סדרי טהרה סה

לשיטת הראב"ד והרמב"ם דס"ל דבדיקה א' תוך ז' בעינן נראה ג"כ דלא ס"ל כסברת הרא"ש דכל שהיא קרובה לביאה לבה הומה כיון דס"ל דלכתחלה סגיא בבדיקה א' תוך ז' וכמ"ש הב"י לדעתו דאי ס"ל לסברת הרא"ש היה מצריך בדיקה בכל יום לכתחלה וכמ"ש הרא"ש וא"כ לדידהו ג"כ א"צ נקיים אחרים אך למ"ש הט"ז דאיכא למיחש לחימוד חדש כיון דסברה דכל הדרכים בחזקת סכנה הם אין זה מעלה ארוכה וא"ל דנתכוין הש"ך לדעת ריב"א שכתב הגה"מ דס"ל דוקא היכא דדעתו לישא אותה מיד הוא דאיכא חשש חימוד וכן כתב בחדושי אנשי שם שאצל המרדכי בשם הרוקח שכ' כן בשם הר"י שפירא דכבר כ' הב"י סי' זה דסברא זו דחוי' מכל הפוסקים גם מ"ש הש"ך דבדיעבד סגיא בבדיקה א' תוך ז' לכ"ע גם זה אינו מספיק דש"ה די"ל דנתיאשה מן הנקיים הראשונים גם י"ל דאיכא חימוד חדש כדעת הט"ז ובס' מנ"י כ' דמסתברא דברי הש"ך כי עיקר דין זה להצריך ז"נ מחדש הוא חומרא גדולה כמו שהאריך בתשובת מ"ב לסתור דברי מהרי"ק עכ"ל לא ידעתי כוונתו דעיקר המחלוקת שבין המ"ב ומהרי"ק אינו אלא היכא דבדקה בימים שבנתיים בהא הוא דחולק המ"ב על מהרי"ק דלא מסתבר שבדיקה לא תהני כיון דלא נתיאשה מימים הראשונים שהרי בדקה עצמה והכא הא מיירי כשלא בדקה עצמה בימים שבנתיים מנ"ל להקל דלמא זה דמיא לדחית הנשואין ולא בדקה בימים שבנתיים דחיישינן שמא נתיאשה מן ימים הראשונים וה"נ דכוותיה ולסברת הט"ז י"ל דגרע מדחית הנשואין דיש לחוש לחימוד חדש כמש"ל לכן נ"ל לנהוג לכתחלה כמ"ש בס' מנ"י שם וז"ל ומ"מ נ"ל דצריכה שתבדוק עצמה באותה שעה שבא הציר ומצאה עצמה טהורה עכ"ל כן יש להמורה לצוות להכלה כשיבא הציר שתבדוק עצמה מיד והוא כעין פשר בין הדעות דהא ס"ל לראבי"ה דאפי' בשעת התביעה מהני בדיקה ואע"ג שכתב ע"ז הב"י דסברא זו דחויה היא ומחו להו אמוחא מ"מ יש לעשותו סניף לשאר צדדי היתר בנדון זה וכה"ג גם מ"ש הב"י לדחות דברי ראבי"ה מדכתב הרא"ש דחיישינן שמא תראה בכל יום מהז' משמע בהדיא דלא סגיא בלא ז"נ עכ"ד ראיה זו אינני מבין דלמא מיירי בשלא בדקה בשעת תביעה אז צריכה שתספור ז' אבל בשבדקה בשעת תביעה א"צ להמתין ז' ימים אלא בכל יום שקודם הביאה צריכה בדיקה וצ"ע

ובספר ב"ה העיד דנוהגין לפסוק הלכה למעשה כס' מ"ב וכ"ז מיירי בשלא עברו ז' ימים בלא בדיקה אבל אם עברו ז' ימים בלא בדיקה צריכה לחזור ולספור ז"נ וכמ"ש בתשו' מ"ב שם הביאו הש"ך וראיתי בס' כו"פ סי' זה שכ' ע"ז וז"ל ואין מובן לי כלל הגבול ימים אלו מה טיבן ממ"נ אם אתה עושה זה הביאה של החתן כתביעה חדשה אם לא עבר אפי' יום א' הרי כאן תביעה חדשה וחימוד חדש ואם אמרינן דלא נתייאש מן תביעה ראשונה א"כ אף דעברה ז' ימים ולא בדקה מ"מ הא כבר מנה ז' ימים בזמן הראשון וכו' דמ"ש ששה משבעה וכו' לא ידעתי מה טעם יש בדבר ומאין אדני הדין הזה הטבעו כי אין לו שורש ועיקר כלל בראשונים עכ"ל ואני תמה מאד על תמיהתו על שהוא צווח על המ"ב בא ונצווח על מה שכתבו הפוסקים בשם המרדכי דאם טבלה קודם נשואין ז' ימים או יותר אותה טבילה לא מהני ועיין ב"ח שכ' דמיירי בלא בדיקה שלא בדקה כל ז' וג"כ קשה דמ"ש ז' או פחות מז' ממ"נ וכו' וכ"ה בהגהות רמ"א סי' זה סעיף ב' שכ' יש לה לבדוק עצמה בכל יום עד בעילת מצוה ודוקא לכתחלה אבל בדיעבד אין להחמיר אם בדקה פעם א' תוך ז' ע"כ והוא מדברי ב"י ותיקשי נמי מה גבול יש בין פ"א תוך ז' או לאו א"ו הדבר ברור דבכל יום חיישינן לחימוד אלא דלא חיישינן להאי חימוד כמו דחיישינן לחימוד לשעת התביעה דהתם לא מהני אפי' בדיקה אבל בשאר ימים מהני לה בדיקה ולכתחלה צריכה בדיקה בכל יום כמ"ש הרא"ש אלא דלא אלים האי חששא דחימוד מרואה ודאית וסופרת ז"נ דבעינן נמי לכתחלה בדיקה בכל יום ואפ"ה ס"ל לרוב פוסקים דמהני בדיקה חדא תוך ז"נ וטעמא כמש"ל בשם הרשב"א במ"ה דטעמא דבדיקה משום שהבדיקה מחזיק בטהרהו בדיקת יום הראשון מחזיק לכל ו' ימים שאחריה בטהרה ובדיקת הסוף מחזיק ששה ימים שלפניה בטהרה ובדיקת האמצע מחזיק ימים שלפניה ושלאחריה בטהרה וכ"ז תוך ז' אבל בדיקת יום שמיני לא מהני מידי ואם אמרו ברואה ודאי אין להחמיר בחששא דרבנן יותר מא"ד ומהני בדיקה א' תוך ז"י להחזיקה בטהרה דלא ראתה אלא כי היכי דהשתא טהורה ה"נ בשאר ימים ומשום כך אם לא עברו עדיין ז' ימים אחר טבילה כיון שבדקה עצמה ביום שביעי קודם טבילה אותה בדיקה מהני לששה ימים שאחריה או י"ל כיון שלא עברו עדיין ז' ימים יש לה תקנה שתבדוק עכשיו ומהני לימים שעברו משא"כ כשעברו ז' ימים דבדיקת שמיני ל"מ מידי דהכי קיי"ל לחז"ל וכמש"ל ולפ"ז צדקו דברי המ"ב שהתנה שצריך שלא יעברו ז' ימים בלא בדיקה ודבריו יש לו שורש ועיקר בפוסקים

כתב בט"ז ס"ק ח' מעשה באלמנה א' שהיה לה זמן מוגבל בתנאים עם החתן שלה לנשואין אלא שהחתן אמר לה שאפשר שיקדים הנשואין וכן עשה והיא אמרה שסמכה ע"ז וספרה ז"נ טבלה ובא עליה ונ"ל אע"פ שהאלמנה עשתה שלא כדין כיון שלא היה לה בירור על הקדמת החתונה עד שבא החתן וכינסה נמצא שבשעה שהתחילה לדעת הבירור נתחדש החימוד וצריכה לחזור ולספור ז"נ מ"מ כיון שעברה ועשתה כן אין להפרישה מכח זה וראיה ממ"ש סי' קצ"ו סעיף י"ב וכו' עכ"ל ור"ל דא"צ להמתין שיעור הבחנה צ' יום מ"מ צריכה לחזור ולספור ז"נ ולטבול אבל בתשו' הב"ח שם כ' שנשאל באשה א' שנקבעו הנשואין שלה ליום פלוני וקרובי הכלה הסכימו להקדים הנשואין ג' ימים לפני זמן הקבוע לשלחו להחתן שיקדים ויבא לזמן זה ולפי שפשוט היה בעיניהם שישמע החתן לקולם התחילה הכלה לשמור ז"נ שיהיו סמוכים לחופה והנשים חששו שמא לא יבא החתן אלא לזמן שקבעו בראשונה חזרו ואמרו להכלה שתשמור ז"נ מחדש שיהיו סמוכים לחופה לפי קביעות הראשון והחתן בא יום א' אחר זמן שהקדימו לו וחזרו והסכימו שתהיה החופה יום א' לאחר קביעות הראשון ונחלקו בעלי הוראה מקצתם הורו שתטבול מיד על סמך ז"נ הראשונים שכבר נשלמו ומקצתם הורו שתאחר טבילתה עד כי ישלמו ז"נ האחרונים ומקצתם הורו שצריכה לישב ז"נ שלישית והסכים הב"ח אע"פ שכלה זו היתה יודעת בטיב קביעות הראשון לנשואין והיא התחילה לספור מקודם לפי שחשבה אולי יבא החתן מקודם ע"פ הכתב ששלחו אליו קרוביה שפיר היתה יכולה לסמוך אספירה זו לטבול סוף ז"נ הראשונים ובתנאי שתבדוק עצמה בכל יום אחר הטבילה כמקמי טבילה ואע"פ שאין הטבילה בליל בעילת מצוה שפיר מהני דלא אמר הרשב"ם דלא מהני אלא כשלא תבדוק עצמה לאחר טבילה כשאר נשים שאין בודקין התם הוא דאין ז"נ סמוכים לבעילת מצוה אבל כשבודקת עצמה בכל יום ויום אף לאחר הטבילה שפיר ה"ל ז"נ סמוכים לבעילת מצוה אלא שלכתחלה ודאי אין נכון להרחיק הטבילה מליל ב"מ אלא לפי מה שנהגו לפי המנהג שהיה בזמן שבתולה נשאת ליום ד' ואצ"ל שכלה זו יכולה לסמוך על ז"נ השניים וא"צ לחזור ולספור ז"נ שלישית דלחימוד לא חיישינן שתהא לה דין תבעוה להנשא דאף בדיקה לא מהני הא ודאי ליתא כדפרישית עכ"ל מבואר דלא כט"ז כיון דהיא סמכה אדעתיה שיהיה כן יכולה לסמוך על ספירה זו ולמעשה יש להורות כמש"ל דבעת שיתברר לה יום הנשואין תבדוק עצמה אם תמצא עצמה טהורה יכולה לסמוך על ספירה זו וכ"ז לכתחלה אבל בדיעבד אם לא בדקה עצמה באותה שעה שנתברר לה יום קביעות הנשואין ואיכא הפסד כגון שטבחה טבוח ויתקלקלו האוכלין אם ידחו הנשואין עד שתספור ז"נ ויצטרכו לעשות חופת נדה נ"ל דכדאי הוא הב"ח לסמוך עליו במלתא דרבנן כמ"ש הט"ז בשם המ"מ פי"א מהלכות א"ב דאפי' ראתה כיון דלא הרגישה טהורה ובלא"ה נראה דאינו אלא חששא דרבנן דמדאורייתא לא חיישינן כלל לשמא ראתה ד"נ מחמת חימוד דמוקמי לה בחזקת טהרה לפיכך יש לסמוך על הב"ח בזה שתטבול על סמך ספירה זו ועדיף מלעשות חופת נדה וכה"ג כ' הש"ך לקמן סי' קצ"ו ס"ק כ' ואע"פ שיש לחלק בין נדון דהתם לנדון זה מ"מ נ"ל כמ"ש ואצ"ל אם כבר נבעלה אחר טבילתה וספירה זו שא"צ ספירה וטבילה אחרת ודלא כט"ז

כתב הלבוש דאם מחמת הקטט נתפרדה החבילה ובאותו מעמד הסכימה הכלה לישא לאיש אחר ונכנסה מיד באותו יום לאיש אחר הדבר פשוט דה"ל תביעה חדשה ואפילו בדקה עצמה ומצאה טהורה צריכה לספור ז"נ מחדש דאיכא כאן חימוד חדש ע"כ והסכימו כל האחרונים לזה ועוד כתב הט"ז דאם אחר הריצוי לחתן שני חזר החתן ראשון ונתרצה עמה צריכה ג"כ לחזור ולספור ז"נ מחדש כיון דאיפסקה אחר בינתיים עכ"ל

מה שכתב הט"ז ס"ק א' דליכא חשש חימוד היכא דהיא עמו במטה בס' כו"פ כתב סעד לדבריו מן תוספות דפ' החולץ וביומא די"ח ע"ש אך הרשב"א במ"ה לא ס"ל הכי שהק' על הרא"ה שכתב שאין התביעה של קודם הקדושין כלום אלא אזלינן בתר תביעה דאחר קדושין דבההיא דסמכה דעתה דאם איתא הכי בטלת כל קדושי ביאה עכ"ד ולפי דברי הט"ז לק"מ דהא קודם קדושין ליכא חימוד לסברת הרא"ה ובשעת ביאה שמקדשה נמי ליכא חימוד לדעת הט"ז א"ו דהרשב"א לית ליה סברא זו מיהו הרא"ה ז"ל י"ל דס"ל סברא זו ול"ק ליה קו' הרשב"א ז"ל ומה שהק' עוד הרשב"א ז"ל על הרא"ה ז"ל אם כן לא תמצא קדושין וחופה טהורה ביום א' ומשוית להו לכל ישראל כטועין שמקדשין ומכניסין לחופה ובועל בעילת מצוה ביום א' ע"כ י"ל לדעת הרא"ה כיון דאיכא שדוכים בקנסות ובחרמות הוי כמו קדושין דהכא ודאי סמכה דעתה

עוד כתב הרשב"א ז"ל שם וז"ל ואני אומר כי מנהגן של ישראל בכל מקום ומקום תורה היא וכל מה שעושין במנהגן יסודתן בקודש ובכל מקומותינו הנהיגו להכין סעודה ושמחת שבת לפני שבת של הנשואין וזו היא תביעה וממנה מונין לה שבעה אלו עכ"ל וכתב בס' מנ"י וז"ל דבריו הם ע"פ מנהג שנהגו לכנוס בע"ש ולטבול לעת הכנסת שבת כמבואר בא"ה סימן ס"ג וס"ד וצ"ל דמיד בע"ש שלפני השבת של שבת דנשואין שמכינים עצמן לסעודה מקרי יום התביעה דאל"כ לא תמצא ז"נ ועכשיו שנהגו ע"פ הרוב לטבול בליל ששי צ"ל דיום התביעה מקרי ב' וג' ימים קודם השבת על דרך דאמרינן בריש כתובות שיהא טורח אדם בסעודה שלשה ימים עכ"ל וכ"ז למנהגן שנהגו לכנוס מע"ש שכך היה מנהג מקודם כמבואר וכן מ"ש הרמ"א לעיל סעיף א' וכן המנהג לטבול הכלה ליל ד' אע"פ שלא תבעול קודם מוצאי שבת לא נתכוין למנהג רע שהביא הש"ך בס"ק י"א שלא לבעול רק אחר ב' או ג"י אחר הנשואין ח"ו שמנהג רע זה יעלו על הספר אלא כוונתו לפי שהיו נוהגין לכנוס בע"ש וכמ"ש המרדכי פ"ק דכתובות והרע"ב ריש מס' כתובות דמשום תקנת עניים נהגו לכנוס בע"ש והיו נוהגין שלא לבעול בתחלה בשבת כמ"ש האחרונים סי' ר"פ בא"ח בשם האגודה ואע"פ שאין הלכה כן מ"מ היו נוהגין להחמיר וכנראה מתשובת מוהרמ"ל סימן נ"ג הביאו הש"ך סימן קצ"ז ס"ק ב' ולכך לא נבעלה עד מ"ש ולפ"ז צ"ל דלאו דוקא ג' ימים קודם שבת מיקרי ימי תביעה דאל"כ לא כלו ז"נ בליל ד' וכן למנהגנו שאין אנו מדקדקין ועושין נשואין בכל יום מימי השבוע אף ביום א' צ"ל דמיד ביום א' שלפני שבת זו מקרי יום התביעה דאין רגילין להכין צרכי הסעודה בכל השבוע שלפני שבת זו שהוא קודם הנשואין אבל יותר אין להקדים שתחל לספור ז"נ קודם ב' שבתות שלפני הנשואין אף ע"ג שתבדוק עצמה בכל יום מ"מ בעיקר היום שהוא נחשב לתביעה לא מהני בדיקה ואם כן אם תטבול לסוף אותן ז"נ אף שלא תרחיק הטבילה מן ב"מ כ"א ב' או ג' ימים מ"מ אותן ימים לא עלו לה ושמא ראתה בו ואף דאנן עבדינן הכנה דרבה ומכינים זמן הרבה קודם לזה אין להקל יותר כנ"ל להורות לכתחלה:

(יג) והמנהג ליקח קטן אצל החתן. כתב הש"ך ע"ל סימן שמ"ב כתבתי בשם הב"ח דצ"ל שיודעים טעם ביאה ושאין מוסרין עצמן לביאה עכ"ל ופירש רש"י בקדושין דף פ"א ע"ב שיודעת טעם ביאה כלומר מה ביאה שתדע לספר דבריה בשוק ואינה מוסרת עצמה לביאה מתוך קטנה עדיין לא לבשה יצר הרע הלכך אין כאן משום דעת קלה שלא תהא נוחה להתפתות עכ"ל ובס' מנ"י כתב על דברי הש"ך וז"ל וראיתי בב"ח שם שלמד דבר זה ממה דאיתא כן באה"ע סימן כ"ב אבל באמת אין ראיה כלל משם דדוקא להתיחד עם אשה אחרת אסור אא"כ כך בקטנה שאינה מוסרת עצמה לביאה דבמוסרת עצמה לביאה אסור מטעם דאסור לאיש א' להתייחד עם ב' נשים משא"כ כאן אפשר דאף במוסרת עצמה לביאה מותר וכו' כיון שאשתו הנכנסת לחופה עמו ואשתו משמרתו וכמבואר שם בא"ע שם אף דיש לחלק מ"מ אין ראיה משם עכ"ל ובס' כו"פ כתב על מנ"י דנ"ל טעם הב"ח דס"ל כמאן דס"ל בא"ע דבלילה בעינן ב' כדי שאם ישן א' נשאר לכ"א שומר ואם כן ודאי דהבעל אשתו משמרתו אבל הכא הא מיחדין קטן עם הבעל ואותו קטן גם כן איירי דיודע טעם ביאה והיינו שהוא בן ט' שנים ויום א' וא"כ אף הוא אסור להתייחד ובעל אינו רק שומר א' והרי הקטן מתייחד עם הכלה ועוד בת אחת ובלילה לא סגיא בשומר אחד ולכך מצריך שאותה קטנה לא תמסור עצמה לביאה וליכא חשש פיתוי ולאונס לא חיישינן דתצעוק ויהיו השומרים נעורים והרי כאן נגד הקטן ב' שומרים הקטנה והבעל משא"כ במוסרת עצמה לביאה אין כאן נגד הקטן רק שומר אחד דהיינו הבעל ואנן בעינן ב' שומרים בלילה וזה הטעם למנהג שלוקחין דווקא קטן וקטנה עכ"ד וכל דבריו אינן אלא דברי תמה דא"כ למה לוקחין דוקא קטן הא גדול נמי ש"ד גם לפי מה שכתב הש"ך כאן שאין מוסרין עצמן לביאה משמע דקאי נמי על הקטן דאינו מוסר עצמו לביאה כלומר שלא לבשו יצה"ר וקטן בן ט' שנים ויום א' כבר לבשו יצה"ר דמה"ט אסור להתיחד כמ"ש בא"ע שם אך לפי לשון הב"ח וש"ך סימן שמ"ב משמע דלא קאי אלא אקטנה ועוד לא ידעתי מי הגיד לו דלא מקרי יודע טעם ביאה עד שהוא בן ט' שנים ויום א' דנראה קטן כבר שבע וכבר תמניא יודע טעם ביאה ובעיקר דברי המנ"י כבר קדמו בזה החמ"ח בא"ע שם ס"ק ט' שכתב על מ"ש המ"מ פ' כ"ב דא"ב אהא שכתב הרמב"ם דנשים הרבה עם אנשים הרבה מותרין להתיחד שלמד כן מהא דאמרינן גבי חתן הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים כי ראיה זאת חלושה דשאני חתן וכלה דהם איש ואשתו והם שמירה לאחרים ואף דיש לחלק בין הכלה לאשה אחרת מ"מ מנ"ל לחלק וללמוד מזה קולא עכ"ל וכיון דהרמב"ם ז"ל למד מזה קולא וס"ל לחלק בין כלה לאשה אחרת מכ"ש דיש ללמוד מזה חומרא וזו טעם המנהג שלוקחין דוקא קטן וקטנה היינו פחות מבן ט' ויום א' לקטן וקטנה שאינה מוסרת עצמה לביאה לנטירה יתירה דהא ס"ל להרמב"ם דאשה אחת לא תתיחד עם אנשים הרבה וחיישינן שמא תישן הקטנה בלילה לכך צריך קטן דוקא ודברי הב"ח נכונים:

(יד) מחזיר גרושתו. וכתב הט"ז דאם עבר וכנסה דא"צ שמירה כיון דכבר בעלה כשהיתה אשתו לא תקיף יצריה וכ"כ בתשובת רדב"ז ח"א סימן קס"ד ע"ש ולפ"ז י"ל דאם בא עליה בזנות ואח"כ כנסה דנמי א"צ שמירה כיון דכבר בא עליה פ"א וראיתי בס' תפארת למשה שהניח דין זה בצ"ע

כתב בס' מנ"י ונראה דה"ה אם גירשה כשהיא מעוברת והחזירה גם כן צריכה לישב ז"נ דאף דמעוברת היא בחזקת מסולקת בדמים מ"מ חיישינן שמא מחמת חימוד ראתה כמו בקטנה ברס"י זה ומבואר לעיל ססי' קפ"ט דקטנה עדיפא מן מעוברת ואפ"ה חיישינן לה לשמא ראתה מחמת חימוד כ"ש מעוברת עכ"ד ובריק"ש צידד להקל בגרושה מעוברת אם אמרה שבדקה ביום התביעה דיש לסמוך בזה על ראבי"ה ע"ש וצ"ע

בב"ח הק' כאן למאי דקיי"ל בסימן קצ"ו דצריך בדיקה לחורין וסדקין עד מקום שאבר תשמיש מגיע ואם לא עשתה כן לא הוי אלא קינוח בעלמא ולא יצאה ידי בדיקה אם כן בתולה דתבעוה להנשא איך יכולה לבדוק בעוד פתחה נעול הלא כל הנשים מטמאות בביה"ח ואמרינן בפ' יוצא דופן דביה"ח הוי עד בין השינים והיינו עד מקום שהשמש דש וכ"ש דק' אבתולה שראתה כבר איך מותרת בבדיקה ותירץ בשם דרשות מהר"ש מאויסטרייך וכן הוא בדרשת מהרי"ל כיון דשמואל אמר יכילנא למיבעל כמה בתולות בלא דם א"כ כ"ש דאשה בעלמה יכולה לבדוק את עצמה אף ע"פ שהיא בתולה ואין הבתולים מעכבים בכך ע"כ והב"ח תי' דלפי מה שיתבאר בסימן קצ"ו דהרבה מחברים ס"ל דאינה צריכה לבדוק עד מקום שהשמש דש אלא בחורין ובסדקין כפי כחה ולכ"ע בדיעבד סגיא אע"פ שאינו מכניסו עד מקום שהשמש דש א"כ לפי זה הבתולות גם כן בודקות את עצמן היטב כפי כח האפשר ויוצאין ידי חובתן כדיעבד דמיא מאחר שאי אפשר בענין אחר עכ"ד ועיין בתשובת נ"ש סי' ס' שתמה מאד על דברי מהרש"ל ומהרי"ל שהוא מן הנמנע שתבדוק עצמה עד מקום שהשמש דש בלי השרת בתולים וע"י הטיה הוא קשה מאד דלאו כולי עלמא בקיאין בזה לכך העיקר כמו שכתב הב"ח ועיין מה שכתבתי לקמן סי' קצ"ו בע"ה

קצג (א) ופורש. כתב הב"י בשם הרשב"א בתשובה אע"ג דאין לך מכה גדולה מזו לא תלינן בה כדתלינן בעלמא במכה משום דשאני התם דאיכא למיחש לדשמואל דאמר יכילנא לבעול כמה בתולות בלא דם ועוד דבבתולה יש להחמיר לפי שאינו אלא לשעה ופעם אחת אבל היכא שאפשר שתאסרנה ע"י על בעלה לא החמירו עכ"ל ובאמת על התי' ק' מאד