סדרי טהרה ע

בימי לידה שלא ראתה בהן אם עולה או לאו וכתבו התוס' בשם רש"י בתשובה דאביי מודה דימי לידה שאינה רואה בהן עולין לספירת זיבתה דהכי מוכח בפ' ב"ס מן הברייתא ועוד כתבו שאר הוכחות דלא פליגי אביי ורבא אליבא דנפשיה אלא אליבא דר' מרינוס בעי מהו שתעלה דאמר ר' מרינוס אין לידה סותרת בזיבה וס"ל לרבא דלאו דוקא אמר דאינה סותרת אלא ה"ה דעולה כדמייתי ראיה מאחר תטהר דאם לא היה עולה מיסתר נמי סתר ואביי ס"ל מדנקט ר"מ אין לידה סותרת ולא נקט אינה סותרת ועולה מכלל דס"ל דאינה עולה ע"ש והנה הא דאמר ר' מרינוס אין לידה סותרת בזיבה פירש"י אם היתה זבה ופסקה והתחילה לספור וילדה אינה סותרת ע"כ והא דפליגי אביי ורבא אליבא דר"מ אם עולה או לאו היינו בכל ימי הלידה פליגי דהיינו ז' לזכר וי"ד לנקבה ולא ראתה בהן ובהא פליגי אם עולה ולאו דווקא ביום הלידה עצמו פליגי אלא בכל ימי הלידה פליגי וכדמוכח מסוגיא דהתם וכן פירש מהרש"א ומוהר"מ ולפ"ז יש לדקדק דמנ"ל לאביי דר"מ ס"ל דימי הלידה אינו עולה ופליג אברייתא דבא סימן דלמא אף ר"מ ס"ל בברייתא דב"ס והא דאמר ר"מ אינו סותר ולא אמר אינו סותר ועולה י"ל דלא ה"מ למימר הכי דהא הקשו התוס' שם ד"ה רבא אמר וכו' וז"ל וא"ת והא רבא סובר בפ' בתרא דף ס"ו דא"א לפה"ק בל"ד וא"כ תסתור דהא בעינן ז"נ מדם וי"ל דרבא אליבא דר"מ קאמר כדפי' וסבר דאפשר לפה"ק בל"ד דהא קאמר אינה סותרת עכ"ל והנה קושית התוס' ל"ק לשיטת הרמב"ם דס"ל דאם חל יום ג' לראייתה ביום הלידה דאפי' כל היום כולו בשופי אין זו יולדת בזוב ומכ"ש מה שראתה ע"י פה"ק של הלידה דקושי הוא וכ"כ הרשב"א בתה"א וכן תי' הר"ן והרמב"ן לקושית תוס' וכמש"ל בשמם ומעתה י"ל דאף ר"מ סבר דימי הלידה שלא ראתה עולין לספירת ז"נ וכברייתא דס"פ ב"ס ומה שלא אמר ר"מ אינו סותר ועולה י"ל דאי הוי אמר הכי ה"א דאף יום הלידה עולה דהא ר"מ מיירי בראתה קודם הלידה וספרה מקצת הנקיים וכפירש"י ובאמת ס"ל דאין יום הלידה עולה דס"ל א"א לפה"ק בל"ד אלא דמ"מ אינו סותר דדם קושי קיי"ל דאינו סותר אבל אינו עולה ואי הוי אמר דאינו סותר ועולה ה"א דאף יום הלידה עולה וה"א דס"ל אפשר לפה"ק בל"ד לכך אמר דאינו סותר אבל עולה לא עלה יום הלידה ומנ"ל לאביי דר"מ פליג אברייתא דב"ס א"ו מוכח כדעת הרמב"ם ז"ל דדם קושי עולה ולפ"ז שפיר הוכיח אביי דר"מ פליג אברייתא דפ' ב"ס מדלא אמר ועולה

ולשון התוס' שהבאתי לעיל תמוהים לי מאד שכתבו וז"ל וא"כ תסתור דהכא בעינן ז"נ מדם עכ"ל ולא ידעתי כוונתה למאי צריכין לזה דבלא"ה כיון שהיא בספירת ז"נ וראתה דם פשיטא דסותר דהא האי דם שראתה בשעת לידה דם זיבה הוא דכל זמן שלא ספרה ז"נ הכל זיבה הוא וכדאמרינן לעיל דמ"ב אי בימי זיבה זיבה והא דאמרינן דבעינן ז"נ מדם לא צריכין אלא היכא דלא הוי זיבה כגון דם טהור ואפ"ה סותר לשיטת התוס' שם ד"ה דבר הגורם ולשיטת הרמב"ם וסיעתו עכ"פ אינו עולה בהא הוא דצריכין לטעמא דנקי מדם בעינן אע"פ שאינו זיבה וכדאמרינן דף ל"ה ע"ב ודף ל"ז ע"ב אבל מה שראתה תוך ימי ספירתה פשיטא דמותרת מאחר תטהר שאין חילוק בין ראתה בשעת לידה בשופי או אם ראתה שלא מחמת לידה הכל זיבה מיקרי וראויה להצטרף עם ב' ראיות וכדאי' לקמן דל"ח ובכמה דוכתי

נחזור לעניננו דהרמב"ם ור"ח ס"ל דאם ראתה מחמת קושי אותו היום עולה לספירת ז"נ אבל רש"י והראב"ד והר"י והר"ן ס"ל דאינו עולה ומעתה יש לי ספק עצום הא דקיי"ל דבר תורה אין האשה טמאה עד שתרגיש ותראה הא אם ראתה בלא הרגשה טהורה ומספקא לי אם ראתה תוך ספירת ז"נ בלא הרגשה אם אותו היום עולה לספירת ז"נ או לאו דלשיטת הרמב"ם ור"ח דס"ל דאם ראתה דם קושי דעולה דה"ה נמי אם ראתה בלא הרגשה וודאי דעולה דמ"ש אבל לשיטת החולקים על הרמב"ם דס"ל דדם קושי אע"ג דאינו סותר מ"מ אינו עולה למה לא נימא כן בראתה בלא הרגשה דאינו עולה הא מעיין א' הוא ואנן נקיים מדם בעינן בשלמא לדם טוהר ליכא לדמויי דלשיטת התוס' מיסתר נמי סתר כדמוכח מדבריהם ד"ה דבר הגורם ולשיטת הרמב"ן והר"ן אינו עולה מיהו ולמ"ש לעיל אף הרמב"ם הכי ס"ל די"ל דל"ד דשאני דם טוהר דכ"ז שלא ספרה ז"נ דם טמא הוא דביומי וטבילה תלי רחמנא משא"כ בחזיא בלא הרגשה שהוא טהור לגמרי אבל לדם קושי נראה דדמי ליה דכי היכי דדם קושי אינו עולה ה"נ בחזיא בלא הרגשה אף דמיעטה רחמנא מקרא דבבשרה שאם ראתה בלא הרגשה דטהור י"ל היינו דווקא בתחלת ראייתה דהא עיקר קרא דבשרה בנדה כתב וזבה דרשינן מרבויא דזובה יהיה בבשרה כדאמרינן בגמ' דף מ"א ע"ב וא"כ י"ל דומיא דנדה דליכא ספירה אבל בזבה תוך ימי ספירתה אף בחזיא בלא הרגשה אינו עולה ועוד דדם קושי נמי דרשינן מקרא דכתיב גבי זבה כי יזוב זוב דמה דמה מחמת עצמו ולא מחמת ולד וקרא נמי סתמא כתיב ואפ"ה להפוסקים הנ"ל קרא לא מיירי אלא בתחלת ראייתה ה"נ בדרשא דבבשרה לא מוקמינן לה אלא בתחלת ראייתה ועוד לפמ"ש הרמב"ם ברפ"ז מהלכות א"ב וז"ל שנאמר בזב דם יהי' זובה בבשרה מפי השמועה למדו זיבה מחמת עצמה ולא מחמת ולד עכ"ל ואע"ג דהאי קרא בנדה כתיב מ"מ כ' שנאמר בזבה דהא מן יהיה זובה דרשינן לזבה כמש"ל וא"כ כי היכי דרישא דקרא זובה מוקמינן לה דווקא בתחלת הראייה דווקא ולא תוך ספירת ז"נ ה"נ סיפא דקרא דכתיב בבשרה למעט בלא הרגשה נמי מיירי דדוקא בתחלת הראיה דהא תרווייהו בהדדי כתיב מיהו דברי הרמב"ם שם תמוהים שהוא נגד הסוגיא בדף ל"ו ע"ב ע"ש וצ"ע גם דברי המ"מ שם תמוהים שכ' דהרמב"ם פסק דאין קושי לנפלים מהא דאמר בפ' ב"כ דף ל"ח ע"ב דרבא דהוא בתרא סבר אין קושי לנפלים ע"כ ומזה אין שום ראיה דרבא הכי ס"ל דהא רבא שם לא קאמר אלא לפרש הברייתא דהכי ס"ל להברייתא אבל עדיין מנ"ל דרבא הכי ס"ל והיה לו להמ"מ להביא דרבא הכי ס"ל מפ' בתרא דף ס"ו דאדברי' רבא לרב ושמואל ודרש קשתה ב' ימים ובג' הפילה תשב ז"נ קסבר אין קושי לנפלים וא"א לפה"ק בל"ד דמהתם מבואר דרבא הכי ס"ל וצ"ע

נחזור על הראשונות אף למאי דאמרינן בסוגיא שם דממעט לדם קושי שלא תגרום זיבה מקרא דדמה ומקרא דוטמאה ז' ימים כנדתה ואף דקרא סתמא כתיב אפ"ה ס"ל להני פוסקים דלעיל שאינו עולה אם כן מנ"ל להקל ולומר דאם חזיא בלא הרגשה דתעלה לספירת ז"נ וכל הפוסקים לא כתבו אלא שאין האשה מתטמאה מן התורה עד שתרגיש וכו' הא מספירות ז"נ אם עולה בחזיא בלא הרגשה או לאו לא כתבו ואף שכתבו בדיני כתמים לתלות אפי' תוך ספירות ז"נ אם הוא אחר ג"י אלמא דאפילו תוך ז"נ אינו סותר אפי' ליומו דהא כל עיקר דתלינן גבי כתמים הוא משום דאינן טמאים אלא מדרבנן כיון דלא בהרגשה חזיא מוכח דס"ל דאם חזיא בלא הרגשה תוך ספירות ז"נ דאותו יום עולה מן התורה דאל"כ היה להם לפרש דעכ"פ אותו יום אינו עולה כיון דספק דאורייתא הוא לא תלינן במידי ז"א דיש לומר דהיכא דאיכא למיתלי בלא"ה טהורה משום ס"ס וכמ"ש הכ"מ בריש פ"ט מהלכות א"ב ואפילו היכא דליכא למתלי ס"ל להכ"מ שם דאינו אלא חומרא דרבנן מטעם ס"ס ועיין ס"ס ק"ץ מ"ש הט"ז ובמנ"י ועיין מ"ש שם בסס"י הנ"ל דלשיטת רש"י ותוס' אפילו בלא טעמא דהרגשת הכתמים הם דרבנן אבל היכא דוודאי ראתה אפי' בלא הרגשה י"ל דאותו יום אינו עולה עם ספירות ז"נ לשיטת הפוסקים הנ"ל דס"ל דדם קושי אינו עולה וראיה לזה מצאתי בחדושי הרמב"ן שכתב אהא דאמרינן דף נ"ב ע"ב מ"ד כל כהאי גוונא מביאה קרבן ונאכל קמ"ל וז"ל נ"ל שאין לפרש קמ"ל דאינו נאכל אבל מביאה קרבן כמו שכתבו רבים דהא כתמים דרבנן הם ואפי' בידוע שמגופה חזיא ד"ת טהורה ואינן מביאין לה לידי נדה כדאיתא לקמן בפ' הרואה אלא ע"כ נפרש דקמ"ל דאינה מביאה קרבן וכו' ויש לדחוק שכיון שראתה ב' וצריכה שימור בשלישי אע"פ שאין דין הכתם לטמא בתחלה כיון שדבר ברור דמגופה חזיא בדין הוא שתעשה זבה גמורה שהרי לא עלתה לה שימור ואין זה נכון עכ"ל מבואר דס"ל דאע"ג דשלא בהרגשה חזיא מ"מ אין זה שימור דנקי מדם בעינן ומ"ש ואין זה נכון ר"ל דמ"מ זבה גדולה לא נעשית בראיה זו דשלא בהרגשה אתיא שאין ראיה זו גורמת לזיבה ולאו בת קרבן היא אבל מה שלא עלה אותו היום לשימור סברא נכונה היא ואף הרמב"ן מודה בה ועוד נ"ל ראיה לזו דלא עלתה לז"נ אף דלא בהרגשה חזיא דהא קי"ל לקמן סימן קצ"ו דצריכה שתבדוק ביום הראשון מן השבעה ובשביעי וכמ"ש שם בש"ע סעיף ד' ואפי' בדיעבד אין להקל בלא בדיקת יום הראשון ושביעי וטעמא מבואר בב"י הואיל דפלוגתא דרבוותא היא אם צריך בדיקה תחלתן וסופן או לאו אין להקל בדבר שהוא ספק איסור כרת עכ"ד מבואר דס"ל דהאי בדיקה דאורייתא נינהו ומדכ' וספרה וליכא ספורים בלא בדיקה למאן דבעי ספורים לפנינו ועיין מש"ל בסימן קצ"ו בע"ה מזה ולפ"ז אי ס"ד דאם ראתה בלא הרגשה דעולה לספירות ז"נ קשיא בדיקה זו למה דהא לא ארגשה ואם כן אף אם תמצא דם בלא הרגשה היא וטהורה מן התורה ומאי נ"מ בבדיקה זו שהצריכה התורה לבדוק דאי ארגשה לכ"ע צריכה בדיקה וליכא מאן דפליג ול"צ קרא להכי ולדעת התה"ד אפי' בדיקה לא מהני כמבואר רס"י ק"ץ א"ו דזה מיירי אפי' בלא ארגשה הצריכה התורה ספורין בדוקין ואם כן מוכח דאפי' חזיא בלא הרגשה תוך ספירות ז"נ דעכ"פ אינו עולה אותו יום הראיה וליכא למימר דהתורה חששה דלמא ארגשה ולאו אדעתה אע"ג דבעלמא לא חיישינן להכי דהא כתיב בבשרה עד שתרגיש וכו' ואי חיישינן להכי א"כ לא תמצא שתהיה טהורה דלעולם איכא למיחש להכי אם לא ע"י שפופרת כמש"ל בסימן קפ"ח בשם הר"ן וזו דוחק לאוקמי קרא בכה"ג דוקא א"ו דמה"ת לא חיישינן להכי מ"מ י"ל תוך ספירת ז"נ שהיא בחזקת טומאה דמן התורה חיישינן ליה דלמא ארגשה ולאו אדעתה דא"כ סוף סוף הוא ספק דאורייתא ולא זו דאינו עולה אלא אף זו שסותר דלמא ארגשה ולאו אדעתה אלא דלשיטת הראב"ד וסיעתו אין אנו מוכרחים לזה די"ל שה"ט שהקפידה התורה על הבדיקה דחיישינן דלמא חזיא ואף דשלא בהרגשה הוא מ"מ אותו יום אינו עולה אבל לשיטת הרמב"ם דס"ל דדם קושי עולה ולפי מש"ל דם בלא הרגשה לא גרע מדם קושי וע"כ צ"ל לדעתו דמש"ה הקפידה התורה על הבדיקה תוך ספירת ז"נ משום דלמא ארגשה ולאו אדעתה הואיל דבלא"ה היא בחזקת טמאה לפ"ז לא די דאינו עולה אלא מיסתר נמי סתר לה מספקא דלמא ארגשה ולאו אדעתה

ועפ"י שיטת הראב"ד וסיעתו אמרתי לתרץ מה דק' טובא בסוגיא דפ' התינוקת דף ס"ח ע"ב דפליגי ר"א ור"י במתניתין בזב וזבה שבדקו עצמן ביום הראשון ומצאו טהור וביום השביעי ומצאו טהור ושאר ימים שבנתיים לא בדקו ר"א אומר הרי הן בחזקת טהרה ורי"א אין להם אלא יום הראשון תני' א"ל ר"א לר"י לדבריך אתה מונה בסרוגין והתורה אמרה ואחר תטהר וכו' א"ל ר"י ואי אתה מודה בזב שראה קרי ובנזיר שהולך סככות ופרעות שמונה בסרוגין והתורה אמרה וכו' ור"א בשלמא התם לטמאה בה אמר רחמנא שאינה סותרת אלא יומו ואי משום איחלופי זב בב"ק לא מיחלף נזיר שהולך וכו' רבנן בדאורייתא לא מיחלף אבל הכא אי חיישינן דלמא חזיא בספק אחד לאיחלופי בוודאי ע"כ וק' מאי צריך הכא לטעמא דאתי לאחלופי תיפוק ליה דאי חיישינן דלמא חזאי הוי ספק אם עלו למנין הימים שבדקו דהא אם חזיא הוא סותר למפרע ומ"ש ימים שלא בדקה מימים שבדקה דכולה חד ספקא הוא ולמה אלו יעלו לה ואלו לא יעלו לה וכן הק' מוהרמ"ל ועוד ק' מאי ס"ד דר"י לדמות האי דהכא לזב שראה קרי או לסככות ופרעות דהתם דינא הכי הוא שאינה עולה ואינה סותרת אבל הכא אי חיישינן לספק שמא ראתה אם כן היא סותרת ומה שתי' מוהרמ"ל שם כתב הוא עצמו שהוא דוחק ומלבד שהוא דוחק א"א לאמרו כלל שכתב וז"ל וי"ל בדוחק דגם ר"י מודה דמדאורייתא מוקמינן לה אחזקת טהרה ול"ח שמא חזיא והא דס"ל דאין לה אלא יום א' ויום ז' אינו אלא מדרבנן עכ"ל דאכתי קשיא דא"כ יהיה גזירת חכמים כמלתא בלא טעמא דאם גזרו שלא יעלו אותן הימים שלא בדקה שמא ראתה ולא אזלינן בתר חזקת טהרה מה"ט ה"ל למיגזר שאף ימים הראשונים לא יעלו דהיא היא ואם ר"ל דאף מדרבנן מוקמינן לה אחזקת טהרה אלא דלכתחלה צריכה לבדוק עצמה בכל יום מספירת ז"נ ולא תסמוך אחזקה מש"ה כיון שעברה על מצות חכמים ולא בדקה עצמה קנסו אותה שלא יעלו לה אותן הימים דאל"כ לא אתיא שפיר דברי ר"א שאמר אבל הכא אי חיישינן דלמא חזאי בספק וכו' דהא לפ"ז לאו מטעם דלמא חזאי אמרו שלא יעלו דהא בדיעבד סמכינן על חזקת טהרה דידה אלא משום קנס אמרו שלא יעלו לה הואיל ועברה על מצות חכמים ולמ"ש ניחא עפ"י שיטת הראב"ד וסיעתו דאם חזיא בלא הרגשה אינו סותר אלא יומו מה"ת מיהו מדרבנן כיון שגזרו על הכתמים שיהיו מטמאין כמו ראיה שע"י הרגשה ה"ה לענין לסתור אין חילוק בין חזי' בהרגשה או שלא בהרגשה ור"י לא חייש היכא דלא בדקה אלא לספיקא דאורייתא לענין שלא יעלו לה הימים שלא בדקה דלמא חזיא אבל לסתירה לא חייש דהא אף אם ראתה אינה סותרת מן התורה דהא לא ארגשה ואע"ג דמדרבנן סותר כיון דאינו אלא ספקא ל"ח מספקא לאיסורא דרבנן ואע"ג דיש לגזור ספקא אטו וודאי משום איחלופי לא גזרינן ואהא מייתי ר"י ראיה מזב ומסככות ופרעות ור"א ס"ל דל"ד להתם כדאמר אי משום איחלופי וכו' אבל הכא אתי לאיחלופי בוודאי ואע"ג דגם וודאי ראתה אינו סותר למפרע אי חזי' בלא הרגשה אלא מדרבנן לא הוי גזרה לגזרה משום דספקא בוודאי מיחלף וחדא גזרה היא ואין זה גזרה לגזרה ועוד י"ל כיון דאיסור חמור הוא שהוא בכרת גזרינן אפי' גזרה לגזרה וכ"כ הב"י בסימן קפ"ג ע"ש ועיין מ"ש בסימן קצ"ו עוד מזה לתרץ בד"א ולפ"ז הא דקיי"ל בדקה קרקע עולם וישבה עליה ואח"כ מצאה עליה דם או כל דבר שאינו מקבל טומאה דטהורה או בנמצא ע"ג בגד צבוע דטהורה כמבואר בסי' ק"ץ ובכולם הטעם לפי דכתמים דרבנן ובכה"ג לא גזרו וכ"ז אי בעינן דווקא מה"ת שתרגיש בבשרה אבל לפי מש"ל דבתוך ז"נ לא בעינן להרגשה מה"ת ואליבא דכ"ע סותר ליומו מה"ת ולשיטת הרמב"ם כתבתי לעיל די"ל דס"ל דמיסתר נמי סתר ליה מטעם דלמא ארגשה אין להקל כלל דבשלמא בשאר כתמים היכא דאיכא למיתלי דמעלמא אתי' שפיר דתלינן אפי' תוך ז"נ משום דבלאו טעמא דהרגשה הן מדרבנן וכמש"ל אבל בכה"ג דודאי מגופא אתיא לא ידעתי שום צד להקל ומש"ל לשיטת הרמב"ם ז"ל די"ל דמש"ה צריכה התורה בדיקה תוך ז"נ אפי' בלא ארגשה משום דכיון דכבר היא בחזקת טומאה חיישינן אף מה"ת לדלמא ארגשה ולאו אדעתה מצאתי סעד לדברי מדברי הר"ן בחדושיו שכ' על הא דאמרינן בגמרא דף נ"ב מ"ד מביאה קרבן ונאכל וכו' וז"ל והיינו טעמא דה"א משום דב' ימים בהרגשה חזי' אף ראיית חלוק בהרגשה חזי' ולאו אדעת' עכ"ל מבואר דס"ד דאף מה"ת חיישינן להא ואף דמסיק קמ"ל דלא ופי' הר"ן דאינה מביאה כלל ול"ח להא מן התורה י"ל דהיינו דוקא היכא דלא איתחזקה בזבה גדולה דאף דראתה ב' ימים מ"מ עדיין יש לה חזקה שהרי לא היתה זבה גדולה אבל בתוך ז"נ דכבר איתחזקה לז"ג וצריכה שתשב ז"נ י"ל דחיישינן להא מה"ת וצריכה שתשב ז"נ בדוקים שיהיו ודאי נקיים ואף שכתבו התוס' בריש מסכת גיטין דלא מיקרי איתחזק אסורא דאינה בחזקת שתראה בכל שעה מ"מ חזקת היתר אין כאן וגזה"כ שתספור נקיים ברורים ואי לא בדקה איכא למיחש לשמא ארגשה וראתה ואם מצאה דם טמאה דחיישינן שמא ארגשה כיון דאין לה חזקת טהרה מיהו מדברי הד"מ לקמן סימן קצ"ו הביאו הש"ך שם ס"ק י"ג משמע דס"ל דאין לחלק שכ' שם וז"ל אבל במכה שידוע שמוציאה דם נ"ל דתלינן אף בג' ימים הראשונים דהא אפי' ברואה ממש תלינן לעיל סימן קפ"ז במכה שמוציאה דם כ"ש כתמים דרבנן וא"ל דשאני ברואה ממש דהוא תחלת ראיה ולכך תלינן במכה ואמרינן דמעינה סתום וכו' אבל תוך ספירת' שמעינה פתוח כבר לא תלינן במכה כלל ז"א דהרי כתבתי דיש סוברים דבשעת וסתה תלינן במכה הואיל וסתות דרבנן א"כ כתמים נמי שהן מדרבנן תלינן במכה עכ"ל מבואר דס"ל דהכתמים מצד עצמותן הן דרבנן הואיל ולא ארגשה דאי ס"ל דתוך ז"נ טמאה אפי' בלא הרגשה אלא היכא דאיכא למימר דמעלמא אתיא הן מדרבנן אין הנדון דומה לראיה שמביא מהא דוסתות דרבנן דשאני הכא דאע"ג דכתמים דרבנן בעלמא משום אימור מעלמא אתו אפי' היכא דליכא לפנינו לתלות בו וכמש"ל בשם הכ"מ מ"מ י"ל תוך ג"י כי היכי דלא תלינן במכה שלפנינו שמוציאה דם לפי ס"ד דהשתא הואיל ומעינה פתוח ה"נ אין לתלות דמעלמא אתיא דהא על דא אנו מדיינין אם לתלות הואיל ומעינה פתוח או לאו א"ו דס"ל להרמ"א דהכתמים דרבנן מטעם דלא ארגשה בלא טעם דאימור מעלמא אתיא ואפי' בתוך ז"נ ואף שיש לדחוק ולדחות ראיה זו מ"מ כך נ"ל מפשט דבריו וכן ראיתי בכמה תשובות האחרונים ז"ל דס"ל דאין לחלק בזה בין ספירת ז"נ ובין בתחלת ראיה דלעולם אם לא ארגשה אינה אלא מד"ס ולדעתי צע"ג בזה

ובדברי הר"ן שהבאתי לעיל יש לי מקום עיון אף שכל דבריו הם דברי הרשב"א בתה"א דף קפ"ז ע"א מ"מ לא עמדתי על דעתם בזה דמ"ש וז"ל אבל דם קושי כיון שהוא טהור