סדרי טהרה סא

יש מש"ה משוי לה לכודאי נדה ואפ"ה אית ליה היכא דאיכא נמי עוד ספיקא שמא מן האיש הוא דטהורה לגמרי אלמא אע"ג דאין ספיקות שקולין אפ"ה מקרי ס"ס ודוק ותו איכא למימר דע"כ לא קאמר הראב"ד דרוב דמים טמאים אלא בדם ממש אבל בדם משונה כי האי לא הוי רובא ואע"ג דבר"פ המפלת סבר ר"י לאוקמי פלוגתא דר"י ורבנן במפלת חתיכה שהפילה ואינו יודע מה הפילה דר"י סבר זיל בתר רוב חתיכות ורוב חתיכות של ד' מיני דמים הם ורבנן פליגי עליה וס"ל דלא אמרינן דרוב חתיכות של ד' מיני דמים הם ואיתותב ר"י ומוקמי לה פלוגתייהו באוקימתא אחריתי וא"כ י"ל דלמסקנא כ"ע ס"ל דאפי' בחתיכה אמרי' דרוב חתיכות של ד' מיני דמים הם אע"ג שהוא משונה מ"מ י"ל דאדרבה איפכא מסתברא כיון דמעיקרא סבר ר"י לאוקמי פלוגתייהו דפליגי ברוב חתיכות אם הם של ד' מיני דמים ולהך אוקימתא סברי רבנן דלא אמרינן רוב חתיכות של ד' מיני דמים הם ומסתמא הילכתא כוותיה כרבנן אע"ג דלבסוף הדר ביה י"ל דלכ"ע לא אמרי' דרוב חתיכות של ד' מיני דמים הם כיון שהוא משונה משאר דם ושפיר הוי ס"ס מכ"ש בהצטרף כל הספקות יחד חדא דשמא מן הצדדים ושמא מן המקור את"ל מן המקור שמא לא נמוח ואת"ל דנמוח שמא דם טהור הוא מכ"ש היכא דאתיא שלא בהרגשה וכמו שהארכתי בזה בסימן קפ"ג ליישב דברי הט"ז בסי' ק"ץ ס"ק כ"ט במה שהקשה עליו בתשובת שב"י

אמנם מה שכ' בתשובת שב"י להתיר היכא דבאו הקרטין אלו עם הליחה לבנה דתלינן דראתה ע"י הרגשה של הלחה לבנה ולא היה הרגשת דם והסכים עמו בתשו' שבו"י כבר השגתי עליו בתשו' א' שכתבתי בסי' קפ"ח מסוגיא דר"פ הרואה ומחדושי הר"ן שם ועוד יש להקשות ע"ז מסוגיא זו דר"פ האשה דס"ל לר"מ בעומדת טמאה ולפי מה דמסקינן בפ' כה"י דר"מ משום נדה מטמא לה אמאי טמאה משום נדה דהא אפי' אי נימא דהדור מ"ר למקור מ"מ לא היה הרגשת דם אלא הרגשת מ"ר דכיון דאתי דם עם המ"ר איכא למיתלי הרגשה במ"ר שהם רוב לסברת תשובת שב"י אלא ודאי דליתא להאי סברא אלא דסוף סוף הרגשה הוא וגם על הר"ן בתשו' יש לתמוה שכ' דטעמא דר"מ דחייש דלמא הדור מ"ר למקור משום דר"מ לטעמא דחייש למעוטא דא"כ למה ר"מ מטמא משום נדה ודי אם היה מטמא משום כתם לא מבעיא לשיטת התוס' שכתבו בחולין דר"מ לא חייש למעוטא אלא מדרבנן דק' אלא לפי דעת התוס' שכתבו במקומות אחרים דאיכא למימר דר"מ מדאורייתא חייש לה מ"מ לא הוי אלא ספקא ואמאי מטמא לה משום ודאי נדה ועוד מה יענה הר"ן לר"ש דאית ליה נמי כר"מ ומחמיר טפי והיכן מצינו דר"ש אית ליה דחיישינן למעוטא ואדרבה מבואר בגמ' דיבמות דף ס"ז ע"א וע"ב דר"ש ס"ל דלא חייש למעוטא ואע"ג דלחד תירוצא בעי הש"ס למימר דס"ל לר"ש דחיישי' למעוטא לבסוף הדר ביה הש"ס ועוד לפי' הר"ן תיקשי למאי דמשני התם דר"ש לא חייש למעוטא מדר"ש דהכא א"ו דליתא לדברי הר"ן ויש ליישב

אמנם היכא דאפשר לברורי ע"י מיעוך בצפורן ודאי יש לברר אלא שמדברי הרמ"א ס"ס קפ"ח משמע דלא מהני מה שממעך קצת אלא דצריך הכל בדיקה כמ"ש בסי' קפ"ח וזו דבר קשה הוא מאד ומה גם דאפי' אם נתמעך אכתי איכא ס"ס כמו שכתבתי לעיל ספק מן הצדדים ואת"ל מן המקור שמא ד"ט הוא אמנם מה שנראה מדברי הט"ז בעובדא דידיה שבאו הקרטין לאחר דם הוסת עם הדם שהוא כעין שרית מי בשר בזה קשה הדבר להקל דנראים הדברים שבאים מן מקור וטוב לפני אלהים ימלט מזה כנלע"ד גם יש לצרף לזה אם נמצא דם תוך מ"ר דהיינו באופן זה שכתבתי למעלה בשם חכם א' שתבא אשה חכמה ותקח הספל מתחתיה בעודה מקלחת בבלי דעת האשה המטלת מים וכמש"ל ואע"ג שכתבתי למעלה דאף בכה"ג איכא למיחש דלמא שותתת היא מ"מ הא לדעת הרמב"ם והרא"ש והר"ן ופסק כוותייהו המחבר להלכה לעולם טהורה אפי' בשותתת ואע"ג דאנן קיי"ל כר"ח מ"מ יש לצרף לדעתם להנהו צדדי היתרא דלעיל ומה גם כשהוא בלא הרגשה ואע"ג כשנמצא ע"י בדיקת עד הוא סד"א וכמ"ש בפסקי מהרא"י סי' מ"ז דדלמא ארגשה וסברה הרגשת עד הוא מ"מ אינה אלא ספקא ומה"ט היכא דאיכא למיתלי להתירא תלינן וכמו שהארכתי בזה בחדושי לסי' קפ"ג יע"ש

ובענין הרגשה הראני בני מוהר"מ מלתא דתמיה בשו"ת שב"י סי' ל"ו במה שכ' שם בשם הגאון מוהר"ג נר"ו וז"ל והנה לענין טומאת נדה לטמא שאר דברים מבואר דאינו מטמא אף שהדם בפנינו דהוי טומאה בלועה וכן מבואר בש"ס דף מ"ב דפריך בירידה אמאי טמאה טומאה בלועה היא וכו' א"כ ע"כ בבשרה לא קאי רק לבעלה וכו' עכ"ל ובמח"כ טעה טעותא רבה דכולהו מכילתין מוכח דאין לחלק בין טהרות לבעלה גם לשון המשנה כך הוא כל הנשים מטמאות בביה"ח ולישנא דמטמאות לא שייך אלא לטהרות דאי לבעלה טמאים ה"ל לומר וכ"פ רש"י בריש מכילתין ובגמ' שם אימור כותלי בית הרחם העמידוה והתם לטהרות מיירי ועוד כהנה רבות במכילתין דמיירי לטהרות ומה שמביא ראיה לדבריו מסוגיא דף מ"ב ליתא דהתם כשטבלה לראייתה דמשום ראיה אינה טמאה שכבר טבלה וליכא לטמויי אלא משום מגע דם שבביה"ח בהא קאמרינן דמגע בית הסתרים היא וטהורה אבל ברואה אין חילוק דאפי' טהרות היא מטמאה אפי' בעודה בביה"ח ופשוט הוא אלא מה שיש לדקדק בהא דכ' הרמ"א לעיל סי' קפ"ז דאפילו באין לה וסת קבוע והוא ספק אם הדם בא מן המקור או מן הצדדים תלינן במכה מכח ס"ס ספק מן הצדדים וכו' אבל אם ידוע שבא מן המקור וכו' מוכח מדבריו דכל זמן שלא ידעינן בודאי שבא מן המקור יש לספק שמא מן הצדדים וקשה דא"כ איך מצאנו ידינו ורגלינו בסוגיא דף י"ד ע"א בהא ששנינו נמצא על שלו טמאים וחייבים בקרבן נמצא על שלה וכו' ומקשה הש"ס וניחוש דלמא דם מאכולת הוא ופירש"י ואמאי טמאין ודאי וכו' ואי ס"ד דהיכא דלא ידעינן בודאי שהוא מן המקור איכא לספוקי שמא מן הצדדים הוא ואמאי תני במתני' חייבים בקרבן איך אפשר לחייבה בקרבן דלמא מן הצדדים הוא וא"ל דה"נ מיירי בידוע שהוא מן המקור דז"א דא"כ מאי מק' וליחוש דלמא דם מאכולת הוא ותו דבידוע שהוא מן המקור וע"כ שיודעת בודאי שנפתח מקורה וכה"ג תו אין לחלק בין נמצא על שלו או על שלה ובשלמא לדעת המרדכי שכ' באשה שיש לה וסת תלינן דמן הצדדים לק"מ דאמאי חייבים בקרבן דהא מתני' מיירי באשה שיש לה וסת וכמו שהק' בתשו' אמ"ו שב"י דזה לק"מ דהמרדכי לא אמר אלא ביש לה וסת ושימשה שלא בשעת וסתה דסמכינן אהא דאין אורח בא אלא בזמנו אבל מתני' דהכא הא מיירי בסמוך לוסתה וכדאוקמינן בלא"ה בפ"ב דשבועות מתני' דהכא דמיירי בסמוך לוסתה וכמ"ש לעיל סי' קפ"ז ועוד כתבתי שם לתרץ בגוונא אחריתי קושית שב"י על המרדכי אבל לדעת הרמ"א קשה דאיהו כתב דאפי' באין לה וסת איכא לספק שהוא מן הצדדים קשיא וליכא לתרץ דודאי ע"פ הרוב אינו בא מן הצדדים ומש"ה חייבים בקרבן דאיכא למיתלי ברובא וכמ"ש התוס' דף ס' ע"ב ד"ה אימא שמש עכבי' וכו' מש"ה כי ליכא מכה חייבים בקרבן משא"כ בהצטרף נמי דיש לה מכה מצטרפינן הך מעוטא דמן הצדדים לספיקא דמן המכה אתיא ודלא כדעת הש"ך שכ' דא"א למעבד ס"ס אלא היכא דאו"ה שוין וכמש"ל דז"א דכל זה ניחא אלו היה בלא"ה פלגא ופלגא כמו במכה שמוציאה דם דאיכא לספוקי שמא מן המקור ושמא מן המכה יש לצרף המיעוט דמן הצדדים להך פלגא דמן המכה והוי רובא להתירא וכמ"ש לעיל סי' קפ"ג וסי' קפ"ז אבל במכה שא"י אם מוציאה דם דליכא כאן מחצה על מחצה שהרי המקור ודאי מוציאה דם והמכה א"י אם מוציאה ובהצטרף נמי הך מעוטא דמן הצדדים עדיין ליכא רובא להתירא וע"כ דס"ל להרמ"א דהך ספקא דשמא מן הצדדים הוא ספק השקול ובהצטרף המכה הוי רובא להתירא קשיא מסוגיא זו. ותו קשיא בנמצא לא"ז דטמאין מספק הא ס"ס הוא שמא מן הצדדים ואת"ל מן המקור שמא לא בא אלא לאחר תשמיש ובפרטות קשיא למ"ש לעיל בשם הב"ח דבראיה מועטת איכא למיתלי במן הצדדים וכמו שהוכיח מר"פ המפלת ומוכח שם דאיכא למיתלי טפי במן הצדדים ממה דנתלה במקור דהא מה"ט אמרינן התם דחדא טפה אינה טמאה דאימור מן הצדדים הוא ובודאי דמספקא לא מטהרינן לה אלא משום דראיה מועטת הוא דרובא מן הצדדים א"כ מתני' דמיירי נמי אפי' בראיה מועטת דהא מקשה וניחוש דלמא דם מאכולת הוא ובראיה יותר מן כגריס ודאי דליכא לספוקי במאכולת ועיין מ"ש לעיל סי' ק"ץ מזה וצ"ל הא דמקשה הש"ס בפשיטות וניחוש דלמא דם מאכולת ולא ניחא ליה לאוקמי ביתר מן גריס מיירי מתני' וע"כ משום דסתמא קתני דמשמע כל שהוא נמצא דם אפי' דבר מועט ולפי דעת הב"ח הא ע"כ לא מיירי מתניתין אפי' כ"ש דא"כ ניתלי בצדדים ולא מחייב קרבן א"ו דמתניתין נחת לשעורא ואם כן דלמא מיירי נמי מתניתין ביתר מגריס וצ"ע ועיין מ"ש בזה בסימן קפ"ז

קצא (א) על שפת הספל. כ' בש"ך ס"ק ב' וק"ו אם שותת תוך הספל עכ"ל ר"ל דלא מבעיא אם שותת מתחלה לתוך הספל דאיכא למיחש הואיל ומ"ר מרובים ודחק ליה עלמא והדרו מ"ר למקור אלא אפי' שאינה שותתת אלא לבסוף על שפת הספל ומעיקרא היתה מקלחת רק לבסוף שנתמעטו מ"ר עד שאינן יוצאים בזינוק אפ"ה חיישינן דלמא בתר דתמו מיא אתא דם כיון דאיכא תרתי לריעותא דעומדת ושותתת לבסוף וכ"כ הב"ח על הטור והפרישה כתב דהרבותא היא דאם היתה שותתת על שפת הספל ונמצא דם תוך הספל לחוד אפ"ה טמאה אע"ג דאלו היתה מקלחת ויושבת על שפת הספל ונמצא דם תוך הספל לחוד טהורה אבל בשותתת ועומדת לעולם טמאה ודברי המנ"י על הש"ך לא ידעתי כוונתו: (ב) וי"א דאפילו ביושבת. כתב בש"ך דכן מוכח ברש"י ונעלם ממנו דברי המרדכי שכתב להדיא דדעת רש"י אינו כן אלא הא דמסיק דאף לכתחלה קאי נמי ארישא דמתניתין וכבר הרגיש בזה בשו"ת פמ"א ח"א סי' י"ב ומה שהשיג על הב"י שכתב לחלק בין טהרות לבעלה דכתב דאע"ג דמסקינן דר"י לכתחלה קאמר היינו לטהרות אבל לבעלה מחמרינן טפי דז"א אלא דכי היכי דלטהרות לכתחלה אסור ה"ה לבעלה עכ"ד ובאמת שדברי הב"י צ"ע שכתב וז"ל אע"ג דלענין בדיקה מחמרינן לטהרות טפי מלבעלה כדמשמע בפ"ק דנדה שאני התם דמשום גזרת מעל"ע לא שייכי אלא בטהרות מפני כך הוצרכו בדיקה להם אע"ג דלבעלה ל"צ אבל בענין זה יש להחמיר לבעלה דהוי איסור כרת יותר מלטהרות דלית בהו איסור כרת עכ"ל וק' מ"ש דגזרת מעל"ע לא שייכי אלא לטהרות הא גם לבעלה שייך גזרת מעל"ע לענין מקולקלת למנינה דלא ידעינן מתי יתחילו פתחי נדה ואפ"ה לא גזרו לבעלה כלום דקיי"ל דהרואה דם אינה מקולקלת למנינה ומתחילין פתחי נדותה מיום שראתה ול"ח שמא ראתה אתמול וכותלי בית הרחם העמידוה אע"ג דלטהרות חיישינן להכי אלמא דהחמירו בטהרות טפי והנכון בזה כדברי המע"מ (וכ"כ בפרישה סי' ק"צ סעיף מ"ד) שכתב על דברי הב"י דבלאו האי טעמא דגזרת מעל"ע לא שייכי אלא בטהרות יש לחלק דשאני לענין בדיקה דהחמירו טפי בטהרות דקיל הוא שהקילו לענין בדיקה שלא יהא לבו נוקפו ופורש ובזה מיושב נמי שלא החמירו לענין מקולקלת למנינה דבהא נמי שייך לבו נוקפו שאם יראה דמטמאינן למפרע לענין מקולקלת למנינה לבעלה וכ"מ סוגיא שבדף ג' ע"ב דאמרינן דטעמא דשמא משום ביטול פ"ו והלל מפ"ו מי קאמינא לטהרות הוא דקא אמינא מבואר דאלו אמרו דתהוי מקולקלת למנינה לבעלה ודאי דאיכא למיחש לביטול פ"ו וק"ל

אך דברי הש"ך מגומגמים שכתב דשוה טהרות עם לבעלה דלענין זה דלכתחלה אסורה הן לטהרות והן לבעלה ובדיעבד מותר משום דבש"ס משמע דר"י גבי עד שאינו בדוק מטמא משום כתם ובש"ס מדמה האשה שעושה צרכיה לעד שאינו בדוק ק' הא אכתי ל"ד עד שאינו בדוק להעושה צרכיה ועמדה וראתה דאלו בעד שאינו בדוק אפי' בדיעבד טמא אלא דתולין לא אוכלין ולא שורפין והכא אינה לכתחלה וכבר הרגיש בזה גם בפמ"א

ועיין במהרש"א דף י"ד במכילתין שהקשה דלא ה"ל לומר לשיטת ר"ח דאי מהתם ה"א דיעבד וכו' דהא למאי דמטמא ר"י משום כתם הוא אפי' דיעבד ותי' דקאמר האי לישנא לשנויי נמי למאי דקס"ד דלא טימא ר"מ אלא משום כתם דהשתא ע"כ ר"י לגמרי מטהר עכ"ד מבואר דבכתם אפי' דיעבד טמא אלא שלפי תי' המהרש"א לק"מ דהא דאמר אי מרישא ה"א דיעבד היינו דרצה נמי לתרץ למאי דס"ד בפ' כה"י אבל לפי המסקנא דהתם דר"מ משום נדה ס"ל י"ל דר"י לא טיהר אלא משום נדה אבל מטמא משום כתם ובסיפא מטהר לגמרי ומעתה לבעלה ולטהרות שוין הן ועיין בתה"א דף קפ"ג ע"א שכתב גם כן דיש להחמיר בבעלה טפי מלטהרות ועיין במ"מ פ"ט דהלכות א"ב דין ל"ו שכתב גם כן לדעת הרמב"ם דיש להחמיר לטהרות טפי מן לבעלה וכן מוכח בגמ' דף ס"ג ע"ב דקאמר צריכא דאי אשמעינן הא ה"א לטהרות יע"ש ובמ"מ פ"ט ד"ד כתב לחד תי' דס"ל להרמב"ם דיש להחמיר לבעלה טפי מלטהרות ע"ש הביאו ב"י סי' קפ"ט ד"ה עוברה וכו' מיהו י"ל דה"ק דהתם לטהרות איתמר ובדיעבד דזה לא שייך לבעלה אבל לכתחלה הכא והכא חוששין וע"ל סי' קצ"ח לענין חציצה וטבילה דמחמרי' טפי לטהרות מלבעלה:

(ג) טהורה בכל ענין. ומשמע דהיינו בנמצא תוך הספל על המים כדאיתא בש"ס עכ"ל הש"ך ס"ק ו' נראה כוונתו בעומדת ומזנקת ונמצא על שפת הספל דלא מהני ס"ס ומכ"ש דלא מהני בשותתת לגמרי ועומדת אמנם אין לו הכרח ואין בסוגיא שום זכר מזה ונראה דהוכיח כן מכח קו' הב"ח דק' ליה מאי מק' הש"ס ור"י השתא בחד ספקא מטהר בס"ס מבעיא דלמא איצטריך לאשמעינן בס"ס דמטהרים אפילו בעומדת ושותתת א"ו דהמק' הוכיח מדתני מתני' איש ואשה שעשו וכו' ונמצא דם על המים דמיירי במקלחת ונמצא תוך הספל מש"ה תני במתניתין על המים להורות זה דמיירי שנמצא תוך הספל מש"ה מק' שפיר אלא שהטור לא ס"ל דאל"כ למאי הלכתא כתב האי דינא דאיש ואשה שעשו צרכיהן וכמ"ש הב"י והב"ח ואין לתרץ קו' הב"ח דמ"מ מק' שפיר השתא בחד ספקא וכו' ואי דרצה לאשמעינן בעומדת ושותתת דמטהר ר"י בס"ס גם זה לא צריכא דהשתא לר"מ דמטמא בח"ס ואפ"ה מטהר בס"ס אפי' בעומדת ושותתת וע"כ דס"ס הוי כמו תרתי לטיבותא כ"ש ר"י דמטהר בח"ס כיון דאיכא חדא לטיבותא פשיטא דמטהר בס"ס דהוא כמו תרתי לטיבותא ואם כן מה צריך לאשמעינן לר"י הא ליתא דמכל מקום צריך לאשמעינן דאיש ואשה מקרי ס"ס דה"א דהך ספק שמא מאיש כמו דליתא דמי' כמו דס"ל לר"ש שחזקת דמים מן האשה:

(ד) וכ"ז אם נמצא דם במקרה וכו' אפילו מצאה דם אחר הטלת מ"ר. בתשובת צ"צ סי' צ"ב כתב וז"ל כללא דמלתא לפי הסכמת האחרונים אין להתיר אלא ברגילה למצוא דם תוך מ"ר בתוך הספל וכואב כשהיא מטלת מים אז יש להתיר אפי' ביוצאת דם גם אחר הטלת מ"ר על העד שבודקת בו משום דתלינן לומר דאותו דם שמוצאת על העד לאחר הטלתה הוא מתמצית הדם שמצאה תוך מ"ר דאותו שמצאה תוך מ"ר ודאי לאו דם המקור דאין דרך מקור לצאת עם מ"ר כדפירשתי א"נ בשלא מצאה דם תוך מ"ר תוך הספל אלא שכואב לה הרבה בשעת הטלת מ"ר ממש והיא בודקת קודם הטלת מ"ר ונמצאה נקי' ואחר כך מכנסת מוך נקי מבפנים ומשתנת אבל אם אינה מרגשת כאב בשעת הטלתה ממש אין להתירה אף ע"פ כשמרגשת כאב קודם לכן ואחר כך עכ"ל ולא ידעתי מנ"ל הא להחמיר חומרות האלו ולפענ"ד נראה דאפי' לא מצאה כלל תוך מ"ר אלא מיד אחר הטלת מ"ר מצאה דם ולא היה לה כאב בשעת הטלת מ"ר אלא לאחר הטלת מ"ר היה לה כאב ואז מצאה דם טהורה ע"י בדיקה שכתב רמ"א כיון שמצאה סמוך למ"ר וע"י הכאב ומ"ש הרמ"א ז"ל וז"ל אבל אשה שרגילה לראות דם במ"ר ומרגשת כאב בשעה שמטלת מים וכו' דמשמע לכאורה דבעינן דוקא כאב בשעת הטלת מ"ר היינו היכא שראתה תוך מ"ר בעינן לכאב נמי בשעת הטלתה אבל היכא שלא ראתה דם אלא אחר הטלת מ"ר סגיא בכאב שאחר הטלת מ"ר ומש"ה כתב הרמ"א בסיפא וז"ל ואפי' מצאה דם אחר הטלת מ"ר כשמקנחת עצמה טהורה דמאחר דמרגשת כאב ואינה מוצאת דם רק אחר הטלת מי רגלים ודאי דם המכה הוא ע"כ ולא התנה שצריך להיות דמרגשת כאב בשעת הטלת מי רגלים אלא כתב סתמא דמרגשת כאב ומכ"ש לפמ"ש הש"ך דלדעת מהרי"ו הך בדיקה מעליותא הוא ויש לסמוך עליה וכן מבואר בתשובת מהרי"ל סי' ר"ג שכתב וז"ל אמנם הר"י הלוי מטרפורט שלח לי בשם מוהר"מ ז"ל אע"פ שרוב פעמים אינן רואות הנשים כי אם לאחר השתן והשתן כואב לה אחר כך גם פעמים שאין שתן כואב לה אחר כך טמאה כו' משמע שאם תמיד רואה מחמת כאב טהורה אע"פ שאין כואב לה כי אם אחר הטלת מ"ר כיון דראייתה נמי הוא לאחר מ"ר וכן מוכח מדברי הגאון ח"צ סי' ע"ג ברואה סמוך להטלת מ"ר מהני כאב אע"ג דכאב אינה כמכה מ"מ בנ"ד שרואה תמיד סמוך להטלת מ"ר כאב כמכה ועם צירוף בדיקה שכתב הרמ"א מהני ועיין בתשובת א"ש סימן כ"ב שכתב דחולי הארי"ן ווינ"ד הוא מכה גמורה ע"כ נלע"ד דלא כדברי הצ"צ (ועיין בתשובת שבו"י ח"ש סי' ע"ו שכתב להחמיר לכתחלה ולהיות מתון בדין זה וכתב צדדים להקל) ובלא"ה דברי התשובה הנ"ל מגומגם מאד דנראה כסותר עצמו ולא סוף דבריו