סדרי טהרה סט

שאם ילדה נקבה ולא ראתה בשבעת ימים הראשונים וראתה בז' ימים השניים אינו סותר ושהרמב"ן חולק ע"ז וס"ל דסותר וכ' ע"ז הב"י וז"ל ומ"ש בשם הרמב"ן וכו' ז"ל הרמב"ן בהלכותיו וכו' והוא לשון הש"ע כאן ולא ידעתי שום משמעות מדברים אלו שהרמב"ן חולק ע"ז ואפשר דדייק מדכ' ימי לידה שהם ז' לזכר וי"ד לנקבה אם לא ראתה וכו' ולא כ' סתם ימי לידה שלא ראתה בהן וכו' ולמה לו לפרש שהם ז' לזכר וי"ד לנקבה כו' א"ו דכוונתו דצריך שכל ימי הלידה הן של זכר והן של נקבה נקיים משא"כ אם ימי הלידה של הנקבה יהיו ימים הראשונים נקיים ואח"כ ראתה סותר ודוחק והיה לו להב"י להביא מ"ש הרמב"ן בדין י"ט ששם מבואר כן בהדיא ונ"ל שיש השמטת סופר בב"י ונתכוין על מ"ש הרמב"ן בדין י"ט וז"ל שם יולדת נקבה בזה"ז שספרה ז"נ מתוך י"ד וחזרה וראתה צריכה ז"נ משתפסוק עכ"ל ומ"מ קשי' לפי מה דס"ל לב"י דמ"ש הטור דאינו סותר היינו דוקא לאותן הבועלים על דם טוהר אבל למנהגנו וודאי דסותר א"כ מנ"ל להטור דהרמב"ן חולק ע"ז הא הרמב"ן ס"ל דהאידנא ליכא מאן דשרי לבעול על דם טוהר וכמ"ש הטור בשמו וכן הוא בהלכותיו בהדיא דלדידן אין שום מקום רשאי להקל בדם טוהר וא"כ מנ"ל שהרמב"ן והרא"ש מחולקים כלל בדין זה דהא י"ל דמודה הרמב"ן להרא"ש בזה לדינא דגמרא אלא דמצריך ז"נ לאחר שתראה בזה"ז דווקא דאין בועלין על דם טוהר וצ"ע וגם לשון הטור לא נהלם יפה שכ' דהאידנא כל היולדות חשובות יולדות בזוב מטעם דא"א לפה"ק בל"ד הלכך צריכות ז"נ ואם אינה רואה תוך ז' ימי הלידה עולין לה לנקיים ואפי' ילדה נקבה ולא ראתה בשבעה ימים הראשונים ועלו לה לספירות וראתה בשבעה ימים השניים אינה סותרת וטובלת לאחר י"ד אפי' לא פסקה עכ"ד וק' דכיון דלא ראתה בז' ימים הראשונים ע"כ מיירי בלא יום הלידה דהא יום הלידה א"א למיחשביה לימים הנקיים דהא וודאי ראתה כיון דא"א לפה"ק בל"ד א"ו מ"ש ולא ראתה בשבעה ימים הראשונים ועלו לה לספירה היינו ז' ימים בלא יום הלידה שהם ח' עם יום הלידה ולא פש מן יום הלידה כ"א ששה ימים ואיך כ' וראתה בשבעה ימים השניים אינה סותרת וטובלת לאחר י"ד הא לא נשארו מימי הלידה כ"א ו' ימים והטור נמשך אחר אביו הרא"ש ז"ל בס"פ ב"כ ולשון הרא"ש אפשר ליישב אבל לשון הטור א"א ליישב ועיין מש"ל סי' קצ"ו בזה בסעיף י':

(ג) ואם שלמו ז"נ. כ' בב"י דהרמב"ם חולק על ר"ת דר"ת ס"ל דאם יולדת נקבה ובתוך ימי לידתה ספרה ז"נ ואחר הספירה ראתה תוך י"ד של ימי לידתה אפ"ה אינו סותר ומותרת לטבול מיד אחר י"ד של ימי לידתה אבל הרמב"ם חולק ע"ז דע"כ לא אמר הרמב"ם אלא בדם טוהר וכמ"ש בפ"ז מהלכות א"ב דיולדת בזוב וספרה ז"נ ולא טבלה ואח"כ ראתה דם ה"ז טובלת ומותרת לבעלה מיד שכל ימי טוהר אינם ראוים לא לנדה ולא לזיבה ע"כ וזה פשוט בטעמו אין לו צורך ראיה ואם ראתה תוך שבועים לנקבה משמע דפשיטא ליה דסותרת כל מה שספרה כיון שאינו ד"ט עכ"ד מכח זה דחק עצמו לפרש דברי הגמ' דמשמע מדבריו דליכא שום פלוגתא בזה בין הרמב"ם ובין ר"ת יע"ש ואני תמה מאד על הב"י דאיך אפשר לומר דהרמב"ם חולק על ר"ת וס"ל דדם טמא שבתוך ימי לידתה שראתה אחר שספרה ז"נ סותר הא כ' שם הרמב"ם בדין י"א וז"ל ימי לידתה וימי נדתה אם לא ראתה בהן וכו' ואם ראתה בהן דם אין עולין לה ימי הראיה ולא סותרין כל הימים אלא משלמת על הימים שספרה כשיפסוק הדם שאין סותר הכל אלא ראיות של זוב אבל אלו סותרין יומן בלבד עכ"ל כיון דס"ל להרמב"ם דדם טמא של ימי לידה אינו סותר אפי' ראתה תוך ימי ספירה א"כ מהו סתירה שייך אחר ז"נ וכמ"ש הב"י סי' קצ"ו גבי ש"ז כיון דלא סתר אלא שאינה עולה והכא הא כבר ספרה ע"ש וכ"כ הרשב"א בתה"א דף קפ"ז ע"ב דכיון דאם ראתה באמצע הספירה אינה סותרת אלא דאינה עולה השתא דשלימו לה הא שלימו לה ע"ש וצ"ע ומהרש"ל ז"ל בבאוריו לסמ"ג הבין גם לדעת הסמ"ג דס"ל דאפי' ראתה דם תוך ימי לידה טרם שגמרו ז"נ דאינו סותר ותמה עליו ומפרש כוונתו לדעת אחרת דס"ל דמיסתר נמי סתר ע"ש ולא ידעתי על מה תמה על הסמ"ג הא הרמב"ם נמי הכי ס"ל וכמש"ל ומה שרצה להוכיח שם מהא דמק' רבא לאביי מהא דתניא ואחר תטהר אחר אחר לכולן וכו' ואי ס"ל דאפי' ראתה לא סתר א"כ יקשה רבא לנפשיה ע"כ לק"מ עפ"י מ"ש התוס' דף ל"ג ד"ה רואה וכו' דדוקא היכא דמטמא טומאת ז' הוא דהוי הפסקה לרבא משא"כ יום א' לא מפסיק וגם אינו גורם ראיה זו טומאת מו"מ דבלא"ה טמאה היא

ומה שנראה דעת הב"י דס"ל דדם טוהר לא יסתור הוא פשוט יותר ממה שנאמר דדם בימי הלידה לא יסתר מדברי התוס' שם בפ' ב"כ דף ל"ו ע"א נראה לכאורה איפכא דבימי לידה הוא פשוט יותר לפי שאינו גורם לא טומאה דכל שבועים בלא"ה היא טמאה אבל דם טוהר גורם טומאה אך ז"א דהתוס' לא כתבו כן אלא אליבא דלוי דס"ל לב"ה דב' מעיינות הן ולכך כתבו דאליביה בשופעת גורם טומאה לה שהרי אסורה היא לטבול לבעלה עד שתפסוק הדם אבל אליבא דרב אין הד"ט גורם שום טומאה לה דהא בלא"ה היא טמאה קודם הטבילה וכשטובלת עצמה וטהורה היא לבעלה אף שלא פסק הדם וא"כ צדקו דברי הב"י דטפי מסתבר לומר שדם טוהר לא יסתור ספירתה ממה שנאמר דדם בימי לידה לא יסתור

אך מ"מ קשיא לי דע"כ הרמב"ם לא ס"ל הכי שהרי גבי רואה דם בימי לידה פסק דאם ראתה תוך ספירת ז"נ שלה דאינו עולה ואינו סותר ואלו בדם טוהר כ' המ"מ שם דס"ל דאם ראתה תוך ימי ספירתה דמיסתר נמי סתר הרי להרמב"ם חמירא ליה דם טוהר מן דם בימי לידה ובאמת הוא נגד הסברא ואין דברי המ"מ מוכרחים לפי שלא כ' כן אלא משום דקשיא ליה על הרמב"ם דפסק שם ד"י דדם הקושי אינו סותר אם בא לה תוך ספירות ז"נ ולא עוד אלא שעולין מן המנין ואהא קשיא ליה דמ"ש דם קושי מדם טוהר דקיי"ל דאינו עולה וע"ז תירץ דשאני דם טוהר כיון דקיי"ל דביומא וטבילה תלי רחמנא ויולדת בזוב שלא ספרה אין לה דם טוהר לכך אם ראתה תוך ימי טהרה בעודה סופרת סותרת היא מנינה עכ"ד ואין דברים אלו מוכרחים בדעת הרמב"ם די"ל כמ"ש הר"ן בחדושיו בגמ' דף ל"ז ע"א וכ"כ הרשב"א בתה"א דף קפ"ז ע"א דה"ט דלא דמי דם קושי לדם טוהר שאינו עולה דש"ה שהדם טמא דביומא וטבילה תלי רחמנא וכיון שגורם טומאה דרך ראיה אע"פ שאינו סותר אינו עולה דנקיים מראי' בעינן וה"ט דש"ז אע"פ שאינו גורם סותר יומו דכיון שמטמא דרך ראיה אינו עולה אבל דם קושי כיון שהוא טהור לגמרי נקי מיקרי דה"ל כד"ט אליבא דלוי דאמר ב' מעיינות הן שעולה עכ"ד מבואר דס"ל להר"ן לדעה זו שאף ד"ט אינו סותר אלא יומו דלא כהמ"מ ומ"ש הגהמי"י הביאו ב"י כאן וז"ל אבל בתוך ז' ליכא מאן דפליג דאפי' ד"ט סותר הר"ן חולק ע"ז וס"ל דאפי' תוך ז' אינו סותר וכמ"ש והכי ס"ל להרמב"ן ז"ל בחדושיו בגמ' דף ל"ז כדעת הר"ן דד"ט אינו סותר אלא שאינו עולה דומיא דש"ז וכ"כ הרשב"א שם ובאמת שמדברי התוס' מוכח דס"ל כמ"ש המ"מ והגה"מ דד"ט מיסתר נמי סתר דהכי מוכח ממ"ש בדף ל"ו ד"ה שבוע בתרא וכו' שהוכיחו דיולדת בזוב או בזה"ז דכולהו נשי חשבינן כיולדות בזוב שספרה ז"נ וראתה אח"כ בימי טוהר דאינו סותר מבואר דס"ל דדוקא אחר שספרו ז"נ אינו סותר הא תוך ימי הספירה סותר וכן מבואר בהדיא בדבריהם בדף ל"ז ע"א ד"ה דבר הגורם סותר כו' עי"ש ומן הש"ס אין להוכיח מדאמרינן התם כימי נדת דותה תטמא לרבות היולדת בזוב שצריכה שתשב ז"נ ומסקינן דבעינן נקיים מדם די"ל מ"מ מיסתר לא סתר אלא דבעי נקיים מדם כדי שיעלה אותו היום לספירת ז"נ שאם לא היה נקי אותו היום אינו עולה ומן הרב בב"י מבואר דמיפשט פשיטא ליה דאם ראתה תוך ז"נ ד"ט נמי סותר וצ"ע דהא פלוגתא דרבוותא היא וכמ"ש ומעתה מ"ש הרמ"א לקמן סי' קצ"ז בהגה"ה סעיף א' אם היה אפשר לה לטבול קודם לכן כגון שהיה אחר לידה וכו' וכ' ע"ז בש"ך ס"ק ב' וז"ל דוקא כשטובלת אחר לידה ולא ראתה דם טמא אבל אם ראתה דם טמא וזמן טבילתה בליל שבת מותרת לטבול משום דהוי בזמנה כ"כ מהר"י בפסקיו סי' נ"ג ומביאו ד"מ ונראה דדם טמא הוי לאחר ל"ג לזכר וס"ו לנקבה כדלעיל סי' קצ"ד עכ"ד מבואר דס"ל דדווקא אם ראתה דם טמא דהיינו אחר מלאת אבל אם ראתה תוך מלאת וחל ליל טבילתה בליל שבת אינה רשאי לטבול אע"ג דאנן מחמרינן שלא לבעול על ד"ט מ"מ כיון דמדינא מותר לבעול עדט"ו הוי טבילה שלא בזמנה ובאמת שזה הוא חומרא גדולה דהא לדעת כמה פוסקים ס"ל דלאחר שקבלו חומרא דר"ז מדינא אסורין לבעול עדט"ו וכמבואר בטור ובב"י וא"כ מ"ש חומרא זה מכל שאר חומרות אשר אנן מחמרינן בשאר דיני נדה וכתמים אפ"ה הן טובלות כשחל טבילתן בליל שבת ולמה נחמיר בחומרא זו שלא לטבול וכל נשי דעלמא כולן אין טובלים כ"א אחר ספירת ז"נ דמדין התורה אם היא נדה טובלות בסוף שביעי לראייתן אלא מכח חומרא דר"ז סופרות ז"נ ואפ"ה מקרי טבילה בזמנה ועוד שאינן סופרות ז"נ עד אחר חמשה ימים מיום ראייתה וחומרא זו מורכב מכמה חומרות יחד וכמבואר שם גם אין מחלקין בין שמשה ללא שמשה והכל מחומרת האחרונים ואפ"ה טובלות בליל שבת ולמה יגרע חומרא זו שאין בועלין על דם טוהר שיש לה סמך ועיקר לדינא דגמ' אחר שקבע חומרא דר"ז ועוד טעמים אחרים וכמ"ש הפוסקים דמיקרי טבילה שלא בזמנה ובתה"ד סי' רכ"ה מבואר דלא החמירו ביולדת אלא היכא שהיה לה אפשר לטבול קודם לכן אלא שהיתה דוחה מחמת שלא היה לה כח הרבה אבל מצד הנקיות היתה יכולה לטבול עצמה קודם ליל שבת בהא הוא דאסור אבל אם לא היתה יכולה לטבול מקודם מחמת שלא היתה מוטהרת ונקייה מדם אע"פ שלא ראתה אלא דם טוהר כגון תוך מלאת אפ"ה מותרת לטבול בליל שבת אלא שבפסקי מהרי"ו כ' שנהגו הנשים כן שלא לטבול בליל שבת אחר הלידה אם לא ראו דם טמא וצ"ל דאותן שהנהיגו להן כן היו סוברים דחומרא דר"ז לא שייך כלל בדט"ו וכמ"ש הרמב"ם והטור דבכמה מקומות היו בועלין על דט"ו מה"ט והלכך כיון שהיה בעיניהם חומרא בלא טעם לכך החמירו שלא תטבול בליל שבת אחר הלידה אם לא ראתה דם טמא דל"ד לשאר חומרות שיש להם טעם וסמך אך כ"ז ניחא אם כבר היה לה ז"נ אחר הלידה ואח"כ ראתה דם טוהר אבל אם לא היה לה באפשר לספור ז"נ מחמת ראייתה ואע"פ שנמשך לתוך ימי טוהר מ"מ כיון דנשי דידן יולדות בזוב הן מכח חומרא דר"ז וצריכה ז"נ מדם דאפי' דם טוהר סותר לדעת הרבה פוסקים וכמש"ל ואפי' לדעת הפוסקים דס"ל דמיסתר לא סתר אלא דאינה עולה כ"ז לדין תורה אבל לחומרא דר"ז וכ"ז שלא ספרה ז"נ מיסתר נמי סתר דהא צריכה לישב גם על דם שראתה ז"נ כיון שהוא דם טמא וגורם טומאה שאינו עולה לנקיים וכפירש"י דף ל"ה ע"ב דהתורה לא טיהרתו עד שתספור וכל זמן שלא ספרה הוי כדם זיבה וכו' וא"כ אף אי נימא דבדם טוהר לא שייך חומרא דר"ז מ"מ בדם זה שראתה תוך ימי ספירתה וודאי דשייך חומרא דר"ז ואע"ג דלדעת הרא"ש והטור לא שייך חומרא דר"ז בדם שראתה תוך ימי לידה היינו טעמא דדם זה אינו גורם לה שום טומאה וכמ"ש התוס' והרא"ש דבלא"ה היא טמאה אבל הדם טהור שראתה תוך ימי ספירתה שגורם לה טומאה שצריכה למנות יום אחר כנגדו אליבא דכ"ע ולדעת התוס' סותר לגמרי וכמו שכתבנו בסמוך וודאי דשייך ביה חומרא דר"ז וכ"נ מהתוס' שם וא"כ הא וודאי טבילה בזמנה היא כשאר טבילות דנשי דידן וצ"ל דמהרי"ו לא מיירי אלא היכא דהיה באפשר לה לספור ז"נ בהא הוא דמחלק בין ראתה דם טמא אח"כ ובין אם ראתה דם טהור אח"כ דכיון דהיה באפשר לה לספור ז"נ אלא שלא רצה לספור ז"נ ולטבול מכח חולשת הלידה או מחמת הבושה כמ"ש מע"מ אע"פ שראתה אח"כ דם טוהר וספרה ז"נ וחל ליל טבילתה בליל שבת נהגו שלא לטבול כיון דהיה לה באפשר לטבול קודם ואע"ג שחזרה וראתה דם טהור ומן ראיה זו חל טבילתה בליל שבת כיון דס"ל לאותן שנהגו כן דהא דאין בועלין על דם טוהר אינו אלא פרישות וחומרא בעלמא מש"ה הוי שלא בזמנה משא"כ בראתה אח"כ דם טמא אע"ג דהיה באפשר לה לספור ז"נ כיון דאח"כ ראתה דם טמא ומן ראיה זו חל ליל טבילתה בשבת טבילה בזמנה היא ושריא לטבול אבל בשלא היה באפשר לה לספור ז"נ מחמת שלא היתה נקייה מדם אפי' שהיה דם טוהר כיון דהאידנא בזה"ז כולן יולדות בזוב הן ובעי נקיים מכל דם אפילו מדם טוהר טבילה בזמנה היא ורשאה לטבול בליל שבת וא"ל משום לא פלוג דלמה נחמיר כ"כ דבלא"ה אפי' בהיה אפשר לה לספור ז"נ ואח"כ ראתה דט"ו חומרא גדולה היא שלא תהא רשאה לטבול בליל שבת וא"כ בנדון זה אין להחמיר כלל נ"ל ברור:

(ד) י"ד לנקבה. כבר הבאתי לעיל מ"ש הטור דאם ספרה ז"נ תוך י"ד ימי לידה אע"פ שראתה אח"כ תוך ימי לידה אינו סותר וטובלת לאחר י"ד יום אפי' לא פסקה והוכחתי דאף הרמב"ם ז"ל אינו חולק ע"ז ודלא כב"י דסבר שהרמב"ם חולק ע"ז דז"א דהא פסק הרמב"ם דאפי' רואה דם לידה בתוך ז' של ספירות נקיים דאינו סותר אלא דאינו עולה וא"כ מאי סתירה שייך לאחר שספרה ז"נ וכמ"ש הב"י לקמן סי' קצ"ו גבי ש"ז אך עדיין י"ל שהרמב"ם חולק על הרא"ש וטור לענין חומרא דר"ז להרא"ש והטור ס"ל דאף בתר חומרא דר"ז אפ"ה טובלת לאחר י"ד אפי' אם ראתה דם לידה וזה אינו מוכרח דהרמב"ם יסבור הכי דמ"ש בפ"ז דדם לידה אינו סותר אלא שאינו עולה כ"ז כ' לד"ת מקודם תקנת ר"ז שהרי אף בדם נדה כ' שאינו סותר וע"כ דמיירי קודם שקבלו חומרא דר"ז דאל"כ הא בלא"ה צריכה ז"נ משום ד"נ שראתה והכי מוכח התם דכל מה שכ' בפרק זה הוא לדין של תורה ופ' י"א הוא שכ' והביא לחומרא דר"ז ולפ"ז י"ל דס"ל להרמב"ם דחומרא דר"ז שייך אף בדם לידה ואף שכ' בפ' י"א דין וי"ו דבדם טוהר לא שייך חומרא דר"ז אלא שהגאונים החמירו בו מ"מ י"ל דבדם לידה שייך חומרא דר"ז וכן נראה ממ"ש הרמב"ם פי"א אחר שכ' בדין ד' חומרא דר"ז כ' שם בדין ה' וכן כל היולדות בזה"ז הרי היא כיולדות בזוב וצריכה ז' ימים נקיים וקשה כיון דאיהו פסק בפ"ד דאפשר לפה"ק בל"ד וא"כ איך סתם וכ' דכל היולדות בזה"ז צריכה ז"נ הא איכא לידה יבשתא א"ו דס"ל דבתר חומרא דר"ז אף בדם לידה צריכה ז"נ וא"כ לעולם לא משכחת לה יולדות בזה"ז שתהא טהורה לבעלה בלא ז"נ ואם לא ראתה תוך ימי לידה הרי שהיה לה נקיים דימי לידה שלא ראתה בהן עולין לנקיים ואם ראתה בהן הא צריכה נקיים משום אותו דם שראתה וכ"נ מדברי המ"מ מיהו לדידן שאין בועלין על דם טוהר אין נפקותא בכל זה דהא כ' הב"י שאף הטור לא כ"כ אלא לאותן שבועלים על דם טוהר אבל לאותן שאין בועלין על דם טוהר ונהגו חומרא דר"ז בדם טוהר מכ"ש דנהיגי חומרא דר"ז בדם לידה ואף שכ' הב"ח דאף לאותן שאין בועלין על דט"ו מ"מ בדם לידה לא שייך חומרא דר"ז לא נראין דבריו וכבר השיגו בט"ז ושאר אחרונים ז"ל וכתבו שאין דבריו מחוורין בזה

מיהו גם דברי הט"ז לא מחוורין יפה שכ' הטעם דבמקום שנוהגין לבעול על דט"ו אין שייך חומרא דר"ז ולפי דאיך תעשה ז"נ כיון שדם שהיא רואה באותן הימים בועלין עליו ואין זה כלום דיולדת בזוב יוכיח דצריך ז"נ וכל מה שראתה טרם שספרה ז"נ דם טמא הוא דלמא ה"נ כעין דאורייתא תקנו אלא הטעם פשוט דבאותן מקומות שבועלין על דם טוהר ס"ל דלא החמירו ב"י אלא בדם הגורם נדות או זיבה משא"כ בדם לידה אבל במקומות שאין בועלין ס"ל דלא חלקו בראייתן

גרסינן בגמ' דף ל"ז ע"א בעי רבא קושי מהו שתסתור בזיבה וכו' ומסקינן אמר אביי נקטינן אין קושי סותר בזיבה ע"כ ופירש"י אהא דבעי רבא אי נימא דווקא דבר הגורם סותר והאי לאו גורם הוא וכו' וז"ל והאי לאו גורם הוא דלא אתי בה לידי זיבה ואי קשיא והרי קרי שאינו גורם כדקיי"ל וסותר ההיא לאו סתירה דחד יומא הוא דסתר וכי בעי רבא לסתור הכל עכ"ל הגם דהרא"ש בפ' ב"כ היה לו גרסא אחרת ברש"י מ"מ כך היא הגירסא שלפנינו מבואר מדבריו דאף דמסקינן דדוקא דבר הגורם סותר מש"ה קושי אינו סותר ה"מ לסתור שבעה הוא דאינו סותר אבל מ"מ אותו יום אינו עולה דלא גרע מקרי והא דאמר אביי נקטינן אין קושי סותר בזיבה י"ל דאינו סותר שבעה אבל יום א' מסתר מיהו סותר ולזה נטה דעת הרמב"ן בחדושיו שם שכ' וז"ל ומיהו וודאי כיון דמעין א' הוא אינו עולה דלא גרע מימי טוהר דבתר לידה דאמרינן לעיל לרב דאמר מעין א' הוא אינן עולין והא לא סתירה מיקרי אלא דבעי נקיים מכל דם של אותו מעין עכ"ל יע"ש וכ"כ הר"ן בחדושיו בגמ' דף ל"ה ע"ב בשם הרב רבינו יונה דדם קושי סותר יומו כש"ז ע"ש וכ"כ הראב"ד בהשגות בפ"י מהלכות א"ב שדם קושי אינו סותר ואינו עולה אבל הרמב"ם ס"ל שם דדם קושי לא זו דמסתר לא סתר אלא דאפי' עולה וכ"כ הרשב"א בתה"א דף קפ"ז בשם ר"ח דס"ל כהרמב"ם וכבר כתבתי לעיל שדברי הר"ן בחדושיו שנתן טעם לדברי הרמב"ם ז"ל דס"ל דלא דמי דם קושי לדם טוהר דשאני דם טוהר שהוא מטמא דביומא וטבילה תליא רחמנא וכיון שהוא דרך ראיה אינו עולה וה"ט דש"ז דכיון שמטמא דרך ראיה אינו עולה אבל דם קושי כיון שהוא טהור לגמרי נקי מיקרי ע"כ וזו דלא כהמ"מ שנתן טעם אחר להרמב"ם ודבריו תמוהים וכמש"ל ויש להביא סעד לדברי הרמב"ם ז"ל שדבריו מוכרחים מסוגיא זו שאח"כ דפליגי אביי ורבא