סדרי טהרה נט

ועוד לשיטת ר"ח נידון דידן שהאשה רואה קרטין הללו בלא הרגשה כלל מה"ת לטמא ובודאי אמרינן דתולה שבאו מתמצית מי רגליה והא דכתב הט"ז סי' ק"ץ ס"ק כ"ט ואף על גב דס"ל בפ' כה"י לרבי בעד שאינו בדוק דטמאה משום נדה היינו משום כיון שהיא בחזקת בדוקה קצת ה"ל לרבי כאלו ראתה דם בבירור והיא טמאה מן התורה א"כ נשמע מיניה דאם בדקה בעד הבדוק ודאי היא טמאה מן התורה ואף שלא בהרגשה משום דאמרינן שסבורה היתה שהוא הרגשת עד ובאמת הוא הרגשה ממש ע"ש ז"א די"ל דהוא לא כתב כן אלא לדעת הש"ע שפוסק שם סעיף ל"ו בעד שאינו בדוק דטמאה משום כתם ובסימן קצ"א פוסק הש"ע באשה שהשתינה מים דטהורה לגמרי וצ"ל דס"ל להש"ע דהדין עד שאינו בדוק הוא חמור מדין אשה שעשתה צרכיה ולא כדעת תוס' נדה דף י"ב ע"ב בד"ה ור"י מטהר ע"ש וא"כ יכול לאוקמי נמי הדין דעד שאינו בדוק בלא הרגשה אבל לדברי רבינו חננאל דהוכיח מהגמרא הנ"ל דעד שאינו בדוק אינו חמור יותר מהאשה שעשתה צרכיה ודאי צריכנא לומר כמו דמוקמינן המתני' באשה שעושה צרכיה בהרגשה ה"נ מוקמינן הדין עד שאינו בדוק מיירי בהרגשה ע"ש ולק"מ קו' הט"ז הנ"ל וכמו דאוקמי שמואל להמתני' דהאשה שהיא עושה צרכיה ה"נ צריכנא לאוקמי עד שאינו בדוק ע"ש היטב

וגם יש להתיר הקרטין הללו מכח ס"ס שמא מן הכליות ואת"ל מן המקור שמא לא נימוחו ואף דאיכא לברורי ע"י בדיקה מ"מ ס"ס מותר אף בלא בדיקת פושרין וכדאי' בפ"ח י"ד כללי ס"ס כלל ב' ע"ש וכן פוסק בש"ך בדיני ס"ס דין ל"ה ע"ש אם לא במקום שאין הפסד בדבר ע"ש ואף שיש באשה זו חזקת איסור נדה מ"מ אפ"ה מהני ס"ס כדאי' בפ"ח בדיני ס"ס כלל ט"ז ע"ש מכל הני טעמי נראה להתיר אשה זו וק"ל עכ"ל החכם דודי מוהר"ל דיין דק"ק ליסא: תשובה ע"ד אשה שיש לה וסת כדרך כל הנשים ושלא בשעת וסתה א"א לטהר מחמת קרטין אדומים נלקטין מן העד וסינתה מי רגליה ונמצאו אלו הקרטין בימי רגליה הרבה יותר ממה שנמצאו ע"י בדיקת עד בט"ז סי' קצ"א הקיל מאד באלו הקרטין והגאון בח"צ השיג עליו בתשובתו סי' ע"ג ואמ"ו הגאון שב"י סי' ל"ח עמד לימין ט"ז והשיג על הח"צ חמשה השגות ולפענ"ד נראה דדברי ח"צ נכונים וז"ל ח"צ ראש דבריו כ' הנה ב' היתרים במקום הזה א' מצד עצמות הקרטין ואפי' אינה מרגשת כאב כלל עכ"ל ולא עיין בתשו' הר"ן שכתב בפירוש שלא תלה במכה אלא מכח שיש לה כאב בכליות וז"ל כגון זה הדבר ברור שתולה בכאב הכליות שיש לה עכ"ל הרי שלא תלה במכה אלא מכח שיש לה כאב כליות עכ"ל וכתב ע"ז בש"י וז"ל הנה עיינתי שם בתשו' דלא כתב זאת אלא לפי מה שכתב עוד להתיר מהא ששנינו אם יש לה מכה תולה במכתה וכו' וכתב אע"פ שהרמב"ן כתב דבזמן הזה אין תולין במכה וכו' כגון זה הדבר ברור שתולה בכאב הכליות שיש לה וכו' עכ"ל היינו כיון שיש לה כאב הוא דומה שיש לה מכה אבל באמת כתב כל זה רק לסניף הלא כבר כתב לפני זה הוכחות אחרים שתולין בחול שדרך להוליד בכליות כמ"ש שם וז"ל ואני אומר אפילו לר"מ איתתא שריא וכו' עכ"ל לפי טעם זה א"צ כאב בכליות ובאמת נמצא אפילו באנשים לפעמים בשתן הרבה חצץ אדום ויצא אפי' בלא כאב כו' גם אם דעתו דוקא הואיל שהיה לה כאב בכליות היה לו להזכיר בשאלה וכו' ובלא זה הלא הב"י כתב ע"ז ולי נראה דבלאו האי טעמא איתתא שרי ובהדיא תניא בפרק המפלת וכו' אם כן צ"ל דומיא דהתם אף על פי שאינה מרגשת במכה עכ"ל בהשגה א'

תו כתב בהשגה ב' וז"ל מה שכ' בתשו' מהר"ץ וזה שגגה גדולה דהתם ביוצאים עם מי רגלים עסקינן ועל קוטב זה סובב והולך ענין תשובת הר"ן ובזה ודאי מתיר הר"ן אפי' בלא כאב שהרי כל עצמו הוא בא להתירה ממשנת האשה שהוא עושה צרכיה וזה ודאי באין לה כאב מיירי עכ"ל הנה מזה מסכים בעצמו שדרך חצץ אדום בא מן הכליות אפי' בלא כאב וא"כ סותר דברי עצמו עכ"ל בהשגה ב' ותמה תמה אקרא פה קדוש יאמר דבר זה דהא ודאי כ"ע מודה שאותן בני אדם שיש להם מכה בכליות ודרכו להוליד חול וחצץ אדום כשהוא יוצא דרכו לצאת אפי' בלא כאב כי כן נמצא אפי' באנשים שיוצא במי רגלים שלהם כמין חול וחצץ אדום אפי' בלא שום כאב אך אין זה ברוב בני אדם כ"א במיעוט שרוב ב"א אינו יוצא עם מי רגלים שום חול וחצץ אדום וגם אותן ב"א שדרכן לצאת מי רגלים כמין חול וחצץ אדום אין זה מצד הטבע רק ע"י מכה שיש להם בכליות וכמ"ש הט"ז בעצמו וז"ל עצמות הקרטין שרגיל לבוא מחמת מכה בכליות עכ"ל מוכח דס"ל שאין דרך חול לבוא כ"א מחמת מכה שבכליות וכיון שכן בודאי מן הסתם אשה שיוצא ממנה כמין חול וחצץ אדום אין לנו לתלות במכה שבכליות דמנא ידעינן שיש לה מכה בכליות וטפי מסתבר שהיא מרוב ב"א שאין להם מכה בכליות ומה שהיא רואה כמין חול וחצץ אדום הוא מן המקור אע"פ שהוא משונה משאר דם משום הא ליכא לטהר שהרי שנינו המפלת כמין קליפות וכמין שערות וכעין עפר תטיל למים ולא נימוחו הוא דתלינן במכה אבל כל זמן דלא בדקינן לה בפושרין אז תלינן במכה א"כ מה"ת למיתלי הכא במכה שבכליות כ"ז שלא ידעינן שיש לה מכה בכליות מש"ה מצריך הר"ן כאב בכליות דדומה שיש לה מכה ואז תלינן החצץ אדום מהמכה שבכליות והמשך דברי הר"ן בתשובה כך הוא תחלה כ' להתיר חצץ אדום מחמת שיצא עם מי רגלים דקיי"ל כר"י דלא חיישינן דלמא בתר דתמו מיא אתא דם ובין עומדת ובין יושבת וכ' לסתור דעת רבינו משולם דפסק הלכתא כר"מ גם כ' לסתור דעת מוהר"מ מרונטבורק דס"ל דאף לר"י חייש דלמא בתר דתמו מיא אתא דם וכתב עוד אפילו לדעתם דמחמירים מ"מ בנ"ד י"ל דאפילו לר"מ שריא משום דמלתא דלא שכיחא היא ולמעוטא דלא שכיח אפי' ר"מ לא חייש ע"כ ולפי טעמים אלו מתיר אפי' בלא שום הרגשת כאב כיון שבא החצץ אדום עם מי רגלים ואח"ז מסיק דאפי' בלא הני צדדים דלעיל איתתא דא שריא ור"ל אפי' מי שבא לחוש לדעת הרב ר' משולם ודעת מהר"מ מר"ב ואפי' אי נימא דר"מ חייש בהא מ"מ יש להתיר מחמת שמרגשת הכאב בכליות דקיי"ל דתולין במכה כן תוכן דברי הר"ן ובאמת לדעת הר"ן סגיא להתיר כיון שיוצא החצץ עם מ"ר אפי' בלא הרגשת כאב אך שכ' נמי ההיתר של הרגשת כאב כיון שהיה בנ"ד כאב וא"כ שריא אפי' לדעת המחמירים דלעיל וכן דרך כל בעלי הוראה לצדד ולחפש אחר כל צדדי ההיתר אע"פ דסגיא בטעם א' לחוד כדי שלא ליתן פ"פ לבעל דין לחלוק ומעתה יפה השיג הח"צ על הט"ז שהרי בנידון דט"ז לא היו הקרטין באים עם מי רגלים ואפ"ה כ' הט"ז בשם הר"ן להתיר מחמת עצמות הקרטין אפי' בלא כאב וזה אינו שהרי הר"ן לא התיר אלא בבא עם מ"ר או מחמת כאב הכליות אבל בלא כאב ושלא בשעת הטלת מ"ר ליכא שום שריותא ועכ"פ צריך חדא מתרתי או שבא עם מ"ר ואז שריא אפי' בלא כאב או שבא שלא בשעת הטלת מי רגלים ובזה צריך כאב לברר על המכה שבכליות וזה אין שום סתירה בדברי ח"צ וכל עיקר השגת ח"צ על הט"ז אינו אלא במה שמתיר קרטין קרטין הנמצאים שלא במי רגלים ובלא כאב גם מה שמביא הט"ז בתשובתו פלוגתא דר"ן ומרדכי שאינו ענין לנ"ד כי הם מיירי בבאים עם מ"ר

ומה שכתב עוד בש"י ראיה לדבריו מדלא כתב הר"ן בהשאלה שם שהיה לה כאב ל"ק מידי דהא לפי מה שהיה נידון דשם שבא החצץ עם מ"ר באמת ל"צ לדעת הר"ן כאב דאפילו בלא כאב שריא אבל בשלא בא עם מ"ר ודאי דמצריך כאב וכמ"ש לעיל ותו דמבואר שם דלשון השאלה אינו לא מדברי הר"ן ולא מדברי השואל אלא מדברי המדפיס

ומ"ש עוד בש"י סייעתא מדברי הב"י שכתב וז"ל ול"נ דבלא"ה איתתא דא שריא דבהדיא תני' וכו' א"כ צ"ל דומיא דהתם וכו' לא ידעתי איך עלה בדעתו להביא ראיה ממה שב"י בעצמו דחה לדבריו ותיקנה בס' בד"ה שאין הנידון דומה לראיה דהא התם בעי בדיקת פושרין וכ"כ בד"מ ולפי הס"ד דב"י בנידון זה שריא אפילו בלא כאב מחמת עצמות הקרטין וחצץ אבל לפי האמת דקיי"ל במפלת כמין קליפות דצריך בדיקת פושרין אבל בלא בדיקה לא תלינן במכה כיון שאין מכה לפנינו אם כן בנ"ד עכ"פ צריך הרגשת כאב שע"י זה מוכח שיש לה מכה

וממילא מבואר מה שכתב עוד בש"י בהשגה ג' וז"ל לפי דבריו למה לו להר"ן לומר שתלה בכאב הכליות הלא הר"ן מיירי בבא עם מ"ר ולזה לא צריכין להכאב עכ"ל לק"מ דוודאי בנדון דהר"ן שהיה חצץ יוצא במי רגלים לא צריך להרגשת כאב ולא כתב שם להתיר מחמת הכאב אלא לסניף בעלמא דליהוי הך שריותא אליבא דכ"ע אפילו למי שבא לחוש לדעת הרב רבינו משולם והדעת מהר"מ מר"ב כמ"ש לעיל אבל בשאין באות עם מ"ר ודאי דצריך כאב דאל"כ מנא ידעינן שיש לה מכה בכליות

תו כתב בש"י שם להתיר אפילו בשאינו בא עם מ"ר מטעם שכתב הר"ן שהוא מעוטא דמעוטא דאפילו לר"מ לא חייש לה עכ"ד ומסתייע מדברי תשובת ב"י שכתב כן בסי' קס"ז לא ירדתי לסוף דעתו דהר"ן לא קאמר אלא בבאים עם מ"ר דאז הוי מעוטא דמעוטא לפי שאין זה אלא מעוט דתהדר מ"ר למקור וגם זה דנימא אף שהדר מ"ר למקור אינו מוצא כ"א כעין חצץ וחול ובכל פעם אינו רואה כעין זה מש"ה הוא מעוטא דמעוטא אבל כשאינו בא עם מ"ר לא הוי מעוטא דמעוטא והמפלת כמין קליפות ועפר יוכיח שגם הם משונים ואפ"ה צריך בדיקת פושרין

תו כתב הש"י בהשגה ד' וז"ל ועל ארבעה לא אשיבנו מה שכתב הגאון מוהר"ץ הנה חרד עלינו כל החרדה ללא דבר דפשוט הוא שמה שכתב הר"מ עכ"ל לא ידעתי מה פשוט לו זאת נגד הב"י וד"מ וט"ז שלא הבינו כך גם דעת הש"ך הוא כן ובודאי הוא נעלם מן הגאון הנ"ל הואיל שלא הביאו וכו' ואדרבה פשטא דלישנא לא משמע כן עכ"ל ולא ידעתי מה עדיפתא דש"ך מהני רבוותא שהביא בח"צ ובודאי גם עיניו ראה לדברי הש"ך ואטו כי רוכלא ליחשיב וליזול שהרי הש"ך לא כתב מדעתו כלום רק העתיק דבריו וכבר הביא לד"מ שם בתשובה עכ"ז מלאו לבו לחלוק עליהם ומה שכתב השב"י וז"ל ואדרבה פשטא דלישנא לא משמע כן לע"ד נראה דדברי הח"צ מוכרחים לכאורה בפשט המרדכי שהרי כל דברי מוהר"מ שבמרדכי סובבים ע"ז דר"י לא פליג על ר"מ ביושבת וכי היכי דלר"מ ביושבת על שפת הספל ונמצא דם תוך הספל ועל שפת הספל טמאה הכי נמי לר"י דבהא לא פליג ר"י אלא ביושבת ס"ל לגמרי כר"מ ואע"ג דפליג בעומדת ומקלחת היינו בנמצא דם בתוך הספל לחודא אבל בנמצא על שפת הספל ובתוך הספל אפי' יושבת מודה ר"י לר"מ דטמאה דס"ל למהר"מ דגרע כשנמצא על שפת הספל ותוך הספל ביושבת מן עומדת ונמצא רק בתוך הספל וכן נראה מתוספות בסוגיא שם במה שכתבו ועוד י"ל כמ"ש מהרש"א שם אף שבתוספות שם לא כתבו רק לס"ד דמקשה מ"מ ס"ל למוהר"מ דגם דלמסקנא י"ל כן ודוק ולפי הבנת ב"י וד"מ שרצו להשוות דעת המרדכי בשם מוהר"מ לדעת הר"ן דאף המרדכי ס"ל דאיכא למיתלי הני קרטין בהכליות אלא שמרדכי כתב לאסור משום דם גמור הנמצא בבדיקה לאחר מ"ר ק' א"כ למה ליה להמרדכי למימר דביושבת ס"ל לגמרי כר"מ דהא אפילו אי נימא דר"י פליג על ר"מ אפילו ביושבת ונמצא תוך הספל ועל שפת הספל מ"מ בנידון הזה שלא נמצא במי רגלים אלא קרטין ולאחר מי רגלים דם ממש בהא ודאי מודה ר"י וכמ"ש הב"י דאפילו לרא"ש דס"ל דר"י מטהר ביושבת לגמרי אפילו בשותתת מ"מ מודה היכא דלא מצאה בתוך מ"ר דם כ"א בבדיקת העד לאחר הטלת מ"ר דטמאה והכי נמי בנ"ד שהרי מה שמצאו בתוך מי רגלים אינו אלא קרטין דאיכא למיתלי בכליות ודאי דאינן מצילין על הדם בעין שראתה בבדיקת העד שכיון שאינו דומה לזה ול"ל להמרדכי לפלפול הזה א"ו נראין דברי הח"צ דלהנהו קרטין קרי למהר"מ ז"ל דם אף שיש לדחוק ולדחות זה מ"מ פשטן של דברים נראין כן

וראיתי בתשובת פמ"א סימן י"ב שהקשה לדעת מוהר"מ הנ"ל למה מהדר הש"ס אתקפתא אדר"מ הוה לו להדר אדר"י דהלכתא כוותיה דמטהר בעומדת דניחוש דלמא בתר דתמו מיא אתא דמא יע"ש ולק"מ דהא מוהר"מ אזיל לפי תי' הר"י שבתוספות כמ"ש להדיא בהג"מ פ"ה מהלכות א"ב ומביאו ב"י סימן זה ולפי מה שכתבו התוספות היה ס"ד דמקשה דמתניתין מיירי בין במזנקת ובין בשותתת ואפ"ה ס"ל לר"י דטהורה אפילו בעומדת ואם כן איך מצי להק' לר"י דלמא בתר דתמו מיא וכו' שהרי למאי דס"ד השתא אפילו בשותתת ס"ל לר"י דטהורה ולא חייש כלל דהדר מ"ר למקור ומוהר"מ לא קאמר אלא למסקנא דמוקמינן הא דר"מ ביושבת ומקלחת ובנמצא תוך הספל ולא על שפת הספל השתא י"ל לר"י דמודה ביושבת ונמצא דם על שפת הספל ותוך הספל דלא פליג אלא בעומדת ומקלחת לתוך הספל ונמצא דם בתוך הספל גרידא תו כתב בש"י בהשגה ה' וז"ל מה שכתב עוד אבל הר"ן מיירי מצד הקרטין דאין שום דם עליה מותר אפילו לר"מ עכ"ל ט"ז שגגה גדולה היא שהרי משנה שלימה שנינו כמין עפר תטיל למים ואם נימוחו טמאה והיאך יכשיר הר"ן בלי שום בדיקה והטלה למים עכ"ל והנה לדעתי לא ראו עיניו דגם הש"ך כתב כן בס"ק י"ד וכו' אף די"ל דהוא משיג רק על הט"ז דרצה לטהר אפילו בלא מ"ר אבל משמעותו דהוא משיג גם כן על הר"ן גופי' דכתב דאיך יכשיר הר"ן בלי שום בדיקה וכו' עכ"ל שב"י ולפענ"ד כוונת הח"צ דלא השיג אלא על הט"ז שלפי הבנתו בהר"ן דמתיר בלא מי רגלים ובלא כאב ע"ז כתב ח"צ לדעתו איך יכשיר הר"ן בלא בדיקה א"ו דהר"ן לא מיירי אלא בבאים עם מי רגלים ואין כאן שום משמעות אחר בדברי הח"צ ובחנם כתב השב"י על הח"צ שדבריו הם דבר שפתים ושפת יתר ולא כן הוא כי דברי הח"צ נכונים וברורים

ומה שכתב עוד בשב"י וז"ל ובפרט די"ל דאין זה מוכרח לדעת הר"ן דוקא הואיל שנמצא אחר מ"ר רק המעשה שהיה כך היה ועוי"ל לרבותא כ"כ וכו' עכ"ל ולענ"ד נראה דודאי עיקר היתר של הר"ן תלוי בזה במה שבא אחר מ"ר או בכאב כמבואר למעיין דבריו וגם לו יהיה כדברי שב"י דאיכא למימר דלאו דוקא נקט מ"מ מנ"ל להקל באיסור חמור כזה ולומר דהר"ן לאו דוקא נקט דלמא דוקא הוא ומי שבא להתיר ולומר דלאו דוקא ודאי עליו להביא ראיה

כללא דמלתא שכל מה שכתב אמ"ו בזה לא זכיתי להבין ודבריו תמוהים בעיני העולה מכל מה שכתבנו אשה שיש לה מכה בכליות תלינן חצץ אדום במכה אבל מן הסתם לא אמרינן שיש לה מכה ואם מרגשת כאב בכליות תלינן חצץ אדום בכליות לפי שע"י כאב נתברר שיש לה מכה בכליות ולפ"ז לכאורה יש לומר אשה שנמצא במי רגליה חצץ אדום וכיון שאין דרך דם מקור לצאת עם מי רגלים ע"כ מכה יש לה בשלחופית או בכליות ולפ"ז נוכל לתלות במכה זו אפילו מה שמצאה בלא מי רגלים אף לדעת הגאון ח"צ דאיהו לא קאמר דצריך כאב אלא היכא דלא מצאה כלל במי רגלים מה שא"כ במצאה במי רגלים שעי"ז נתברר שיש לה מכה נוכל לתלות נמי במכה אף מה שמצאה שלא על ידי מי רגלים אך כ"ז ביושבת על שפת הספל ולא נמצא דם כ"א בתוך ספל אבל בלא"ה לדידן דחיישינן דלמא לבתר דתמו מיא אתא דמא כמו שפסק רמ"א כר"ח וא"כ אפי' נמצא תוך מי רגלים עדיין לא נתברר שיש לה מכה ואף שאין דרך דם המקור לצאת עם מ"ר מ"מ דלמא בתר דתמו מיא אתא דמא ואין לומר דאף דנימא בתר דתמו מיא אתא דמא והיינו לפי שנתמעט המים ולא נפקי בקלוח הדרי מ"ר למקור ואייתי דמא כדפי' התוס' וא"כ כיון דמפקי דמא כהאי ולא דם ממש ה"ל מיעוטא דמיעוטא ולא חיישינן כמ"ש הר"ן דאי ס"ד דהדר מ"ר למקור למה אייתי דם כהאי ולא דם ממש שהרי המקור מלא דם תמיד וכמ"ש המ"ב סי' מ"ט בשלמא קרטין שיצא מאליו בין וסת לוסת י"ל שכך דרכו של המקור לדחות דם המותרות שלא נתבשל כראוי ולהחזיק דם מבושל עד זמן הראוי אבל א"ל דמ"ר אפקי לדם י"ל הוא מלתא דלא שכיחא דאפיק דם כי האי ולא מפקי דם ממש אך מדברי הר"ן לא משמע כן שכ' וז"ל האיך נאמר דכי הדר מי רגלים למקור מפקי דם כי האי ובשעה אחרת אינו יוצא ממנו דם כי האי כלל הא ודאי מעוטא דלא שכיחא עכ"ל מוכח מלשונו דדוקא אם בשעה אחרת לא מפקי דם כי האי אבל כי מפקי נמי דם כי האי בשעה אחרת לא אמרינן דהוה מעוטא דלא שכיחא דאפי' אי נימא דזו לא שכיחא דכי הדר מ"ר למקור דמפיק דם כי האי ולא דם אחר מ"מ בנ"ד שרגילה לראות קרטין קרטין אפי' שלא ע"י הטלת מ"ר אף כי נמצא נמי תוך מ"ר י"ל דממילא נפל תוך מ"ר בתר דתמו מיא ולא ע"י דהדר מ"ר למקור אלא מעצמו נפל לשם אף שתוס' כתבו שם בסוגיא דלהא לא חיישינן שבא מאליו היינו כמו דמסקי מלתא בטעמא כיון דלא אתיא מקודם או אח"כ ודאי דמ"ר גרמו משא"כ בנ"ד דבאמת דרכה לראות כן מקודם ואח"כ ודאי דאיכא למיחש להא אליבא דכ"ע ואין שום צד להיתר אלא ביושבת על שפת הספל ונמצא דם תוך הספל גרידא דאז מוכח לפירש"י דמכה יש לה אפי' בנ"ד שהרי לפירושו א"א לצאת דם המקור בשעת הטלת מ"ר וכיון דלא נמצאו על שפת הספל ודאי עם מ"ר אתיא ומכה יש לה בחלחולית אך מאן גבר ומאן ספון לידע בזמן הזה איזה הוא שפת הספל ואיזה הוא תוך הספל בפרט בקרטין