סדרי טהרה עו

ודבריו נכונים וזה דלא כב"י סי' קצ"ו ועיין במע"מ פ' התינוקת ע"ש לפ"ז כיון דבשעת גמר ביאה אין האבר מגיע רק עד בין השינים וגבי לול כ' הרמב"ם דהאבר נכנס לפנים מן הלול בשעת גמר ביאה מבואר כדברינו שכתבנו לעיל דבין השינים הוא למעלה והלול הוא למטה לצד חוץ גם מדכ' הרמב"ם ובשעת גמר ביאה האבר נכנס בפרוזדור מכלל דקודם גמר ביאה אין האבר בפרוזדור מבואר דאין הפרוזדור נמשך עד שפתות הערוה בכל משך של ביה"ח כי אם שיעור מה אחר בין השינים ולא במשך כל ביה"ח לפ"ז הא דאמרינן הוציא ראשו חוץ לפרוזדור הרי הוא כילוד מיירי אע"ג דראשו עדיין בביה"ח אפ"ה הרי הוא כילוד ומ"ש המהרש"א דממ"ש התוס' בד"ה וכדר"א מבואר דלא ס"ל כפירש"י שהקשו תימה וכו' אפי' הוציא ידו נמי טמאה החיה שנגעה בו וכו' וכ' ע"ז המהרש"א וז"ל ולפי מה שפירש"י בשמעתין דהוציא ראשו חוץ לפרוזדור בביה"ח כו' אין מקום לקושייתם דמש"ה נקט ראשו דהוי כילוד אבל בהוציא ידו חוץ לפרוזדור דאכתי בפנים בביה"ח לא נטמאה חיה במגע אפי' לרבא דטומאת ביה"ס הוא ולאביי בהיסט נמי לא מטמאה טומאה בלועה היא וע"כ הנראה דכל דבריהם וכו' לפי שיטתם בר"פ בהמה המקשה ובר"פ יש בכור דפרוזדור דשמעתין הוא ביה"ח דהשתא יצא ראשו חוץ לפרוזדור היינו יצא לחוץ לביה"ח דתו לא הוי טומאה בלועה וה"ק בשמעתין כגון שהוציא ראשו חוץ לפרוזדור דבהכי מיירי דמטמאה בפנים כבחוץ דהולד מטמא בפנים היינו בביה"ח אף אם לא יצא אלא ראשו וכולו מבפנים בביה"ח מיהו מ"ש התוס' בסמוך בד"ה שהוציא ולד כו' ור"ל דהתם ספיקו טמא אשיצא לחוץ א"א להולמו אלא לפי שיטת רש"י ותו לא מידי עכ"ל תמיה בעיני שהתוס' יסתרו דבריהם בפי' הסוגיא בשני דבורים הסמוכים זה לזה ולא ידעתי מעיקרא מאי קשיא ליה להמהרש"א ז"ל דנלע"ד דאף התוס' בדבור זה ס"ל כפירש"י ואפ"ה החיה שנגעה בו טמאה ואליבא דרבא דהלכתא כוותיה נגד אביי דס"ל דא"מ בית הסתרים הוא דמקשו הכי דגרסינן במס' חולין דף ע"א ע"א אמר רבה כשם שטומאה בלועה אינה מטמאה כך טהרה בלועה אינה מטמאה וכו' ואמרינן התם ע"ב אמר רבא תרווייהו תנינהו כו' ומשני כי קאמר רבא כגון שבלע ב' טבעות א' טמאה וא' טהורה דלא מטמיא מטמאה לטהורה והא עובר וחיה דכשתי טבעות דמיא וקא מטמא לה עובר לחיה ומשני דגזרו בה טומאה מדרבנן כדר"א גזרה שמא יוציא ולד ראשו חוץ לפרוזדור ע"כ ופירש"י כי קאמר רבא וכו' דאי ממתני' דקתני וכו' ה"א לאו משום בליעה היא אלא משום דמגע בית הסתרים לאו מגע הוא לענין טומאה וכו' אבל טבעת בטבעת לאו בית הסתרים שייך למימר בהו אע"פ שנטמנו באדם הרי הן כמונחים בתיבה ונטמאו אשמעינן רבה דטעמא דמתני' משום בלוע היא ואפי' חברתה לא מטמא עכ"ל הרי מבואר דלא שייך בית הסתרים אלא באדם שאין מקבל טומאה אם נגע בו טומאה בבית הסתרים שלו או להיפך שאם האדם טמא ונגע בבית הסתרים שלו לטהרות אין הטהרות מקבלין טומאה מן הבית סתרים של אדם אבל שני הטבעות המונחים בבית הסתרים של אדם וא' טמא וא' טהור מטמא הטמא לטהור דלא שייך כאן בית הסתרים דכמאן דמנחי בתיבה דמי וא"כ עוברה וחיה דכשתי טבעות דמיא מטמא זה לזה לכן הקשו תוס' שפיר אליבא דרבא דמאי אריא ראשו דאפי' הוציא ידו נמי דאף דמסיק התם דרבה אמר אפי' בשתי טבעות היינו דווקא בטומאה בלועה וכמ"ש התוס' שם דרבה יליף מקרא וגזה"כ הוא אבל בבית הסתרים לא אשכחן דממעט ליה קרא כיון דלא שייך בית הסתרים בשני טבעות מה"ת למעוטי דבקרא לא אשכחן אלא בבלועה כנלע"ד פשוט ומהרא"ה נדחק בזה ולפענ"ד נראה כמ"ש ולפ"ז מדויק מ"ש התוס' כאן דהא תו לאו טומאה בלועה היא ור"ל דאף שהוא בבית הסתרים מ"מ כיון דלאו בלועה היא נטמאה החיה בנגיעה ומעתה אין כאן שום סתירה בתוס' אלא ס"ל כפירש"י דאף שהוציא ראשו חוץ לפרוזדור מ"מ עדיין ראשו בביה"ח וכן פירש"י במס' שבת דף פ"ו ע"ב אשה אית לה פרוזדור כותלי בית הרחם בולט מן השינים ולחוץ ובית הרחם הוי מן השינים ולפנים עכ"ל נראה מדבריו שעד אותו בליטה שהוא מן השינים ולחוץ הוא הפרוזדור אבל בבהמה אין שום בליטה אלא ביה"ח לפני הרחם

עוד כתב מהרא"ה מדכ' הרמב"ם וצואר הרחם כולו והוא המקום הארוך שמתקבץ ראשו בשעת העיבור כדי שלא יפול הולד ונפתח הרבה בשעת לידה קוראין אותו פרוזדור מבואר דלא נקרא פרוזדור אלא צואר הרחם וא"ל דכל מה שהוא מן החדר ולחוץ נקרא צואר הרחם והוא על כל משך ביה"ח ז"א דהא כתב גבי בדיקת שפופרת שדוחקת את המוך עד שיגיע לצואר הרחם ואם נמצא דם על ראש המוך וכו' מבואר דצואר הוא סמוך לפתחו של חדר דאי ס"ד דצואר הרחם הוא בכל משך אותו מקום אם כן מה זה שכתב שדוחקת את המוך עד שיגיע לצואר הרחם הא מיד כשתכניס היא בצואר הרחם א"ו כדאמרן עכ"ד ונכון הוא אלא שדברי התוספות בר"פ בהמה המקשה ובר"פ יש בכור נראה כמתנגדים לפרש"י וכמ"ש מהרש"א שהבאתי לעיל מיהו מהרא"ה כתב דהתוספות דהתם לא נחתי לברר מקום הפרוזדור ביחוד רק שבאו להבדיל בין פרוזדור דפ' בהמה המקשה ודפ' י"ב דהוי עובי יריכים ובין פרוזדור בפ' י"ד דהוי בתוך גופה של אשה ולתפוס לישנא קלילא נקטי לישנא דביה"ח שהוא שם כולל לכל מה שהוא מן השינים ולחוץ ואה"נ דפרוזדור הוי לפנים מביה"ח והוא אמצעי בין החדר וביה"ח עכ"ד והיינו לתירוץ קמא של תוס' אבל לפי תירוץ ב' של תוספות ע"כ הפרוזדור נכנס לתוך ביה"ח וכמש"ל ניחא טפי דמ"ש התוספות דפרוזדור דהתם הוא ביה"ח אין ר"ל כל ביה"ח אלא חלק מביה"ח ועיקר כוונתם לא באו אלא לומר דהתם מיירי תוך גופה של אשה גם י"ל דמ"ש התוספות שם דפרוזדור דהתם הוא ביה"ח אינו אלא שם מושאל וקרי לפרוזדור בשם ביה"ח לפי שהוא כביה"ח לחדר וכיון דלא נחתי התם לפרש איזה נקרא ביה"ח כ"א לחלק בין האי דהכא לדהתם ואף שזה דוחק לפרש כן מ"מ מוטב לסבול הדוחק קצת כדי להשוות דבריהם דהתם עם ההיא דפ' י"ד שהסכימו לפירוש רש"י וגם דפשטא דסוגיא מוכח כפירש"י דאל"כ למה מייתי ראיה מדר"א ומדרבא דהוציא ראשו הוי כילוד ולא הביאו מכמה משניות דהוצאת הראש הוי כילוד גם הטור והש"ע לא כתבו דין זה רק כאן למה לא כתבו גם כן בהלכות נחלות כמ"ש כאן דיציאת חוץ לפרוזדור הוי כילוד כדברי מהרא"ה ומ"ש בזה בעל פמ"א לא מחוור יע"ש אך מה שנוגע לגוף הדין בענין למול אותו בשבת אין בידי הכרע אחר שחלקו עליו חכמי דורו ידעתי בנפשי שאין אני כדאי להכריע מה גם שאין מקומו של דין זה כאן בהלכות אלו ואני לא באתי רק מה שנוגע בהלכות אלו מ"מ אחר שבא לידי דין זה אגב גררא אמרתי לכתוב הנראה לע"ד בקצרה

הש"ך בסימן רס"ו ס"ק ט' כתב וז"ל כתב בסמ"ק סימן קנ"ז וצריך לדקדק באשה מקשה אם הוציא ראשו חוץ לפרוזדור בע"ש אין מלין אותו בשבת כ"א בע"ש וצריך לשאול לנשים ואם אינן יודעות יש לילך אחר המנהג ע"כ וכ"כ הכל בו סימן ע"ג עכ"ל ודבריו אלו סתומים מאד והחכמים השלמים בס' הנז' כ"א כתב פירוש לדברים אלו כפי רוחב בינתו דמה זה שכתב שיש לילך אחר המנהג ובס' הכל בו כתב במקום שיש לילך אחר המנהג כתב שיש להלך אחר חזקה והגאון מוהר"י הלוי כתב דפירוש יש להלך אחר החזקה דאמרינן השתא הוא דהוציא ראשו ולא מע"ש דהא מעיקר' היתה בחזקת שלא ילדה ולזה נתכוין הש"ך שכ' במקום חזקה מנהג שלא תטעה לפרש דהולכין בתר חזקה שכל המקשה הוציא ראשו חוץ לפרוזדור שזה גרם הקישוי לפי שהולד במקום צר לזה כתב שיש לילך אחר המנהג דהמנהג הוא דכל אשה היולדת בשבת מלין לתינוק ביום השבת ואע"פ שהיה מתקשה מבע"י ומהרא"ה חולק ע"ז ופירש לדעת הסמ"ק להחמיר דמשנתקשה כבר הוציא ראשו חוץ לפרוזדור וחזקה דמשעה שנתקשה הוציא ראשו חוץ לפרוזדור כי זה גרם לה הקישוי דאין לפרש כמ"ש מוהרי"ה דמוקמינן לה בחזקת שלא הוציא ראשו עד עתה כיון דאשה זו עומדת ללדת עתה כי מלאו ימיה אין כאן שום חזקה כדאמרינן בשילהי מס' קדושין דביומי דמישלם שית אין חזקה לא לנערות ולא לבוגרת עכ"ד מיהו אחר שהעידו החכמים הנ"ל שכן נהגו אם נולד בליל שבת שמלין אותו לשמנה בשבת ולא חיישינן לשמא הוציא ראשו מבע"י אין לערער אחר המנהג והנח לישראל אם אין נביאים וכו' ועכ"פ באשה מקשה לילד בע"ש יש לשאול לנשים כמ"ש הש"ך בשם הסמ"ק וכל בו אם שהוציא ראשו חוץ לפרוזדור מבע"י ואם אומרים שאין יודעים יש לו ב' צדדים להחמיר ולהקל אם אומרין דיודעין דהוציא ראשו וא"י אותו רגע דהוציא ראשו אם היה בין השמשות או בלילה יש לדין להחמיר וכמ"ש מהרא"ה בשם מוהרמב"ח אבל אם אומרים שא"י אם היה כ"כ זמן ועיכוב בין יציאת הראש לשאר הגוף וספק להם אם היה זמן מפסיק בין יציאת הראש להגוף ושמא בתר רישא גופא גרירא מיד ולא היה זמן ושהות מפסיק בין יציאת הראש ויציאת שאר הגוף אחריו או לאו בזה יש לילך אחר המנהג ולמול אותו בשבת כיון דעיקר הלידה היה בשבת גם אם אומרים שהיה ראש הולד עומד בפנינו על פתח כותלי בית הרחם לאויר העולם מבע"י בהא נמי אחר שכבר נהגו למול אותו בשבת ויש להם לסמוך על החכמים השלמים החולקים על מהרא"ה דסוברים דאף לענין טומאת לידה בעינן הוציא ראשו לאויר העולם דווקא וה"ה לענין מילה אין לסתור המנהג אף דמיסתבר דברי מהרא"ה כפשט הלכה ר"פ י"ד כמש"ל ע"ש וכ"נ מן הטור סס"י זה מ"מ קשה לסתור המנהג אף דמיסתבר לפסוק נגד המנהג וכמ"ש מוהרי"ק הביאו ב"י סי' זה דכ"מ שיש לישב המנהג יש לילך אחריו ואחרי כתבי זה ראיתי בדברי רש"י במס' ב"ב דכ"ד ע"א שכתב וז"ל נמצא בפרוזדור נמצא דם לאשה בין כותלי רחם מבחוץ הקרוי ביה"ח עכ"ל מלשונו זה לכאורה משמע שהפרוזדור שוטף ועובר כל ביה"ח עד הפתח היוצא לאויר העולם וזה דלא כהרא"ה דס"ל דלרש"י אין הפרוזדור נמשך והולך כל ביה"ח כ"א מקצתו של ביה"ח ויש לדחות דמ"ש רש"י נמצא דם לאשה בכותלי רחם מבחוץ כוונתו שלא תטעה לפרש שנמצא בפרוזדור בחלק שהוא למעלה מבין השינים וכמש"ל שחלק מן הפרוזדור הוא למעלה מבין השינים וקצתו חוץ מביה"ח לזה פירש דמה שאמרו נמצא בפרוזדור ר"ל בחלק שהוא בביה"ח דהיינו למטה מבין השינים ולא ניחא ליה לפרש כפשטיה דכ"מ שנמצא בפרוזדור למעלה מן הלול טמא דקשיא ליה קו' תוספות דהא למעלה מבין השינים אינו מטמא בפנים כבחוץ ותירצו תוספות דמיירי כשהוציא אחר כך לחוץ לרש"י לא ניחא ליה לפרש כך לכך מפ' דמיירי בחלק שהוא בביה"ח אבל לעולם דרש"י ס"ל דאין הפרוזדור במשך כל ביה"ח וכדמשמע מפירושו בפ' י"ד וכדס"ל להרמב"ם ז"ל וכמש"ל וכן מבואר ממ"ש הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה ר"פ י"ד וז"ל שם וביה"ח כינוי מן המקום אשר הוא יוצא מצואר הרחם והוא המקום אשר יכנס בו האמה בעת המשגל וכו' והוא אמרם בגדר ביה"ח מקום שהשמש דש עכ"ל מדכ' אשר הוא יוצא מצואר הרחם מכלל דאין צואר הרחם שוטף כל ביה"ח ומה שהוא יוצא מצואר הרחם הוא הנקרא ביה"ח וצואר רחם עצמו פרוזדור מיקרי ואף שהוכחנו דגם מקצת צואר הרחם עובר למטה מבין השינים שהוא ביה"ח מ"מ נכלל בכלל ביה"ח בשם הכללי אע"פ שהשם הפרטי שלו הוא פרוזדור וז"ש הרמב"ם כינוי מן המקום וכו' ולא כתב כינוי מקום וכו' אלא ר"ל דאף צואר הרחם מה שהוא חוץ מבין השינים מכונה בשם ביה"ח כמו המקום שהוא חוץ לצואר הרחם שהשם פרטי שלו הוא ביה"ח אף לחלק צואר הרחם שמחוץ לבין השינים ע"ד הכינוי נקרא נמי ביה"ח

ומה שהק' בס' פמ"א על מהרא"ה שכתב דאף לענין בכור לנחלה ולשאר מילי לא חשיב ילוד עד שהוציא ראשו לאויר העולם מ"מ לענין טומאת לידה הוי ילוד מכי הוציא ראשו לביה"ח משום דאיתקש לנדה דכתיב כימי נדת דותה תטמא וע"ז השיב בס' הנ"ל דהך היקשא איצטריך להא דדרשינן דף ל"ז ע"ב מה ימי נדתה אין ראוין לזיבה ואין ספירת שבעה עולה מהן וכו' עכ"ד מלבד דקיי"ל אין היקש למחצה וי"ל דהא נמי ילפינן מיניה בלא"ה נמי לק"מ דאדרבה י"ל מהא סייעתא למהרא"ה דהא רבא מוקי ליה התם בריי' זו כר"א אבל לרבנן דפליגי אר"א ליכא למילף הך היקשא להא מלתא ע"ש ולרבנן י"ל דהך היקשא איצטריך לאגמורי לענין טומאת לידה דהוי ילוד מכי הוציא ראשו לביה"ח כמו בנדה מיהו בלא"ה איצטריך להאי היקשא דגמרינן מיניה דטבילת יולדת בלילה כפירש"י ביומא ד"ו

אלא מה שיש להקשות אדברי מהרא"ה ז"ל דבמתני' ר"פ יש בכור תני וחשיב מה שאינו בכור לכהן והוי בכור לנחלה וחשיב בן ח' שהוציא ראשו חי ובן ט' שהוציא ראשו מת דאינו בכור לכהן והוי בכור לנחלה ואי ס"ד דלענין טומאת לידה הוי ילוד מכי הוציא ראשו חוץ לפרוזדור וה"ה לענין בכור לכהן דהוי לידה שאין הבא אחריו בכור לכהן דאין טעם לחלק ביניהם וכמ"ש הרמב"ם פט"ו דהלכות בכורים דכל מה שהוא ולד לענין טומאת לידה ה"ה לענין בכור לכהן הוי ולד וכן מסתמא ה"ה מה שנקרא לידה לטומאה ה"ה לענין בכור לכהן וה"ל למתני' למתני נמי בן ט' שהוציא ראשו חוץ לפרוזדור ועדיין ראשו בפנים בביה"ח שהבא אחריו אינו בכור לכהן והוא בכור לנחלה דלענין נחלה יכיר בעינן כמ"ש מהרא"ש שם וצ"ע

ובאשר שראיתי בשו"ת פמ"א שכתב שם לתרץ קו' מוהרמ"ל במסכת ב"ק דף י"א שפירש דשליא שיצאה מקצתו אסורה באכילה דחיישינן לשמא יצא באותו מקצת ראשו או רובו שהוא סותר לסוגיא דר"פ בה"מ דאם כן לא מקשה הש"ס התם מידי יע"ש אמרתי להעלות ג"כ דבר נאות ומתקבל בשם בני המנוח החריף מוהר"מ זלה"ה כי לתי' בעל המחבר הנ"ל וכ"כ בס' כו"פ בי"ד סימן י"ד שניהם לדבר אחד נתכוונו דרש"י הוכרח לפרש כן אליבא דר"א דהוא התם מרא דשמעתיה דשליא שיצאה מקצתה ביום הראשון וכו' ועלה מותיב האי תיובתא מאי קמ"ל דאין מקצת כו' ולדידיה ע"כ צריך רש"י לפרש דחשש שליא שיצאה מקצתה דאסורה באכילה משום שמא יצא רובו באותו מקצת דאי משום חששא דנפק ראשו הא איהו ס"ל במסכת נדה דכ"ט דבמחותך אין הראש כרובו ורש"י ס"ל דמחוי שבתוך השליא נידון כנחתך כמ"ש בהדיא בב"ק ד"ה דאין מקצת שליא וכו' מש"ה איצטריך לפרש אליבא דר"א דמש"ה אסור באכילה משום דחיישינן שמא יצא רובו באותו המקצת אבל בחולין אזלא הסוגיא אליבא דהלכתא דקיימא לן כר"י דאפילו במחותך הראש כרובו ומה"ט אין אנו מוכרחים לפרש דמשום הכי אסור באכילה משום חששא דיצא רובו אלא משום חששא דראשו ע"כ תוכן דבריהם ועדיין לא העלו ארוכה לקו' מוהר"מ ז"ל דמ"מ מנ"ל להק' בר"פ בה"מ מאי קמ"ל וכו' הא איכא למימר דלאו משום חששא דיציאת הראש הוא דאסור באכילה אלא משום דלמא נפק רובא כמו דס"ל לר"א אבל בני זלה"ה אמר בטוב טעם ודעת ליישב הקו' הנ"ל עפ"י מה דאיתא במכילתין דף י"ח אר"י בג' מקומות הלכו בו חכמים אחר הרוב ועשאום כודאי שליא דתנן וכו' פירש"י דרוב שליא אינן בלא ולד והק' בתוס' דלפ"ז למה אמרו שליא שיצאה מקצתה אסורה ואי מיעוט שליא בלא ולד ה"ל למשרי משום דסמוך מיעוטא דאין בהם ולד כלל לפלגא שלא יצא רוב הולד והוי רובא להיתרא וכתבו דיש לפרש לפירוש הקונטרס דהתם מיירי בשליא שיצאה ונמצא ולד תוך השליא ע"ש ודבריהם תמוהים דא"כ למה אמר המתניתין הטעם סימן ולד באשה וכו' וביותר ק' לגירסתם דגרסי כסימן ולד וכו' דמוכח שהוא טעם תיפוק ליה דנמצא אחר כך בתוכו ולד ול"ל סימן דקאמר וצריך לדחוק לדבריהם דה"ק דאף במקצת שיצא הוא סימן שיש ולד בתוך אותו המקצת וכ"כ בס' פר"ח בי"ד סימן ק"י בדיני ס"ס ודוחק מיהו מפירש"י שם אסורה כולה מבואר דס"ל דמתניתין מיירי אע"פ שאינו ניכר בתוכו מיחוי ולד וכ"מ הסוגיא דשילהי פ' בה"מ דלא מיירי בניכר שיש בו ולד דא"כ לא מצאנו ידינו ורגלינו במה דפליגי ר"א ור"י התם לכן נראה לתרץ קו' התוס' לשיטת רש"י ז"ל עפ"י מה שכתב בפר"ח בדיני ס"ס שהק' לדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל דכל ספיקא רחמנא שריא והא דספקא דאורייתא לחומרא אינו אלא מדרבנן אם כן מאי הק' הש"ס בשילהי פ' בה"מ מכדי אין שליא בלא ולד ל"ל קרא דשליא שיצאה אסורה ופירש רש"י דפשיטא שאסורה דשמא יצא הולד והרי הוא כילוד ואי אמרינן כל ספקא להחמיר אינן רק מדרבנן אם כן צריך קרא דתאסור מדאורייתא ותירץ דכיון דיצא מקצת שליא הוי תרי צדדים לאיסור חדא דשמא יצא רובו של ולד באותו מקצת ואת"ל דלא יצא הרוב שמא יצא הראש דהוי נמי כילוד וחד צד להיתר שיצא מעוטו ולא ראשו וכיון דאיכא תרי צדדים לאיסור וחד צד להיתר הוי רובא לאיסור ובכה"ג אף מן התורה אסורה ולא אמרינן ספקא רחמנא שריא אלא בספק השקול משא"כ דאיכא רובא לאיסורא מש"ה פריך הש"ס דל"ל קרא לאיסור בלא קרא ידעינן דאסור מס"ח לפ"ז ל"ק קו' תוספות על רש"י דליכא למימר סמוך מעוטא דאין בו ולד לפלגא שלא יצא הראש או הרוב דז"א דהכא אלו יש בו ולד לאו פלגא לאיסור הוא, אלא רובא לאיסור הוא ואם כן ליכא הכא אלא תרי מיעוטי חדא דשמא אין ולד בשליא וחדא דשמא לא יצא הראש או הרוב ותרי מיעוטי לא מהני נגד חד רובא וכיון שכן אין אנו צריכין לדחוקו של פר"ח שהק' דמנ"ל להוכיח ממתניתין דאין מקצת השליא בל"ו דלמא לעולם דיש מקצת שליא בל"ו וכ"ת אם כן לישתרי מטעם ס"ס ז"א דאין הספיקות שקולים דהא אי נימא דיש במקצת שיצא ולד תו אין לומר דלמא לא יצא רובו או