סדרי טהרה עה

זמן רב ולא ילדה איגלאי מילתא למפרע שטעות היה וחבלי שוא היה גם המילדת טעתה וראיה ברורה לזה שכן אית' בפ"ז דאהלות מ"ד דמשנפתח הקבר אין פנאי להלך ועיין בתוי"ט וא"כ זו שהלכה אח"כ מוכח שלא היה פה"ק גם נ"ל דבכה"ג לא שייך מנהג כי הוא דבר שאינו מצוי שתטעה המילדת וכל הנשים ושתלך האשה אחר ישיבתה על המשבר כמה ימים ובדבר שאינו מצוי לא שייך מנהג ולענין שבת דמחללין ביושבת על המשבר משום דאזלינן בתר רוב נשים וחזקת המילדות הבקיאות שיודעין זמן הלידה וכו' גם לא יהא אלא ספק הא קיי"ל ספק פ"נ מחללין השבת עכ"ל ובס' כו"פ מסיק דבאותה שעה באמת יש לבעל להזהר בה אבל כאשר ראינו שפסקו הצירים ועמדה מן המשבר ולא ילדה איתגלי מילתא דלא כן היה וכאבא בעלמא הוא דכאיב לה ולא היה מעיקרא פה"ק דלא שכיח שיהיה נפתח ויחזור ויסתום חבלי לידה לכן נראה שלא היה פה"ק וטהורה וכן המנהג בכל מקום מיהו במקום דנהגו איסור יש להניח מנהגן כי הוא חומרא שיש בו קצת טעם ומקום לסמוך עד כאן דבריו ובאמת אני תמה על מ"ש בסולת למנחה וראיה ברורה לזה מפ"ז דאהלות וכו' דקו' זו קשה על הגמרא למ"ד דפה"ק הוא משתשב על המשבר או משעה שהדם יורד ושותת ופליג אהא דאמרי לה משעה שחברותיה נושאות אותה באגפיה הא ממתני' דאהלות מוכח דס"ל כמו הא דאמרי לה ואיך פליגי הני אמוראי על המתני' דמפרש דפה"ק הוי משעה שא"י להלוך והיינו כאמרי לה וכבר הקשה קושיא זו הר"ש שם והניח בקושיא ואפ"ה פסק בש"ע ככל הני אמוראי וא"כ מאי זה ראיה ממשנה הנ"ל הא ע"כ הני אמוראי דיהבי הני שיעורא אחרינא לא ס"ל הכי מיהו מ"ש כיון דאח"ז היא הולכת ואינה מרגשת חבלי לידה אתגלי למפרע שהיה טועה וסברה שהם חבלי לידה בזה דבריו נכונים ומ"ש בס' כו"פ דבאותה שעה צריך הבעל להזהר בה נ"ל דלאו דוקא באותה שעה שישבה על המשבר אלא מיד שאחזוה צירים וחבלי לידה ומבקשת להביא לה חכמה צריך הבעל להזהר בה דודאי לאו ישיבת המשבר גורם פה"ק אלא כל שהיא קרובה ללידה כ"כ שצריכה לישב על המשבר ואיכא למיחש אלו היתה המילדת מזומנת אצלה היתה מושיבה מיד על המשבר לכן צריך להיות נזהר בה ואם אח"כ נתגלה שטעות היה אצלה אין כאן שום מיחוש דהא חזינן דטעות היה ואין לחוש דנפתח הקבר ואח"כ נסתם דזה לא שכיח וטפי מיסתבר למיתלי בטעות אבל היכא דנהגו לאסור אין להתיר להם כמ"ש בס' כו"פ ומה שהקשה הר"ש על הני אמוראי דיהבי שיעורים אחרים לפה"ק דקשיא להו מתני' דאהלות נלע"ד ליישב דהא אמרינן התם אין לנפלים פה"ק ובודאי דאין לפרש שאין להם פה"ק כלל מש"ה כ"ז שהוא במקור אמו אינו מטמא לאוהל אע"פ שהיא מתקשה לילד ולפ"ז צ"ל כ"ז שלא עיגל ראשו כפיקה אפשר לצאת אף בלי פה"ק דהא וודאי ליתא דהא דרכו של מקור להיות סתום לגמרי ומה"ט קיי"ל בסי' קפ"ח סעיף ג' אם הפילה חתיכה אם הוא גדול משפופרת דק שבדקין טמאה משום דא"א לפה"ק בלא דם וכ"ש לנפל שלא עיגל ראשו כפיקה דצריך פה"ק להוצאת הראש מן הרחם ואמאי הבית הראשון טהור לשיטת הר"ש ע"כ צ"ל דה"פ אין לנפלים פה"ק ר"ל דין פה"ק וכמו שאמרו אין קושי לנפלים ובהא ודאי דאין ר"ל שאין להם קושי כלל דהא חזינן דאיכא קושי לנפלים אלא דר"ל שאין להם דין קושי לטהר דם וכמש"ל ה"נ פירושו אין פה"ק לנפלים ר"ל שאין להם דין פה"ק לנפלים לטמא הבית הראשון מחמת לה"ק דכיון שאין הקבר נפתח הרבה הוי טומאה בלועה ואין מטמאה באהל אע"פ שסוף הטומאה לצאת וכפרש"י בבכורות דף כ"ב אבל אם עיגל ראשו כפיקה דצריך לפתוח הרבה אז לא הוי טומאה בלועה ומטמאה לאהל משום דסופו לצאת וכ"פ הגאון מהרא"ה בסוף ספר דרכי נועם דף ו' ע"א לפ"ז הא דאמרינן במתני' משנפתח הקבר אין פנאי להלך ר"ל נמי כשנפתח הקבר הרבה כשיעור שיטמא באוהל אבל בפתיחה מועטת י"ל דיש לה פנאי להלך לפ"ז לענין סכנת נפשות לחלל עליה שבת ס"ל להני אמוראי דמיד שהתחיל לפתוח הקבר אע"פ שלא נפתח שיעור גדול מ"מ קרובה ללדת היא ומחללים עליה שבת ולק"מ וא"כ ה"ה לענין איסור נדה מיד שיושבת על המשבר איכא פה"ק פורתא וצריך הבעל להזהר ממנה אם לא היכא שנתגלה אח"כ שהיה טעות ובמקום דלא נהגו איסור:

(כו) או שאינו ניכר. בטור כ' רבותא טפי אע"ג דהשני אינו ניכר אם ולד הוא ואת"ל ולד הוא ספק אם זכר הוא או נקבה היא אפ"ה חוששת לנקבה וכבר כתבתי לעיל דאפי' במקום ס"ס החמירו ומיהו הכא בלא"ה אף לתירוץ התוס' שכתבתי לעיל ניחא כיון דאיכא למיעבד ס"ס דסותר לס"ס זו לא עבדינן ס"ס כלל אע"ג דהכא לא שייך לומר כתירוצם שכתבו דאם תראה ליום ל"ד ותחזור ותראה ליום מ"א דאיכא למיעבד ס"ס הסותר לס"ס הראשון שתאמר ספק לא היה ולד כלל וא"כ ביום ל"ד היתה תחלת נדה ועכשיו ביום מ"א היא ש"י כ"י ואת"ל דולד היה שמא נקבה היא והכל דם טוהר היא דהא הכא איכא זכר בהדיא וא"כ אף שולד השני אינו ולד אפ"ה ביום ל"ד א"א לה להיות תחלת נדה מחמת הולד הראשון מ"מ כיון דהכא מיירי שילדה ולד הראשון לפני שקיעת החמה והשני אחר שקיעת החמה א"כ איכא למיעבד ס"ס דאיסתור לס"ס הראשון וכגון שתראה ליום מ' של הולד שני שהוא יום מ"א מן הולד ראשון ואח"ז תראה ליום מ"ו של הולד ב' תאמר שתטבול בליל מ"ז מטעם ס"ס דשמא השני לא היה ולד כאן וא"כ ביום מ"א של הולד הראשון היתה תחלת נדה ועכשיו ביום מ"ז הוא יום שביעי לנדתה ואת"ל שהיה ולד שמא נקבה היתה והכל דם טוהר וא"כ סותר לס"ס הראשון

ותמיה לי על המחבר שהשמיט דין אשה שהפילה סנדל דתשב מספק לנקבה והוא משנה שלימה וכן הוא בכל הפוסקים וא"ל שסמך על מ"ש בסי' זה שאם אינו ניכר מהו דתשב מספק לנקבה ז"א דהא כתב הרמב"ן ז"ל בהלכותיו פ"ז ד"ג וז"ל פעמים תשמש האשה לאחר עיבורה ותפחת צורת העובר במעי' ויעשה כמו חתיכה בלא צורה ותצא כרוכה על מקצת הולד וחתיכה זו נקראת סנדל והסנדל מטמא את אמו כולד גמור לפיכך המפלת זכר וסנדל תשב לנקבה שמא סנדל זה נקבה הוא ואם לא יצא כרוך עם הולד ה"ז כשאר חתיכות ואם נמצא בה עצם טהורה עכ"ל מבואר דאם יצא כרוך עם הולד אע"פ שאינה אלא חתיכה בלא עצם אפ"ה טמאה מספק משום טומאת נקבה וחידוש דין זה היה לו להמחבר להביא והטור כ' דין סנדל סתם ולא ביאר פירושו וצ"ע על המחבר שהשמיטו לגמרי

ראיתי בסוף הס' שו"ת דרכי נועם פלפול ארוך וכרך הנורא מהגאון מהרא"ה וחכמים שכנגדו חולקים עליו בדין אשה שהיתה מקשה לילד ביום ו' ובליל כניסת שבת ילדה אם יהא נימול לשמנה בשבת או ניחוש שמא הוציא ראשו חוץ לפרוזדור בע"ש שהוא כילוד ועיקר מחלוקתם מהו הפרוזדור האמור בענין זה אם ר"ל שמן צואר הרחם וחוץ לצואר הרחם עד סוף שפתות הערוה הכל נכלל בכלל פרוזדור ולא נקרא יצא חוץ לפרוזדור כ"א כשיצא לאויר העולם או דנימא דגבול יש שעד אותו גבול נקרא פרוזדור ומשם ואילך אע"פ שעדיין הוא תוך גוף האשה מ"מ אינו נקרא פרוזדור אלא חוץ לפרוזדור מיקרי אע"פ שעדיין לא יצא לאויר העולם ועודנו הוא בביה"ח מ"מ חוץ לפרוזדר הוא והנה אמרתי אסורה ואראה את המראה הגדול הזה זקוקין דנורא שיצא מפי הגדולים הנ"ל וראיתי שהוא ענין ארוך ואם אבא לחפש ולסלסל בכל פרט ופרט ארכו הדברים הרבה וילאה הקורא בכן משכתי ידי מזה רק באשר שראיתי בס' שו"ת פמ"א סי' ז' שהוא קורא מלא אחרי הגאון מהרא"ה ודימה בנפשו כי כביר מצאה ידו להשיג על הגאון מהרא"ה ולשוויה לטועה בדבר משנה ולבבי לא כן ידמה כי לדעתי דברי הגאון מהרא"ה ד"ת הם וצריכים פנים ולפני ולפנים אף שהחכמים חולקים עליו והקיפו אותו בחבילות ראיות ברוב חריפותם ובקיאותם מ"מ אחר כל הראיות אין מזיזין אותו ממקומו דהסוגיא דאיתמר בדוכתא עדיפא שממנו יסוד הבנין שבנה מהרא"ה ומסתבר כוותיה וכאשר אברר בע"ה

איתא בפ' יוצא דופן דמ"ב ת"ר נדה והזבה והיולדת מטמאות בפנים כבחוץ ומקשינן יולדת מאי מטמאה בפנים כבחוץ איכא ואוקמי' כגון שהוציא הולד ראשו חוץ לפרוזדור וכי ההיא דאתא לקמיה דרבא א"ל מהו לממהל בשבתא א"ל אימא לי איזי גופא דעובדא היכי הוי א"ל שמעית לולד דצויץ אפניא דמעלי שבתא ולא אתילד עד שבתא א"ל האי הוציא ראשו חוץ לפרוזדור הוא והוי מילה שלא בזמנה ואין מחללין עליה את השבת ע"כ וז"ל רש"י כגון שהוציא ולד ראשו חוץ לפרוזדור ואוליד וקאמר דאף ע"ג דאכתי ראשו בפנים הוא דהיינו בביה"ח הוי כילוד וטמאה לידה וכרב אושעיא דאמר חוץ לפרוזדור ולד הוי דאר"א בפ' בה"מ אהא דתנן האשה שמת עוברה בתוך מעיה ופשטה חיה את ידה ונגעה בו החיה טמאה טומאת שבעה והאשה טהורה עד שיצא הולד והוינן בה חיה אמאי טמאה טומאה בלועה היא ואר"א הך טומאת חיה מדרבנן גזרה שמא יוציא הולד את ראשו חוץ לפרוזדור ותגע בו דמכי נפק ה"ל ילוד ולא ה"ל בלועה וטמא מדאורייתא משום דנוגע במת אלמא חוץ לפרוזדור ילוד הוא הלכך לענין לטמא את אמו טומאת לידה נמי ילוד הוא וכי ההיא דאתא וכו' כלומר מדרבא נמי שמעינן דראשו חוץ לפרוזדור הוי כילוד עכ"ל ומזה למד מהרא"ה מדפירש"י אע"ג דראשו בפנים בביה"ח ש"מ דאף שלא יצא הגולגולת לאויר העולם אלא כולה עדיין בפנים הוי לידה לענין נדה ולענין מילה ומיהו כ"ז דוקא להני תרתי הוא דהוי לידה דאיתקשי להדדי בפ' כי תזריע אבל לשאר מילי בענין הוצאה לאויר העולם ממש אין אנו אחראין ללמוד מלידה ומילה שאר מילי ופרוזדור דאיתא גבי בכור לא הוי כהך דהכא דהתם קרי פרוזדור לעובי הירכים וכמ"ש התוספות בכמה מקומות עכ"ד והנה כל עין רואה יראה שא"א לפרש פירוש אחר בדברי רש"י גם פשטא דסוגיא מוכיח כדבריו מדהוצרך הש"ס לאתויי מדר"א ומרבא דהוציא ראשו הרי הוא כילוד הא משנה שלמה היא יצא כדרכו עד שיצא רוב ראשו כדאיתא לעיל דף כ"ח ועוד בכמה מקומות שנינו דראש הוי כילוד א"ו דבעי לאתויי ראיה דאע"ג דעדיין כולה ראש בפנים הוי כילוד דלא בעינן אלא שיצא חוץ לפרוזדור וכן הבין המהרש"א דברי רש"י אלו וכתב שגם התוספות בד"ה שהוציא ולד וכו' סוברים כן ע"ש ומה מאד אני תמה על הפמ"א שם שהעלים עינו מן המהרש"א בהלכה שמשמשו ידיו ואלו ראה דברי המהרש"א לא היה כותב מה שכתב על המהרא"ה כיון דאית ליה תנא דמסייע מארי דכולא תלמודא מהרש"א ז"ל ואף שכתב דמדברי התוספות ד"ה כדרב אושעיא סותר זה לקמן אבאר בע"ה הנלע"ד בזה מ"מ לדעתו התוספות בדבור הנזכר סובר כפירוש רש"י וכתב שא"א להולמו אלא לפי שיטת רש"י והדין עמו שא"א לפרש כ"א לשיטת רש"י שהרי כתבו וז"ל שהוציא ולד ראשו חוץ לפרוזדור אבל בפרוזדור עצמו טהורה דלא חשיב כבחוץ וא"ת והא אמר לעיל בפ"ק דם הנמצא בפרוזדור ספקו טמא וי"ל התם ספק טמא כשיצא לחוץ ועוד יש לחלק בין דם נדה לדם לידה עכ"ל מבואר דלתי' הראשון של תוספות לידה ודם נדה שוין דכ"מ שדם נדה חשוב כבחוץ ה"נ לענין לידה חשוב כילוד וא"כ כיון דקיי"ל דכל הנשים מטמאות בביה"ח ה"נ חשוב לידה וזה מבואר כפירש"י

וראיתי בס' שו"ת מ"ב סימן מ"ט שכתב להוכיח דבין השינים הוא לפנים מן הלול שבין השינים הוא סמוך לרחם טפי מן הלול שהרי מן הלול ולפנים אמרי' דספיק' טמא וכל הנשים אינן מטמאות אלא בביה"ח ואמרינן בגמרא שם עד היכן ביה"ח עד בין השינים ובין השינים עצמן כלפנים וע"כ דהלול הוא למטה לצד חוץ מן בין השינים דאל"כ אמאי מן הלול ולפנים טמא הא הוא למעלה מבין השינים א"ו דבין השינים קרובים יותר לרחם מן הלול עכ"ד ונעלם ממנו דברי התוספות כאן דלתי' הראשון של התוס' לא מוכח מידי דר"ל דהלול קרוב להרחם טפי מבין השינים והא דמן הלול ולפנים טמא היינו כשיצא לחוץ ובאמת זה תליא בשני תירוצים של תוס' הנזכר דלתי' ראשון ס"ל דדם הנמצא בפרוזדור אינו מטמא אלא כשיצא חוץ לפרוזדור ולעיל די"ח מוכח דלול הוא בפרוזדור ע"ש א"כ מוכח דלול מקרבא טפי לרחם מן בין השינים דהא ע"כ בין השינים הם חוץ לפרוזדור דהא עד בין השינים היא מטמאה בפנים כבחוץ ולפי תירוצם זה אין בתוך הפרוזדור טומאה כלל עד שיצא לחוץ וע"כ דבין השינים הם חוץ לפרוזדור וכיון דהלול הוא בתוך הפרוזדור הרי הלול למעלה מבין השינים וכ"כ המרדכי בפ"ב דמסכת שבועות וז"ל שמטמאה בפנים שיצא מפרוזדור וכותלי בית הרחם העמידוה טמאה כאלו יצא לחוץ עכ"ל אלמא דס"ל דכ"ז שלא יצא מפרוזדור לחוץ אין כאן שום טומאה והוא כתירוץ הראשון של תוספות אבל לתירץ השני של תוספות דס"ל דאף דם הנמצא בפרוזדור ולא יצא לחוץ טמאה ע"כ דהלול למטה מבין השינים דהא כיון דדם הנמצא אפי' למעלה מן הלול טמא אפי' לא יצא לחוץ ע"כ שבין השינים הם למעלה לצד החדר טפי מן הלול דאל"כ איך תטמא במצאה דם לפנים מן הלול הא אינה מטמאה בפנים כבחוץ אלא מן השינים לצד חוץ ומעתה צריכין אנו לומר דג' גבולין יש מן סוף החדר ולמטה דהא ע"כ הבין השינים אינן פה האם דא"כ הא דאר"י עד בין השינים ומבעיא ליה לתלמודא אם בין השינים כלפנים או כלחוץ ואי ס"ד דבין השינים הם מיד בסוף החדר מה מבעיא ליה אם בין השינים כלפנים וכו' הא מוכח דהם כלפנים דאי ס"ד דבין השינים הם כלחוץ א"כ שיעורא דר"י הוא עד סוף החדר ממש דמן החדר ולחוץ הכל ביה"ח א"כ ל"ל לר"י לומר עד בין השינים ה"ל למימר עד החדר ומה מבעיא ליה תפשוט דבבין השינים כלפנים דהשתא הוצרך לר"י למימר עד בין השינים דאי הוי אמר עד החדר ה"א דאף בין השינים כלחוץ ולכך אמר עד בין השינים ולא עד בכלל דבין השינים כלפנים א"ו מדמבעיא ליה להש"ס צ"ל דאין בין השינים סמוכים לפה האם מש"ה שפיר מבעיא וכ"כ בס' מ"ב מכח הוכחה הנ"ל ועוד כתב שאר ראיות שאין השינים סמוכים לפה האם והפרוזדור מפסיק ביניהם גם צ"ל שהפרוזדור נמשך גם למטה מבין השינים דהא הוכחנו לעיל שלתי' זה הלול הוא למטה לצד חוץ מבין השינים ומסוגיא דמשל משלו חכמים מבואר דהלול הוא תוך הפרוזדור ונמשך ממנו ולמטה וע"כ דהפרוזדור שהוא צואר הרחם נמשך גם למטה מן בין השינים והא ליכא למימר דהפרוזדור נמשך עד למטה בשפתות הערוה דא"כ איך אפשר לומר דהולד יצא מן הפרוזדור ועדיין הוא בביה"ח כפרש"י דהתוספות בדבור זה ס"ל נמי כוותיה כמש"ל והא מיד כשיצא מן הפרוזדור הוא באויר העולם א"ו צ"ל דהפרוזדור אינו נמשך עד לבסוף אלא שיעור מה למטה מבין השינים ואח"כ כלה הפרוזדור ואין כאן אלא ביה"ח נמצא שלשה גבולים יש למטה מפי החדר דמן סוף החדר עד בין השינים ובין השינים בכלל נקראים פרוזדור ואין לו שם אחר ומבין השינים ולמטה גם שם יש חלק מן הפרוזדור נכלל בכלל ביה"ח ולפעמים קורא אותו בשם פרוזדור כהאי דלעיל בנמצא בפרוזדור מן הלול ולפנים או לחוץ דמיירי בחלק שהוא למטה מן הלול וכמ"ש וכן הכא דאמר הוציא ראשו חוץ לפרוזדור מיירי נמי שהוציא ראשו מן כל הפרוזדור אף מן חלק שהוא למטה מן הלול דלא דמי לדם נדה כמ"ש התוס' בתי' זה וממקום שכלה הפרוזדור עד שפתות הרחם נקרא בשם ביה"ח לבד ואין לו שם אחר ודברים אלו מבוארים ברמב"ם שכ' בפ"ה מהלכות א"ב וז"ל כל הנשים מתטמאות בביה"ח ואעפ"י שלא יצא הדם לחוץ אלא נעקר מן הרחם ולא שתת הואיל ויצא מן השינים ה"ז טמאה וכו' ועד היכן הוא בין השינים עד מקום שיגיע אליו האבר בשעת גמר ביאה ובין השינים עצמו כלפנים משל משלו חכמים באשה הרחם שנוצר הולד הוא הנקרא מקור והוא שדם נדה וזיבה יוצאה ממנו וקורין אותו חדר לפי שהוא לפני ולפנים וצואר הרחם כולו והוא המקום הארוך שמתקבץ ראשו בשעת העיבור כדי שלא יפול הולד ונפתח הרבה בשעת לידה קורין אותו פרוזדור כלומר שהוא בית שער לרחם ובשעת גמר ביאה האבר נכנס בפרוזדור ואינו מגיע עד ראשו שבפנים אלא רחוק ממנו מעט לפי האצבעות ולמעלה מן החדר ומן הפרוזדור בין החדר לפרוזדור הוא המקום כו' מקום זה נקרא עליה כמו נקב פתוח מן העליה לגג הפרוזדור ונקב זה קורין אותו לול והאבר נכנס לפנים מן הלול בשעת גמר ביאה עכ"ל הנה מ"ש ובשעת גמר ביאה האבר נכנס בפרוזדור ואינו מגיע עד ראשו שבפנים אלא רחוק ממנו מעט לפי האצבעות אינו ר"ל שהאבר נכנס בשעת גמר ביאה לפנים מבין השינים והא לעיל כ' עד היכן בין השינים עד מקום שיגיע אליו האבר בשעת גמר ביאה משמע דאין האבר מגיע רק עד בין השינים ולא לפנים ממנו ועוד דהא ר"י הוא דאמר עד בין השינים ומסקינן דבין השינים כלפנים ובמתני' תני עד מקום דישה ואי ס"ד דהאבר נכנס בשעת גמר ביאה לפנים מן בין השינים א"כ פליג ר"י על הברייתא וא"ל דמקום דישה לחוד וגמר ביאה לחוד וכמ"ש חכם א' בס' הנ"ל דזו דוחק ועוד דנראה מדברי המ"מ דמ"ש הרמב"ם דבין השינים הוא המקום שיגיע אליו אבר התשמיש למד כן מברייתא זו דתני מקום דישה ע"ש וכ"נ ממ"ש בפי' המשניות לכן העיקר כמ"ש המ"ב בתשובה שם דמ"ש הרמב"ם ואינו מגיע עד ראשו שבפנים אינו ר"ל דמ"מ נכנס האבר לפנים מן בין השינים אלא עד בין השינים ומפני שבין השינים אינו רחוק מן הרחם רק מעט כ' כן דזו מ"ש אלא רחוק ממנו מעט לפי האצבעות ור"ל כשמגיע האבר עד בין השינים אז הוא רחוק מעט מראשו שבפנים ולפעמים אף לבין השינים אינו מגיע כגון באבר קטן ואז הוא רחוק הרבה מראשו שבפנים וברייתא דאמר עד מקום דישה בסתם ב"א והוא עד בין השינים