סדרי טהרה נא

ולא כ' דווקא כשלא טבלה משום דס"ל דאפי' טבלה תולה בה והש"ס דנקט לא טבלה משום רבותא דרבי דאפ"ה ס"ל דאינה תולה מ"מ המחבר ס"ל כהרשב"א בתה"א דטעמיה דרשב"ג הוא משום דתולין הקלקלה במקולקל ואע"ג דבידה של זו לטבול ולטהר מ"מ עכשיו מחוסרת טבילה היא טמאה היא ע"כ משמע דווקא כשמחוסרת טבילה הא טבלה לא תלינן בה עכ"ד עוד כ' דנראה מדברי כל הפוסקים ז"ל דדוקא זבה תוך ימי זיבה ולנדה תוך ימי נדותה הוא דתולין בהן לרשב"ג אבל אם עברו ימי זיבה אף שעדיין לא טבלה אינה תולה בה דדוקא בז' שלה הוא שתולה בה הא בתר הכי לא וטעמא דמלתא משום דדוקא בנדה תוך ימי נדותה ולזבה תוך ימי זיבתה שעדיין טומאתה הראשונה קיימת תולין בה אע"פ שסופרת אבל כשעברו ימי נדותה או ימי זיבתה אע"פ שלא טבלה מ"מ טומאתה הראשונה כבר פקעה אלא שגזה"כ הוא דבעינן טבילה ואם אנן תולין בה אנו מביאין לה טומאה מחודשת ומאי חזית דנטמא לזו מחדש ולא לזו מש"ה שתיהן מקולקלות ומ"ש רש"י עלה דמתני' דישראלית טהורה ששאלה חלוק מחברתה טהורה ואח"כ לבשתה חברתה טהורה שתיהן טמאות ל"ד טהורה ממש שטבלה כבר אלא כל שעברו ימי נדותה או ימי זיבתה ואע"פ שלא טבלה טהורה קרי לה לפי שכבר עברו ימי טומאתה עכ"ד עוד כ' שם דאפי' לדידן דקיי"ל דכל אשה שרואה דינה כזבה גדולה משום חומרא דר"ז ומדין הגמור אם טיפה זו ראתה בימי נדתה היתה סופרת ששה והוא ואם בימי זיבתה היתה ש"י כנגד יום וא"כ אם לבשה חלוק זה בזה"ז ביום ז' לספירת נקיים מהו שנתלה בה כיון שע"פ הדין אין תולין בה שאם היתה בימי נדתה כבר עברו ואם בימי זיבתה הרי לא היתה מן הדין כ"א ש"י כנ"י אי נימא דאין תולין בה או דלמא כיון דעכשיו החמירו עליהם וקבלו חומרא דר"ז חשיבא מקולקלת לדידן ואמרינן דתולין הקלקלה במקולקל וכ' די"ל דזה תליא בפלוגתא דהרמב"ן והראב"ד ז"ל שהביא הטור כאן דלהרמב"ן דס"ל אף היכא דמן הדין היה לתלות בא' מהן וכיון שהחמירו עליהן אין ראויה לתלות בזו יותר מזו ושתיהן טמאות מש"ה ס"ל דעכשיו אין תולין בדם טוהר ה"נ בתר החומרא אזלינן אף שע"פ הדין אין לתלות בזו יותר מזו מ"מ עכשיו שהחמירו מתוך החומר זה מקרי מקולקלת ותולין בה אבל להראב"ד דס"ל דבתר עיקר הדין אזלינן ואע"פ שהחמירו לעצמן החמירו ומה"ט ס"ל דתולין האידנא בדם טהור א"כ ה"נ אזלינן בתר עיקר הדין ושתיהן טמאות דאע"פ שהחמירו לעצמן החמירו אבל לענין שתציל החברתה לא החמירו ומיהו אם איתא להא מלתא לא הוי שתקי הפוסקים מיניה ונראה דגם הראב"ד מודה בנדון זה דבתר החומרא אזלינן ותולה בה וחברתה טהורה וע"כ לא אמר דבתר עיקר הדין אזלינן אלא להקל בכתמים דרבנן לא החמירו לענין שלא תציל על חברתה אבל לעולם דלהחמיר מעולם לא אמר הראב"ד דניזיל בתר עיקר הדין אלא כיון דלפי מה שהחמירו ראוי לתלות בה תולין כיון שהיא עכ"פ היא טמאה וחברתה טהורה עכ"ד:

(עט) תולה בה. כ"ז לשיטת הפוסקים דפסקו כרשב"ג אבל הרמב"ם בפ"ט מהלכות א"ב פסק דאינה תולה כו' וכ' המ"מ הטעם דקיי"ל הלכה כר' מחברו ע"כ וצ"ע דממ"ש פי"א מהלכות נחלות ד"ד מבואר דס"ל דאין הלכה כר' נגד אביו שהיה רבו וכמ"ש הרי"ף שם בפ' הניזקין:

(פ) בין שראתה כתם בחלוק. ור"ל דאפי' מצאה הכתם אחר תוך שיעור וסת למציאת הראשון דבכה"ג בראיה ממש היה חברתה תולה בה וכדלקמן סעיף נ"א מ"מ בכתם לא תלינן דהא אפי' מצאה הכתם קודם השאלה לא היינו תולין בה כיון דלאו ודאי מגופה אתיא:

(פא) וחזרה ולבשתו. כ' הש"ך ס"ק נ"ז דקמ"ל דאע"ג שחזרה ולבשתו והחלוק הוא אצל הראשונה אפ"ה השניה ג"כ טמאה עכ"ל ולכאורה אין כאן שום רבותא יותר כיון דאשמעינן שאם נמצא אצל בעלת השאלה דראשונה נמי טמאה אע"ג שנמצא אצל בעלת השאלה ממילא ידעינן דה"ה אם נמצא אצל בעלת החלוק דבעלת השאלה נמי טמאה ולא אמרינן דהך דמישתכח גבה תתקלקל ונ"ל כוונתו עפ"י מ"ש התוס' דף נ"ח ע"א ד"ה ולענין דינא תנן שכתבו וא"ת מדינא נמי תתחייב השנייה לכבסו כדאמרינן בהמדיר כל שנולד ספק ברשותו עליו להביא ראיה וי"ל כיון דאינה לשניה אלא בתורת שאלה אינה ממש ברשותה ועוד י"ל דהתם קאמר שאם ירצה להוציא יביא ראיה אבל הכא לא תתחייב האחרונה לכבסו עכ"ל ודבריהם צ"ע דמ"ש בתי' השני דהתם קאמר שאם ירצה להוציא כו' הא בהדיא מוכח בסוגיא דהתם דאפי' להחזיק מה שבידו צריך ראיה וכדמסיק ליה התם בדלא יהיב טבח דמי נמי צריך ראיה וכ"כ התוס' שם וכ"פ כל הפוסקים ועיין בתוס' מסכת חולין דף נ"א ע"א מ"ש לתרץ על קו' תוס' דכאן תירוץ אחר מן מה שכתבו כאן ועוד כתבו לחלק בין מכר לשאלה וכמ"ש התוס' כאן בתי' הראשון דבשאלה עדיין ברשות המשאיל קיימא ולפ"ז י"ל דהיכא דמכרה החלוק שלה לחברתה ונמצא אצל החברתה כתם דהראשונה טהורה משום דהיא תולה בחברתה לפי שברשותה נמצא הכתם והיינו לפי דעת הטור בא"ע סי' נ"ט וכמ"ש בבי"ש שם ס"ק י"א דאף לענין איסור אמרינן כן ושם איירי לענין לבטל הקדושין דסמכינן ע"ז כיון שנולד ברשותה מבטלין הקדושין וא"כ כ"ש הכא בכתמים דסמכינן ע"ז אך כ"ז היכא שמכרה חלוקה לחברתה אבל היכא דהשאילה לחברתה חלוקה ואח"כ לבשתה היא ונמצא אצלה כתם י"ל דשתיהן טמאות אע"ג דנמצא הכתם אצל בעלת החלוק מ"מ א"ל כאן נמצא וכאן היה כיון שנולד הספק ברשותה דהא אם נולד הכתם אצל בעלת השאלה נמי ברשותה היה דהא ע"י השאלה עדיין לא יצא החלוק מרשותה מש"ה שתיהן מקולקלות דשמא אצל בעלת השאלה נולד הכתם לפ"ז י"ל דהיינו רבותא דאע"פ שחזרה ולבשה הבעלת חלוק לחלוקה ונמצא אצלה הכתם וה"א כיון דהחלוק שלה וברשותה נמצא הכתם דתהיה היא טמאה ובעלת השאלה טהורה קמ"ל דלא אלא שתיהן מקולקלות דכיון דלא יצאה מרשותה ע"י שאלה יש לומר נמי דאצל בעלת השאלה נולד הכתם וכמש"ל ולזה אפשר שנתכוין המחבר לעיל סעיף מ"א שכתב וה"ה אם בדקתו והשאילתו להן ואח"כ לבשתו היא ומצאה בו הכתם שתולה בהן ע"כ ובס' מנ"י כ' וז"ל והיא רבותא יותר מבבא ראשונה דאע"ג דאשתכח הכתם אצל בעלת החלוק שלבשתו אח"כ אפ"ה תולין בהן עכ"ל היינו נמי כמ"ש דעיקר רבותא דס"ד כיון דאישתכח כתם אצל בעלת החלוק נימא כיון שברשותה נולד הספק לא נתלי בחברתה קמ"ל הגם שהמחבר לא ס"ל כדעת הטור שם בסי' ל"ט וס"ל דהא דאמרינן כל הנולד ספק ברשותו וכו' אלא בממון אבל לא לענין איסור וכמ"ש שם בב"י ומשום הכי לא הביא בש"ע בסי' ל"ט לדינים אלו שכ' הטור שם מכל מקום לא נמנע כאן וכתב לרבותא דלא נטעי כדעת הסוברים דאף באיסור אמרינן הכי קא משמע לן דלא ובספר מנ"י כ' דמ"ש הש"ע כאן וחזרה ולבשתו האי וחזרה לאו אלבשה קאי אלא וחזרה אחלוקה קאי שחזרה ולקחה ממנה החלוק אחר שהשאילתו לחברתה ולבשתו וה"ה לבשתו תחלה עד כאן דבריו:

(פב) תולה שמימי נדותה. הוא עיין מש"ל בשם מל"מ דמ"מ בשלשה ימים הראשונים של ספירות ז"נ אינה תולה אפי' למה דס"ל להרמ"א לקמן סי' קצ"ו דבמכה שבגופה שמוציאה דם תולה אפי' בג"י הראשונים מ"מ הכא ס"ל דאינה תולה וכ"כ בס' מנ"י ס"ק מ"ה דשאני התם דעדיין היתה המכה בגופה משא"כ הכא דכבר עברו ימי נדתה והא דלא הגיה הרב בכאן כדלעיל סעיף מ"א משום דכאן לא כ' המחבר מן ז"נ וגם סמך עצמו אלעיל כ"ז נ"ל ברור עכ"ל:

(פג) ואחר שנתעברה לבשתו. צ"ל דמיירי שהיתה טמאה קודם שנתעברה וירדה לטהרה אלא שהחלוק הזה שמצאה בו כתם עתה יודעת שלא היתה לבוש בימי טומאתה אלא מקודם לכן מקודם שנטמאה מש"ה היא טהורה דתולין שהכתם זה היה בחלוק מקודם שנתעברה ומה שירדה לטהרה אח"כ עולה נמי לטומאת הכתם דאי בשלא ירדה לטהרה אחר לבישת החלוק שלא בימי עבורה מאי מהני שתולין לבישות הימים שלא בימי עבורה סוף סוף טמאה היא עכשיו א"ו כדאמרן ואפשר דאם היא יודעת שהיתה רואה ז"נ קודם שנתעברה ואינה יודעת אם לבשה לחלוק זה שמצאה בו כתם עתה בימי נדתה או לאו אבל יודעת שהיתה לובשה לחלוק הזה קודם שנתעברה אלא שא"י אם לבשה בימי טומאתה או לא יכולה לתלות שהיתה לובשת אותו בימי טומאתה וממנו נכתם אע"ג דבעלמא לא תלינן מספקא אלא היכא דוודאי לבשה אותו בימי טומאתה מ"מ כיון דמעוברת ואינך דכוותי' דבחזקת מסולקת דמים הן תלינן אף בכה"ג וצ"ע:

(פד) אם נתכבס ע"י ישראל. כ' הש"ך ס"ק ס"א וז"ל נראה דגם החלוק אינו בפנינו דאם הוא לפנינו תיבדק במקדיר או במגליד ואם אינה בקיאה תחמיר כדלקמן בסמוך אלא מיירי שנאבד החלוק דבכה"ג אין להחמיר כדכ' בפרישה ס"ט וכ"כ הרא"ה בבד"ה דף קע"ט ע"ב וכ"מ ברשב"א בת"ה שכ' ואפשר שגם הרב לא אמר אלא בדאפשר למיקם עלה דמלתא ע"כ ומביאו ב"י משמע אבל נאבד אפשר למיקם עלה דמלתא טהורה מספקא דרבנן לקולא והכי אמרינן לעיל סימן צ"ח ס"ג וכו' עכ"ל ובס' מנ"י ס"ק ט"ו כ' וז"ל חזקתו בדוק בשעת כבוס משמע מדברי הטור והרשב"א שהוא כלשון המחבר דאפי' הכתם לפנינו והוא מקדיר מ"מ כיון שחזקתו בדוק לא תלינן בלפני כבוס דהא דסמכינן אבדיקה דמקדיר או מגליד היינו אם לא בדקתו בשעת כבוס וכן מבואר להדיא מדברי הרשב"א במ"ה דף ק"פ ע"א דר' ור' אחא לא קאמרי אלא היכא דלא בדקתו ע"ש אכן הש"ך כ' דגם בזה סומכין אבדיקה דמקדיר או מגליד אלא דהכא מיירי בנאבד ונראה דנמשך בזה אחר דעת הרא"ה בדף קע"ט ע"ב בבד"ה שסובר כן אבל לע"ד דעת הטור והרשב"א ואחריהם נמשך המחבר כמ"ש עכ"ל ובס' כו"פ נמשך אחר בעל מנ"י דהיכא דנתכבס ע"י ישראלית ואינה בפנינו חשבינן לודאי נתכבס ולא סמכינן אקידור כלל ומש"ה כ' דהציון בהש"ך הוא שלא במקומו וקאי על אם נתכבס ע"י ישראלית והיא בפנינו ואמרה שלא בדקה או ע"י עובדת כוכבים אפי' שלא בפנינו וכ' שכן משמע בת"ה להדיא עכ"ד ולענ"ד נראה הדין עם הש"ך דאפי' אם נתכבס ע"י ישראלית ואינה בפנינו אם הוא מקדיר תלינן ולא אמרינן בהא חזקתו בדוק ואף הרשב"א ס"ל כן וכדי לברר הדברים צריך אני להעתיק דברי הרשב"א בתה"א ולפרש דבריו במה נחלק עם הרא"ה ז"ל ואח"כ נעמוד על עיקר דין זה ז"ל הרשב"א ז"ל ד' קע"ט ע"ב שנינו בפ' דם נדה הכתם שנמצא בחלוק מטמא למפרע עד שתאמר בדקתי את החלוק ולא היה בו כתם או עד שעת הכבוס ואבעי' לן עלה בגמ' עד שעת הכבוס חזקתו בדוק או דלמא חזקתו מתכבס וכו' ונ"מ דאימור כבוס ולא בדוק אי אמרת חזקתו בדוק הוא אימור דלא בדוק וא"א חזקתו מתכבס הא מתכבס א"נ דאישתכח באמרא א"א חזקתו בדוק מאן דבדק באמרא נמי בדק א"א חזקתו מתכבס אמרא לא מתכבס ופשיטנא דחזקתו בדוק מהא דתני' אר"מ מפני מה אמרו כתם שנמצא בחלוק מטמא למפרע עד שתאמר בדקתי את החלוק ולא היה בו כתם או עד שעת הכבוס מפני שחזקת בנות ישראל בודקות חלוקיהן בשעת כבוסיהן ואם לא בדקו הפסידו למפרע ומסתבר דל"ד חלוקיהן אלא אף של חברותיהן לאפוקי שפחה ועובדת כוכבים דלא אבל כבסתו ישראלית וליתא קמן חזקת בדקתו בשעת כיבוס אבל היתה קמן ואמרה דלא בדקה אין חזקתו מתכבס ובעובדת כוכבים ובשפחה אפי' ליתנהו קמן חזקה לא בדוק וחזקה לא מתכבס ודנין אותו כחלוק שאינו בדוק לה ותולה בו ומיהו התם פליגא ביה ר"א ור' דר"א אמר תחזור ותכבסנו אם נדחה מראיו וכו' ור' אומר אינו דומה כתם שלפני כיבוס לכתם שלאחר הכיבוס שזה מקדיר וזה מגליד כלומר שלפני הכיבוס דקא עבר בבגד ושלאחר הכיבוס מגליד כלומר גלדו עבה לפי שממשו של דם עליו הנה ששלש מחלוקות בדבר לר"מ אין הכל תלוי אלא בבדיקת הכיבוס ולר"א אע"פ שלא בדקתו בשעת כיבוס תכבסנו עכשיו כיון דאפשר למיקם עלה דמלתא אם נדחו מראיו או לאו ולר' אינו חוזר ומכבסו אלא בודקו במראיו עכשיו אם מקדיר או מגליד ומסתברא כיון דכתמים דרבנן הולכים בו להקל והלכך חלוק או סדין שלבשתו בשעת וסתה שנתכבס וחזרה ולבשתו בלא בדיקה אם נתכבס ע"י ישראלית וליתא קמן דנשאלה חזקה בדקתו בשעת כיבוס ואינה תולה בה אבל אם איתא קמן ואמרה דל"ב בשעת כבוס אין חזקתו מתכבס וה"ז תולה בה ואם נתכבס ע"י שפחה או עובדת כוכבים ה"ז תולה בה ואפי' ליתא שפחה ועובדת כוכבים קמן מיהו אם אפשר למיקם אמלתא אם מקדיר או מגליד ונמצא מגליד חיישינן להו כדרבי אבל ראיתי להר"א ז"ל שכ' כיון דאפשר למיקם עלה כר' דאמר אינו דומה כתם שלפני הכיבוס וכו' בדקינן לכיבוס אם מקדיר טהורה ואם מגליד טמאה ולפי דברי הרב ז"ל אפי' א"י לכוין אם מקדיר או מגליד חוששין לה וטמאה מספק שאין זה כספקא דרבנן דספק הבא לה ממיעוט הכרה אינו ספק שאם זה אינו מכיר ובקי אחר מכיר ואפשר שגם הרב לא אמר אלא בדאפשר למיקם אמלתא והרמב"ן ז"ל תלה הכל במקדיר ומגליד כר' ויש לחוש לדבריהם ז"ל עכ"ל ביאור דבריו דס"ל להרשב"א ז"ל דג' מחלוקות בדבר דלר"מ הכל תלוי בבדיקה בשעת כבוס ואם לא בדקה בשעת כיבוס מטמאה למפרע ולא אמרינן דניקום עלה דמלתא ואם הוא מגליד ודאי דלאחר כיבוס הוא ולא מטמא למפרע דס"ל דאפי' הוא מגליד אפ"ה י"ל דמקום כיבוס נמי הוי וכן נמי אם נתכבס ע"י ישראלית וליתא קמן דנשייליה אם בדקה או לאו אמרינן חזקה בדקתה ולאחר הכיבוס בא הכתם אע"פ שהוא מקדיר אפ"ה אמרינן דלאחר כיבוס בא דס"ל שאין מקדיר ומגל יד סימן מובהק לסמוך עליו ואהא פליגי ר"א ור' וס"ל דהכל תלוי כפי שמצאנו עכשיו לר"א תכבסנו עכשיו ולר' הכל תלוי במקדיר ומגליד ואפי' כבסתו ישראלית חברתה ואפי' היא עצמה אין בכך כלום ולא אמרי' במקדיר בוודאי בדקתו ואינו תולה בו אלא כל שמקדיר בידוע דמעיקרא הוי ותולה בו ואם מגליד אפי' אמרה לו בדקתיו בשעת הכיבוס אינו תולה בו דבידוע שלאחר הכיבוס הי' וכ"כ להדיא במ"ה דבהא פליגי הני תנאי ע"ש נמצא בענין תליות הכתם איכא קולא וחומרא לר"מ וקולא וחומרא לר"א ולרבי דלר"מ דס"ל דלא משגחינן במקדיר ומגליד אלא הכל תלוי בבדיקה בשעת הכיבוס איכא קולא לדידי' אם נתכבס ע"י עובדת כוכבים תלינן שהיה בו למפרע קודם הכיבוס ואפי' החלוק בפנינו וראינו שהוא מגליד אפ"ה תלינן כדמוכח מדאמר ר"מ ואם לא בדקו הפסידו למפרע ולא חילק בין מקדיר למגליד או שתכבס שנית כדר"א מוכח דס"ל דלעולם מטמא למפרע ולפ"ז ה"ה לענין תליות כתם תלינן דמעיקרא הוי ביה משא"כ לר' אם חזינן דמקדיר לא תלינן וטמאה וכה"ג לר"א בכיבוס תליא מלתא נמצא קולא לר"מ וחומרא לר"א ור' ואם נתכבס ע"י ישראלית לר"מ לא תלינן דאמרינן חזקה בדקתו ולר"א בכיבוס תליא מלתא ולר' אם הוא מקדיר תלינן דלא אמרינן חזקה בדקתו היכא דחזינן שהוא מקדיר וא"כ בנתכבס ע"י ישראלית הוא חומרא לר"מ וקולא לר' ור"א אם מקדיר לר' ולר"א אם לא נשתנה מראיתו אחרי הוכבס שנית ועוד איכא חומרא לר"א ור' היכא דנתכבס ע"י עובדת כוכבים והחלוק הוא בפנינו אלא שאינו בקי להבחין אם הוא מקדיר או מגליד לר' או אם נשתנה מראיתו לר"א דטמא' לפי שהוא ספק מחמת חסרון ידיעה דלא מקרי ספק כלל משא"כ לר"מ טהורה דתלינן שהיה בו קודם הכיבוס משום דס"ל דאין זה סימן למיקם עלה דמלתא ופסק הרשב"א ז"ל כיון דכתמים דרבנן יש להקל ולפסוק כר"מ בהא דאם נתכבס ע"י עובדת כוכבים או ישראלית ואמרה דלא בדקה אפילו החלוק לפנינו טהורה אם אינו בקי להבחין בין מקדיר למגליד כיון דספק הוא אע"ג דלאו ספקא מעליא הוא כיון שהוא ספק מחמת חסרון ידיעה מ"מ כיון דר"מ ס"ל דאין להבחין עי"כ מש"ה מקיל אבל היכא שהוא בקי ורואה שהוא מקדיר בהא ס"ל להרשב"א להחמיר כרבי דהלכתא כוותיה מחברו דלא תלינן ולא כ' הרשב"א להקל אלא באינו בקי וכמ"ש וע"ז כ' הרשב"א אבל הראב"ד שכ' כיון דאיכא למיקם עלה דמלתא כר' בדקינן לכתם וכו' משמע שפוסק לגמרי כר' דבמקדיר ומגליד תליא מלתא ולדידיה אפי' באינו בקי להבחין בין מקדיר ומגליד אפ"ה טמאה כיון דפסק לגמרי כרבי ולדידיה אפי' באינו בקי טמאה משום דהוי ספק חסרון ידיעה וע"ז מסיק הרשב"א וכ' ואפשר שגם הרב לא אמר אלא בדאיכא למיקם עלה דמלתא ור"ל די"ל דאף הר"א לא פסקו לגמרי כר' אלא דווקא למאן דאפשר למיקם עלה דמלתא דהיינו שהוא בקי אבל אם אינו בקי י"ל דסוף דעתו להקל כיון דר"מ לא מפליג בין מקדיר למגליד יש לסמוך עכ"פ באינו בקי ול"ד לשאר ספק הבא ממיעוט הכרה דלאו ספק הוא דש"ה דא"ל דהלכתא כר"מ וכ"פ הרמב"ם וכמ"ש בב"י ואח"ז מסיק דהרמב"ן ז"ל תלה הכל במקדיר ומגליד כר' ויש לחוש לדבריהם ז"ל ור"ל דאפי' אינו בקי טמאה כנ"ל בפירוש דבריו וזה דלא כש"ך ז"ל שהבין דמ"ש הרשב"א לדעת הר"א שאפשר שלא אמר בדאיכא למיקם עלה דמלתא היינו שהוא לפנינו ולאפוקי היכא דנאבד דאז טהורה ולע"ד ל"נ כן אלא כוונתו כמש"ל דאפי' איכא החלוק או הסדין לפנינו אלא שאינו בקי י"ל דס"ל להר"א דטהורה ומטעם שכתבתי והרא"ה ז"ל חלק עליו וכתב דמסתברא למימר דלא פליגי אלא דר"מ אתא למימר דחלוק סתמא נבדק בשעת כיבוס ואפי' נאבד לאח"כ ואינה מטמאה למפרע בכתם אלא משעת כיבוס ואילך אבל היכא דהוא לפנינו אף ר"מ ס"ל כרבי ור"א דבבדיקות תליא וכיון שכן היכא שהוא לפנינו לכ"ע בבדיקה תליא מלתא ואם אינו בקי להבחין בין מקדיר למגליד טמאה מטעם דהוי ספק מחמת מיעוט הכרה דלא שמיה ספק וזה דלא כרשב"א וע"ז השיב הרשב"א ז"ל במ"ה דלא כן הוא אלא דפליגי אהדדי וכמש"ל בשמו ומעתה מ"ש בס' מנ"י וז"ל וכן מבואר