סדרי טהרה מח

דלא אלא הראשונה טהורה ואהא מקשה דלמה באמת לא נימא דהראשונה תהיה טמאה דמ"ש מהא דתניא וכו' וע"ז משני דש"ה דאיכא סלע יתרה אבל הברייתא איצטריך לאשמעינן דלא נטעה לומר כסברת המקשה דאף הראשונה תהיה טמאה מש"ה תני הראשונה טהורה וא"כ גם הטור הוצרך לאשמעינן חדוש דין זה דאפי' בדקה הראשונה להחלוק כשלבשתו ופשטתו ובדקתו והשאילתו לחברתה ונמצא בו כתם דהראשונה טהורה דה"א דאף הראשונה טמאה וכדס"ד דהמק' התם מש"ה הוצרך הטור לכתוב שבדקתו הראשונה כשלבשתו דאל"כ אין כאן שום חידוש דטהורה הראשונה ויפה כ' הש"ך

ולכאורה י"ל דמש"ה לא ניחא ליה להש"ס לאוקמי להך ברייתא דמיירי בשהראשונה לבשה חלוק שאינו בדוק לה דאם כן אמאי תני והשני תולה בה דמשמע שהשניה תתלה שמן הראשונה הוא הכתם עדיפא הל"ל דהשניה תולה שהכתם היה בחלוק כבר קודם שלבשה הראשונה מיהו אין זה דיוק כ"כ די"ל דתולה בה דקאמר היינו שנעשה אצלה הכתם ועוד אפי' אי נימא דדוקא הוא דמיירי ברייתא בחלוק הבדוק מ"מ מדאיירי הברייתא בכה"ג שהיה החלוק הבדוק לה ולא איירי בחלוק שאינו בדוק דאפ"ה השניה טמאה ש"מ משום רבותא דראשונה נקט הכי עכ"פ דברי הש"ך נכונים ומ"ש הש"ך על תי' של הב"ח שאינו מכוון במנ"י כתב דכוונת הב"ח הוא מש"ה נקט הטור שלבשה חלוק הבדוק לדיוקא דאפי' היה בדוק מעיקרא אי לאו דבדקה אותו כשפשטתו היה ראשונה ג"כ טמאה ומכ"ש כשלא היה בדוק לה דהראשונה טמאה דלית ליה להחלוק חזקה מבוררת לומר דהשתא הוא דנכתם ומיירי בחלוק בינוני יע"ש אזיל לשיטתו שכתבתי לעיל דס"ל דאף הב"ח ס"ל דאפי' בחלוק בינוני האשה טמאה משום כתם וליתא כמש"ל וגם איהו גופי' כ' דמדברי הב"ח בסעיף ל"ח לא משמע כן ועיין מ"ש בסמוך מזה:

הרשב"א ז"ל בס' תה"א הוכיח מסוגיא זו דבדיקה שאמרו בין שבדקתו חברתה והשאילתה לה מדאוקמי ר"ש דלענין דינא תנן שאין חברתה חייבת לכבס לה את החלוק דאין מוציאין ממון מן הספק דאמרה לה אבדיקתך לא סמיכנא אבל לענין טומאה הראשונה שבדקתו טהור אבל השני' טמאה דבדיקת חברתה כבדיקת עצמה וכחלוק הבדוק הוא לה עכ"ל וקשיא ליה דהא ע"כ עיקר ראיית הרשב"א אינו אלא מדתני בברייתא דלענין דינא חברתה תולה בה מכלל דהשניה לא בדקה החלוק דאל"כ מדינא נמי תתחייב השניה לכבס אחר שיודעת בבירור שהיה נקי כשהשאילתו א"ו דמיירי דהשניה לא בדקה להחלוק ואפ"ה השניה טמאה מזה הוכיח דבדיקת חברתה כבדיקת עצמה דמיא אבל מברייתא דלעיל מיניה דתניא ארוכה שלבשה חלוקה של קצרה וכו' וכן ממתני' דג' נשים שלבשו חלוק א' לא ה"מ להוכיח דבדיקת חברתה כבדיקת עצמה דמיא דהייתי אומר דמיירי שכבר היה החלוק בדוק לכולן טרם שלבשו אותו וכיון שהיה בדוק להן פעם א' הרי הוא בחזקת בדוק לעולם עד שנדע שיצא מחזקתו וכמ"ש הרשב"א לעיל מש"ה מייתי מהאי דהכא אך לפי מה דהוכחתי לעיל דע"כ מיירי הכא שהיה החלוק בדוק קודם שלבשה הראשונה דאל"כ לא הוי מק' הש"ס מידי מ"ש מהא דתני' וכמש"ל וא"כ מאי ראיה מייתי מהכא דהא א"ל דה"נ מיירי שהשניה יודעת שהיה החלוק בדוק טרם שלבשתו הראשונה אבל אח"כ כשלבשתו היא לא בדקה אותו והכי משמע קצת לישנא דחברתה תולה בה דתני דמיירי שיודעת השניה שהיה החלוק בדוק קודם שלבשה הראשונה וכתם זה תולה בה וכמש"ל:

(סט) הבדוק לה. גם כאן כתב הב"ח דמש"ה נקט הטור בדקה חלוקה והשאילתו לישראלית נדה וכו' משום דע"כ בחלוק הבדוק מיירי דאל"כ אף בלא השאילתו לנדה טהורה משום דאזיל לשיטתיה שכתב לעיל דבחלוק שאינו בדוק אין בו משום כתם ורש"י והרמב"ם שלא כתבו כן אפשר דס"ל דבסתם חלוק אף שאינו בדוק חזקתו בדוק ואם נמצא בו כתם יתר מכגריס טמאות הלכך הכא דהשאילתו לעובדת כוכבים ולנדה תולה בהן עכ"ד מזה מוכח דס"ל להב"ח דאף בסתם חלוק נמי ס"ל להטור שאין בו משום כתם דליכא למימר דמיירי בחלוק שהוא בחזקת מלוכלך דבזה לא פליג שום פוסק ואיך כתב שרש"י והרמב"ם לא ס"ל כן א"ו כמ"ש וזה דלא כמנ"י שהשיא דברי הב"ח לדעת אחרת וכבר הרגיש בעצמו שמ"ש הב"ח הוא סותר למה שהביא הוא דעתו וכמש"ל:

(ע) לישראלית נדה. ע' בס' מל"מ בפ"ט דהלכות א"ב שר"ל דהא דתולין הקלקלה במקולקל היינו דוקא כשהיו שתיהן שוות אבל אם היתה הנדה זקנה או מעוברת או מניקה אפשר דלא נתלה בהן ודמיא להא דתני' בפ' האשה ד"ס ולקמן בש"ע סעי' מ"ט עוברה ושאינה עוברה תולה עוברה בשאינה מעוברת מניקה ושאינה מניקה וכו' וא"כ ה"נ גבי נדה אם היתה עוברה או מניקה או זקנה אפשר דשתיהן מקולקלות דלכל חדא איכא אומדנא דמן דידה הוי הכתם ודמיא לההיא דכ' הרשב"א בת"ה ופסק כן לקמן בש"ע דאם היתה אחת מניקה ואחת עוברה או אחת זקנה ואחת בתולה דשתיהן טמאות ואינה תולה זו בזו וכ"ת שאני התם שלא ראו ומש"ה אינן תולות זו בזו אבל לעולם דאם ראו אפי' פ"א אזדא להו חזקתן הא ליתא דהא קיי"ל דעוברת ומניקה אין חוששין לוסתה הראשון אפי' היה להן וסת קבוע אינה צריכה בדיקה ומותרות לבעליהן ואפי' שופעות ורואות דם באותן עונות שהיו למודות לראות בה אינן אלא במקרה בעלמא וכמ"ש בסי' קפ"ט ועוד דאפי' את"ל דהאי טעמא דתולין הקלקלה במקולקל מהני אפי' אם הנדה היתה עוברה או מניקה מ"מ לקטנה שלא הגיע זמנה לראות נ"ל דלא מהני ה"ט לפי דהפרש גדול יש בין עוברה ומניקה לקטנה דהא קיי"ל כרשב"א דאמר נשים שאמרו חכמים ד"ש כתמן כראייתן חוץ מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות אפי' סדינים שלה מלוכלכים בדם אין חוששין לה הואיל ואין דמים מצויין בה כו' כ"ש שאין חברתה תולה בה עכ"ד ואני הוכחתי בחדושי גמ' שלי דאפי' היכא שאין שתיהן שוות מ"מ תולה בנדה אפילו היא מעוברת או מניקה דבחזקת מסולקת דמים הם מ"מ כיון דהשתא ודאי חזי' א"כ הוא בחזקת מעין פתוח כ"ז שלא עברו עלי' ז"נ שלמים לזבה גדולה או יום נקי שלם לש"י כנגד יום וז"ל שם אהא דגרסינן התם ת"ר תולה בש"י כנגד יום בשני שלה ובסופרת שבעה שלא טבלה כו' ופירש"י ד"ה בשני שלה תולה בה ואע"ג דלא הוחזקה רואה היום כיון דמעינה פתוח תולה בה ואע"ג דמקלקלה פורתא דצריכה לשמור יום המחרת כיון דטמאה השתא עכ"ל והוא תמוה דל"ל טעמא דמעינה פתוח תיפוק ליה דתלינן הקלקלה במקולקל דהא לקמן בטמא וטהור שהלכו בשני שבילין דלכ"ע לרשב"ג תולין דטהור הלך בשביל הטהור והתם ליכא טעם אחר אלא דתלינן הקלקלה במקולקל וכן הק' במל"מ ומ"ש לתרץ בזה הם דברים דחוקים מאוד ואין להם שחר יע"ש לכן נלע"ד דס"ל לרש"י הא דתלינן הקלקלה במקולקל היינו דוקא היכא דשתיהן שוות בחזקת רואה אבל באם אחת מהן אינה מוחזקת ברואה אע"פ שהיא מקולקלת בלא"ה לא היה לנו לתלות בה כיון דאיכא סברא להכא ולהכא וכמש"ל ומש"ה ק' ליה לרש"י דהכא בש"י אין לנו לתלות בה אע"פ שהיא מקולקלת בלא"ה דהא קיי"ל לעיל דף ל"ט ע"א דכל י"א יום שבין נדה לנדה היא בחזקת טהרה ואינה צריכה בדיקה וא"כ אמאי נימא דתולה בה דמשמע מדתני סתמא דתולה בה אפי' אם חברתה היא בימים הראשונים שראויים להיות נדה אפ"ה תולה היא בש"י כנגד יום ואמאי נימא דזו כיון דבחזקת מסולקת בדמים היא לא נתלה בה לזה כ' רש"י כיון דמעינה פתוח תולה בה ור"ל דאע"ג דכל י"א יום היא בחזקת טהרה ובחזקת מסולקת בדמים ה"מ כל שלא ראתה אבל זו שראתה אתמול אינה בכלל מסולקת בדמים ואדרבה בחזקת מעינה פתוח היא וכ"כ רש"י בהדיא לעיל דל"ט במשנה שם דטעמא דזבה וש"י הם בחזקת טומאה הואיל דמעינן פתוח וה"ה בסופרת ז' שלא טבלה כיון דלא עברו עליה ז' ימים שלמים עדיין מעין פתוח מיקרי וכ"כ בהדיא במל"מ דהכי ס"ל לרש"י יע"ש ואם כן אפילו אי נימא דהא דאמר רשב"ג דתולה בסופרת ז' שלא טבלה מיירי שאפילו היא עדיין בימים הראוים לזיבה אפ"ה היא דתולה בה כיון דבחזקת מעין פתוח הוא וא"כ בטהור וטמא שהלכו בשני שבילין דשניהן שוין להילוך זה הטעם פשוט דלרשב"ג תולין הקלקלה במקולקל כנלענ"ד בכוונת רש"י ולזה העירני בני מוהר"מ וכיון שכן ה"ה במעוברת ומניקה אם היא נדה תולין בה דאע"ג שהם בחזקת מסולקת בדמים ה"מ כ"ז שלא ראתה אע"ג שכבר ראתה כמה פעמים מ"מ כיון דעתה לא ראתה הרי היא בחזקת מסולקת בדמים אבל בראיה זו שראתה כ"ז שלא עברו עליה ימי הטהרה ימים שלמים היא בחזקת מעין פתוח וחברתה תולה בה אך מה שכתב במל"מ על דברי הב"י שהשיג על המ"מ שכתב הטעם על עובדת כוכבים הרואה לפי שכל עובדת כוכבי' שראתה פ"א לעולם הרי היא נדה של דבריהם שהרי אינה יוצאה לטהרה ור"ל דישראלית כיון שנדותה תלויה בימים ובאה לכלל טהרה לא מיקרי נדה אלא בתוך ימי נדותה אבל לאחר שעברו ימי נדותה אף שלא טבלה אינה תולה בהכי לפי שכבר עברו ימי נדותה ופנים חדשות באו לכאן אבל העובדת כוכבים כיון שראתה פ"א לעולם היא נדה מדבריהם ואין טהרתה תלויה בימים וכל ימים חד דינא אי' ליה מש"ה תולה לעולם שתולין הקלקלה במקולקל שלעולם היא נדה משא"כ בישראלית שלאחר שעברו ימי נדתה או ימי ספירתה אין תולין בה לפי שלא חשיבה מקולקלת וע"ז הק' הב"י דלפי טעם זה אפילו עובדת כוכבים שלא הגיע זמנה לראות אם ראתה פ"א תולין בה דהא לעולם לא יצאה מכלל נדה וזה שלא כדברי הרשב"א ודלא כדמשמע מדברי רש"י וכו' וע"ז כתב במל"מ דלא ק' מידי דמש"ה לא תלינן בקטנה עובדת כוכבים אע"ג שראתה פ"א כיון דהיא בחזקת מסולקת בדמים אין תולין בה בזה יפה כתב אף לפי מ"ש לעיל דהיכא דמעינה פתוח י"ל דתולין בדמים דהא השתא אינה מסולקת בדמים ואדרבה בחזקת מעין פתוח הוא מ"מ כ"ז היכא דראתה השתא ולא עברו עליה ימי טהרתה אבל בעובדת כוכבים קטנה אע"פ שראתה כבר פ"א מ"מ השתא אינה בחזקת מעין פתוח שהרי לא ראתה עכשיו מש"ה אי לאו דהגיע זמנה לראות וראתה פ"א לא היינו תולין בה אבל קטנה ומעוברת ומניקה שראו עכשיו כל זמן שלא עבר עליהן כל ימי טהרתן ימים שלמים חברתה תולה בה לפי דאף ע"ג שהן בחזקת מסולקת בדמים מ"מ השתא הם בחזקת מעין פתוח וכמ"ש ויתר הדברים מ"ש בס' מל"מ והאריך להשיג על המהרש"א ז"ל וגם מ"ש על התוספות שם עיין בחדושינו שם מ"ש בזה:

(עא) שהגיע זמנה לראות וראתה. עיין מ"ש המ"מ בטעמו והבאתי לעיל ובב"י כתב הטעם שהעובדת כוכבי' אינה רגילה להקפיד על דמיה וכתמיה הילכך כל שראתה פ"א משגדלה אע"ג דבעידן שאלה לא חזאי איכא למיחש שמדמיה ראשונים נתלכלך בשרה ובגדיה ולכלכו חלוק זה אבל בישראלית ליכא למימר הכי שהרי בנות ישראל רגילין לנקות בשרן ובגדים מדם וכתמים אע"פ שלא היה בדעתן לטבול עכ"ל וק' דלדבריו נמי ק' דא"כ למה צריך דוקא שהגיע זמנה לראות דאפילו בעובדת כוכבים קטנה דכל שראתה פ"א שייך האי טעמא כמו שהק' הוא לטעם המ"מ קו' זו ומה הועיל בטעמו וכן הק' בס' מל"מ ואפשר לומר דטעמו כיון שהיא קטנה וראיה זו שראתה לא היה אלא אקראי דרכן לנקות א"ע משא"כ בגדולה שעלולה לראות אין דרכן לנקות א"ע ודוחק:

(עב) וה"ה אם בדקתו והשאילתו להן ואח"כ לבשתו היא. עיקר הרבותא אע"ג דאישתכח הכתם גבה אפ"ה היא טהורה ולא תימא דההיא דאישתכח הכתם גבה תתקלקל קמ"ל דאפ"ה טהורה ובש"ך ס"ק נ' כתב וז"ל אם בדקתו כשפשטתו והשאילתו וכו' עכ"ל משמע דר"ל דמיירי שלבשתו היא תחלה ואחר כך פשטתו ובדקתו והשאילתו לעובדת כוכבים או לנדה ואח"כ חזרה ולבשה היא ונמצא אצלה הכתם ובאמת אין הכרח לפרש כן וגם מאי נ"מ בלבישה הראשונ' לבשתו ופשטתו ובדקתו והשאילה לעובדת כוכבי' הרי לבישה ראשונה כמאן דליתא דמיא דהא ליכא לספוקי לשמא מן לבישה ראשונה בא הכתם שהרי בדקתו ואפשר שדחק להש"ך לישנא דאם בדקתו והשאילתו להן וכו' דק"ל לאיזה צורך בדקתו כיון שהשאילתו לעובדת כוכבים או לנדה לכך כתב דמש"ה בדקתו דמיירי שהיא לבשתו תחלה מש"ה בדקתו כדי לראות אם טהורה היא אם לאו וכ"כ בס' מנ"י:

(עג) ואפילו היא בספירה ז"נ. ועיין בש"ך ס"ק נ"א שכתב דלפי מ"ש הרב דבג' ימים הראשונים אין תולין ה"ה לקמן סמ"ד בעצמה אינה תולה אלא נראה דהרב אזיל לטעמיה לקמן סימן קצ"ו ס"י שכתב דבמכה שבגופה שמוציאה דם תולה בה אם כן ימים של נדה עצמה ודאי כמכה שבגופה שמוציאה דם דמיא אבל לפי מ"ש דאפילו במכה שבגופה אינה תולה א"כ בס' מ"ד אינה תולה בנדתה אלא אחר שלשה ימים הראשונים של ז"נ עכ"ד ועיין בשו"ת פמ"א ח"ש סימן ק"ע שהסכים לזה דלפי מ"ש הרמ"א דבמכה שבגופה שמוציאה דם תולה בה אפילו תוך שלשה ימים הראשונים של ז"נ ה"ה נמי דתולה אפילו תוך ג' ימים הראשונים בחלוק' שלבשה בימי נדתה ע"ש אבל בס' מל"מ שם כתב אין דמיון זה עולה יפה דאע"ג דס"ל להרמ"א דבמכה שבגופה שמוציאה דם תולה בה אפילו תוך ג"י ראשונים מ"מ תוך שלשה ימים הראשונים לתלות בעצמה בחלוק שלבשה בימי נדתה ס"ל להרמ"א דלא תלינן דלא דמי' אהדדי והוכיח כן מדברי הרמ"א שהביא הש"ך לקמן סימן קצ"ו דנראה מדבריו דס"ל מדכתב הרשב"א סתם דתולה בעצמה אפי' בתוך ימי ספירתה ולא חילק בין ג' ימים הראשונים ובין אחר ג' ימים נראה דלא ס"ל כסברת המרדכי וסה"ת יע"ש והרואה דברי הרשב"א יראה דהרשב"א לא מיירי אלא בתולה בעצמה אלא דהב"י למד מזה שתולה נמי בחברתה ואם איתא לדברי הש"ך אין להביא ראיה מדברי הרשב"א הללו שחולק על המרדכי אשר ע"כ נ"ל היכא דתולה בעצמה נמי הוא דוקא לאחר ג' ימים עכ"ד המל"מ שם

מיהו בס' שו"ת ח"צ סימן ס"ג כתב דנראה דהא דאין תולה בעצמה תוך שלשה ימים הראשונים של ז"נ היינו מן הסתם שלא נודע אם החלוק נכתם מן ימי נדותה או לאו אז יש לחלק בין ג' ימים הראשונים ולאחר ג' ימים תוך ג"י הראשונים לא תלינן שהיה בו הכתם כבר מימי נדתה ולאח"כ תלינן שהיה בו הכתם כבר מן ימי נדתה אבל בידוע שהיה בחלוק זה כבר כתמים מימי טומאתה אלא שספק לנו אם נתוסף בו כתם עתה או לאו בזה י"ל דלעולם תולין שמימי טומאתה אפי' תוך ג' ימים הראשונים כיון דכבר איתחזק החלוק בכתמים אין לנו לחוש לשמא נתוסף בו כתם ובהא מיירי בש"ע כאן דאין תולין תוך ג"י הראשונים היינו מן הסתם דלא נודע אם היה בו כתם מן הנדה או לאו אבל בדאיתחזק בכתמים ל"ח אפילו תוך ג"י הראשונים אם לא שפשעה שלא לבשה בגדים נקיים בימי ספירתה ראוי לקונסה אבל היכא שלא פשעה אין לחוש ואפילו היכא שפשעה אם היא אומרת שהיא מכרת אותן כתמים בט"ע שהן הנהו שהיו בו מימי טומאתה מהני דא"צ תליה בזה ונאמנת היא שמכירה בט"ע דאפילו ע"ה קיי"ל דיש לו ע"ע אלא דבמילי דממון חיישינן משום חימוד ממון דמשקר משא"כ באסורים מהימן עכ"ד ועיין מ"ש עוד בשמו בנדון זה לעיל בסעיף י"ח ועיין מ"ש עוד מזה בסימן קצ"ו סעיף י' באריכות: (עד) ועיין לקמן סימן קצ"ו דבג' ימים. כתב בס' מנ"י לקמן סימן קצ"ו נראה באשה שיש לה חבורות ופצעים שא"י אם מוציאות דם או שמתעסקה בכתמים ומתירא שלא תוכל לספור ז"נ בלא כתם לדידן שאין הנשים סופרין ז"נ עד לאחר יום ה' לשמושה וכמבואר שם סעיף י"א סי' הנ"ל נ"ל דיש לה תקנה בדרך זה דהיינו מיד שפסקה דמה ביום א' או ב' לראייתה תבדוק עצמה היטב כמו שדרכה לבדוק לספירת ז"נ ואחר יום ה' כשתתחיל לספור ז"נ כבר עבר ג"י שפסק דמה ואז תולין כתמים להקל וכה"ג פסק בתשובת צ"צ סימן ס"ה בדברי השואל ומביא שם ראיות ברורות לדבריו ואף שהבעל צ"צ שם מפקפק בזה להחמיר היינו שבדקה שלא במתכוין רק לכבוד שבת וחייש אולי לא בדקה יפה משא"כ אם בדקה במתכוין וע"ש עכ"ד ודבריו נכונים בזה

עוד כ' שם ס"ק י"ד וז"ל נ"ל דאם מצאה כתם תוך ג' ימים ראשונים לשבעה נקיים שצריכה לחזור ולספור ז"נ מחדש ואז אף שראתה כתם תוך ג' לז"נ השניים תולין להקל כיון שכבר עבר ג"י הראשונים ובפעם שניה לא ראתה מגופה ואת"ל שהיא מגופה לא הוחזקה מעינה פתוח בראיית הכתם ועוד דהוי כס"ס ספק אם הכתם הראשון היה מגופה ואת"ל שהיה מגופה דלמא כתם שניה לא היה מגופה עכ"ל ואין לדבריו טעם ובס' בי"ש באה"ע סי' ס"ג ס"ק ג' כתב להחמיר בזה ומביא ראיה מדכ' בתה"ד סי' רמ"ט דכתם פחות מכגריס ועוד תלינן במאכולת אפילו תוך ג"י הראשונים דאל"כ אין לך אשה שיכולה לטהר לבעלה דאין לך סדין שאין עליו דם מאכולת מזה מוכח דאפי' אם נתקלקל ספירתה הראשונה ע"י ראיית כתם אפ"ה אין תולה תוך ג"י הראשונים של ספירת ז"נ השניים דאל"כ איך כתב אין לך אשה דיכולה לטהר לבעלה דהא בפעם שניה היא בעלת כתם ואז היא יכולה לתלות במאכולת אבל אחר ג"י הראשונים שאחר ראיות דם מהמקור מנ"ל דיכולה לתלות במאכולת אע"כ ס"ל דאין חילוק דאפילו אם נתקלקל ספירתה ע"י מציאת כתם וחזרה לספור ז"נ שניי' אין תולה בד"א תוך ג' ימים של ספירת ז"נ השניה מיהו כתב שיש לספק דלמא דוקא היכא שראתה מתחלה מן המקור הוא דמחמרינן דאפילו נתקלקלו ז"נ הראשונים ע"י מציא' דלא תלינן כתם בד"א אפי' בג' ימים הראשונים של ז"נ השניים כמו בז"נ הראשונים כיון דמתחלה היה נפתח המקור הכל נמשך אחר תחלתו אבל בעלת כתם מעיקרא או כלה אחר בעילת מצוה דלא ידעינן כלל אם נפתח המקור מעולם י"ל דתוך ג"י הראשונים תולין