סדרי טהרה נג

שהכריחו לפירוש זה ע"ש: האחרונים העתיקו כאן בשם הרש"ל שכתב בשם מהר"ם על אשה מוכה שחין דבר פשוט שכתמיה טהורין אפילו אם בשעת וסת לא בדקה עצמה ושוב בדקה עצמה ומצאה כתמים על חלוקה ועל סדינה דטהורה עכ"ל ופשוט הוא דאפי' אם מצאה כתמים בשעת וסתה דטהורה היא ואפי' אם יש לה מכה שאינה יודעת אם מוציאה דם אפ"ה טהורה ואפי' אם מוצאת בשעת וסתה וכמש"ל סימן קפ"ז בהגה"ה ססע"י ה' דבכתמים תולה בכל ענין

הרב בט"ז הביא כאן תשובת הרמ"א בסימן צ"ז והשיג עליו והש"ך בנקה"כ הסכים עם הט"ז לדינא וז"ל הרמ"א שם וששאלתם ע"ד הכתם שמצאה אשה בחלוקה והיה יותר מכגריס אך שהיה לאשה חטטין ומכות המגועלים בדם והנה זאת האשה היתה רגילה בשעת מציאת הכתם לראות מראה לבן וירוק הכשרים וכל חלוקה היה מלוכלך מכתמים הירוקים ולבנים ההם ובראש אחד מן הכתמים ההם היה נמצא המראה אודם והיה האודם סביב הכתם הלבן כדמות דבר לח המתפשט בבגד לבן והיה נדמה למראית עין שמראה האודם היא קצוות כתם הלבן ושהכל כתם אחד וששאלתם אם אזלינן בכתם זה לקולא ולתלותו בחטטין שבגופה מאחר שנמצא סמוך וסביב המראה שיצא מגופה עכ"ל השואל תשובה אע"ג דחכמים הקילו הרבה בענין הכתמים הואיל והם מדבריהם וכו' מ"מ בכה"ג נראה דטמאה מאחר דאיכא הוכחה שהיא מגופה עם הכתם הלבן דהא כתב בתה"ד סימן רמ"ו דמראה לבן וירוק נמי מן המקור אתא אם כן בידוע שנפתח מקורה שיצא ממנו הלבן והירוק אם כן וודאי מראה האודם נמי יצא משם מאחר שנדמה הכל לכתם אחד וטמאה ואפי' לא יהא אלא ספק אם הוא כתם אחד או לאו נראה דאזלינן לחומרא מאחר שידוע שנפתח המקור למראה לובן וירוק חוששין שגם האודם יצא משם וראיה מהא דאמרינן ר"פ הרואה כתם א"ש בדקה קרקע עולם וישבה עליה ומצאה דם עליה טהורה כו' וקאמר התם ת"ש עד שהי' נתון תחת הכר ונמצא עליו דם אם עגול טהור אם משוך טמא ה"ד אי ארגשה עגול אמאי טהור אלא לאו דלא ארגשה וקתני משוך טמא וכו' והשתא יש לדקדק אמאי לא משני דמיירי בכה"ג שנמצא עליו גם כן מראה לבן וירוק דמשוך הוא טמא דוודאי עם המראה הלבן וירוק בא מן המקור משא"כ בעגול דאפשר למיתלי במאכולת מיהו יש לדחות ראיה זו דהתם קאי אליבא דשמואל דס"ל דאינה מטמאה עד שתרגיש דווקא ולא בע"א ולכן פריך שפיר ה"ד ותדע דלפי המסקנא דהלכתא פשיטא דטמאה אם בדקה א"ע ומצאה עליו כתם משוך וכדפסקינן התם הלכתא ואפ"ה פריך אי דלא ארגשה משוך אמאי טמא אלא אליבא דשמואל פריך הכי דס"ל הרגשה דווקא ולא קיימי במסקנא הכי עכ"ד ודבריו תמוהים מאד בעיני ולא ידעתי במה דחה הראיה זו דלכאורה ראייתו נכונה דמוכח מסוגיא זו דהיכא דמצאה מראה טמא אצל מראה טהור שהוא בוודאי מן המקור לא תלינן להמראה טמא במידי אלא אמרינן כי היכי דהאי ממקור אתיא האי נמי ממקור אתיא ואפי' אם המראה טמא הוא פחות מגריס ועוד אפ"ה לא תלינן בדם מאכולת כיון שהוא סמוך למראה הלבן או ירוק שהוא מן המקור דאלת"ה קשיא מאי מק' הש"ס אשמואל מהא דעד הנתון תחת הכר אי דארגישה כו' הא י"ל דמיירי בארגישה אלא שמצאה נמי על אותו עד מראה לבנה וירוקה שהוא בוודאי מן המקור ומש"ה משוך טמאה דחזקת דם קנוח שהוא משוך ומגופה אתיא אבל עגול טהורה כיון דאיכא רגלים לדבר שאינה מגופה כיון שהוא עגול מש"ה טהורה ותלינן בדם מאכולת והא דארגישה תלינן הרגשה במראה לבנה וירוקה וכמ"ש בתה"ד שם דתלינן בהכי א"ו מדלא מוקי הש"ס בהכי ע"כ צ"ל דס"ל להש"ס דאין לאוקמי בכה"ג דאם כן שנמצא על העד גם כן מראה לבן וירוק אפי' עגול נמי יהא טמא דכיון דהאי ממקור אתיא י"ל דהאי נמי ממקור אתיא או י"ל דס"ל להש"ס דאי מיירי בכה"ג אם כן לא הוי פליגי רבנן אראב"צ וכדמסיק ס"פ הרואה וס"ל דאפי' משוך טהור וכדמוכח התם וכמש"ל בשם הרמב"ם בפירוש המשנה דחכמים לקולא פליגי ואי דמיירי בכה"ג לא היו חכמים חולקין ומטהרין וס"ל דתלינן אפי' משוך במאכולת דכיון דנמצא אצל המראה שהוא בוודאי מן המקור י"ל דהאי נמי מן המקור אתיא א"ו דלא מיירי בהכי ומש"ה מק' שפיר ואם לדברים אלו נתכוין הרמ"א ז"ל לא ידעתי מה השיב ע"ז וכתב מיהו יש לדחות ראיה זו דהתם קאי אליבא דשמואל דס"ל דאינה מטמאה עד שתרגיש כו' הא קושייתו היא דה"ל לאוקמי דמיירי בדארגישה ואם שלא לזה נתכוין הרמ"א ז"ל במ"ש שיש ראיה מסוגי' זו לא ידעתי כוונתו כי אין שום התחלה לדבריו ואין לדחות לראיה זו דמש"ה לא מוקים הש"ס בכה"ג משום דס"ל דאם כן אף בעגול טמא כיון דהרגישה לא תלינן להרגשה במידי אחרינא אלא אמרינן דהרגשת דם הוא דז"א דהא השתא נמי משני דהרגישה ואפ"ה עגול טהור דתלינן להרגשה בהרגשת עד א"כ ה"נ המ"ל בכה"ג דתלינן בעגול דהרגשת ליחה לבנה היה והדם ממאכולת הוא א"ו מדלא מוקים הכי מוכח כיון דנמצא אצל המראה שהיא וודאי מן המקור לא תלינן להדם שהוא מעלמא ואפי' בפחות מכגריס וזה הוא דלא כמסקנת רמ"א בתשובה שם דמסיק דעכ"פ פחות מכגריס תלינן דמעלמא אתיא אפי' נמצא אצל מראה לבנה וירוקה שהוא וודאי מן המקור

אך נראה דיש לדחות ראיה זו מה"ט דלא ניחא ליה להש"ס לאוקמי בכה"ג דהא סתמא קתני עד שהיה נתון תחת הכר וכו' אם משוך וכו' ואי דמיירי בכה"ג היה לו לפרש שנמצא אצל המראה אחרת שהוא וודאי מן המקור מש"ה ניחא ליה לשנויי טפי לעולם דארגישה ואימר הרגשת עד הוא

תו כ' הרמ"א בתשובה שם וז"ל אך יש להביא ראיה מהא דאמרינן התם אמר רבא נמצא עליה מין א' תולה בה כמה מינים עד א"ד נתעסקה במין א' תולה בה כמה מינים מיתיבי נתעסקה באדום אין תולה בה שחור כי קאמר רבא דאתעסקה בתרנגולת דאית בה כמה מינים ומבואר שם בפירש"י ותוס' דלל"ק אם נמצא עליה מין א' שידוע שבא מעלמא כגון שהוא למעלה מן החגור תולה היא בו כמה מינים דאמרינן כמו שזה בא מעלמא ה"ה שאר מינים ואפי' לל"ב דלא מקיל כ"כ מ"מ הרי קמן דאם נתעסקה במין א' תולה בה כמה מיני דמים דאמרינן כמו שזה מעלמא בא ה"ה מינים אחרים ואזלינן בה לקולא מאחר דאיכא הוכחה דאתי מעלמא אע"ג דאין זה מין עצמו כ"ש שניזל לחומרא לתלות מין א' בחברו לומר שכמו שזה המראה הירוק והלבן בא מן המקור ה"ה שמראה אדום בא מן המקור דהא אמרינן דיותר תלינן לחומרא בדבר המוכח ממה שאזלינן לקולא אע"פ שאינו אלא כתם דרבנן דגרסינן התם האי איתתא דאשתכח לה דמא במשתיתא וכו' והתני' אין שונין בטהרות כי אמרינן אין שונין לקולא אבל לחומרא שונין כו' עכ"ד כבר עמד ע"ז בט"ז דלפ"ז היה לנו לומר אף אם נמצא המראה אדום רחוק מזה הלובן נמי טמאה דומיא דנמצא עליה מין א' דתולה בה כמה מינים ודומיא דנתעסקה בתרנגולת דמיני' יליף הרמ"א לדין זה דהא התם א"צ שיהיו סמוכים זה לזה וא"כ ה"ה בזה והא ודאי ליתא דא"כ כל אשה שיצא ממנה מראה טהור נימא דכל כתם שלה טמא אפי' יש במה לתלות ובגמ' ופוסקים לא חילקו בדבר זה ומביא ראיות לזה מש"ס ואף דראיותיו יש לדחות וכמ"ש בנקה"כ מ"מ הדין דין אמת דוודאי בשני מקומות אין שום ה"א לאסור ומעשה בכל יום שתולין כתמים במה שיש לתלות אע"פ שיש בחלוקה כמה כתמים לבנים וירוקים ואין לך סדין וחלוק של אשה שאין בה כתמים ממראות טהורים שמגופה ולפי דין זה יהיה רחוק לעולם לטהר ולתלות הכתם ולומר דמעלמא אתי' דע"פ הרוב נמצאים כתמים ממראות טהורות שידועים דמגופה אתיא ואפי' אם תרצה לומר שלא החמיר אלא באם נמצא המראה טמא והטהור סמוכים זה לזה וכדמשמע מדבריו אכתי קשיא לפי סברתו דלמה בנמצא עליו מין א' תולה בו כמה מינים וכן בנתעסקה בתרנגולת דתולה בו כמה מינים ואפי' נמצאו רחוקים זה מזה ואלו הכא בעי סמוכים זה לזה דהא אם לקולא תלינן אפי' ברחוקים כ"ש דיש לתלות אפי' ברחוקים כי היכי דהאי ממקור אתיא האי נמי ממקור אתי' א"ו צ"ל כמ"ש הט"ז דלא דמי' כלל זה לזה דוודאי כל היכא דאפשר למיתלי לא גזרו כלל על הכתם ומעיקרא כשגזרו על הכתם לא גזרו אלא היכא דליכא למיתלי דמעלמא אתי והא דאמרו בנמצא בה מין אחד דתולה בה כמה מינים לאו משום דהאי מעלמא אתיא ה"נ שאר כתמים מעלמא אתי' אלא דאנן הכי אמרינן כיון דמן הדין היה לנו לתלות בכתמים דמעלמא אתיא כיון דלא הרגישה אלא דמחמרינן משום דהא בצפור לא נתעסקה ובשוק של טבחים לא עברה מש"ה לא תלינן דמעלמא אתי' דאם איתא דמעלמא אתי' הוי ידעה אבל כשנמצא עליה מין א' דוודאי מעלמא אתי' והיא לא ידעה מהיכן בא עליה אמרינן כי היכי דלא יהבה דעתה לידע מנין הכתם זה בא לזה ה"נ נתעסקה או עברה בלא דעת במקום כתמים או שניתז עליה ממקום אחר ולא ידעה משום הכי טהורה אבל לא מטעם כי היכי דהא מעלמא אתיא ה"ה שאר כתמים ודאי אינו וא"כ כאן דאף על גב דהמראה לבנה וירוקה מגופה אתיא יש לנו לומר דהדם ממכה אתיא או משאר דברים שאנו יכולין לתלות

גם מה שהביא ראיה מהא דנתעסקה בתרנגולת אין לזה דמיון וראיה כלל דאטו אנן אמרינן כי היכי דהאדום מתרנגולת אתיא ה"נ שחור אלא הטעם כיון שיש בתרנגולת כמה מיני דמים והיא נתעסקה בו מש"ה תולין בו כמה מיני דמים וליכא כאן שום קולא לתלות זה בזה אלא שכך הוא עיקר הדין כיון שנתעסקה בהרבה מיני דמים יכולה לתלות כמה מיני דמים אבל מנ"ל למילף מכאן דאם נמצא מראה אחד שהוא מן המקור דלא תלינן שאר מראות במה שיש לתלות דאף שיש במקור כמה מיני מראות מ"מ מאן לימא לן מדהאי מן המקור ה"נ האי וליכא אלא ספק אם מעלמא אתיא או לאו ככתמים דעלמא שהוא ספק אם מגופה אתיא או לאו וכיון דאיכא למיתלי תלינן שכך אמרו בכתמים דתולין בכל דבר שיכול לתלות וכבר עמד ע"ז בט"ז על מה שהביא הרמ"א ראיה מתרנגולת יע"ש

אך מה שהביא הרמ"א ראיה מהא דפ' בא סימן דף נ"ב ע"ב בהא דאמר רבא בהא זכינהו ר"ח ב"א לרבנן מ"ש פחות מג' גריסין במקום אחד דלא חיישינן וכו' ג' גריסין במקום אחד נמי נימא תרתי ופלגא מגופה חזיא ואידך אגב זוהמא דם מאכולת הוא ורבנן כיון דאיכא לפלוגי כגריס ועוד לכל יומא תלינן ע"כ מדקאמר ואידך אגב זוהמא דם מאכולת הוא דל"ל אגב זוהמא דם מאכולת הוא אפי' בלא אגב זוהמא נמי דהא תלינן בפחות מכגריס ועוד במאכולת אע"ג דלא הוי ביה זוהמא בתחלה אלא ש"מ בכה"ג לא תלינן שמקצת אתא מגופה ומקצתו אתא ממאכולת דאיך יתרמה שיהיה זה אצל זה ויהיה כתם אחד משני דברים אם לא שאגב זוהמא דרכן של מאכולת בכך אבל בעלמא דלא שייך למימר הכי לא תלינן דמיתרמי וא"ל אם כן אמאי ס"ל לחכמים דאית ביה משום זוב וראתה לכתם זה בג' ראיות ואיך יתרמי שיהיה הכל כתם אחד ז"א דחדא דיותר מדמין לחומרא מלהקל ועוד דשאני התם דתלינן הכל בראיות גופה דעביד דמתרמי להיות הכל כתם אחד אבל אין לומר שמקצת הוא מן המקור ומקצתו ממקום אחר ונעשה הכל כתם אחד עכ"ד ולכאורה הוא ראיה נכונה ובט"ז לא הביא ראיה זו ומ"ש ע"ז בתשובת מעיל צדקה סימן כ' וז"ל וגם הגוף הראיה של הרב יש לפקפק קצת מה שהביא ראיה מדברי רבא שסיים אגב זוהמא וכו' די"ל דהוצרך לומר כן לדברי מאן דפליג לקמן עליה דר"ח ב"א דבעינן דווקא הרגה הוא דתולין ואי לאו אין תולין להכי איצטריך ר"ח ב"א לומר לדידהו בזה דאיכא זוהמא נתלה בה דאגב זוהמא שכיחי ונתלה מבלי הרגה עכ"ל דבריו דחוקים דאע"ג דאגב זוהמא שכיחא מאכולת מ"ש כיון דלא הרגה לא תלינן לרבנן דפליגי לקמן אר"ח ב"א ואמרו הרגה דווקא דאטו רבנן דפליגי אר"ח ב"א לקמן ואמרו דהרגה דווקא משום דלא שכיחא מאכולת פליגי וודאי דאף רבנן ס"ל דשכיחא מאכולת אלא דס"ל דאין לתלות אלא בהרגה דלא תלינן שנהרגה ממילא ואם כן מה השיב כאן ר"ח ב"א דשכיחי אגב זוהמא מ"מ מאן לימא דנהרגה

ועוד איך אפשר לומר דרבנן דהכא הן רבנן דהתם דפליגי אר"ח ב"א אם כן ל"ל ג' גריסין ועוד דווקא אפי' בפחות נמי אפשר לחלק לשלשה ראיות א"ו מש"ה בעי' ג' גריסין ועוד משום דס"ל דאין להחמיר בכתם אחד מאלו ראתה בשלשה כתמים בחלוק אחד או בשלשה חלוקים דהתם וודאי בעי ג' גריסין ועוד דאל"כ תלינן במאכולת ה"נ כשהוא בכתם אחד צריך נמי לשיעור זה ואם כן מוכח דחכמים דהכא ס"ל כר"ח ב"א בזה דתלינן במאכולת אפי' בלא הרגה ואולי סבירא ליה להמעיל צדקה דמש"ה בעינן לחכמים כתם גדול כדי לחלק לג' גריסין ועוד לפי שאין דרכה של אשה לראות ראיה מעוטה בפחות מכגריס ועוד וכמש"ל די"ל כן

ועוד יש להביא ראיה לדברי הרמ"א מהא דגרסינן בפ' הרואה בעי ר"י נתעסקה בכגריס ונמצא עליה כגריס ועוד וכו' ופסק הרא"ש לחומרא דלא תלינן אלמא אמרינן דלא עביד דמתרמי משני מינים אהדדי ואם כן ה"ה בנדון זה ואפי' לדידן דפסקינן לאבעיא זו להקל ודלא כרא"ש י"ל דווקא היכא דאפשר למתלי במאכולת משום דאגב זוהמא דם מאכולת אתיא אבל בעלמא לא אמרינן הכי ועוד דהא חכמים דפליגי אר"ח ב"א ס"ל אפי' במאכולת לא אמרינן הכי וכ"פ הרמב"ם בפ"ט מהלכות א"ב כחכמים ואם כן כ"ש דבעלמא לא אמרינן הכי מיהו נראה דיש לחלק בין שהוא הכל ממראה אחד או משני מראות וכמו שרצה גם הרמ"א לחלק כן אך שסתר. לזה ממה דנמצא עליה מין אחד וכו' משמע דאין לחלק בהכי אבל לפמ"ש דאין משם ראיה לנדון זה אם כן שפיר יש לחלק כן היכא דשניהם ממראה אחד אמרינן כיון דמראה אחד לשניהם והם זה אצל זה מסתמא כתם אחד הוא משא"כ כשהן שתי מראות אע"פ שהן זה אצל זה אמרינן דמתרמי בהדדי ולא אמרינן כיון דהאי ממקור הוא האי נמי ממקור הוא דאע"ג שנפתח המקור לזה מ"מ לא בא עמהן דם דהא חזינן כמה נשים שניגרין מהן ליחה לבנה תמיד והדם אינו בא אלא לזמן וסתה ועפ"ז נראה שהדין עם הט"ז דאין להחמיר בזה דאע"פ שסמוכים זה לזה יש לתלות במה שיש לתלות אם לא באותו ענין שנשאל רמ"א עליו שלמראית עין היה נראה שהאודם הוא קצוות המראה טהור שהיה מתפשט והולך סביבות המראה טהור כעין קו אודם יסוב אותו בזה הסכים הט"ז עם הרמ"א שהוא וודאי טמא אבל בלא"ה אלא שהמראה טהור וטמא סמוכים זל"ז אותו המראה האודם הולך ומתפשט על המראה הטהור או איפכא לא יצא מדין שאר כתם וכל היכא דאיכא למתלי האודם דמעלמא אתי תלינן אך בשו"ת מ"צ סימן הנזכר כתב דאפי' בכתם שהוא מוקף בעוגל ותמונה נפלאה שנראה בעין שהכל התפשטות אחד יש להקל כל שאין האודם שבו כגריס ואל תתמה אף שנראה שהכל כתם אחד והתפשטות הלבן מכל מקום י"ל שדם מאכולת נתערב בעודו לח והטבע דחה חלק האדום לצדדיו והרי גם אם בא מן הגוף ע"כ אנו צ"ל בכה"ג שהרי הכתם מתוכו לבן וצ"ל שחלק אדמימותו נדחה לצדדיו ואל תתמה שנתלה במקרה רחוק כזה דכל שהוא חשש מאכולת תלינן אפילו ביותר רחוק משום דאין לך כל סדין שאין לך כמה טיפי דם מאכולת ולא הנחת בת לא"א יושבת תחת בעלה וראיה דהא אם נתעסקה כגריס ונמצא עליה כב' גריסין קיי"ל דטהורה דאמרינן דמתרמי מאכולת אצל הגריס שנתעסקה אלא שאין תולין בב' מאכולות זא"ז דאל"כ אין לך כתם שיטמא שנתלה בשנים ושלשה מאכולות ואין לדבר סוף ובטלה גזירת חכמים אבל דם שנתעסקה בו אנו תולין שבא בצדי דם מאכולת ואלו התעסקה בשני זמנים בשני סלעים ונמצא עליה ב' סלעים במקום אחד מכוון נראה לכאורה מדלא הזכירו הפוסקים דין זה שאין תולין אותו להקל לומר דאיתרמי שיבא זה בצד זה דאף בכה"ג תולין ועוד ראיה שלא גזרו כלל על אדמימות קטן מכגריס שמקיף הלבן דאל"כ אף אם כל כמות הלבן עם האדום שמקיפו היה פחות מגריס היה מן הראוי להחמיר כל שיש לבן בתוכו באמצעיתו דאלו מן המאכולת לבן שבתוכו מנין ואם כן לא ימלט ששום אחד מן הפוסקים היה מזכיר החידוש הזה וכו' וכ"ז שכתב הרמ"א לא חשש אלא בידוע בודאי שהלבן בא ממנו כגון דשכיח שראתה בבדיקה כן ממש כדמותו וצלמו אבל בנסתפק אם גם הלבן ממנה אף שאין לה מקום לתלות בו הלבן אפילו אם האודם המקיף את הלבן הוא יותר מגריס תלינן להאודם אם יש לה מקום לתלות בו וכמ"ש הרמ"א שם והנני כותב דברי להלכה אבל לא למעשה עד יסכימו עמי מבעלי הוראה המפורסמים ומה שחשש הב"ח בסימן קפ"ח לליקוי כזה דווקא באם ראתה כן ע"י ראיה דא"צ שיעור א"נ במצאה אותו מתחלה כולו ירוק או לבן ואחר כך נשתנה לפנינו אבל בלא"ה אמרינן שהיה בו תערובת דם מאכולת ודוק עכ"ד הנה מרוב ענותנותו לא רצה לסמוך על דעתו מ"מ לענד"נ שיש לסמוך על דבריו להלכה ולמעשה דאם הוא פחות מכגריס ועוד אף שלפי מראית העין נראה שהקו יסוב להעוגל לבן שבתוכו מ"מ י"ל דדם מאכולת הוא דאף אם הוא מגופה ע"כ צ"ל דהטבע דחה להאודם עד שיסבב להעוגל כמו כן י"ל בדם מאכולת שבתוכו שהטבע דחה אותו ואדרבה נראה מהש"ס דאם באה מעלמא י"ל שקרה מקרה שנעשה בתמונה משונה ונפלאה משא"כ כשבא מגופה אין סברא כ"כ שבא משונה בתמונה שהרי בפ' הרואה מבעיא ליה כשיר מאי וכו' ופירשו המפרשים דמבעיא ליה כיון שהוא