סדרי טהרה ס

שא"א לכוין בין נמצא תוך הספל לעל שפת הספל:

ומה שכ' החכם השואל דתיבדק באופן זה שתהיה יושבת על שפת הספל ותטיל מים בקלוח וטרם שתכלה מימי רגליה תבא אשה אחרת ותקח הספל מב"ר טרם שתכלה המים ואז ליכא למיחש למידי דהא לקחה הספל קודם שכלתה מ"ר והיא שמקלחת לא ידעה שתוקח מתחתיה הספל ולא היתה מרגשת בנטילת הספל ואם כן בוודאי לא צמצמה ועצרה מ"ר ותו ליכא למיחש למידי וגם זה לא ישר בעיני דאפשר אף ביושבת להיות שותתת ומי יכול להבחין איזהו מקלחת ואיזהו שותתת דהא מעיקרא כדמקשה הש"ס יושבת נמי הוי ס"ד דמקשה דמיירי בשותתת אלמא דאפילו ביושבת אפשר להיות שותתת ותו איכא למידק דכל זה ניחא לפירש"י דס"ל שא"א להיות דם מקור יוצא בהטלת מ"ר אבל לפירוש התוספות שכתבו הטעם דמש"ה לא חיישינן שיצאו דם מקור עם מ"ר דכיון דלא אתא מקודם או אחר כך ודאי דמ"ר גרמו לראיה זו כ"ז באשה שאין רואה תמיד כעין קרטין אבל בנ"ד שרואה תמיד אפילו שלא בשעת הטלת מ"ר יש לחוש דאתיא מן המקור בשעת הטלת מ"ר לפירוש התוספות. ובר מן דין נראה דכל עיקר היתר הר"ן אינה אלא בקרטין הבאים עם מ"ר בהא איכא למיתלי דיצאו מן הכליות דרך השלחופית אבל בחול וחצץ גרידא מנ"ל שיש להם דרך ומבוא מן הכליות לבה"ח וכן נראה בדברי הח"צ בסוף התשובה הנז"ל וראיתי בתשובת שב"י סי' ל"ט בשם מהרשש"ך שהשיג על הש"ך בסעיף ק"ח במה שהק' על הרמ"א דלאיזה צורך כתב האי דינא דאם מצאה תוך מ"ר וגם על העד שבדקה עצמה בו בשם יש מחמירין דהא כבר כתב לעיל דאין להתיר אלא ביושבת ומקלחת וע"ז כתב הרב מהרשש"ך דס"ל לרמ"א דאפילו לדעת ר"ח לא מטמא ר"י לכתחלה כי אם כשנמצא על שפת הספל וכשנמצא תוך הספל מזה לא מיירי ר"מ ור"י מפלוגתא ואיכא למימר דגם לבעלה מטהר ר"י אף לר"ח עכ"ד ולא עיין יפה במרדכי ובהגה"מ פ"ה מהל' א"ב שכתבו בהדיא לדעת ר"ח אפילו בנמצא תוך הספל ועל שפת הספל מטמא ר"י לכתחלה ובוודאי לא יחלוק רמ"א עליהם וכן נוטה דעת הר"ן בתשובה שכתב הוא לדעת ר"ח אלא הא איכא למידק אדברי הש"ך שאין ענין דעת המחמירין שהביא רמ"א כאן לדברי ר"ח כלל דהא בלא"ה צריכין אנו להבין אמאי דקיי"ל בנמצא על שפת הספל ותוך הספל דטמאה הא קיי"ל דתולין במכה והכא כיון דנמצא תוך הספל מסתמא מכה יש לה במקום מ"ר דהא א"א לדם המקור לצאת עם מ"ר לפרש"י וכה"ג לפירוש תוס' מדאתו עם מ"ר מסתמא ממקום מ"ר הוא ואם כן אף בשנמצא על שפת הספל נתלי באותה מכה או נימא דמשיורי דם התמצית הוא מה שיצא עם מ"ר ולזה י"ל דהיינו טעמא דחיישינן דלמא כל הדם יצא בתר דתמו מיא ומה שנמצא נמי בתוך הספל חיישינן דלמא מן שפת הספל ירד לתוך הספל אבל כשלא נמצא כלל על שפת הספל אמרינן דאי איתא בתר דתמו מיא אתיא איך אפשר שירד הכל לתוך הספל ולא ימצא בשפת הספל כלל אך כ"ז ביושבת על שפת הספל ונמצא דם על שפת הספל ותוך הספל אז חיישינן דדלמא לבתר דתמו מיא אתיא ומן שפת הספל ירד לתוך הספל אבל אם היתה יושבת על שפת הספל נמצא דם תוך הספל גרידא וע"י בדיקת עד מצאה גם כן דם אז יש לטהרה דהא ממה שנמצא תוך הספל ולא על שפת הספל מוכח דמכה יש לה דאם איתא דבתר דתמו מיא אתיא על שפת הספל בעי לאשכוחי א"ו דמכה יש לה ואם כן מה שנמצא על ידי בדיקת עד יש לתלות במכה זו ולטהרה אף לשיטת ר"ח אבל דעת היש מחמירין שהביא רמ"א כאן ס"ל דאף בכה"ג טמאה והכי מוכח מדברי הג"מ והמרדכי בשם מוהר"ם דהא עובדא דהתם היה שמצאה בתוך מ"ר וגם על עד שבדקה בו כמבואר שם וע"כ מיירי שהיתה יושבת על שפת הספל ונמצא דם רק בתוך הספל דאלת"ה אלא דמיירי ביושבת על הספל ולא על שפת הספל ק' מאי איריא שמצאה בבדיקת עד דהא אפילו לא מצאה כלל בבדיקת עד אלא במ"ר לחוד נמי לדעת המרדכי טמאה דהא ס"ל דביושבת לא פליג ר"י על ר"מ וכי היכי דלר"מ חיישינן דלמא בתר דתמו מיא אתיא דם ה"נ לר"י א"ו מדלא כתב המרדכי לאסור רק ע"י שנמצא דם בבדיקת עד ע"כ מיירי בכה"ג שהיתה עושה צרכיה על שפת הספל ולא נמצא כ"א בתוך הספל ואפ"ה כיון שמצאה גם ע"י בדיקת עד אסורה ולא אמרינן דמתמצית מ"ר הוא וכן מוכח בב"ח דמיירי המרדכי בכה"ג שהיתה יושבת על שפת הספל ונמצא דם תוך הספל לחוד שכתב דאילו לא נמצא בבדיקת עד דטהורה דלא גרע מדם ממש שנמצא תוך מ"ר והיינו דוקא כה"ג ובאמת הוא חידוש דין ול"ד כלל להא דנמצא על שפת הספל ותוך הספל

ואני תמה מאד על הש"ך שכתב וז"ל וא"ל דהכא נמי ביושבת ומקלחת אפילו הכא כשנמצא גם על העד טמאה דהא אפילו ביושבת על שפת הספל ונמצא דם בשפת הספל ותוך הספל טמאה כ"ש כשנמצא תוך הספל ועל עד עכ"ד ולא ידענא מאי קאמר דע"כ מיירי המרדכי ביושבת על שפת הספל ולא נמצא כי אם בתוך הספל כמש"ל ואם כן מה כ"ש הוא דבשלמא בנמצא על שפת הספל ותוך הספל י"ל דדם אתא בתר דתמו מיא ומן שפת הספל בא לתוך הספל משא"כ ביושבת על שפת הספל ונמצא דם בתוך הספל לחוד רק שע"י בדיקת עד מצאה דם דע"כ מוכח דמכה יש לה ומסתבר לטהר ובאמת לפי תי' ב' של ב"י והסכים עמו בד"מ שכתב דמרדכי לאו מטעם קרטין אסר אלא מטעם דם ממש שנמצא ע"י בדיקת עד לא מוכח כלל מדברי המרדכי דמיירי בהכי וי"ל דלא מיירי אלא ביושבת על הספל ולא על שפת הספל ומה שהצריך לאסרה ע"י מה שמצאה דם בבדיקת עד משום דאי לאו שמצאה בבדיקת עד היה תולה הקרטין הנ"ל בכליות אבל לתי' ראשון של הב"י מוכח שפיר דמיירי ביושבת על שפת הספל ונמצא דם בתוך הספל וצ"ע היטב

גם מה שכתב ב"י דרא"ש ס"ל דתלינן הדם שנמצא על ידי בדיקת עד שמשיורי דם מ"ר הם לא מוכח מידי דרא"ש לא קאמר אלא בנמצא על שפת הספל דאפילו אי נימא בתר דתמו מיא אתא מ"מ מטהר ר"י כיון דאיכא חדא למעליותא דיושבת ובאים עם מ"ר אבל בנמצא על עד י"ל דאף הרא"ש מודה וכבר הרגיש הש"ך בזה וכמו שרשום בקיצור בהגהות רמ"א (שוב ראיתי בשו"ת פ"מ חי"ד סי' א' שהשיג על הב"י בזה וכמ"ש דאין ראייה דס"ל להרא"ש הכי וכתב להגיה בב"י יע"ש) וצ"ל לדעת המחמירין אלו דאע"ג דבעלמא קיי"ל דתולה במכה הכא שאני משום דאין כאן מכה מבוררת אלא משום דאין דרך דם המקור לצאת עם מ"ר א"כ די לנו להקל אלא ביוצא עם מ"ר ממש אבל בנמצא אח"כ לא תלינן במכה וצ"ע

ובשו"ת פמ"א סי' הנ"ל הרבה להשיב על ר"ח ועלה בדמיונו לדחות דברי ר"ח אשר כל דבריו דברי קבלה וכבר שקל למטרפסי' באותה תשובה שם שכתב דזקנה אין לה כתם וטעה בדבר שתינוקות של ב"ר יודעים דאין חילוק בין זקנה לילדה וכך שנינו נשים שאמרו חכמים דיין שעתן כתמן כראייתן וזקנה תולה בילדה אבל לטהר כתמה מכל וכל טעותא רבה הוא דלא אשתכח כוותיה

נחזור לנ"ד דמה שנמצאו הקרטין במ"ר אין להקל משום זה אף מה שנמצא בלא מ"ר וכמש"ל ואפילו אי איכא נמי כאב בכליות יש לפקפק דאולי אין דרך לצאת מן הכליות לבה"ח כי אם ע"י מ"ר ובלא"ה פקפק שם בתשובת ח"צ דאין לדמות כאב למכה והר"ן לא אמרה אלא לסניף בעלמא ודווקא בבא עם מ"ר ואפילו אי נימא דבנ"ד יש לדמות כאב למכה דכיון שראייתה משונה משאר ראיות וכבר העמידו הרופאים שכן דרך להוליד כמין חול וחצץ אדום בכליות אך כ"ז בבא עם מ"ר שכן דרכו לצאת וכנז"ל

ובשו"ת עה"ג סי' כ"ב כתב להתיר מחמת אמירת הרופאים שטיפים הללו דרכן לבוא מן הצדדים מחמת הגידים הקטנים המושפעים בדם והגאון בח"צ סי' הנ"ל דחה בשתי ידים דאין לסמוך על אמירת הרופא בלי שום אמתלא והוכחה לדבריו ובאמת אף שהדין עם הגאון ח"צ שאין לסמוך על אמירת הרופא שאמר מאומד דעתו בלי שום הוכחה מ"מ להא מיהא מהני אמירתו למעבד ספקא אולי מן הצדדים הם באים כיון שהוא דבר מועט איכא למיתלי ולומר מן הצדדים הם באים אע"ג דוודאי לא הוה שגם מן המקור אפשר לצאת כה"ג מ"מ גם מן הצדדים אפשר למיתלי וראיה לזה ממה שכתב הב"ח בסי' קפ"ג שכתב הא דאמר ר"ז בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל סופרות ז' נקיים הקשו הראשונים ז"ל דמאי רבותא דטיפת דם כחרדל דהא מה"ת מטמא בכ"ש ע"ז כתב הב"ח וז"ל ולפע"ד נכון דבפ' יוצא דופן דף מ"א אמר ר"י מקור שהזיע כב' טיפי מרגליות טמאה ודוקא תרתי אבל חדא מעלמא אתי פירוש מן הצדדים וזה יאמר כאן דהחמירו בנות ישראל אפי' טיפת דם אחת כחרדל אע"פ שאינה כי אם טיפה אחת לא תלינן דמצדדים אתיא עכ"ל הרי שע"פ הדין היה אפשר למיתלי טיפה אחת במן הצדדים וכדאמרינן במקור שהזיע אלא דמצד חומרא דר"ז מחמרינן י"ל דווקא היכא דאיכא חד ספקא אבל בדאיכא עוד ספקא מטהרינן וכיון שכן אומרים בטיפה אחת דתלינן מן התורה דמן הצדדים הוא מכ"ש בקרטין קרטין אלו דמשהו בעלמא הוא ומדברי הגאון בשב"י סי' הנ"ל נעלם כ"ז יע"ש שרצה לומר דמן התורה אין האשה טמאה בטיפת דם כחרדל מלבד שהשיגו החכמים הגאון מהרשש"ך והגאון מוהר"י עליו מדברי רש"י דף מ"ב נעלם ממנו ג"כ דברי רש"י בד' י"ד ע"ב שכתב בהדיא וז"ל אפי' כעין חרדל או פחות מכן ע"כ וכן מוכח בסוגי' בר"פ המפלת א"ה לא יסתור בזיבה יע"ש וע"פ דברי הב"ח נ"ל לתרץ הראב"ד שהביא הרא"ש ז"ל בפרק התינוקת וז"ל שם הראב"ד ז"ל כתב דהאידנא ליכא שריותא דבדיקת שפופרת דאפילו ידוע שבאה מן הצדדים הרי גזרו על בנות ישראל כל רואה טיפת דם כחרדל יושבת ז' נקיים ע"כ והם דברים תמוהים דאנה רמוזה גזרה זו בדברי ר"ז וכמו שהשיג עליו הרא"ש ז"ל דר"ז לא אמר אלא בסתם ראיה אבל בידוע שבא מן הצדדים לא החמירו ולפי דברי הב"ח נכונים דברי הראב"ד דס"ל דבטיפת דם כחרדל איכא למיתלי טפי במן הצדדים אתיא מלומר שהוא ממקור דהא מהאי טעמא מטהרינן בטיפה א' בפ' יוצא דופן במקור שהזיע אלמא דאיכא למיתלי טפי דבר מועט כהאי במן הצדדים מלומר שהוא מן המקור ואפ"ה החמירו בנות ישראל על עצמן מש"ה ס"ל להראב"ד ז"ל דה"ה בודאי דאתא מן הצדדים החמירו על עצמן אבל הרא"ש השיג עליו דנהי דהחמירו על עצמן היינו בסתמא אפילו היכא דאיכא למיתלי טפי במן הצדדים אבל בידוע שהוא מן הצדדים לא וכ"כ הר"ן בתשובה שם על דברי הראב"ד הנ"ל וז"ל אע"פ שגזרו בנות ישראל על כל הדם היינו לפי שאינו ידוע מאיזה מקום בא הדם אם מן המקור אם מן הצדדים אבל היכא דאתי ודאי מן הצדדים טהורה עכ"ד וכוונתו דאף דהחמירו על עצמן היינו בסתמא דאע"ג דאיכא למיתלי טפי במן הצדדים כיון שהוא דבר מועט אפ"ה החמירו על עצמן דאלת"ה מאי חומרא שייך בזה שכך הוא מן הדין להחמיר בספקא א"ו כדאמרן וא"כ לפ"ז דדבר מועט איכא למיתלי טפי במן הצדדים דאתיא ולא מן המקור אפי' אי נימא דמצד החומרא דר"ז דיש לטמא כ"ז בחד ספקא אבל אי איכא נמי ספקא דשמא לא נימוח ודאי שפיר דמי למיעבד ס"ס ספק מן הצדדים או מן המקור ואת"ל מן המקור שמא לא נימוח וקרטין קרטין הללו ע"פ הרוב א"א לנסותן אם נימוח או לאו שנאבדו במשמוש הידים ואע"ג דש"ך סימן קפ"ז מפקפק על ס"ס זו שכ' רמ"א שם כה"ג משום דשם חד הוא מ"מ בנ"ד דאיכא למיתלי טפי במן הצדדים ואינו אלא מצד חומרא שהחמירו על עצמן איכא למימר דלא החמירו אלא בחד ספקא דהיינו דם ממש אבל בכה"ג לא החמירו דעכ"פ רובא להתירא הוא ואע"ג דמפלת כמין קליפות כמין שערות וכמין עפר בעי בדיקה י"ל דהתם מיירי בידוע שבאו מן המקור וכלישנא דש"ס המפלת כו' דזה שייך במקור ועוי"ל שאני התם דאפשר למבדקה ולא סמכינן על ס"ס היכא דאיכא לברורי מה שא"כ בנ"ד אע"ג דבעלמא איכא למימר דהך ספק דשמא מן הצדדים לאו ספקא כיון דרוב הדם מן המקור כמ"ש בט"ז סי' ק"ץ סק"ב מ"מ בכה"ג דמשהו בעלמא הוא איכא למתלי טפי במן הצדדים כנז"ל ועיין בסוגיא דרואה כתם דנ"ב ע"ב ובתוס' שם בד"ה שלש גריסין דמוכח מדבריהם שאין דרך של אשה לראות מן המקור פחות מכגריס וכתבתי בחדושי הגמרא ואין להאריך בזה דעכ"פ בנ"ד שהם קרטין קטנים דאפי' טיפה אחת ליתא יש לתלותו דאתיא מן הצדדים וכה"ג כתב בתשובת ב"י סי' קט"ז ועוד יש לצרף לזה לצדד להתירא ולעשות ס"ס שמא מן הצדדים ושמא מן המקור ואת"ל מן המקור שמא דם טהור הוא שאף במקור איכא דם טהור דהא דמים בלבד הם טמאים אבל שאר דמים טהורים ולא כל אדום טמא ולא כל השחור טמא אלא מה שאמרו חכמים וכ"כ בתשובת ב"י שם ואע"ג דהך ספקא שמא דם טהור הוא ספק חסרון ידיעה מ"מ בכה"ג שהוא חסרון ידיעה לכל העולם שהרי אפי' בימי חכמי הש"ס היו נמנעין לראות דם משום חסרון הבקיאות מכ"ש בזה"ז ובחסרון שהוא חסרון ידיעה לכל העולם כתב הט"ז בי"ד סי' צ"ח דמיקרי ס"ס (מיהו בהא דקיי"ל גבי ספק צבע וספק דם דטמאה וכ"כ המ"מ כיון דאפשר לברורי מש"ה טמאה וכתב במנ"י אע"ג דהאידנא אין בקיאים מ"מ מיקרי ספק מחסרון חכמה דלא הוי ספק מוכח אע"ג דכ"ע אין בקיאים אפ"ה לא הוי ספק מיהו י"ל דש"ה דאם כן עקרת כל דיני כתמים מש"ה החמירו בזה ודוק) וראיתי בס' ב"ש בסי' קנ"ה שחולק על הט"ז בדין זה וכתב להוכיח דלא מיקרי ספק אפילו בכה"ג דאל"כ למה כתבו תוספות במכילתין דף נ"ב דמשהגיעה לכלל שנותיה לא תמאן בזמן הזה דאע"ג דלא בעל משום דאין בקיאין לבדוק כל גופה וק' הא היכא דלא בעל לא הוי אלא מדרבנן ואי ס"ד דמקרי ספק היכא שהוא חסרון ידיעה לכל העולם נימא דהוא ספק מדרבנן להקל א"ו אע"ג שהוא חסרון ידיעה לכל העולם לא מיקרי ספק עכ"ד ויש לדחות דאע"ג דקיי"ל ספק דרבנן להקל מ"מ היכא דאיתחזק איסורא לא אמרינן אפי' בספק דרבנן להקל הכא נמי כ"ז שלא מיאנה היא בחזקת א"א מדרבנן וע"י ספק מיאון אתה בא להוציאה מחזקה זו מש"ה לא אמרינן בהא סד"ר לקולא וכן כתבתי בחדושי הגמרא נמצא דזה שפיר מקרי ס"ס ספק מן המקור או מן הצדדים ואת"ל מן המקור שמא דם טהור הוא ועיין בס' תבואת שור לי"ד סי' ל"ח שכתב להקל גבי ריאה שאינה שחורה כדיו אע"ג דבנדה מחמרינן היינו משום דאיסור כרת הוא ותו דלפעמים מסור הוא לנשים רק היכא דשחור כזפת יש להחמיר אבל בדיהה מזה יש להקל ע"ש מה שכתב לחלק בין איסור כרת לאיסור לאו עיין בתה"ד סי' מה שכתב בזה אם יש לחלק בהכי ומה שכתב עוד דדם נדה מסור לנשים ז"א דלעולם לא היה דבר זה מסור לנשים ומה שהחמירו עתה לפי שכבר נתמעטו הלבבות בימי אמוראים שלא ידעו להפליא בין דם לדם וכ"כ בתשובת ח"צ סי' מ"ו וז"ל ועל כיוצא בזה נאמר עדות מסורה לב"ד ואין בנות ישראל מורות לעצמן אלא חכם עכ"פ ספקא מיהו הוי אם דם טהור או דם טמא הוא ובהצטרף נמי הך ספקא דלמא מן הצדדים הוא מקרי שפיר ס"ס ובהא ל"ק קו' הש"ך דמאי ס"ס הוא דהא שם ספקא חד הוא דמה לי אם הוא מן הצדדים או מן המקור ודם טהור שם ספקא חד הוא דז"א דספק אחד מתיר יותר מחברו דאם נימא דאם הוא מן הצדדים אז הדם עצמו טהור מה שאין כן אי נימא ממקור הוא אפי' דדם טהור הוא מ"מ הדם עצמו טמא הוא דקיי"ל מקור מקומו טמא הוא אפילו פחות מרביעית כמ"ש התוס' במכילתין דף ט"ז וכ"כ אלי הגאון מוהרצ"ה שהיה אב"ד דק"ק ה"ש

וא"ל דהך ספקא דשמא דם טהור הוא לאו ספקא מקרי דרוב דמים שבמקור דם טמא הוא הא ליתא דכבר כתבתי לעיל בחידושי סימן קפ"ח דהראב"ד בס' בעה"נ סבירא ליה הכי דרוב דמים טמאים הם ותלינן מן הסתם שהוא דם טמא ואפי' להקל סמכינן אהא ומביאה ראיה מהא דאמרינן במכילתין דף כ"א קשתה ב' ולשלישי הפילה ואינו ידוע מה הפילה וכו' דר"י ס"ל א"א לפתיחת קבר בלא דם מש"ה מביאה קרבן ונאכל וקשיא דאמאי מביאה קרבן ונאכל דנהי דא"א לפתיחת קבר בלא דם מ"מ דלמא דם טהור הוא א"ו דרוב דמים באשה טמאים והרז"ה בהשגות השיג עליו דהכי קאמר א"א לפתיחת קבר בלא דם טמא אבל לעולם רוב דמים באשה טהורים ומביא ראיות להיפך דלא אמרינן דרוב דם באשה טמאים יע"ש ועמ"ש בסי' קפ"ח וא"כ לא מבעיא לדעת הרז"ה דס"ס מעליא הוא אלא אפי' לדעת הראב"ד דס"ל דרוב דמים מן המקור טמאים מ"מ י"ל דס"ס מעליא הוא ואף ע"ג שכ' הש"ך בי"ד סי' נ"ג ס"ק י"ד בשם הב"ח וז"ל כל מה דמכשרינן מטעם ס"ס היינו היכא דאיסור והיתר שוין אבל היכא דאיכא למיתלי לאיסור טפי מבהיתר תלינן לחומרא ע"כ כבר כתבתי בחדושי סי' קפ"ג ובסי' קפ"ז דליתא להאי כללא והבאתי ראיה מן התוס' במכילתין דף י"ח ד"ה שליא בבית ועוד ראיות כמו שהארכתי שם

ותו יש ראיה להביא דלא כדברי הש"ך מסוגיא דידן ריש פ' האשה דהא מסקינן הכא דתניא כוותיה דר"י דכי א"ר מאיר בחד ספקא אבל בס"ס לא אמר וא"כ הא חזינן דלר"מ דס"ל באשה שעשתה צרכיה דטמאה ומסקינן לעיל דף י"ד ע"ב דר"מ משום נדה מטמא לה ולא משום כתם אלמא דס"ל לר"מ דאיכא למיתלי טפי דהדור מ"ר למקור מדנימא דמכה