סדרי טהרה סח

ע"ז דפשט הלשון לא משמע הכי אלא דמיירי דמקמי לידה ראתה ג"י רצופים ע"ש והדבר פשוט דגם הב"י נתכוין לפרש כן דהטור מיירי דמקמי לידה ראתה ג"י תוך י"א יום שבין נדה לנדה וחלילה למשוי' לרבינו הב"י לטועה שיסבור דימי לידה ראוים לזיבה אם ראתה בהן והדבר פשוט בגמ' ובכל הפוסקים דימי לידה אינן ראוים לנדה ולזיבה דאפי' ראתה כל ימי לידתה והיא בתוך י"א יום שבין נדה לנדה אפ"ה טובלת סוף ז' לזכר וסוף י"ד לנקבה וכן אם ראתה בסוף ימי הלידה אף שהיא תוך ימי נדת' אפ"ה טובלת סוף ז' וסוף י"ד דימי הלידה אינן ראוים לזיבה ולנדה וכ"ה בהדיא בגמ' דף ל"ז ע"ב וגדולה מזו פסק הרמב"ם בפ"ז מהלכות א"ב די"א דאפילו ילדה תוך ספירות ז"נ של זיבה וראתה דם תוך ימי לידתה שאין עולין לה ימי הראיה ולא סותרין כל הימים אלא משלמת על הימים שספרה כשיפסוק הדם שאין סותר הכל אלא ראיות של זוב אבל אלו סותרין יומן לבד ע"כ מבואר אע"ג דקיי"ל בזבה בעלמא שסופרת ז"נ אם ראתה תוך ימי ספירתה סותרת הכל היינו משום דכ"ז שלא ספרה ז"נ ימי זיבה מיקרי מש"ה סותרת דזיבה סותר אבל ימי לידה אינן ראוים לזיבה ולנדה וכן הרגיש בס' הנ"ל על הב"ח בזה ולכאורה יש לטעות דאף ימי לידה ראוין לנדה ולזיבה מהא דגרסינן במכילתין דף מ"ב ע"א ת"ר הנדה והזבה והש"י כ"י והיולדת כולן מטמאות בפנים כבחוץ ומק' הש"ס בשלמא כולהו לחיי אלא יולדת אי בימי נדתה נדה היא ואי בימי זיבה זיבה וכו' ופירש"י אי בימי נדה ילדה וראתה הא תני לה וכו' משמע לכאורה מלשון רש"י דאפי' ילדה ואח"כ ראתה אפ"ה אי בימי נדה נדה ואי בימי זיבה זיבה אך א"א לפרש כן דאי מיירי שילדה ואח"כ ראתה ה"ל להש"ס להקשות דמאי נ"מ שמטמאה הדם בפנים כבחוץ הא בלא"ה טמאה היא משום לידה דטמאה אפי' בלידה יבשתא ול"ל להקשות מכח אי נדה נדה וכו' דכבר תני לה אגופא דמלתא ה"ל להקשות דמאי נ"מ בזה אם מטמאה בפנים כבחוץ הא בלא"ה טמאה היא א"ו מה שפירש"י ילדה וראתה ר"ל וראתה כבר קודם הלידה מחמת פה"ק וכמו שפירש"י בדף ל"ח ע"א ד"ה קמ"ל דאפשר לפה"ק בל"ד וז"ל דאי לא אפשר ה"ל זבה כשילדה אחר שנים של אחר הנדה דה"ל יום לידה שלישי ואי הוי חזי קודם הלידה בפה"ק הרי היא זבה הואיל ובלא קושי ראתה עכ"ל וכן כוונתו כאן דראתה מחמת פה"ק קודם הלידה ואהא מק' שפיר אי נדה נדה זיבה זיבה ולשיטת רמב"ם ס"ל דכל היום של לידה מיקרי קושי הא דמק' הש"ס הכא אי זיבה זיבה נ"ל למאי דס"ד השתא מיירי בנפלים וכמש"ל

והנה לכאורה י"ל סייעתא לשיטת התו' דס"ל דאם ילדה בשופי הדם שראתה בפה"ק של לידה לא מיקרי דם קושי ודלא כשיטת הרמב"ם וסייעתו דגרסינן בר"פ המפלת קשתה ב' ולשלישי הפילה ואינה יודעת מה הפילה ה"ז ספק לידה ספק זיבה מביאה קרבן ואינו נאכל ר"י אומר מביאה קרבן ונאכל שא"א לפה"ק בלא דם וכתבו התו' שם ד"ה ואינו נאכל וז"ל וב' קרבנות א"צ להביא משום דאימא ראתה וילדה דא"כ קושי סמוך ללידה היא וטהורה כו' דיש קושי לנפלים וכן צ"ל לר"י דסבר יש קושי לנפלים דאי אין קושי היה לה להביא ב' קרבנות של זיבה דהוי ודאי נאכל ושל לידה דהוי ספק אינו נאכל דלזיבה וללידה לא סגיא בקרבן חד עכ"ל וכיון דברייתא דהכא ס"ל יש קושי לנפלים קשה לשיטת הרמב"ם וסיעתו דס"ל דכל מה שראתה מחמת פה"ק דלידה הוא דם קושי אפי' ילדה בשופי למה נקט הברייתא קשתה ב' וכו' הא אפי' ראתה ב' ימים בשופי ובג' הפילה נמי אינה מביאה אלא חד קרבן דלמאי ניחוש לשמא ראתה עם הולד הא כיון דראתה עם הולד קושי הוא לדעתם וכיון דבג' מחמת קושי הוא אף דב' ימים הראשונים ראתה בשופי אפ"ה רחמנא טהרי' כדאיתא בפרק בנו"כ ופסקה הרמב"ם שם

והן אמת דברי התוספות שם צ"ע דהא גרסינן ס"פ ב"ס דף נ"ד ע"ב ראתה ב' ולשלישי הפילה וא"י מה הפילה ה"ז ספק זיבה וספק לידה מביאה קרבן ואינו נאכל וימי לידתה וכו' והתם הא לא תני ראתה ב' בקושי ובוודאי בראתה בשופי מיירי וכן פירש רש"י שם ואפ"ה תני מביאה קרבן וכו' דהיינו בחד קרבן סגיא (ואיך רצו התוספות להוכיח דת"ק ס"ל יש קושי לנפלים מדס"ל דאינה מביאה אלא חד קרבן אכתי איך מתורץ הברייתא דהתם) ולולי דבריהם היה נ"ל דהיינו טעמא דלא מייתי אלא חד קרבן כיון דס"ל לת"ק וכן ברייתא דס"פ ב"ס דאפשר לפה"ק בל"ד אם כן מהיכי תיתי שתביא קרבן על ספק זה דשמא ראתה אדרבה אוקי לאתתא בחזקת שאינו רואה וכ"כ הר"ן בהדיא כאן בסוגיא זו בחדושיו ואף דכבר היא בחזקת שראתה בב' ימים מ"מ עדיין לא נעשה זבה גדולה ואוקמינן לה בחזקה זו שאינה ז"ג ואע"ג דלענין איסור מצינו בכמה דוכתי שחז"ל החמירו לאסור מספקא ולא אזלינן בתר חזקה דמעיקרא כגון היכא דאיכא רגלים לדבר ומצוי קצת וכה"ג וי"ל דמה"ט היא ספק זבה לענין שצריכה שתספור ז"נ וכפירש"י שם בס"פ ב"ס ה"מ לענין איסור החמירו שצריכה שתספור ז"נ ולא אמרינן דניזיל בתר חזקה דמעיקרא וכמש"ל משום שהוא רגיל קצת כשנפתח מקורה שתראה דם אע"ג דלא וודאי משווינן ליה אבל לענין קרבן לא רצו להחמיר ולומר שתביא קרבן זיבה מספק ולהתיר מליקת חולין ע"ג המזבח כיון דאיכא חזקה כנגדה אע"ג דקיי"ל דחטאת העוף בא על הספק מ"מ לא התירו אלא מדוחק ובספק גמור וכן פירש"י במסכת כריתות דף ח' ע"א דמה"ט אשה שיש עליה ה' ספק לידות או ה' ספק זיבות אינה מביאה אלא קרבן א' ואין השאר עליה חובה כדאיתא התם אבל קרבן לידה ודאי דמביאה מספק דספק גמור הוא דאע"ג דמיירי הכא שלא היתה בחזקת מעוברת דאלו היתה בחזקת מעוברת היתה מביאה קרבן ונאכל וכדאמר ריב"ל לקמן דף כ"ט וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"א מחו"כ מ"מ ספיקא מעליא הוא דכי היכי שהיתה מוחזקת שלא נתעברה בולד שיש לו צורת אדם ה"נ לא הוחזקה שנתעברה מדבר שאין לו צורת ולד והרי הפילה לפנינו וכי היכי דמספקא לן שלא היה צורת ולד ה"נ י"ל שהיה לו צורת ולד ולפ"ז הא דלא מחייב ת"ק דר"י וכן ברייתא דב"ס אלא בחד קרבן היינו בספק קרבן דלידה אבל לא משום זיבה והא דקתני ה"ז ספק לידה וספק זיבה היינו לענין איסור וכמש"ל

ועפ"ז נ"ל לתרץ מאי דקשיא לן בברייתא דס"פ ב"ס דמסיים אחר דתני ה"ז ספק זיבה וספק לידה וימי לידה שראתה בהן כו' דמה ענין זה לכאן דהא למאי דמסיק הש"ס דין זה ל"ד בספק יולדת אלא אפילו בודאי לידה עולין לה ימי לידה שלא ראתה אם כן לא ה"ל למיתני הכא דין זה גבי ספק לידה דהא אפשר למיטעי ולומר דדוקא גבי ספק לידה הוא דעולין משא"כ בודאי לידה וכדבעי למימר ר"פ התם ולפ"ז מ"ש דלענין קרבן לא נ"מ בספק זיבה אפילו אי אין קושי לנפלים או שילדה בשופי מטעם דאיכא חזקה שלא ראתה לא מייתי ספק מליקת חולין ניחא הא דמסיים הברייתא הכא דין זה דהא יש עוד לדקדק בלשון הברייתא דהתם תני ה"ז ספק זיבה ספק לידה בלא וי"ו הנוספת משמע דליכא לספוקי אלא בהני תרי ספקות דלמא יולדת ולא זבה היא או שמא זבה היא ולא יולדת ואמאי לא תני אלא הני תרי ספקות הא איכא נמי ספק ג' דשמא יולדת וגם זבה היא וכפירוש רש"י שם ואמאי לא חשיב הברייתא נמי להאי ספקא בשלמא הא ל"ק ליה דלא ה"ל למיתני להני ספקות דשמא זבה או יולדת לחודא היא אלא דה"ל למיתני רק האי חששא דלמא זבה וגם יולדת היא די"ל דניחא ליה להתנא לאשמעינן הני חששות דנ"מ אם ילדה בקושי דאז ליכא האי חששא דשמא זבה וגם יולדת היא להכי תני דאיכא למיחש לכל חדא באפי נפשיה ואע"ג דברייתא דהתם לא מיירי בילדה בקושי וכמש"ל מ"מ אגב אורחא ניחא ליה לאשמעינן במאי דנ"מ לדינא אם היתה יולדת בקושי אבל מ"מ ק' דה"ל למיחשב גם האי ספקא דשמא יולדת וגם זבה היא מיהו למ"ש לעיל לק"מ דמאי נ"מ בהאי ספקא דהא כיון דכבר גילה לנו התנא דחוששת משום לידה ואינה טהורה לבעלה עד אחר י"ד יום אפילו לא ראתה בהן דשמא ילדה נקבה וגם אשמעינן דאם ראתה בהן דצריכה שתשמור ז"נ אם כן למאי נ"מ האי חששא דניחוש שמא יולדת וגם זבה היא ואי לענין קרבן הא כתבנו דמ"מ אינה מביאה אלא קרבן א' ולהכי לא תני האי חששא כלל דלא נ"מ מידי דהא כבר נתת לה כל החומרות בהני תרי ספקות ומה יוסיף הספק הג' אך אי נימא דימי לידה שלא ראתה בהן אין עולין לספירת ז"נ אם כן ודאי דמוסיף חומרא במה שאנו חוששין לספק הג' שמא יולדת וגם זבה דאי לא הוי חיישינן אלא לכל חד וחד באפי נפשיה דשמא זבה היא ולא יולדת או יולדת ולא זבה היה סגיא במה שספרה ז"נ בתוך ימי לידתה וטובלת מיד אחר ימי לידתה ממ"נ אם יולדת ולא זבה היא א"צ ז"נ ואם זבה היא ולא יולדת הא ספרה ז"נ אבל עכשיו שבאנו לחוש לשמא יולדת וגם זבה היא צריכה שתספור ז"נ אחר י"ד יום של ימי לידה דדל יולדת וגם זבה היא משום כך הוצרכה הברייתא להסמיך האי דינא דימי לידה שלא ראתה בהן עולין לה כי היכי דלא תיקשי לך למה לא תני הברייתא הספק הג' ומתוך כך תטעה לומר דס"ל להברייתא כדעת הרמב"ם וסיעתו דכל מה שראתה ע"י פה"ק של הלידה דם קושי מיקרי אפילו ילדה בשופי ומשום הכי לא תני הספק הג' דלא משכחת ליה דהא אם ראתה עם הלידה ליכא זיבה כלל להכי מסיימת הברייתא האי דינא דעולין לה דלאו היינו טעמא דדם קושי הוא אלא כיון דעולין לה ליכא נ"מ בספק הג'

ועפ"ז יש ליישב דברי הרמב"ם בפ"ד מהלכות א"ב וז"ל ראתה ב' ימים ובשלישי הפילה ואין ידוע מה הפילה ה"ז ספק זיבה וספק לידה עכ"ל והנה שינה מלשון הברייתא דהברייתא תני ספק זבה ספק יולדת בלא וי"ו העטוף והרמב"ם כתב ספק זבה וספק יולדת וצריך טעם למה שינה מלשון הברייתא ועם דברינו ניחא דודאי הברייתא ניחא ליה לאשמעינן הני ספקות דאיכא לספוקי בכל חדא באפי נפשיה דנ"מ לענין ילדה בקושי וכמש"ל וס"ל להרמב"ם דהברייתא ס"ל יש קושי לנפלים אבל הרמב"ם דפסק אין קושי לנפלים א"כ לא נ"מ בהני ספקות לכך תפס הקיצור דאיכא לספוקי לשמא זבה וגם יולדת היא ועיין מ"ש לקמן

ובדברי המ"מ ראיתי תמיה שכתב על דברי הרמב"ם הנ"ל וז"ל בפ' המפלת כו' קשתה ב' כו' עכ"ל וכל הרואה יראה דלא מן הברייתא דפ' המפלת למד הרמב"ם דין זה דשם מיירי בקשתה אלא הרמב"ם הוציא דין זה מברייתא דס"פ ב"ס שהיא ממש כמ"ש הרמב"ם גם דברי הכ"מ שם מגומגמים ואין להם הבנה כלל יע"ש

ומדי עברי בין עין עיוני בדין זה ראיתי גם בדברי המהרש"א ז"ל מלתא דתמיה שכתב על התוספות דף ל"ח ע"א ד"ה מאי דעתך וז"ל דליכא למימר דנקט קושי משום דס"ל לר"מ דא"א לפה"ק בל"ד כו' אשתמיטתי' הא דסומכוס משום ר"מ דף כ"א ע"ב גם מ"ש בתירוץ קו' זו וז"ל ועוד דמשמע (בריש המפלת כצ"ל) דת"ק דר"י דהוא ר"מ דכל סתמא דמתניתין כוותיה הוא ס"ל דאפשר לפה"ק בל"ד עכ"ל לאו כללא הוא דבהדיא כתב רש"י במס' ערובין דף מ"ו דבר פלוגתי' דר"י ר"ש הוא והתם נמי קאי אסתם מתני' יע"ש

נחזור לעניננו הראשון דלפי מש"ל י"ל הא דתני בברייתא דר"פ המפלת קשתה ב' ולא תני דינו בראתה בלא קושי כמו דתני הברייתא דס"פ ב"ס ואי משום דר"י בר פלוגתיה תני קשתה דאי לאו דקשתה היתה צריכה להביא ב' קרבנות והא' נאכל דזו דוחק דת"ק יאמר קשתה משום דר"י ואין לומר מש"ה תני קשתה דאי לא"ה היתה צריכה להביא ב' קרבנות הא הוכחנו לעיל דאפ"ה אינה מביאה אלא חד קרבן אבל לפי מ"ש דמש"ה לא תני הברייתא דס"פ ב"ס הספק השלישי דשמא זבה וגם יולדת היא משום דלא נ"מ מידי בהאי ספקא דהא כבר יהבינן לה כל חומר מחמת הני תרי ספקות דס"ל להברייתא דימי לידה שלא ראתה בהן אין עולין לספירת ז"נ וכברייתא דטועה דס"ל הכי וכדאמרינן בדף כ"ט מש"ה תני קשתה לאשמעינן דדוקא בקשתה הוא דליכא אלא הני ב' ספקות וס"ל יש קושי לנפלים אבל אי לא קשתה איכא נמי ספק ג' דשמא זבה וגם יולדת היא ונ"מ שצריכה להמתין בספירת ז"נ שלה עד אחר שעברו ימי הספק לידה מיהו בלא"ה י"ל הא דנקט הת"ק קשתה לרבותא תני הכי דאע"ג דקשתה ואיכא ב' ספקות למיתלי דלאו זבה היא חדא דלמא לא ראתה דם ואת"ל דראתה דם שמא ולד היה והוי קישוי מחמת לידה ואפ"ה חוששת לזיבה ויהיה איך שיהיה הפי' בברייתא מ"מ הא דתני בברייתא קשתה ב' ימים קשה על הרמב"ם וסיעתו דס"ל דמה שראתה מחמת פה"ק של לידה דם קושי הוא וא"כ למה תני כלל קשתה דבלא"ה נמי אם באנו לחוש לשמא היה דם עם הולד קושי הוא להרמב"ם כל יום הלידה ולהרמב"ן והר"ן מה שבא בפה"ק של לידה וצ"ל לדעתם דס"ל שיש חילוק דאף דקיי"ל בילדה ולד קיימא דאפי' ראתה ב' ימים בשופי ובשלישי ראתה מחמת קושי דם קושי מיקרי כדאיתא בפ' בנו"כ מ"מ בנפלים אפי' למאן דאית ליה יש קושי לנפלים מ"מ בהא גרע מבן קיימא דלא מהני אם ראתה ב' ימים בשופי ובשלישי בקושי אלא דצריך כל ג' ימים בקושי וה"ט דברייתא דתני קשתה ב' ימים וצ"ע: ומה שהקשיתי על התוס' מהא דס"פ ב"ס יש ליישב בדוחק דס"ל להתוס' אף דבברייתא דהתם תני ראתה ב' ימים ולא תני קשתה לאו דמיירי דוקא בראתה בשופי אלא מש"ה תני ראתה סתם משום דמיירי בכל גווני שראתה הן ע"י שופי והן ע"י קושי ולכך תני מביאה קרבן ולא תני ב' קרבנות משום דלא פסיקא ליה דהא איכא ראתה בקושי דאינה מביאה אלא קרבן א' ולכך תני סתם מביאה קרבן דעכ"פ חד צריכה להביא

ומעתה נבוא לבאר מה שנוגע לדינא לדידן דמ"ש הטור דהאידנא כל יולדות חשובות יולדות בזוב דקיי"ל א"א לפה"ק בל"ד הילכך צריכה ז"נ וכו' לשיטת הרמב"ם דס"ל דכל מה שראתה ביום הלידה דם קושי מיקרי ואפי' ילדה בשופי וכן לשיטת הרמב"ן והר"ן דס"ל דעכ"פ מה שראתה מחמת פה"ק של ולד אין לך קושי גדול מזה צ"ל דכ"ז שכ' הטור אינה אלא מחומרא דרבנן דכיון דבלא"ה החמירו בנות ישראל כר"ז שאפי' ראתה טיפת דם כחרדל דיושבת עליו ז"נ החמירו נמי אפי' בדם קושי שיטמא כדם שופי וכמ"ש הב"ח וכ"כ בהדיא בס' בעה"נ דף ג' ע"א ועיין במרדכי מחלוקת הראשונים בזה ומסיק ג"כ דהאידנא אין לחלק בין קושי לשופי מחומרא דר"ז ועיין בהשגות הרז"ה על ס' בעה"נ אבל לשיטת התוס' דאם ילדה בשופי לא מיקרי דם קושי מה שראתה בעת פה"ק של הולד דברים כפשטן דהאידנא הוי כולן יולדות בזוב דהא החמירו ב"י כר"ז להיות יושבות על כל דם ז"נ בין דם נדה ובין דם זיבה והאי דם שראתה בשעת פה"ק אי נדה נדה ואי זיבה זיבה הוא כדאי' בגמ' דף מ"ב וא"כ לדידן לעולם צריכה לישב ז"נ ומעתה נבוא לבאר דברי המחבר כאן בש"ע דמ"ש עכשיו בזה"ז כל היולדות חשובות יולדות בזוב וכו' היינו משום דקיי"ל לעיל סי' קפ"ח דא"א לפה"ק בלא דם אך מ"ש אח"כ נמצאת אומר שהיולדת זכר תשב ז' ללידה וז' לנקיים לזיבה והיולדת נקבה יושבת שבועים ללידה וז' לנקיים לזיבה כו' הא ע"כ מיירי בשראתה תוך ימי הלידה למנות נקיים דאלו לא ראתה למה צריכה שתשב ז' לזכר וז' נקיים לזיבה וכן בנקבה שבועים ללידה וז' נקיים לזיבה הא ימי לידה שלא ראתה בהן עולין לה לז' נקיים וכמו שפסק הוא בעצמו מיד אחר דין זה א"ו דהכא מיירי שראתה תוך ימי הלידה א"כ ק' דאף אי נימא דלאו יולדת בזוב היא ואפשר לפה"ק בלא דם צריכה שתשב ז"נ מחמת הדם שראתה תוך ימי הלידה דהא ס"ל להמחבר דלדידן דנוהגין חומרא דר"ז אין חילוק בין דם שראתה תוך ימי הלידה אע"פ שאינו גורם שום טומאה לשאר דם דהא אפי' בדם טוהר מחמרינן לישב עליו ז"נ מכ"ש דם של ימי לידה וכמ"ש בב"י כאן והסכימו עמו האחרונים וכמ"ש הט"ז כאן ועי' מ"ש בסמוך ולפ"ז לא נ"מ מידי בהא דכל יולדות חשובות יולדות בזוב מחמת דקיי"ל א"א לפה"ק בל"ד אלא ביולדת זכר ולא ראתה תוך ימי לידתה דאם היה אפשר לפה"ק בל"ד היתה יכולה לטהר מיד בכלות ז' ימי לידתה דהא לא ראתה כלל אבל לפי מה דקיי"ל א"א לפה"ק בל"ד א"כ צריכה ז"נ ובכלות ז' ימי לידתה אינה יכולה לטהר דהא יום הראשון ודאי ראתה מחמת פה"ק ועדיין לא היה ז"נ ואינה יכולה לטהר עד שמיני ללידתה אבל ביולדת נקבה ליכא נפקותא כלל בהאי דכל יולדות חשובות יולדות בזוב מחמת דא"א לפה"ק בל"ד דממ"נ אי לא ראתה תוך ימי לידתה אף אי נימא דא"א לפה"ק בל"ד טובלת לסוף י"ד ימים דהא לא ראתה והיה לה ז"נ ואי בדראתה תוך הי"ד יום של לידה אף אי נימא דאפשר לפה"ק בל"ד מ"מ צריכה שתשב ז"נ משום הך ראיה שראתה תוך ימי הלידה וא"כ למה כ' המחבר נמצאת אומר כו' דמשמע דהא תלי' בהא שכ' דהאידנא כל היולדות חשובות יולדות בזוב ובאמת לא תלי' בזה כלל וכמ"ש וכן הק' בב"י על הטור ד"ה ומ"ש רבינו יש לה ימי טומאה ולשון הרמ"א ז"ל מגומגם ביותר שכ' בהג"ה ולאחר ז' לזכר וי"ד לנקבה מותרת מיד מאחר שספרה ז"נ וכו' איך אפשר שמיד אחר ז' לזכר כבר ספרה ז"נ דהא יום הראשון של ז' ימי הלידה ודאי טמאה היתה דא"א לפה"ק בל"ד וצ"ל דהאי מיד ל"ד דאע"ג דגבי נקבה האי מיד ממש מ"מ גבי זכר ל"ד הוא ויותר נראה דמ"ש אח"ז מאחר שספרה ז"נ האי מאחר ט"ס וצ"ל אחר שספרה ז"נ ובזה יבא על נכון

והנה דברי המחבר כאן הן לשון הרמב"ן ז"ל בהלכותיו הביאו ב"י כאן אמ"ש הטור