפסיקה ביום שראתה בו אין חילוק בין יום ראשון לשאר ימים וזה דעת הטור שכ' שהרא"ש חולק על הרשב"א לפי דהרשב"א ס"ל דאפי' ביום שראתה בו מהני בדיקת שחרית וע"ז כתב דהרא"ש חולק ע"ז דלא מהני בדיקת שחרית אם הפסיקה בטהרה ביום שראתה בו ואף שהתוס' בדף נ"ג תירצו עוד תי' אחר וכמו שהבאתי לעיל בשמם מ"מ כתבו נמי בתירוצם ב' כמ"ש כאן וי"ל דהרא"ש תפס תי' זה עיקר גם רש"י שם ד"ה לא תהא בחזקת כו' ס"ל כתי' זה של תוס' שכתבו כאן בדף ס"ח וכמ"ש מהרש"ל בכוונת דברי רש"י

מיהו מה שפירש"י לקמן דף ס"ח ע"ב ד"ה מי איכא למ"ד וכו' סותר פירושו מה שפי' בדף נ"ג דהא למה שפי' בדף נ"ג ס"ל דר' יוסי מודה דאם הפסיקה בטהרה ביום שראתה בו דלא מהני בדיקת שחרית א"כ קשה מאי קאמר ר' בראשון טעיתי שלא שאלתי וכו' מאי מבעיא ליה הא בראשון ודאי דלא מהני בדיקת שחרית דהא אפי' בשאר ימים אם ראתה לא מהני בדיקת שחרית בו ביום וכן הקשה מהרש"א שם וע"כ צ"ל כתירוצו דמבעיא ליה אי מהני מן המנחה ולמעלה או לאו דדלמא בראשון שהוחזקה מעינה פתוח אינו מועיל אפילו בדיקת ביה"ש א"כ קשה איך פי' לקמן וז"ל אבל בראשון דהוי פתיחת מעינה ליכא למ"ד דאם בדקה בצהרים ומצאה טהורה דתהוי הפרשה עכ"ל מבואר דס"ל דהש"ס מתמה על בדיקת צהרים ואהא משני אין והתניא וכו' אלמא ס"ל להש"ס דלר' מבעיא ליה אי מהני בדיקת צהרים והא ליתא לפי מה שפי' בדף נ"ג דלפי' זה לא מבעיא ליה לרבי אלא אי מהני בדיקת ביה"ש וכמש"ל מ"מ להרא"ש י"ל דתפס תי' תוס' שבדף ס"ח עיקר וכפירש"י דף נ"ג ואין להקשות דאי ס"ל להרא"ש הכי א"כ ע"כ מפרש דמיבעיא ליה אי ביום הראשון מהני הפרשה אפי' ביה"ש וכמ"ש מהרש"א ואיך סתם וכ' דתפרוש ותבדוק ביה"ש היה לו לפרש דביום הראשון אפי' ביה"ש לא מהני י"ל דס"ל להרא"ש בהא כרשב"א שכ' בתה"א כיון דאמר ר' טעיתי שלא שאלתי ויהיב טעמא למילתיה אטו וכו' ראשון נמי וכו' וברייתא תני בהדיא דמהני הפסקה בראשון בטהרה יש לפסוק דמהני אפי' בראשון

היוצא מזה דאפילו אם פסקה בטהרה בשאר ימים אם ראתה בו ביום צריך שתבדוק סמוך לביה"ש דוקא ובדיקת צהרים לא מהני כדי לחוש לדעת התוס' וכפירש"י בדף נ"ג וכדעת הרא"ש לפי מה שהבין הטור לדעת אביו הרא"ש דחולק על הרשב"א וס"ל דבדיקת שחרית לא מהני אפי' בפוסקת בשאר ימים מיהו מוך דחוק ודאי דאינו מעכב בשאר ימים אפי' בפוסקת ביום שראתה בו דהא לשיטת התוס' וסיעתו צריכין אנו לחלק כמ"ש התוס' דדוקא אם באנו להחמיר מחמת חומרא שלא מן הדין הוא דיש לחוש אף בבדקה סמוך לביה"ש דשמא עם סילוק ידיה ראתה אבל היכא דראתה בו ביום דמן הדין הוא דבודק' מן המנחה ולמעלה הואיל וראתה בו ביום ותו לא חיישינן דשמא אח"כ ראתה כמו שהוכיחו מכח קו' דלימא ר"י לנפשיה והן אמת כי לולי דבריהם הייתי אומר ליישב קושייתם דמקשי' דלימא ר"י לנפשיה דלק"מ דהנה הב"י כתב דהא דאמר מן המנחה ולמעלה ר"ל מן מנחה קטנה ולמעלה שהוא ב' שעות וחצי קודם הלילה ע"ש ואני תמה איך כ' כן בפשיטות הא רש"י פי' כאן במתני' וכ"פ הרע"ב דהא דאמר ר"י מן המנחה ולמעלה היינו ביה"ש וכפירש"י לקמן דנ"ג ע"א ולדעתם צ"ל הא דאמר מן המנחה ולמעלה לאו מתחלת זמן מנחה קאמר אלא מסוף זמן מנחה קאמר שהוא עד ביה"ש אך הרא"ה בס' בד"ה כ' דמן המנחה דקאמר היינו תחלת