סדרי טהרה סד

דנקיים דקאמר לאו אכולה קאי מ"מ ק' כיון דבימיו עדיין לא נתפשטה חומרא דר"ז בכ"מ אלא תקנתא דר' ואיך אמר נקיים דהא לתקנתא דר' דאף דבעינן שלא תראה בששה ימים שאח"כ הא מ"מ לא בעינן בדוקים כמובן מלשון נקיים דבעי בדוקים א"ו דש"ה דבעינן אע"ג דבעלמא לתקנתא דר' לא בעינן בדוקים משום דמסתמא לא מחזקינן טומאה והיא בחזקת שלא תראה כ"ז דלא ארגשה אבל הכא כל שהיא סמוכה לחופתה לבה הומה וחומדת ולכך מצריך רבא בדיקה ודברי הרא"ש נכונים

ולפ"ז מיושב מה שמקשים העולם דמה מק' הש"ס בפ' החולץ ובפ"ק דיומא אהא דרב ור"נ דמכרזי מאן הוה ליומא מהא דאמר רבא תבעוה להנשא וכו' דלמא בימי רב ור"נ עדיין לא נתפשטה חומרא דר"ז וכך היה הכרוז מאן הוי ליומא דהיינו האשה שהיא ביום ז' לנדתה דתהיה מותרת ליה בלילה דליכא למיחש להא דרבא דאף אם ראתה הא הוא יום ז' לנדתה שאפילו תראה כל היום תפסוק בטהרה ותטבול לערב וזה מדויק בלישנא מאן הוי ליומא דהיינו אשה שהיא יום ז' לנדתה ותהיה טהורה לו לערב וכן הק' בס' כו"פ ותי' דחוק ע"ש ולפ"ד ניחא דס"ל להש"ס דכבר נתפשטה מזמן קדום ואם כן לפי תקנתא דר' אף אם תראה ביום ז' לנדתה צריכה שתשב עוד ששה ימים אח"כ דחיישינן שמא ביום ז' תחלת נדה היא ומש"ה אף אם תבעוה ביום ז' לנדתה צריכה שתשב עוד ששה ימים שמא ראתה מחמת חימוד ויום השביעי שלה היא תחלת נדה:

(ז) והמנהג לטבול הכלה ליל ד' וכו'. נראה דלאו דוקא ליל ד' אלא כ"ז שאין יותר מן ד' לילות סמוך לבעילת מצוה ש"ד דאין לומר דוקא ליל ד' קאמר לפי שיש לו סמך דבזמן התלמוד היה בתולה נשאת ליום ד' דאם כן אמאי קאמר אבל אין להרחיק הטבילה מן הבעילה יותר מזה טפי ה"ל לאשמעינן דאפילו בפחות מזה כגון אם טובלת בליל ה' נמי לא א"ו שאין קפידא אלא שלא להרחיק יותר מזה אבל כל שאין רחוק יותר מזה מותר לפי המנהג אע"פ שאין הטבילה בליל ד' אלא בשאר ימי השבוע:

(ח) ואם לא תבעל במ"ש. לכאורה משמע מלשון הרמ"א דאם אינו אלא ד' ימים בין טבילה לבעילת מצוה א"צ לבדוק תוך ימים אלו אבל הב"ח כתב כאן וכ"כ בתשובה סימן קי"ח דאפילו היכא דליכא אלא יום א' בין טבילה לב"מ צריכה שתבדוק עצמה אלא דיותר מזה אין מרחיקין על סמך הבדיקה אבל כל שאינו אלא ד"י בין טבילה לב"מ סמכינן לכתחלה על הבדיקה לפי המנהג:

(ט) אם בדקה רק פ"א תוך ז'. מבואר אם לא בדקה אפילו פ"א תוך ז' לא עלתה לה טבילה ראשונה וצריכה לחזור ולספור ז"נ ואע"ג דאשה דעלמא יכולה לטבול א"ע כמה ימים קודם שתזקק לבעלה אפילו ימשוך יותר מן ז' ימים עד שתזקק לבעלה וא"צ בדיקה שאני הכא דכל שהיא קרובה לנשואין איכא חשש חימוד מש"ה אם לא בדקה א"ע פ"א תוך ז' ימים שאחר טבילתה חיישינן לשמא ראתה מחמת חימוד אבל אם לא ראתה אחר הטבילה ז' ימים הרי עדיין יכולה לבדוק דהא בדיעבד סגיא בבדיקה אחת תוך ז' ועוד כיון דכבר בדקה ביום ז' שקודם טבילתה אותה בדיקה מהני לשלשה ימים שאחריה דלא חמירי מרואה ודאי וספרה ז"נ דבדיקת יום א' מחזקת לששה ימים שאחריה אע"פ שלא בדקה כ"ו ימים שאחריה מהני לרוב הפוסקים וה"נ הוי בדיקת יום ז' שבסוף ספירתה תחלתו של ששה ימים וכ"נ מתשובת מ"ב סימן מ"ב:

(י) הנשואין. עיין ש"ך ס"ק ו' מ"ש בשם הב"ח דמיירי שדחו הנשואין בסתם ולא הסכימו באותה שעה על איזה זמן יהיה הנשואין וכו' בזה חיישינן דלמא לא אסקא אדעתה שתהא נזהרת יפה בבדיקה דמאחר שע"י קביעות הנשואין אינה חוששת להנך ז"נ הראשונים אבל אם הדחיה מזמן קביעות הראשון לזמן קביעות השני הכל היה במעמד שעסוקין באותו ענין אין ספק דאין צריך לחזור ולספור ז"נ מחדש ואי קבדקה עצמה באותה שעה ומצאה טהורה טהורה היא עכ"ל וגדולה מזו כתב הב"ח סימן קי"ח דאם בדקה שחרית ואחר כך דחו הנשואין בסתם ואח"כ חזרו וקבעו הנשואין ליום פלוני והכל ביום א' הדחיה והקביעות קודם הערב וחזרה ובדקה עצמה בערב ומצאה טהורה דאם היו דנין לזו כתביעה חדשה היתה צריכה לחזור ולספור ז"נ כדין כל תביעה להנשא ונתפייסה דאפילו בדיקה לא מהני אלא דאנן לא חיישינן לה לחימוד חדש אלא לשמא לא אסקא אדעתה לבדוק יפה מש"ה א"צ לחזור ולספור ז"נ דמאחר שהדחי' והקביעות הכל ביום א' היו ושהות מועטת בנתיים והבדיקה שחרית וערבית שניהם היה בשעתא דאסקא אדעתה קביעות הנשואין והיתה נזהרת בהם בבדיקה יפה אם כן לא צריכה לחזור ולספור ז"נ עכ"ל וכ"כ בשו"ת מהריט"ץ סימן ס"ז דהיכא דדחי' והקביעות היה הכל ביום א' בין בדיקת שחרית וערבית אפילו דחו בסתם מתחלה וחזרו ונתפשרו כיון דבשעת בדיקה אסקא אדעתה להיות נזהרת יפה א"צ לספור ז"נ דאפילו היכא דדחו הנשואין בסתם אין כאן חשש חימוד חדש אלא דחיישינן שלא היתה נזהרת בבדיקה יפה

ובאמת דק' טובא ע"ז כיון דפסק הש"ע דבדיעבד סגיא בבדיקה א' תוך ז' אם כן מה לי אם הדחיה והקביעות היה באותו יום או אם הקביעות היה איזה ימים אח"כ כיון דלחימוד חדש לא חיישינן אלא דחיישינן שמא לא בדקה יפה באותן ימים שעמדה בגדר הדחי' ומה בכך הא אפילו לא בדקה כלל איזה ימים אינו מפסיד כ"ז שלא עברו ז' ימים בלא בדיקה ועוד הדבר תמוה דניחוש לחימוד באותן הימים שעמדה בגדר הדחי' אדרבה אבדה חמדתה וכבר הרגיש בזה בשו"ת מהריט"ץ שם וכתב שהם קו' חזקות אבל מדברי המ"ב בתשובה שם מבואר דס"ל דטעם של מוהר"מ שבמרדכי שממנו מקור הדין זה דמשום חשש חימוד חדש נגעו בו הואיל דלא אסקא אדעתה הנך ז' נקיים הראשונים הואיל ודחו הנשואין איכא חימוד חדש דבעינן דרמיא אנפשה ויהבי אדעתה שלא תבא לידי חשש דם חימוד והכא הואיל ודחו הנשואין ונתיאשה מן ז"נ הראשונים ולפיכך כל שחזרו ונתפייסו הוי כמו שתבעוה להנשא מחדש ואיכא חשש חימוד ומה"ט כתב שאם בדקה בימים הראשונים הא חזינן דלא נתיאשה ליכא חימוד חדש וחולק על מהרי"ק שהביאו בהגה"ה כאן דס"ל דבדיקה לא מהני הביאו בש"ך לקמן ולפ"ז ניחא הכל ולק"מ ולטעם זה אם דחו הנשואין בסתם אפילו חזרו ונתפשרו באותו יום והדיחוי והפיוס הכל היה בין בדיקת שחרית וערבית אפ"ה צריכה ז"נ אחרים כיון דהדיחוי היה בסתם נתיאשה מז"נ הראשונים ואיכא חימוד חדש כשחזרו ונתפייסו ולא מהני לה בדיקת ערבית דהא אפילו בדקה בשעת הפיוס לא מהני וכן נראה מדברי הט"ז כאן אבל דברי מהרי"ק מורין דס"ל דלאו מטעם חימוד חדש חייש לה אלא מחשש חימוד של אותן הימים שעמדה בדיחוי דמשתבעוה להנשא עד שתבעל איכא למיחש טובא הלכך בעינן דיהבי אדעתיה ואסקא טובא ואע"ג דבדקה עצמה אימור לא בדקה יפה וצ"ל לדעתו דאע"ג שעומדת בדיחוי אפ"ה לא אבדה חמדתה ומצפה שיהא דיחוי כזה חוזר ונראה ומ"מ מספיקא לא בדקה שפיר ומש"ה לא מהני בדיקתה ולפ"ז נראה דגם המחבר והרמ"א ז"ל ס"ל כטעמו של מהרי"ק דלא מחשש חימוד חדש חיישינן לה אלא מחששא דחימוד דימים שבנתיים דאימור לא בדקה יפה ואף ע"ג דס"ל דסגיא בבדיקה א' תוך ז' דשאני התם כיון שהיא יושבת תוך ז"נ רמיא אנפשה ומסקי אדעתה טובא אם הרגישה ובוודאי לא הרגישה כלום דאם הרגישה היתה בודקת א"ע משא"כ כשדחו הנשואין דנתייאשה מן הנקיים הראשונים ולא מסקא אדעתה טובא דאיכא למיחש לדלמא מחמדה ואע"ג שבדקה דלמא לא בדקה יפה ולפ"ז אם הדיחוי והפיוס היה הכל ביום א' בין בדיקת שחרית לערבית א"צ לחזור ולמנות ז"נ מחדש וכדברי הב"ח ומהריט"ץ ז"ל דהא לחשש חימוד זה דשלא ביום התביעה מהני בדיקה דשחרית וערבית ואין להחמיר כ"א בעומדת יום א' או יומים בדיחוי ומטעם שכתבנו

ועפ"ז נראה לי לבאר דברי המרדכי בשם מוהר"מ שממנו מקור דין זה כפי מה שהעיד הב"ח שכן מצא מוגה מפי גדולי ארץ וז"ל מהר"מ דקדק מרשב"ם מלשונו שאם דחו הנשואין כגון שאין יכולין להתפשר יחד אבות חתן וכלה או מחמת נדוניא או מחמת הוצאת הנשואין אע"פ שישבה ז"נ צריכה לחזור ולישב ז"נ כשיתפשרו וישלימו יחד ודעתן לעשות הנשואין דהכי איתא פ' התינוקת רבינא איעסק ליה לבריה בי רב חביבי ונתפייסה בת ר"ח לינשא לבנו של רבינא א"ל רבינא לקרובי הכלה ליום פ' נכתוב כתובה כלומר לעשות הנשואין ליום הנועד כי מטי האי יומא שקבעו ביניהם לכתוב הכתובה אמרו לרבינא לנטר מר עד ד' אחרינא מיום ד' זה ליום ד' הבא בשבוע אחרת וכי לא ס"ל מר להא דרבא תבעוה להנשא ונתפייסה צריכה ז"נ והא לך לשון הרשב"ם ובתולה זו שתנשא לבנך היא שכחה ולא שמרה ז"נ עד יום זה שמא ראתה אתמול ולא מהני טבילה דהשתא לראיה דאתמול הלכך לנטר מר עד ארבע אחרינא ותתן אדעתה ותשב ז"נ ותבעל ליל ראשון של חופה כמשפט הבתולה עכ"ל רשב"ם מדקאמר רשב"ם שכחה ולא שמרה ז"נ אלמא בעינן דיהבא אדעתה אע"פ שהיא יושבת בתוך ז"נ ה"ה נמי היכא שדחו הנשואין אע"פ שתוך ז"נ היא צריכה לחזור ולישב ז"נ משום דלא מסקא אדעתה אהנך ז"נ הואיל ודחו הנשואין אז אינה חוששת להנך ז"נ עכ"ל המרדכי ודבריו צריכין ביאור מ"ש אף ע"פ שהיא יושבת בתוך ז"נ כו' דמנ"ל בעובדא ברתיה דר"ח שהיתה יושבת ז"נ דפשטיה דשמעתתיה משמע דברתיה דר"ח עדיין לא ישבה ז"נ ועוד דאין ענין ברתיה דר"ח לנדון דיחוי התם טעמא משום חימוד חדש דאפי' בדיקה לא מהני משא"כ בהך דדחית הנשואין דמהני בדיקה אלא דחיישינן דלמא לא אסקא אדעתה ומנ"ל למילף דהתם חיישינן לדלמא לא אסקא אדעתה טובא למבדק יפה ומ"ש הב"ח שם דס"ל דגם בברתיה דר"ח מסתמא ישבה ז"נ דהא אף בלא הא דרבא צריכה כל אשה שתנשא ז"נ וטבילה אפי' קטנה דחיישינן לשמא ראתה פ"א לפני שנה או שנתיים או כשהיא בת יום א' ומסתייע מהא דכתב הגה"מ פ"א מהלכות א"ב אמת שכן הוא בהגה"מ שם בשם ראבי"ה אך נראה למעיין שם דלא מצריך אלא טבילה קודם הנשואין מהאי חששא אבל לא לספירת ז"נ דס"ל דנהי דחיישינן לחששא רחוקה באיסור כרת לכתחלה כמש"ל כ"ז כי היכי דלא ליגע באיסור כרת אבל ספירת ז"נ דאינו אלא מחומרא דר"ז דאפי' אי נימא דראתה לפני שנה מה"ת א"צ לספירה כלל אלא כיון שעברו ז' ימים טובלת ואפילו ראתה בהן כ"ז שפוסקת לערב של יום ז' ומכ"ש זו שבוודאי מזמן קרוב לא ראתה וגם לא חיישינן דלמא ראתה ג"פ בימי זיבה דהא אפי' לפעם א' דניחוש הוא חששא רחוקה מש"ה א"צ אלא טבילה בלי שום ספירה לנקיים דמספקא בחששא רחוקה בהאי לא חיישינן לחומרא דר"ז גם בלא"ה דברי הב"ח בזה הם משוללי הבנה שכ' דס"ל למוהר"מ דבת ר"ח גם קודם שנתפייסה ישבה כבר ז"נ מנ"ל זה למוהר"מ לכן נ"ל דס"ל למוהר"מ ז"ל מסברא דנפשיה כיון דדחו הנשואין דאינה חוששת לז"נ שישבה כבר ואינה מסקא אדעתה כל ימי משך הדיחוי ואפי' בדקה איכא למיחש דלא בדקה שפיר לפי' מהרי"ק והנמשכים אחריו ולזה לא היה צריך ראיה שהוא מילי דסברא כיון שאינה חוששת לנקיים הראשונים והוא בגדר הדחיה מספקא לא מסקא אדעתה למיבדק שפיר ולדעת אם הרגישה או לאו וכמש"ל אלא דלא תימא כשיטת הרשב"א ז"ל דס"ל דאין לחוש לחימוד אלא בשעת התביעה אבל אח"כ אין כאן שום חשש חימוד אע"פ שהיא קרובה לנשואין ולפ"ז אין כאן שום חשש דאפי' אי לא בדקה שפיר כל אותן הימים שהיא בגדר הדחיה מה בכך הא כבר ספרה ז"נ לחשש חימוד של תביעה ותו ל"ח לחימוד טפי וא"כ מ"ש אשה זו משאר אשה דעלמא שסופרת ז"נ אע"פ שלא תזקק לבעלה עד אחר זמן לזה הוכיח מוהר"מ מפירשב"ם דליתא לסברת הרשב"א ז"ל אלא דבכל זמן שהיא קרובה לביאה היא מחמדת וצריכה דאסקא אדעתה למיבדק יפה והוא מדכ' הרשב"ם ז"ל ובתולה זו שתנשא לבנך היא שכחה ולא שמרה ז"נ ע"כ ס"ל להרשב"ם שהיה ז' ימים מן יום שתבעו עד אותו יום שקבעו מעיקרא למיכתב הכתובה דאי היה פחות מן ז' ימים קשה מאי שכחה ולא שמרה דקאמר דהא לא היה אפשר לשמור ז"נ וכך ה"ל לרשב"ם לומר לא שמרה אלא ע"כ דס"ל להרשב"ם ז"ל דשבעה ימים ויותר היה מזמן התביעה עד שעת הנשואין וטעמו של רשב"ם לפרש כן דא"כ קשיא על ר"ח מאי ס"ד להסכים מעיקרא על הזמן שקבעו אי ס"ד דהוי פחות מן ז' ימים דהא ידע להא דרבא דל"ש גדולה ול"ש קטנה בעי ז"נ מש"ה פירשב"ם דבאמת היה ז' או יותר ימים מן יום שנתפייסה עד שקבעו הנשואין אלא שהיא שכחה ולא שמרה ז"נ ולפ"ז הוכיח מוהר"מ דע"כ מיום שנתפייסה עד הנשואין לבה הומה ומחמדת דאי ס"ד כדעת הרשב"א דליכא חימוד כ"א בשעת התביעה א"כ מה בכך ששכחה ולא שמרה ז"נ הא כבר עברו ז' ימים מן שעת החימוד דאפי' היא לא כוונה שתעלה לנקיים ממילא תעלה דהא מה"ט ס"ל להרשב"א דאפי' לא בדקה כל ז' ואפי' בלא כוונה כלל עלו לה כמש"ל ואפי' למש"ל דלא סגיא ליה בלא בדיקה משום דבעינן ימים מוחזקים בטהרה שתעלה לה לספירת ז"נ מ"מ י"ל דס"ל למוהר"מ ז"ל דכל זה בגדולה אבל ברתיה דר"ח שהיתה קטנה שלא ראתה מעולם הימים שבינתיים בחזקת טהרה עומדין דבחזקת שימור הם אלא ע"כ דכ"ז שהיא קרובה לביאה איכא חששא דחימוד וצריכה דלהוי רמיא אדעתה טובא ול"ש גדולה או קטנה דלעולם איכא חששא דחימוד וכיון דברתיה דר"ח שכחה ולא שמרה ז"נ בודאי לא יהבא אדעתה ואיכא חששא דחימוד לפ"ז למד ממנו מוהר"מ ז"ל דה"ה אם דחו הנשואין דצריכה לחזור ולספור ז"נ כשיתפשרו וישלימו דכיון דבכל יומא ויומא איכא חימוד חיישינן שמא מחמת הדחוי נתייאשה מן הנקיים הראשונים ולא רמיא אם הרגישה וחמדה או לאו ואפי' בדיקה לא מהני לשיטת מהרי"ק וסיעתו דאימור לא בדקה יפה ומחמת חששא דחימוד צריכה בדיקה יפה ואסוקי אדעתה טובא כנלע"ד בפירוש המרדכי

ומעתה נבא לפסק הלכה מ"ש הש"ך בשם הב"ח הבאתי לעיל וז"ל אבל אם הדחיה כו' והקביעות לזמן ב' וכו' ואי בדקה עצמה באותה שעה ומצאה טהורה טהורה היא עכ"ל לא ידעתי בדיקה דאותה שעה למה כיון דבנ"ד לא נתייאשה מן הנקיים הראשונים ועיינתי בב"ח וראיתי שהש"ך לא העתיק יפה והב"ח לא כ' כן אלא כשדחו הנשואין ולא קבעו זמן שני אלא בסתם כשיתפשרו וישלימו ואח"כ ביום או יומים השלימו וקבעו זמן שני לנשואין ע"ז כ' דמשום תביעה חדשה ליכא ואי בדקה עצמה באותה שעה ומצאה טהורה טהורה היא אלא דאיכא למיחש שמא לא אסקא אדעתה מקודם שתהא נזהרת יפה ונ"מ שאם היה הדחיה בסתם ואח"כ באותו יום היה קביעות לזמן השני בין בדיקת שחרית לערבית דאי הוי חיישינן לחימוד חדש לא היה מועיל בדיקת ערבית וצריכה לחזור ולספור ז"נ מחדש אבל השתא דנימא דלא חיישינן לחימוד חדש אלא דחיישינן דלא אסקא אדעתה מקודם בבדיקה יפה א"כ בזה דבדיקות שחרית וערבית היה בשעה דאסקא אדעתה יפה א"צ לחזור ולמנות ז"נ וכמש"ל אבל היכא שהדחיה והקביעות לזמן ב' הכל היה ביחד לא חיישינן למידי אפילו בדיקה א"צ וכן מבואר בתשובתו שם:

(יא) צריכה לחזור ולישב ז"נ ולטבול. האי תיבות ולטבול נראה שהגי' הרמ"א בדברי המחבר והוא מלתא דפשיטא ומאי קמ"ל ונראה שבא לאשמעינן דאע"פ שכבר ספרה ז"נ וטבלה אח"כ דחו הנשואין אפ"ה צריכה שתחזור ותספור ז"נ וזה מדויק מדקאמר צריכה לחזור ולישב ולטבול מכלל דכבר היה לה טבילה וכ"כ הש"ך בשם המרדכי אך עדיין יש לדקדק מאי רבותא דטבילה איכא בהא ואפשר דסד"א דכיון דטבלה והיא טהורה גמורה תו לא ניחוש לשמא לא בדקה יפה דנוקי אותה בחזקת טהורה אך מ"ש כן הש"ך בשם המרדכי לא מצאתי כן ובדברי המנ"י כאן ראיתי מלתא דתמיה שסיים אחר דברי הש"ך הנ"ל וז"ל אם עברה ושמשה צריכה להמתין ו' עונות שלימות ואח"כ תמנה יום א' נקי ותטבול וכמבואר לקמן סי' קצ"ו עכ"ל והם דברים תמוהים דמה ענין זה לזה דהתם טעתה במנין יום א' לכך די שתספור אחר ו' עונות יום א' להשלים ז"נ אבל הכא דחיישינן דלא נזהרה בבדיקתה ושמא ראתה בנתיים אם שימשה ולא שמרה ז"נ צריכה שתספור ז"נ אחר ו' עונות ולא סגיא ביום א':

(יב) אע"פ שבדקה עצמה. כ' הש"ך בס"ק ז' בשם המ"ב כלה שספרה ז"נ אדעת הנשואין שהיו מוגבלין לר"ח ניסן וכשהגיע ר"ח ניסן לא בא ולמחרתו בא ציר מהחתן דאתילד ליה אונסא בדרך ומיד יבא ביום או יומים ועכשיו החופה ב' או ג"י אחר ר"ח ניסן דבזה ודאי א"צ ז"נ אחרים אפי' לא בדקה עצמה בימים שבנתיים אם לא עברו עליה ז' ימים בלא בדיקה ואפי' הרב ומוהרי"ק מודים לזה דמאחר דלא דחו הנשואין אלא שמחמת אונס נתעכב הדבר ודאי דלא נתיאשה מן ז"נ הראשונים וסמכה דעתה שיבא החתן יום או יומים ורמיא אנפשה ויהבא דעתה שתהא נקיים ושלא תבא לידי חשש חימוד ע"כ והט"ז חולק ע"ז וס"ל דצריכה ז"נ מחדש דכיון שלא בא ליום המוגבל ודאי מסופקת בדעתה דכל הדרכים בחזקת סכנה ושמא יש סכנה שלא יבא כלל ואחר שנודע לה שהוא בא ודאי הוי חימוד חדש ע"כ והש"ך הסכים לדברי המ"ב וכ' וז"ל ובאמת אין להחמיר בדינים אלו דבלא"ה הרבה פוסקים ס"ל דא"צ ז"נ וגם בדיעבד סגיא בבדיקה א' תוך ז' לכ"ע וגם כל עיקר הדין זה הוא מדבריהם עכ"ל ונ"ל דאין זה מספיק דמ"ש דבלא"ה הרבה פוסקים ס"ל דא"צ ז"נ נ"ל כוונתו דלדעת הרשב"א דס"ל דאין חוששין רק לחימוד של שעת התביעה אבל אח"כ אין עוד חימוד א"כ לדעתו אפי' דחו הנשואין בסתם ולא קבעו מועד שני אין לחוש לימים שבנתיים כיון דליכא עוד חימוד וגם