סדרי טהרה מה

שם ד"ה והא נמצא קתני תימא דעדיפא מיניה המ"ל מהא דתני סיפא נמצא על שלה טמאה מספק ופטורים מקרבן ואמאי פטור כיון דאמר נטמאתי עכ"ל וע"ז הקשה בס' כו"פ דמהא לא ה"מ להקשות דהמ"ל דאיירי שאמרה הרגשתי פתיחת המקור מש"ה לאחר זמן פטורים דמסתמא לאח"כ בא הדם לפי שאין דרכו של דם להתעכב וכדמוקי הש"ס דמיירי בארגישה ואפ"ה לאחר זמן פטורים וכ"כ בס' ת"ח ולפמ"ש לק"מ דס"ל להתוס' כפי' השני דאוקמי הש"ס בדאמרה שלא הרגישה אלא דאנן אמרינן שהרגישה אבל בדאמרה שהרגישה ס"ל להתוס' דבהא לא היו פטורים מקרבן אפי' לאחר זמן וכנ"ל אך התוס' בפ' הרואה ע"כ ס"ל הפי' בסוגיא כפשטיה מיהו על הב"י לק"מ במ"ש דלא תלינן להקל בהניחתו תחת הכר אלא בלא הרגישה די"ל דס"ל הפי' בסוגיא כמ"ש וכמו שנראה מדברי רשב"א במ"ה שהבאתי לעיל וכנראה מתוס' במס' שבועות וכן נראה מס' תה"ד בפסקיו סי' מ"ז שהבין כן הפי' בגמרא דמיירי בדאמרה שלא הרגישה ואנן אמרינן דהרגישה שכ' שם וז"ל דרואה מ"ת נמי אין מרגשת דאי מרגשת דנפתח החדר פשיטא דטמאה אלא אמרינן הרגשת שמש הוא וכו' וחשיב ליה ספקא דאורייתא עכ"ל ואי ס"ל דתלינן להקל אפי' בדארגישה ואמרינן דהרגשת שמש הוא א"כ מאי ראיה מייתי דלמא התם מיירי בדארגישה ואפ"ה אינה אלא ספק דשמא הרגשת שמש הוא וא"ל דס"ל דלא אמרינן דטעתה אלא היכא דאיכא רגלים לדבר כגון שנמצא הדם לאחר זמן וכנ"ל ז"א דרואה מ"ת נמי איכא רגלים לדבר שאין דרכה של אשה לראות מ"ת וכמ"ש הב"י סי' קפ"ז ותו דהא מקשה הש"ס על האי דנמצא על שלה וליחוש דלמא דם מאכולת ולפירש"י מקשה אפי' בנמצא על שלה ודליכא רגלים לדבר והאי מתני' מוקים לה בדארגיש אפ"ה מק' דנימא שהוא ספק דלמא דם מאכולת הוא א"ו דס"ל כפי' השני שכתבנו

ומיהו למ"ש בס' פ"י דמהרי"ו ס"ל הא דקאמר בש"ס לעולם דארגישה ה"ק שהיא אומרת שהרגישה ואינה יודעת מה הרגישה מש"ה תלינן הרגשה דידה במידי אחרינא כיון שהיא עצמה אומרת שהיא מסופקת יש ליישב ג"כ דברי הב"י ומ"ש בס' הנז' דמתוס' לא משמע כן לק"מ ועיי"ש מיהו אף אם נאמר הפי' בגמרא כפשטיה דהיא אומרת שהרגישה כו' מ"מ כיון דתלינן להקל ואמרינן שטעתה מכ"ש דיש לחוש להחמיר אע"פ שאמר שלא הרגישה א"ל דהרגישה וטעת' וסבר שהוא הרגשת מידי אחרינא עד או תשמיש ובאמת היתה הרגשת המקור

ועפ"י הדברים האלה אמרתי לתרץ מה דק' לן במה דגרסינן בדף י"ב בעי מיניה ר' אבא מר"ה אשה מהו שתבדוק עצמה כשיעור וסת כדי לחייב בעלה בחטאת כו' א"ל לא תבדוק ותבדוק ומה בכך א"כ לבו נוקפו ופורש עיין בהר"ן שפי' דהוא מבעי' ליה אם שבח הוא לה לבדוק או לאו והשיב לא כלומר דאינו רשאי ושאל ותבדוק ומה בכך דאני לא שאלתי רק אם הוא שבח או לאו אבל דלא תהא רשאי לבדוק מה"ת לא וא"ל דאינו רשאי כדי שלא יהא לבו נוקפו ופורש ע"ש שפי' כן באבעי' קמייתא וה"ה הכא שהפי' כן וקשה דאמאי שאל אם היא מחוייבת לבדוק כדי לחייב בעלה חטאת דמשמע דהוא חייב ולא היא ואמאי הא במתני' תני בין נמצא על שלו או על שלה אותיום חייבי' בקרבן ועו"ק דלקמן דף ט"ז ע"ב אמרינן אר"א אר"ח ב"א א"ר בדקה בעד ואבד אסורה לשמש עד שתבדוק מתקיף לה ר' אילא אילו איתא מי לא משמשה ואע"ג דלא ידעה השתא נמי תשמש א"ל רבא זו מוכיחה קיים וזו אין מוכיחה קיים ופירש"י וז"ל זו מוכיחה קיים הרי העד לפנינו ולמחר תראה בו ומהני ליה לטהרות וכו' וגם אם ימצא דם באותו שלפני תשמיש תביא חטאת כפרתה עכ"ל דלמה נקט רש"י דהיא מביא חטאת כפרתה הלא גם הוא חייב בקרבן חטאת ונראה לתרץ דהא בלא"ה ק' דמה מבעי' ליה לר"א אם האשה תבדוק בשיעור וסת כדי לחייב בעלה הא לא משכחת ליה חיוב חטאת כלל דהא למאי דמסקינן בסוגי' דשבועות שהבאתי לעיל דלא משכחת שום חיוב חטאת אם טמאה בשעת תשמיש אלא בבעל סמוך לוסתה וקסבר יכולני לבעול הא לא"ה ליכא לחיוב חטאת לפי שהוא אנוס וא"כ הכא במאי מיירי אי בבעל סמוך לוסתה מה השיב א"כ לבו נוקפו ופורש יפרוש ויפרוש ולא יבעול עוד סמוך לוסתה ומי עבדינן תקנתא לרשיעא או לע"ה שיחזור ויבעול סמוך לוסתה דהא אם יבא לב"ד ויחייבוהו חטאת יאמרו לו לפי שבא עלי' סמוך לוסתה ומש"ה חייב חטאת ומכח זה יפרוש ולא יבעול עוד סמוך לוסתה ואי מיירי בבעל שלא בסמוך לוסתה א"כ אין כאן חיוב קרבן כלל ונראה לתרץ ע"פ מ"ש בכ"מ פ"ה מהלכות שגגות ובב"י סס"י קפ"ה וז"ל ומיהו אפשר דהא דחביב ליה אונס היינו בשבדקה לפני התשמיש אבל אם לא בדקה קודם תשמיש לא חשיב ליה כאונס דכיון שהרמב"ם סובר דאם אין לה וסת אסורה לשמש עד שתבדוק ואפילו יש לה וסת דרך הצנועות לבדוק כל שלא בדקה לאו אנוס הוא עכ"ל וצ"ל דמיירי בגווני שנמצא לאחר תשמיש וידוע שהדם ראתה מקודם תשמיש כגון שנמצא בעד שבדקה בו לפני תשמיש או בחלוק שלבשה קודם וכה"ג דאל"כ דלמא בשעת תשמיש ראתה ומה היה מועיל אלו היתה בדקה קודם תשמיש כיון שאז לא ראתה וכה"ג הק' בס' המלחמות שם במס' שבועות על בעל המאור שכ' ג"כ כדברי הכ"מ א"ו דמיירי בגווני דכתיבנא היוצא לנו מדברי הכ"מ דאפילו באשה שיש לה וסת דקיי"ל דא"צ לבדוק לפ"ת מ"מ כיון דקיי"ל דהצנועות בודקות א"ע אע"ג שאינן מחויבות מ"מ לא מקרי אנוס דהיה לו לאסוקי אדעתא לשמא ראתה שהרי חז"ל אמרו דהצנועות יבדקו משום חשש שמא ראתה או משום חימוד תשמיש ראתה עתה ה"ל לאסוקי אדעתא ולצוות לבדוק ולא מקרי אנוס בהכי ואין להקשות לפ"ז מאי מק' הש"ס התם אי בשלא בשעת וסתה אנוס הוא הא לשיטת הרמב"ם לא הוי אנוס הא איכא לאוקמי בשלא בדקה א"ע קודם תשמיש וא"כ לשיטת הרמב"ם לאו אנוס הוא ז"א דלק"מ דהא סוגיא דהתם אזלי אהא דתני' היה משמש עם טהורה ואמרה לו נטמאתי דיודעת דהשתא בשעת תשמיש נטמאת וא"כ זו שהרגישה שעתה נטמאת בשעת תשמיש ומעיקרא טהורה היתה וכ"מ בשו"ת ח"צ סי' מ"ו א"כ מה היה מועיל הבדיק' שקודם התשמיש א"כ אפי' לא בדקה מקודם התשמיש נמי אנוס הוא גם הא דמק' התם ממתני' דנמצא על שלה כו' ומוקי לה בסמוך לוסתה ואכניסה וכו' דמשמע בשלא סמוך לוסתה אינו חייב בקרבן ולפי דברי הכ"מ הא אפשר לאוקמי אפי' בשלא סמוך לוסתה ובלא בדקה קודם תשמיש דז"א דאיך אפשר לחייב בקרבן דלמא בשעת תשמיש ראתה וא"כ מה היה מועיל בדיקתה שקודם תשמיש וכמ"ש ותו דמתני' דהתם קאי על מתני' שלפניו דרך בנות ישראל משמשות בב' עדים והצנועות מתקנין להן השלישי ועלה קאמר המתני' נמצא על שלה וכו' וא"כ מוכח דאפי' הצנועות שבדקו א"ע לפני התשמיש אפ"ה בנמצא א"ת חייבין בקרבן וכה"ג כ' בס' המאור שם מש"ה הוצרך לאוקמי בסמוך לוסתה ולפ"ז י"ל דוודאי דמבעיא ר"א מר"ה וודאי דמיירי בשלא סמוך לוסתה דאי בסמוך לוסתה לא הוי פשיט ליה דלא תבדוק משום לבו נוקפו ופורש דיפרוש ויפרוש וא"ל דמיירי ביוצא לדרך שהתירו חז"ל לשמש בסמוך לוסתה וכמבואר בסי' קפ"ד דכיון שהתירו חכמים מקרי אנוס וכ"כ בס' כו"פ ופשוט הוא א"ו דמיירי בשלא בסמוך לוסתה ומיהו לפי דברי הכ"מ כיון דחכמים אמרו דמדת צנועות הוא שתבדוק קודם תשמיש אע"ג דלא שוויה עליו לחובה מ"מ אי לא עביד כצנועות לא מיקרי אנוס שהיה לו למידק ולעשות כצנועות אבל להפוסקים דס"ל דאפי' מדות צנועות ליכא כיון שלא חששו כלל לשמא ראתה מקרי אנוס אע"פ שלא צווה לבדוק קודם תשמיש ועיין מה שאכתוב לקמן בזה וא"כ ה"נ אי נימא דשבח הוא לה שתבדוק עצמה מיד לאחר תשמיש ולחוש דלמא מחמת תשמיש ראתה א"כ כל בעל נפש אין לו לפרוש עצמו באבר חי דאע"ג שעל הביאה אנוס הוא מ"מ הפרישה היה לו לפרוש באבר מת בשלמא לפי המסקנא דהכא דמסקינן דלא תבדוק דלא יהא לבו נוקפו ופורש וחז"ל לא חששו כלל זה לבעלה לשמא ראתה מחמת תשמיש רק לטהרות משום מעלה בעלמא ולא חששו לשמא תראה א"ת אלא שתהיה מרבה לבדוק וכמ"ש הרמב"ן והר"ן אבל לא לבעלה ואפילו אם תרצה להחמיר אינו רשאי א"כ ה"ה הבעל אין לו להחמיר ולפרוש באבר מת ואפשר אפי' אם ירצה להחמיר על עצמו אינו רשאי וכמו שאכתוב לקמן כיון דחז"ל לא חששו לזה א"כ אינו רשאי כדי שלא יהא לבו נוקפו להבא וא"כ סוגיא דשבועות אזלא לפי מסקנא דהכא מש"ה לא משכח התם לחייב בחטאת אלא בסמוך לוסתה אבל למאי דס"ד באבעיא דר"א דחז"ל חששו לזה אף לבעלה לשמא ראתה מ"ת והיא משובחת אם תבדוק א"ע תוך שיעור וסת א"כ הבעל לאו אנוס הוא משום דגם הוא ה"ל עכ"פ לחוש ולפרוש באבר מת ולפ"ז ניחא הא דשאל דווקא כדי לחייב בעלה חטאת אבל היא אינה מחוייבת בחטאת דהא כתב המרדכי במסכת שבועות והובא בש"ע סימן קפ"ה דאם נטמאה בשעת תשמיש ופירש מיד באבר חי הוא מחייב בקרבן אבל לא היא דאנוסה היא ולא עברה מידי ולכן מבעיא ליה דווקא אם תבדוק כדי לחייב בעלה חטאת אבל היא פטורה בין על הכניסה ובין על הפרישה דאנוסה היא דהא מיירי שלא בשעת וסתה

ובזה מתורץ מה דקשיא לן טובא על המרדכי שפסק דעל הפרישה באבר חי דהאשה פטורה דהא זה הוא נגד הסוגיא דשבועות שם דבעי לאוקמי המתניתין דנמצא על שלה דמיירי שלא בשעת וסתה וחייבים בקרבן אפרישה אמאי תני חייבים בקרבן דהא היא פטורה לדעת המרדכי ובע"כ צ"ל להמרדכי דבאמת ה"מ לדחות מזה דלא מיירי בפרישה אלא דעדיפא מיניה פריך מלשון המשנה מוכח דלא מיירי בפרישה דהא נמצא קתני דהא בלא"ה ה"מ לדחות דלא מצי מיירי בפרישה מכח סיפא וכמ"ש התוספות שם אלא ע"כ צ"ל דבלא"ה דחי שפיר א"כ ה"נ י"ל בזה אך ק' מנ"ל להמרדכי דין זה דהא לפי פשטי' דסוגי' משמע דגם היא חייבת ולדברינו ניחא דהמרדכי הוכיח מסוגיא דהכא מדלא מבעי' לר"א דתבדוק אלא כדי לחייב בעלה מוכח דהיא פטורה וסוגיא דהכא בפרישה מיירי וכמ"ש ונראה מדברי הכ"מ דס"ל להפוסקים דס"ל דאף הצנועות א"צ בדיקה לפני תשמיש לבעלה אין לחייב קרבן אפי' אם ידוע שבא הדם לפני התשמיש אע"ג דהיה אפשר לו להבעל לצוות לה שתבדוק לפני התשמיש דהא כל עיקר דס"ל להפוסקים דלא תבדוק הוא מטעם שלא יהא לבו נוקפו ופורש ופירשו בתוספות שם בשם ר"ת כיון דרואה אשתו בודקת מחשב שאם לא הרגישה לא היתה בודקת לפי שיודעת שחכמים לא תקנו לבדוק ולפ"ז י"ל דכל זה אם היא בודקת מעצמה אז מחשב הבעל מסתמא הרגישה אחר שיודע' שחז"ל לא חייבו אותה לבדוק אבל כשהבעל מצוה לה לבדוק אז לא היה לו לחשוב שהרגישה ומה שבדקה הוא משום שצוה עליה שתבדוק ולפ"ז למה כתב הכ"מ דווקא להרמב"ם הוא דלא הוי אנוס אם לא בדקה קודם תשמיש הא אף לשאר פוסקים נמי לאו אנוס הוא דאע"ג דס"ל דאינו רשאי לבדוק משום שלא יהא לבו נוקפו מ"מ הבעל היה לו לצוות עליה שתבדוק א"ו דס"ל דכיון דחז"ל לא חששו לדבר אין לו להחמיר בזה כדי שלא יהא לבו נוקפו וכן הוכחתי בחדושי מתוספות שם ד"ה מהו למיעבד כהא מתניתין שהק' על פירש"י שפי' דבעי בדיקה וכו' הא אמר לעיל כל לבעלה לא בעי בדיקה וגם אין להחמיר ולבדוק דא"כ לבו נוקפו ופורש ע"כ דמה קו' דלמא הכי מבעיא ליה דאף דמסקינן לה לעיל דלא יהא לבו נוקפו ופורש מ"מ מבעיא ליה אם להבעל להחמיר ולצוות לאשתו שתבדוק

ובזה היה ניחא הא דאמר התם אמר ר"כ שאלתינהו לאינשי ביתיה דר"פ ודר"ה כי אתו רבנן מצריכו לכו בדיקה ע"כ דאע"ג דמסקינן דלא תבדוק מ"מ שאל אם הם מצריכים להו בדיקה דאז ליכא חשש שמא יהא לבו נוקפו ופורש ולא היו צריכין לדחוק כמ"ש התוס' דה"ק מי מצריכו לכו בדיקה להקיץ אתכם עד שתתיישב דעתכם להשיב אם היא טהורה שהוא דוחק דהא מי מצריכו לכו בדיקה אמרו א"ו התוספות ס"ל כיון דחכמים אמרו שהיא לא תבדוק כדי שלא יהא לבו נוקפו ואף הוא אין רשאי להחמיר ואם כן צדקו דברינו דאם היא אינה רשאי שתבדוק א"ע בכדי חיוב חטאת או חיוב א"ת כדי שלא יהא לבו נוקפו אף הוא אינו רשאי לפרוש באבר מת ולחוש שמא ראתה וכ"ז לפי המסקנא אבל למאי דס"ד דר"א דשבח הוא לה שתבדוק בכדי שיעור חטאת או א"ת אך הבעל אם בעל נפש הוא לא היה לו לפרוש באבר חי אלא באבר מת ואי לא עביד הכי ונמצא אחר כך דם בכדי חיוב קרבן מחייב קרבן על הפרישה אבל היא פטורה וכמש"ל ועיין בסוגיא דלקמן בדי"ז ע"ב דמשמע דחז"ל חששו לשמא מחמת חימוד תשמיש ראתה ומה"ט בעי ר"ז לומר דבעל נפש לא יבעול וישנה אא"כ יבדוק בעד בנתיים ורבא ס"ל דלא דא"כ לבו נוקפו ופורש והיינו כיון דלא חששו חז"ל לכך אין רשאי להחמיר אפילו בעל נפש

ומעתה נבא לתרץ במה שפירש"י שם דהיא תביא חטאת כפרתה דמשמע דהוא פטור דהא לפי הסוגיא דשבועות א"א לאשכוחי חיוב חטאת בשימש עם הטמאה שנטמאה בשעת תשמיש אלא בסמוך לוסתה דשלא בשעת וסת' אנוס הוא וא"כ ה"נ קשיא סוגי' זו דבמאי מיירי דודאי לא מיירי בששימש סמוך לוסתה דמאי אריא בשנאבד העד דאפילו מוכיחה קיים אסורה לשמש א"ו דמיירי בשלא סמוך לוסתה וא"כ ק' אמאי תתחייב בקרבן דהא אנוסים הם דאפילו במוכיחה קיים כיון דחז"ל אמרו שלא תבדוק ואפילו בעל נפש בועל ושונה לא יבדוק וכדמסיק רבא שלא יהא לבו נוקפו ופורש כמ"ש התוס' שם ד"ה לא יבעול וכו' וא"כ מאי ה"ל למעבד דוודאי אנוסים הם כיון שחז"ל התירו ולא חששו לכך לבעלה בודאי דאנוסים הם ופטורים מקרבן ונראה למאי דמסקינן בפ' הרואה בסוגיא שהבאתי לעיל דמן התורה אינה טמאה אלא עד שתרגיש בבשרה ומוקמינן המתניתין דנמצא על שלה בדארגישה וכו' וא"כ ה"נ א"א לחייב בקרבן אלא בדארגישה דאי לאו דארגישה אינה טמאה מן התורה וליכא קרבן כלל והן אם נפרש כפשטיה דהרגישה אלא שהיא טעתה וסברה דהרגשת שמש הוא או דנימא הפי' כמ"ש לעיל שהיא אמרה שלא הרגישה אלא דאנן אמרינן דודאי הרגישה לפי שחזקת דם שבא בהרגשה אלא שהיא טעתה וסבר' שלא הרגישה והיתה תולה הרגשתה בשמש א"כ ודאי דהיא לאו אנוס' היא דהא אלו הוי רמי' אנפשה למידק שפיר בהרגשה היתה מבחנת ויודעת שהרגשת מקור הוא דהא החילוק שבין שוגג לאונס הוא כמ"ש הרמב"ם בפ"ה מהלכות שגגות וז"ל שהשוגג היה לו לבדוק ולדקדק ואלו בדק יפה ודקדק בשאלות לא היה בא לידי שגגה ולפי שלא טרח בדרישה וחקירה ואח"כ יעשה צריך כפרה אבל זה מה לו לעשות עכ"ל וא"כ ה"נ אלו דקדק' יפה בהרגשתה היתה מבחנת שפתיחת החדר הוא דודאי אין הרגשות דומות זה לזה וכמ"ש מהרי"ו גבי הרגשת מ"ר שאינו דומה להרגשת החדר ואפ"ה אמר בש"ס אימר הרגשת מ"ר הוא והיינו לפי שלא דקדקה יפה מש"ה לא מיקרי אונס אלא שוגג מש"ה חייבת בקרבן וכ"ז דהיא חייבת בקרבן אבל איהו ודאי דאנוס הוא ופטור מקרבן מש"ה פירש"י דהיא תביא חטאת כפרת' וא"ל א"כ למה לא מוקי הש"ס בשבועות להא מתני' אפילו בשלא בשעת וסתה ואפ"ה יש בקרבן דכיון שלא הבחינה בהרגשה וז"א דהא מתני' נמי תני חיובא בדידיה ואיהו ודאי אנוס הוא וא"ל דא"כ למה שאל ר"א לר"ה כדי לחייב בעלה חטאת דהא היא נמי חייבת בחטאת דהא מסתמא הרגישה וכיון שלא הבחינה ודקדק' להיות רמיא אדעתה אף היא שוגגת ז"א דלהכי לא נקט אלא כדי לחייב בעלה חטאת ולא נקט נמי דהיא תתחייב בחטאת דבשלמא אם אמרה שהרגישה אלא דסברה דהרגשת שמש הוא ואז שפיר י"ל דגם היא תתחייב בחטאת אבל היכא דאמרה שלא הרגישה אלא דאנן אמרינן ודאי הרגישה לפי שחזקת דם שבא בהרגשה מ"מ אין לנו לחייב' בחטאת דדלמא לא ראתה להדם אלא בשעת פרישה ואז היא פטור' כסברת המרדכי ומספיקא אינה מביאה חטאת אבל הבעל לעולם חייב בחטאת לפי שהיה לו לפרוש באבר מת וכיון דלאו מלתא דפסיקא הוא דהיא אינה מחויבת בחטאת אלא בדאמרה שהרגישה והיה קודם פרישה אלא דסברה דהרגשת שמש הוא אבל אי לא אמר' כן אינה מחויבת בחטאת וכמ"ש מש"ה ניחא ליה למנקט כדי לחייב בעל' בחטאת שהוא מלתא דפסיקא בין אמר' שלא הרגישה וא"ל דכ"ז ניחא למאי דאמר מעיקרא כדי לחייב בעלה בחטאת אבל דמבעי' ליה משום חיוב א"ת אמאי נקט לחייב בעלה א"ת הא איהי נמי תתחייב בא"ת ז"א כיון דהיא לא תתחייב בא"ת אלא מספקא שמא קודם שפירש הבעל חזיא להדם וכיון דאחר שפירש הבעל בדקה עצמה בעד שיעור בדיקה ובהצטרף נמי הזמן כדי שיעור פרישה זו מקרי אחר אחר ולאו בר קרבן הוא ועיין ברשב"א שהבאתי בסי' קפ"ז שמיד אחר שיעור בדיקה הוא אחר אחר ולאו בר קרבן הוא וכיון דא"א לחייב' בקרבן אא"כ אתה אומר לשמא קודם הפרישה חזי' לכולי האי ל"ח לה לענין קרבן ותו דהכא איכא ס"ס ולא מתחייב' מא"ת דספק שמא עכשיו בשעת בדיקה בא הדם ואין שום א' מהם מתחייב בקרבן ואת"ל דמקודם בא הדם שמא בשעת פרישה בא הדם ואיהו הוא דמחייב בקרבן והיא פטורה וליכא למימר דשם ספקא חדא הוא דמה לי אם הדם בא אחר מעשה כולן או בשעת פרישה ז"א דהיכא דספק א' מתיר או יותר מחבירו מקרי שפיר ס"ס וכמ"ש הש"ך בסי' ק"י בדיני ס"ס וה"נ הרי ספק א' מתיר יותר מן הספק ב' דבספק א' שניהן פטורין מקרבן ובספק ב' פטור' היא ואיהו מיהו חייב כן העליתי בחדושי עם מעט תבלין לדבר שהוספתי כאן ותעלוזנה כליותי בדבר שפתיך מישרים מה שאמרת עפ"י הדברים הנ"ל